פסק דין
אומר כבר עתה, בפתח הדברים כי דינה של התובענה שהוגשה בתיק זה להידחות תוך חיוב המבקשים בגינה שכן מדובר בתובענה למתן סעד הצהרתי משוללת כל בסיס אשר מטרתה היתה, ככל הנראה, להביא להקטנת חבות המבקשים כלפי המשיב בהליכי הוצל"פ שהמשיב מנהל כנגד המבקשים, אולם לאחר שמיעתה התברר כי אין כל בסיס לתובענה.
אם בתחילה סברתי כי יתכן ויש שמץ של ביסוס לטענות המבקשים, אשר לא היו מיוצגים בהליך, הרי שלאחר שמיעת העדויות שוכנעתי כי אין הדבר כך, וצר לי שעל אף נסיונותי הרבים, לא הצלחתי להביא את המבקשים להבנה זו קודם למתן פסק הדין.
1.המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה") ניהלה חשבון עובר ושב אצל המשיב וזאת החל מיום 30.9.2003 מועד בו נחתם טופס פתיחת חשבון ואף נחתמה ערבות מתמדת לכל חוב של החברה על ידי המבקש מס' 2 שהוא הבעלים של החברה ומנהלה (להלן: "המבקש").
2.ביום 23.11.08 הוגשה בפני תובענה זו שבה התבקש סעד הצהרתי לפיו יתרת החוב בחשבון עומד על הסך כ- 2,150 ₪ בתוספת ריבית והצמדה בהתאם לקביעת בית המשפט. הבקשה נסמכת על טענת המבקשים כי בין הצדדים היתה הסכמה כי המשיב לא יפעל לגביית חוב בסך של 2,650 ₪ שהיה קיים בחשבון ביום 24.1.2006 (ואשר בגינו שולם סך של 500 ₪ בחוגדש 5/07) שכן, במועד זה סיימה החברה את פעילותה וסוכם בין המבקש לבין פקידה של המשיב כי החוב שנותר בחשבון, יפרע מכספים שיועברו מרשויות המס בגין ניכויים שהחברה זכאית להם.
המבקשים מוסיפים וטוענים בבקשתם כי בסוף חודש יולי 2008, מועד שעד אליו הסכים המשיב להמתין ולא לפעול לגביית יתרת החוב, התברר למבקשים כי המשיב פעל בניגוד להסכמות, הפנה את התיק לטיפול משפטי ובשל כך, לא ניתן עוד היה להסדיר את החוב בהתאם ליתרת החוב הרשומה בספרי הבנק, אלא בסכום גבוה יותר בשל העברת הענין לטיפול משפטי.
3.יצוין כי הבקשה הוגשה בסמוך לאחר שהחל המשיב בנקיטת הליכי הוצאה לפועל לגביית מלוא החוב הרשום בספרי המשיב, וזאת לאחר שהוגשה תביעה בסכום קצוב כאשר בהעדר התנגדות מטעם המבקשים, הפך החוב, אשר עמד, נכון ליום 31.3.2009 על הסך של 7,952 ₪, לחוב חלוט. יצויין כי תיק ההוצאה לפועל נפתח במהלך חודש 8/2008.
4.עם הגשת התובענה, הוגשה בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, בקשה לה נעתרתי בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו את סכום החוב שאינו שנוי במחלוקת (כפי שהבנתי את בקשת המבקשים) דהיינו הסך של 2,150 ₪.
5.על אף ניסיונות הצדדים להגיע להסדר לסלוק חוב המבקשים בעקבות הגשת תובענה זו, לא צלח הדבר ולפיכך שמעתי את עדויותיהם של המבקש וגרושתו וכן את עדויותיהם של המצהירים מטעם המשיב שהם מנהל הסניף, הפקידה שטיפלה בחשבון (להלן: "ריטה") וכן מנהל קשרי חייבים במרכז הגביה של המשיב.
6.לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובעיקר לאחר חקירתו של המבקש, התברר באופן ברור לחלוטין, כפי שטען המשיב בתשובתו, שאין לתובענה זו כל בסיס וכי המבקשים אינם זכאים לסעד ההצהרתי המבוקש על ידם שכן, בניגוד לנטען בכתב התביעה, המבקשים לא הוכיחו כי היתה בין הצדדים הסכמה כלשהי מלבד הסכמת המשיב להמתין כשנה וחצי ולא לדרוש את פרעון יתרת החוב בחשבון, וזאת עד לחודש 7/08.
באופן ספציפי הובהר כי אין כל בסיס לבקשת המבקשים למתן סעד הצהרתי לפיו יתרת החוב עומדת על הסך של 2,150 ₪ בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ומשכך דין התובענה להדחות.
במאמר מוסגר אציין כי גם לא שוכנעתי כי מקום למתן סעד הצהרתי כי סכום החוב של המבקשים עומד על כל סכום אחר השונה מהסכום הרשום בספרי המשיב.
7.במהלך חקירתו של המבקש התברר למעשה כי הוא טוען כנגד חיובו בשני סכומים:
האחד – חיוב בעמלות שונות - ביחס אליהם טוען המבקש כי משנתן הוראה לסגור את החשבון בחודש ינואר 2006 לאחר סיום פעילות החברה, ומשהסכים המשיב לעשות כן בכפוף לקבלת הכספים להם זכאית החברה מרשויות המס, צריך היה המשיב לנהל את החשבון כחשבון סגור שאינו פעיל ומשכך, לא היה מקום לחיובו בעמלות שונות ובחיובים שאינם נובעים מחיובי ריבית על החוב.
השני – חיוב בהוצאות משפטיות – ביחס אליהן טוען המבקש כי העברת גביית החוב לטיפול משפטי, לפני סוף חודש 7/2008, נעשתה בניגוד להסכמת הצדדים ומשכך, אין מקום להטיל עליו את העלויות הכרוכות בטיפול המשפטי.
8.על אף שהמבקש לא פרע את החוב בחשבון במהלך כל התקופה שעד לחודש 7/2008, הרי שהוא טוען שההסכמות עם המשיב, עמדו בתוקפן. המבקש אישר בחקירתו הנגדית כי לא נקבע בין הצדדים כמה זמן ימתין המשיב עד לפרעון החוב, אולם לטענתו לא התקבלה אצלו כל הודעה כי בכוונת המשיב לפעול לגביית החוב או להעביר את הענין לטיפול משפטי, ומשכך היה על המשיב להמנע מלעשות כן.
טענתו זו של המבקש נסתרה על פניה במהלך עדותו שכן, התברר כי המשיב פנה למבקש ושלח לו הודעות אודות חיוביו בחשבון במהלך כל התקופה וכן נשלחה לו התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, אלא שהמבקש אשר קיבל את המכתבים מן המשיב, כלל לא פתח את אותם מכתבים והם הוצגו על ידו במהלך הדיון בפני כשהם במעטפותיהם הסגורות.
הסברו של המבקש להתנהגותו זו הינה כי מאחר והוא הודיע על הפסקת הפעילות בחשבון, הוא לא ראה כל צורך לפתוח את המכתבים ולעיין בתוכנם שכן, ברור היה לו שהמשיב פועל על פי ההסכמות שבין הצדדים והוא יצא מההנחה שהוא אינו מחויב בחיובים כלשהם בחשבון מלבד חיובי הריבית. (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 6-8, וכן עמ' 5 שורות 20-22).
הסברו זה של המבקש נדחה על ידי מכל וכל והוא מעיד בפני עצמו על אופן התנהלות המבקש אל מול המשיב ועל כך שבחר במהלך כל התקופה להתעלם מדיווחי המשיב אודות הפעילות בחשבונו (לרבות חיובי ריבית ועמלות) ו"לטמון ראשו בחול". משבחר המבקש לנהוג כך, אין לו אלא להלין על עצמו שכן, אילו היה פותח את המכתבים שקיבל יכול היה לדעת בוודאי בחודש 5/2008 כי החוב בחשבון הגיע כבר לסכום של למעלה מ- 6,000 ₪ וזאת בגין זקיפת ריביות, דמי ניהול חשבון ועמלות בגין משלוח התראות.
ממכתבים אלו, כמו גם ממכתב ב"כ המשיב שנשלח לכתובתו הרשומה בבנק של המבקש ביום 2.7.2008, יכול היה המבקש להבין כי המשיב אינו מוכן עוד להמתין לפירעון החוב ודורש את פרעונו בתוך 30 יום ממועד משלוח ההתראה על ידי ב"כ המשיב (כפי שציין בעדותו כי ציפה שהמשיב יעשה באם הוא דורש את הפרעון – עמ' 5 שורות 18-19). דהיינו, שגם אם היתה הסכמה קודמת מצד המשיב שלא לדרוש את פרעון החוב, הרי שלאחר מכתב זה (אשר המבקש לא קיבל בשל שינוי כתובתו מבלי לעדכן את הבנק), כבר לא יכול היה להיות ספק בדבר עמדת המשיב בענין.