אלטוחוב נ' אף.סי. (פליינג קרגו) אקספרס בע"מ

החלטה

בפני בקשת התובע לתיקון כתב התביעה.

הרקע לבקשה והשתלשלות העניינים בהליך

התובע הגיש ביום 14/9/11 תביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, הפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הפרשות חסרות לפנסיה כשתביעתו העיקרית הינה לחיוב הנתבעת בתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. בכתב התביעה, טען התובע כי הועסק בשירותי הנתבעת כנהג שליחויות ומוביל עם רכב שהוצמד לו לצרכי עבודתו.

בכתב הגנתה מיום 10/1/12, אישרה הנתבעת כי הינה עוסקת במתן שירותי בלדרות של דברי דואר ומשלוחים ברחבי הארץ וכן אישרה כי התובע הועסק בשירותיה כבלדר וכי הועמד לרשותו רכב לשם ביצוע תפקידו באיסוף והפצת חבילות המשלוח. הנתבעת הכחישה כל טענות התובע, ובין היתר, הפנתה להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 12/3/07 אשר לפיו, שונה בסיס השכר של התובע משכר שעתי לשכר חודשי בצירוף שכר עידוד; לדידי הנתבעת, לפי ההסכם אין התובע זכאי לתשלום בגין שעות עבודה נוספות, מעבר לשכר העידוד ששולם לו ואשר עולה על הגמול שהיה מקבל בגין שעות נוספות.

ביום 5/9/12 התקיים דיון מוקדם בתיק (בפני הרשמת גרינברג) במסגרתו גובשו המוסכמות והפלוגתאות בתיק, וכן ניתן צו לגילוי ועיון כללי במסמכים והחלטה על הגשת תצהירי עדויות ראשיות.

התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו ביום 30/1/13, במסגרתו העלה לראשונה טענה בדבר הבטחה שנמסרה לו במועד השינוי בשכרו כי הוא למעשה מקודם בתפקיד ובשכר ועל כן הוא יקבל שכר גבוה יותר. התובע לא פירט מי מסר לו את ההבטחה הנטענת. בפועל, כך טען, למרות שנדרש לשעות עבודה מרובות יותר, למעשה המשיך לקבל את אותו שכר, תוך ששונה שמם של רכיבי השכר ומבלי ששולם לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות.

ביום 8/8/13 הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית מטעמה של הגב' חוה בר שי, תצהיר שהשתרע על פני 17 עמודים.

ביום 7/10/13 נחקר התובע באריכות על תצהירו; לאחר שתמה חקירת התובע (עמ' 23, ש' 23) והחלה חקירת עדת הנתבעת, ביקש ב"כ התובע להציג תלוש שכר של עובד אחר ו בפני העדה מטעם הנתבעת. כפי שנרשם בהחלטה מאותו מועד, מדובר בתלוש שכר משנת 2006 של עובד אחר, שלפיו שכרו שולם לפי "תפוקה" (ולא כ"שכר שעתי" או כ"שכר בסיס בצירוף שכר עידוד"). לפיכך – בקשת התובע לצירוף המסמך, שהיתה בגדר הרחבת חזית ואשר ממילא לא היה בה כדי ללמד על כלל ההתנהלות בחברה או על הבטחה ספציפית שניתנה לתובע לפי הטענה – נדחתה (עמ' 26-27).

נוכח ההחלטה, ביקש התובע לחזור בו מהצהרתו "אלה עדיי" וליתן בידיו שהות להגשת בקשה לגילוי מסמכים ותצהירים משלימים. המותב נעתר לבקשתו של התובע, חרף מורת רוחו מהתנהלותו זו (עמ' 29-30).

לאחר הדיון הגיש התובע ביום 27/10/13 בקשה לגילוי המסמכים הבאים:

"א. תלושי שכר של כל העובדים בנתבעת שעבדו בשכר "לפי חבילות" ולאחר מכן הועברו ע"י הנתבעת לעבוד בשיטת "שכר עידוד" הנהוגה בנתבעת. עבור כל עובד כזה התבקשו 3 תלושי שכר מלפני השינוי ו- 3 תלושי שכר לאחר השינוי (אין צורך שיופיעו שמות העובדים...).

ב. עותק מההסכמים עליהם הוחתמו העובדים הנ"ל בסמוך לפני המעבר לשיטת "שכר עידוד" (שוב ללא זיהוי העובדים)".

התובע תמך בקשתו בטענה כי רק במועד הדיון הגיע לידיו תלוש שכר של עובד אחר, אשר ביצע עבודה זהה לשלו ואשר שכרו שולם לפי "תפוקה", לפני המעבר לשיטת "שכר עידוד". לטענת התובע, גילוי המסמכים יוכיח שכמוהו, גם עובדים אחרים מצאו במועד המעבר לשיטת שכר עידוד (שהינה פיקטיבית ושקרית לטענת התובע), ששכר הבסיס שלהם (הנחשב לצורך זכויות סוציאליות) נחצה למעשה לשניים, מבלי שהבינו את משמעות השינוי. לבסוף טען התובע כי "לצורך חקר האמת יש משמעות אקוטית לדעת מה היה באמת שכרם של אותם עובדים קבועים אחראי אזור, שעבדו לפני השינוי "לפי חבילות"".

הנתבעת התנגדה לבקשה ותמצית טענותיה היה כי אין המדובר אלא במסע דיג, שמנסה לבסס טענה שכלל לא נטענה והינה בגדר הרחבת חזית. התובע הגיב לתשובה וטען כי בהתנגדותה מגלה הנתבעת כי יש לה מה להסתיר וכי רק בגילוי המסמכים המבוקשים תיחשף האמת אודות השיטה השקרית, לטענתו, של תשלום שכר עידוד פיקטיבי.

בהחלטה מיום 25/11/13 נדחתה בקשת התובע לגילוי המסמכים המבוקשים, משלא מצאנו בהם כל רלוונטיות לטענות התובע בהליך ומשלא היה במסמכים כדי לתרום לבירור הסוגיות שבמחלוקת.

הבקשה לתיקון כתב התביעה

ביום 22/12/13 הגיש התובע בקשתו דנן לתיקון כתב התביעה. בפתח הבקשה נטען, כי התובע מבקש להוסיף רכיבים הנובעים מצו ההרחבה בענף ההובלה, שהתובע סבור כי הוא חל על יחסי הצדדים.

התיקונים המבוקשים לכתב התביעה, כפי שהם עולים מכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה, הם כמפורט להלן:

הקטנת סכום התביעה ברכיב גמול השעות הנוספות מ- 176,370 ₪ ל- 95,810 ₪, כתוצאה מחישוב הזכאות החל מחודש 03/07, מועד שינוי בסיס השכר, ולא מחודש 01/05 כפי שנתבע בכתב התביעה המקורי;