אם דין רישום נכס בחלקים שווים כמתנה והאם אומד דעת הנותן שהיא על תנאי

דעת הרוב

הצדדים נישאו זה לזה בתאריך י' בסיוון תש"ן (3.6.1990) והתגרשו בתאריך י"א אדר א' תשע"ד (11.2.2014), ולהם שמונה ילדים משותפים.

בהסכם הגירושין מתאריך י"א אדר א' תשע"ד (11.2.2014) נאמר, שבית הדין ידון ויכריע במחלוקות שביניהם כולל פירוק השיתוף בדירת המגורים.

ואכן התקיימו דיונים בבית הדין בהרכבו הקודם ואף הוגשו סיכומים בנידון, וניתן פסק דין על ידי בית הדין בהרכבו הקודם בתאריך י"ג כסלו תשע"ו (25.11.15), שבו פסק בית הדין "כי הדירה תחולק בשווה כל זמן שאין ראיה או הוכחה כתובה שהאב נתן לזוג בתור הלוואה".

על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הגדול בטענה שהדיינים שחתמו על פסק הדין לא השתתפו בדיונים. הערעור התקבל, ובית הדין הגדול הפנה את התיק אל כבוד הראב"ד שהפנה אה תיק את התיק להרכבו הנוכחי.

בתאריך כ"ה טבת תשע"ז (23.1.2017) התקיים דיון במעמד הצדדים וב"כ, ובית הדין בהחליטתו מיום ט"ז שבט תשע"ז (12.2.2017), החליט על הגשת סיכומים, ואכן הוגשו סיכומים לבית הדין.

מתוך העיון בפרוטוקול ובסיכומים וכן בחומר הקודם שהיה מונח לפני בית הדין בהרכבו הקודם, יש לציין בתחילה את העובדה שאין עליה עוררין שלאחר הנישואין או סמוך להן, קנו בני הזוג דירה בביתר עילית שנרשמה על שם שניהם, לאחר מכן בערך בשנת תשס"ד, נמכרה הדירה בביתר ונרכשה דירה אחרת באשדוד שנרשמה אף היא על שם שני הצדדים, לאחר מספר שנים נמכרה הדירה באשדוד ונרכשה דירה אחרת בשכונת רמת שלמה בירושלים שנרשמה אף היא על שם שני הצדדים, דירה זו בירושלים היא העומדת כיום להכרעת בית הדין.

אין חולק על כך שאבי האישה הכניס סכומי כסף גדולים יותר מאשר משפחת הבעל, הן לרכישת הדירה הראשונה בביתר והן לרכישת הדירה השנייה באשדוד, אלא שהמחלוקת בין הצדדים היא, האם יש לחלק את הדירה לפי הרישום בטאבו, או לפי ההשקעות של הצדדים.

הטענה שהועלתה על ידי האישה היא בעניין תמורת הדירה בביתר. לדברי האישה, הדירה בביתר נמכרה בסך ארבע מאות חמישים ותשעה אלף ש"ח, אך לדבריה, הבעל העביר חלק מתמורת הדירה בלבד לצורך רכישת הדירה באשדוד, אך חלק ניכר מהסכום בערך כמאה תשעים ושמונה אלף ש"ח לקח הבעל לעצמו וזאת למרות שכסף זה הוא כסף משותף של שני הצדדים. כלומר לדבריה, הבעל העביר לדירה באשדוד כמאתיים שישים אלף ש"ח בלבד ואת השאר לקח לעצמו. כמו כן גרר את המשכנתה מהדירה בביתר לדירה באשדוד, ואת יתרת ההפרש בין תמורת הדירה בביתר לדירה באשדוד שילם אבי האישה.

לאחר העיון בסיכומים ובמקורות המצוינים שם, בית הדין יתייחס בתחילה לתביעה הראשונה הנ"ל האם הדירה מתחלקת על פי הרישום בטאבו או שמא על פי השקעות הצדדים.

בנושא זה דנו ודשו רבים מהדיינים, ואף אנו הארכנו לבאר את כל שיטות הפוסקים במאמר הלכתי שכותרתו "רישום דירת הבעל בטאבו על שם שניהם האם נחשב כמתנה". מאמר זה פורסם בקובץ דברי משפט (הוצאת מכון דברי משפט שע"י מוסדות שירת דבורה, תל אביב תש"ס, חלק ז עמודים שיח–שלט).

במאמר זה הכרענו להלכה, שדירה הנרשמת בטאבו על שם שני הצדדים, אף שצד אחד השקיע סכומים גדולים יותר מהצד השני, הרישום נחשב כמתנה לצד השני, ועל הצדדים להתחלק בדירה על פי הרישום בטאבו.

על פי הכרעתנו הנ"ל, נראה שאף בנידון הנוכחי, מאחר שהדירה רשומה על שם שניהם, על כן היא שייכת לשניהם.

הנימוקים ההלכתיים לכך הם הנימוקים שפורסמו בקובץ הנ"ל ומהווים אף נימוקים לפסק דין זה ומצורפים לפסק הדין.

בעניין טענתה השנייה של האישה, יש לציין שבמהלך הדיון שהתקיים בתאריך ח' אייר תשע"ה (27.4.15), הצהירה האישה שנתנה בבעלה אימון מלא בניהול הכספים של הבית, (פרוטוקול שם, שורה 20). אף הבעל טען שם שהיא נתנה בו אימון מלא (שם, 23), כמו כן הצהיר שם שהפקדת הכסף בבנק טפחות הייתה בידיעת האישה והכסף הזה עבר לחשבון המשותף בבנק לאומי והועבר ממנו כסף לאביה לצורך רכישת הדירה באשדוד, כמו כן טען שם שהם היו באותה תקופה במצוקה כלכלית ולקחו כסף לצרכי הבית (שם, 26, 27).

כמו כן בדיון האחרון שהתקיים בבית הדין בתאריך כ"ה טבת תשע"ז (23.1.2017), טען הבעל שבחלק מהכסף השתמשו למחייה ואביה ידע מזה והעיר לו על כך, והוא השיב לאביה שבתו חולה ובסך הכול הכסף יוצא למשפחה, כמו כן טען שם שהאישה היא שדרבנה אותו להוציא יותר כדי לחיות ברמת חיים יותר גבוהה (שם, 48–50).

כלומר שהבעל הודה שאכן לקח סכום גדול מתמורת הדירה בביתר והכניס לחשבון המשותף בידיעת האישה ובידיעת אביה והשתמש בזה לצרכים המשותפים. כמו כן טען שחלק מהכסף העביר לטובת רכישת הדירה באשדוד.

אף ב"כ האישה במהלך הדיון הנ"ל הודה שהסכום שלקח הבעל מתמורת הדירה בביתר העביר הבעל לחשבון הבנק המשותף, מאידך טען שהבעל הוא שעסק בנושא הכספים ולאישה לא היה שום מידע, ב"כ האישה לא התייחס כלל לאמירת האישה הנ"ל שנתנה אימון בבעלה וכן לאמירת הבעל הנ"ל שאכן האישה נתנה את אימונה בטיפולו של הבעל בכספים.