אלון נ' אליהו חברה לביטוח

פסק דין

התביעה שבפני, היא תביעה כספית בדגין מחלוקת בשאלת חובת הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין נזקי רכבו מתאונה, עבור חלקים מקוריים אם לאו. התובע, מלין כנגד הנתבעת אשר לא שילמה לו את נזקיו על פי חוות של השמאי מטעמו שכללה חלקים מקוריים, בסך כולל של 32,423 ₪ כי אם רק עבור חלקים תחליפיים בסך כולל 16,979 ₪.

התובע בכתב התביעה המתוקן, בקשה לפסול את חוות הדעת מטעם הנתבעת. אני דוחה את בקשתו זו לאור נימוקיה. פסילת חוות דעת בשל העובדה כי זו לא נמסרה לו ולא נמצאה חוות דעת מוקדמת ראשונית, שקדמה לה בנסיבות בהם חלף זמן, הינה דרסטית בנסיבות העניין. התובע, הגיש את התביעה בהליך של תביעה קטנה, שאינה כפופה באופן מלא לסדרי הדין בעניין הגשת חוות הדעת ולפיכך, איני מורה על הוצאת חוות הדעת מטעם הנתבעת מתיק בית המשפט.

בחנתי את טענת התובע לפיה הנתבעת מחוייבת לאשר את תיקון רכבו של התובע בחלפים מקוריים בלבד, בשים לב לכך ששנת ייצור הרכב היא 2002. בהתאם לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 בסעיף 56(א) ו- (ג), חובת השיפוי היא כמידת הנזק ובאופן שיביא את התובע ככל האפשר, למצבו עובר לתאונה בבחינת, השבת המצב לקדמותו.

בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986, (להלן – "התקנות") בסעיף 8(ב)(1) לפוליסה התקנית הדן בנזק חלקי נקבע: "החליף המבטח את החלק שאבד או ניזק יוחלף החלק שאבד או ניזק בחלק הדומה לו בתכונותיו ובתאורו בצרוף הוצאות התקנה".

בהתאם לכך, המחוקק לא הורה מהו סוג חלפים שיש להשתמש בהם על מנת להחזיר את מצב הרכב לקדמותו, כי אם הורה על החלפתו בחלק הדומה לו בתכונותיו ובתיאורו. לפיכך, אין לחייב את הנתבעת באופן גורף ומלא בנשיאת עלות החלפת החלפים רק בחלפים מקוריים. למרות זאת הנטל, מוטל על הנתבעת להוכיח כי החלקים החלופיים אותם היא סברה שיש להתקין, דומים בתכונות ובתיאור כאמור בסעיף 8(ב)(1) לתקנות. השבת מצב לקדמותו נעשית, בראש ובראשונה, ע"י החלפה לחלפים מקוריים. לפיכך, המבטחת הטוענת לאפשרות להשבת המצב, בחלף לא מקורי, צריכה להוכיח זאת.

לעניין הקטנת הנזק נימצא בהתאם לתצהירו של מר שמעון טויטו, כי היה ניסיון למצוא חלקים תחליפיים בהתאם לחוו"ד השמאי מטעם הנתבעת, אך ללא הועיל. ניסיון נוסף שנעשה כשל, למציאת חלפים משומשים (ראה סעיפים 8 ו- 9 לתצהיר). בנוסף, התובע העיד כי הזמנת החלקים התחליפיים לא תאמו לרכב וחלקים משומשים, לא היו בהישג יד (עמ' 4 שורות 14-7 וכן עמ' 6 שורה 12).

הנתבעת, לא עמדה בנטל להוכיח כי החלפים התחליפיים, תאמו בתכונותיהם לחלפים המקוריים שניזוקו ולא די במסמך נ/1, כדי לסתור את ראיות התובע בהיותו מסמך כללי אשר אינו מתייחס למחלוקת העובדתית הספציפית לשאלת חלק הדומה לו בתכונותיו ובתיאורו, כדרישת התקנות.

לפיכך, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע את ההפרש בין תשלומיה לבין נזקי התובע לפי הערכת השמאי מטעמו בסך של 17,970 ₪ וכן את הוצאותיו בסך של 2,273 ₪ עבור הוצאותיו לשכר טרחת שמאי. התשלומים, ישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד התאונה ביום 21.10.08 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין ההכבדה שניגרמה לו עקב סירובה לשלם לו את מלוא נזקיו, כולל הוצאות משפט בסך 500 ₪ .

עותק יישלח לצדדים.

שכר עדים שהופקד מבלי שהיתה דרישה לזימונם ע"י הצד השני, יוחזר למפקיד.

ניתן היום, יג' ניסן תש"ע, 28 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.