אלבז נ' ערבה ואח'

פסק דין

לפניי תובענה כספית לתשלום סכום של 253,811 ₪. התובע טוען, כי ביום 15.9.06, הוא כרת הסכם עם הנתבע 1 (להלן: "ההסכם"), שעניינו מתן שירותי הסעות על ידי התובע, לישובים פלמחים ומשמר הנגב. התובע טוען, שתוקפו של ההסכם היה למשך שנה וכי הנתבע ביטל את ההסכם בעיצומה של אותה השנה, שלא כדין. מכאן, התובענה לתשלום חוב ופיצוי בגין מניעת רווח.

טענות התובע

להלן, בתמצית, טענות התובע כפי שבאו לידי ביטוי בכתב התביעה ובסיכומים:

1.ההתחייבות בהסכם היא של הנתבע 1, באופן אישי והתובענה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2, לשם הזהירות, והואיל והנתבע טוען שההתקשרות הייתה עם הנתבעת 2, אשר שמה היה, בעבר, "ערבה רגב בע"מ".

2.על פי ההסכם, על הנתבע היה לשלם לתובע סכום של 650 ₪, בתוספת מע"מ, בגין נסיעה יומית במסלול אשקלון פלמחים וסכום של 750 ₪, בתוספת מע"מ, בגין כל נסיעה, במסלול אשקלון משמר הנגב.

3.ביום 4.2.07, שלחה הנתבעת לתובע מכתב ובו היא הודיעה לו שהחל מתאריך 15.2.07 ההסכם מבוטל, עקב ירידת מחירים. הודעת ביטול זו אינה כדין, שכן על פי האמור בהסכם, תוקפו עד סוף שנת 2007.

4.הנתבעים סירבו לשלם לתובע סכום של 32,580 ₪, בגין נסיעות שבוצעו בפועל על ידו, בהתאם להסכמה דלעיל.

5.חשבונית הזיכוי שהוציאו הנתבעים ביום 15.2.08 בסכום האמור, הוצאה שלא כדין.

6.בעקבות הפרת ההסכם, הפסיד התובע רווח עתידי שאמור היה להפיק מהחוזה.

7.יש לדחות את טענת הנתבעים, לפיה, באוקטובר 06 היה סיכום בין הצדדים, כי ישונו תעריפי הנסיעות. בעניין זה, נטל השכנוע מוטל על שכמם של הנתבעים והם לא עמדו בנטל זה. הנתבעים לא צרפו כל אסמכתא מטעם משרד הביטחון, עבורו בוצעו ההסעות, לפיה אכן הייתה הפחתת מחירים, למרות שהנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי הוא קיבל אסמכתאות לכך מטעם משרד הביטחון.

8.הנתבעים טוענים שהתובע הוסיף בכתב ידו על גבי ההסכם את הכיתוב: "כל השנה 07'". התובע טען בפני ביהמ"ש, כי יתכן והוא הוסיף זאת, אך המשפט הוסף במסגרת הפגישה שבה נכרת ההסכם. אין המדובר הוא בזיוף, כטענת הנתבעים, שכן התובע מעולם לא טען שכיתוב זה הוא בכתב ידו של הנתבע.

9.התובע הפסיק עבודות שביצע עם המיניבוסים עוד בטרם ההתקשרות בין הצדדים וזאת בעקבות כריתת ההסכם.

10.אין היגיון בטענת הנתבעים, כי הם היו רשאים לסיים את ההסכם בכל עת וללא התראה מוקדמת. הראיה לכך היא, שבעקבות הפסקת העבודה על ידי הנתבעים, נאלץ התובע למכור את רכביו, מאחר ולא מצא להם עבודה אחרת.

11.הנתבעים לא הציגו את המכרז של משרד הביטחון, שבו, לטענתם, נרשם שמשרד הביטחון רשאי להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעים בכל עת.

12.גם אם הייתה נכונה טענת הנתבעים כי הם רשאים היו להפסיק את ההסכם בכל עת, הרי הודעה מוקדמת של 11 יום, לאחר 5 חודשי עבודה, אינה סבירה בעליל. הודעה סבירה היא לתקופה של 6 חודשים לפחות.

13.על הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 32,580 ₪, בגין הסעות שבוצעו לפי התעריף שסוכם בהסכם וכן סכום של 179,421 ₪ (בערכי קרן), בגין הרווח שנמנע מן התובע, לאחר הפחתת הוצאות, כאשר סכומים אלה צמודים ונושאים ריבית עד ליום הגשת התביעה. לחילופין, על הנתבעים לשלם לתובע עבור 6 חודשי הודעה מוקדמת.

טענות הנתבעים

להלן, בתמצית, טענות הנתבעים כפי שבאו לידי ביטוי בכתב ההגנה ובסיכומים:

1.ההתקשרות בהסכם הייתה בין התובע לנתבעת 2. הדבר עולה אף מטענותיו של התובע בכתב התביעה, כאשר במספר מקומות הוא מתייחס לנתבעים כמי שכרתו עמו הסכם וכמי שהפרו אותו. גם התובע עצמו ראה את הנתבעת כמי שהתקשרה עמו בחוזה.