אמרני נ' מועצה מקומית אלקנה

פסק דין

עסקינן בעתירה שהוגשה מכוח סעיף 17 לחוק חופש המידע, התשנ"ח- 1998, בה מבקש העותר כי בית המשפט יורה למועצה מקומית אלקנה, היא המשיבה, לגלות ולהעביר לו מידע ומסמכים שונים הנמצאים ברשותה.

ב- 15.2.2002 הגישה ב"כ המשיבה בקשה למחיקה או דחיית העתירה על הסף בשל העדר סמכות עניינית ומקומית.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה וכי דינה של העתירה להימחק על הסף.

הדין החל בעניינה של המשיבה, מועצה הנמצאת בתחומי יהודה ושומרון, הינו הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון), (מס' 892), תשמ"א- 1981. על פי סעיף 2 (ב) לצו:

"לצורך ניהולן התקין של המועצות המקומיות ולצורך הסדרת ענייני תושביהן רשאי מפקד האזור לכונן בית משפט לעניינים מקומיים. סמכות בית המשפט, הדין שעל פיו ידון, הרכבו וכל הוראה אחרת הדרושה לפעולתו התקינה של בית המשפט יקבעו בתקנון"

פרק יז1 לתקנון קובע את זכותו של אזרח או תושב ישראלי לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם לחוק חופש המידע. סעיף 140 יג(יב) קובע כי בסעיף 17 לחוק חופש המידע, הקובע את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה על פי חוק חופש המידע, במקום המילים "בית המשפט המחוזי" יבואו המילים "בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה".

מכאן, שבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל הוא בית המשפט המוסמך לדון בעתירה שהוגשה, ולבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בה, קל וחומר כי הוא חסר את הסמכות המקומית לדון בעתירה התוקפת את פעולותיה של רשות ציבורית הנמצאת בשטחי יהודה ושומרון.

לא מצאתי באסמכתאות אליהן הפנה העותר בסיס לעמדתו כי לבית משפט זה הסמכות לדון בעתירה שכן אלו עסקו בעילות שונות מהעילה שלפניי אשר הוכללה באופן ברור בתקנון שהוזכר לעיל.

לאור האמור לעיל אני מוחקת את העתירה מפאת חוסר סמכות עניינית ומקומית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7500 ₪ הצירוף מע"מ צמוד מהיום.

ניתן היום, א' ניסן תש"ע, 16 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.