אסיאג נ' אלון ואח'

• כללי

1. תביעה לסעד הצהרתי שעניינה הסכם העברה ללא תמורה של דירת התובע לנתבעים. במוקד התביעה טענות התובע לפגמים בכריתת הסכם זה ולביטולו כדין על ידו.
2. ראיות -

עדויות התובע כללו תצהירי עדות ראשית מטעמו ומטעם גב' אורית ביטון (בתה של רעייתו, להלן: "אורית").

עדויות הנתבעים כללו תצהירי עדות ראשית מטעם כל אחד מהם.

כן נמסרו עדויות מטעם עו"ד שחר כהן (להלן: "עו"ד כהן"), מי שטיפל בהכנת  ההסכם נשוא ההליך, ומטעם שותפו עו"ד רפי אזולאי (להלן: "עו"ד אזולאי").

3. ב"כ הצדדים הגישו סיכום טענות בכתב.
4. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו ע"י הח"מ, אלא אם צוין אחרת.

• עובדות המקרה

5. התובע, יליד שנת 1932, היה נשוי בעבר לגברת סימי אסיאג ז"ל (להלן:"סימי"), משנת 1987 ועד לפטירתה ביום2.15.
6. הנתבעים הינם חמשת ילדיה של סימי מנישואיה הקודמים, אשר גודלו על ידי התובע וסימי מגיל צעיר. לתובע עצמו אין צאצאים ביולוגים.
7. במהלך נישואיהם, רכשו התובע וסימי דירה ברח' דוד המלך 6/1 בלוד (גוש 4024 חלקה 395/6 בלשכת רישום המקרקעין, להלן: "הנכס" או "הדירה"). הזכויות בדירה נרשמו על שם התובע וסימי בחלקים שווים. שטח הדירה על פי הרישום בפנקס הבתים המשותפים – 67.20 מ"ר.
8. התובע הינו יורשה הבלעדי של סימי על פי צוואתה.
9. לאורך השנים, ואף לאחר פטירתה של סימי, עד לפרוץ הסכסוך נשוא הליך זה, התקיים קשר משפחתי חם וקרוב בין התובע לנתבעים. הנתבעת 2 (להלן: "מירה") אף עברה להתגורר עם התובע בדירה במשך תקופה מסוימת לאחר פטירת אמה יחד עם בן זוגה על מנת לסייע לתובע ולטפל בו.
10. כשנה לאחר פטירתה של סימי, ביום2.16, כשהוא מלווה במירה ובן זוגה, חתם התובע במשרדו של עו"ד כהן, על הסכם העברה ללא תמורה, לפיו העביר ללא תמורה את זכויותיו בדירה לנתבעים, בהתאם לחלוקת זכויות ביניהם הקבועה בהסכם זה (להלן: "הסכם המתנה" או "ההסכם"). בהמשך, הנתבעים עצמם הגיעו אף הם למשרדו של עו"ד כהן, במועדים שונים, וחתמו על מסמך ההסכם.
11. עוד קודם לחתימת ההסכם, נוכח גילו ובהנחיית עו"ד כהן, עבר התובע בדיקת מומחה גריאטריה, ד"ר מיכאל קגנסקי, אשר קבע, במסמך בכתב הנושא את הכותרת "הערכה רפואית" (נספח ד' לכתב ההגנה), כי התובע מצוי בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראי על מעשיו וכשיר לעשיית פעולה משפטית ולחתימה על מסמכים. הרופא אף ציין בהערכתו הרפואית, כי במהלך הבדיקה הסביר לו התובע, כי הגיע לבדיקה לפי המלצת עורך דינו וכי ברצונו להעניק את כל רכושו, דירה וכסף בבנק, למרים, בתה של אשתו (הכוונה למירה), מכיוון שהיא מטפלת בו.
12. לאחר חתימת ההסכם ע"י כלל הצדדים, נרשמה מכוחו ביום 4.16 הערת אזהרה לטובת הנתבעים.
13. בהסכם המתנה נקבעה חלוקת הזכויות הבאה בדירה: לכל אחד מהנתבעים 1,3,5 (מרסל אלון, אברהם מלול ומשה ארמונד מלול) תועבר ללא תמורה 1/10 מהזכויות בדירה, לנתבעת 4 (מזל מימון) תועברנה ללא תמורה 2/10 מהזכויות בדירה ולנתבעת 2 (מירה יפרח) תועברנה ללא תמורה הזכויות ב- 5/10 מהדירה.
14. מספר חודשים לאחר פטירת אשתו, עוד קודם לחתימתו על ההסכם, הכיר התובע במועדון קשישים את בת זוגו הנוכחית, גב' סוזן שטרית (להלן: "סוזן") והשניים אף נישאו בהמשך.
15. לאחר חתימת ההסכם, נעשו מספר פניות על ידי סוזן וביתה אורית אל עו"ד כהן, בדרישה לקבל לידיהן פרטים אודות ההסכם וכן עותק ממנו ומהמסמכים הנלווים. כן התקיימה במשרדו של עו"ד כהן, ביום 6.16, פגישה עמן ועם התובע.
16. כחמישה חודשים לאחר כריתתו של הסכם המתנה, ביום 7.16, הושלם רישום הזכויות בדירה על שמם של הנתבעים במרשם המקרקעין - פנקס הבתים המשותפים, וזאת בהתאם לחלוקת הזכויות בין הנתבעים הקבועה בהסכם (נספח ח' לכתב ההגנה).
17. ביום 7.16 פנה ב"כ התובע לעו"ד כהן בשמו של התובע, במכתב אשר כותרתו "דרישה לקבלת מסמכים הודעה על ביטול חוזה לפי סעיף 20 לחוק החוזים הודעה על כוונה לנקוט הליכים התראה בטרם נקיטת הליכים" (נספח ה' לכתב התביעה, להלן" "מכתב ההתראה").
18. בהמשך למכתב זה, ומשהצדדים לא הגיעו להסכמות, הוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעים ביום 10.16 תובענה בבית משפט זה בגדר ה"פ 33409-10-16 בה עתר להצהרה על בעלותו בדירה ובטלות הסכם המתנה. בדיון אשר התקיים בהליך זה ביום 23.1.17 ולאור הערות בית המשפט (כב' סגה"נ הש' שפסר), נמחקה התובענה בהסכמת התובע. יצוין, כי הצדדים יוצגו בהליך זה ע"י אותם ב"כ המייצגים אותם כיום בהליך הנוכחי.
19. כארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 17.5.17 הוגשה התובענה נשוא הליך זה, הפעם כתביעה אזרחית.

• טענות הצדדים

20. תמצית טענות התובע - לתובע אין ולא היה בשום שלב רצון להעניק את זכויותיו בדירתו לנתבעים או למי מהם וההסכם הותיר אותו, בגילו המבוגר, חסר כל.

בעת חתימתו על הסכם המתנה, סבר התובע כי הוא מסדיר בכך את העברת הזכויות בדירה על שמו, לאחר פטירת רעייתו ובהתאם לצוואתה, ולא היה מודע לכך כי בחתימה זו הוא מוותר ללא תמורה על זכויותיו בדירה.

התובע הינו אדם קשיש שאינו יודע קרוא וכתוב ועובדה זו תומכת בטענתו כי לא הבין עד תום את משמעות המסמכים עליהם חתם.

הפעולות שבוצעו על-ידי התובע ומטעמו לאחר החתימה על ההסכם, לרבות הפניות החוזרות אל עו"ד כהן בדרישה לקבלת מסמכי ההסכם ומידע אודותיו, מלמדות אף הן על כך שהוא פעל בזמנו ללא מודעות וגמירות דעת בעת החתימה על הסכם המתנה.

פניותיו של התובע לעו"ד כהן לאחר כריתת ההסכם נענו בהתחמקות וסחבת מצידו של עורך הדין, אשר נמנע מלמסור לתובע ולסוזן את מסמכי ההסכם ואת המידע וההסברים המבוקשים.

התובע נתן אמון מלא בנתבעים ונפל קורבן "לתרגיל" מצדם, אשר נועד לנשלו מזכויותיו בנכס ולהעבירן אליהם ואכן, לאחר חתימת הסכם המתנה, ניתקו הנתבעים את הקשר עם התובע, זאת למרות הקשר ההדוק שקיימו עמו לאורך השנים עד אז.

21. תמצית טענות הנתבעים - התובע גידל את הנתבעים מילדותם, מאז נישואיו לאמם המנוחה, ושימש להם דמות אב קרובה ואהובה לאורך כל השנים. הנתבעים ובני משפחותיהם קיימו קשר משפחתי קרוב ואוהב עם התובע לאורך השנים, תמכו בתובע, טיפלו בו ודאגו לכל מחסורו, הן לפני והן לאחר פטירתה של אמם.

בזמנו, הנתבעים ברכו על כך שלאחר פטירת אמם התובע הכיר בת זוג חדשה, סוזן,  וקיוו כי הקשר עמה יפיג את בדידותו וייטיב עמו. ואולם, במהרה הסתבר לנתבעים, כי בת הזוג הנוכחית חפצה אך בכספו ורכושו של התובע והנה חסרת עכבות בעניין זה.

עובר לכריתת ההסכם, ובמספר הזדמנויות, התובע סיפר באוזני מירה אשר טיפלה בו כי סוזן לחצה עליו כי היא רוצה לקבל את דירתו. הנתבעים אף היו עדים מספר פעמים להתנהגות מחפירה כלפי התובע מצידה של סוזן, לרבות מקרה של השלכתו עם חפציו מחוץ לדירתה והזעקתה של מירה, בשפה בוטה ומעליבה כלפי התובע, לבוא ולאסוף את התובע.

בניגוד לנטען בתביעה, החתימה על ההסכם והעברת הזכויות בדירה לנתבעים נעשו על ידי התובע ביוזמתו, מרצונו החופשי, בצלילות הדעת ותוך נחישות מצידו בעניין זה, בהיותו מיוצג ומודע למעשיו ולכל האפשרויות הפתוחות בפניו. הנתבעים מעולם לא דרשו מהתובע דבר ביחס לדירתו ולא הפעילו עליו כל לחץ בעניין זה והייתה זו החלטתו האישית לפעול כפי שפעל ביחס לרכושו.

בניגוד לטענת התובע כי ההסכם מותירו בחוסר כל, התובע יודע היטב כי ההסכם מקנה לו זכות מגורים בדירה לכל ימי חייו ואף את האפשרות להשכיר את הדירה ולקבל לידיו את דמי השכירות.

באשר להעברת רישומן של הזכויות בדירה על שם הנתבעים בהתאם להסכם ביום 20.7.16, הרי שקודם למועד זה, לא התקבלה אצלם כל הודעה או דרישה מצד התובע לביטול ההסכם. מכתב ההתראה מטעם התובע נשלח והתקבל רק לאחר השלמת הרישום.

בניגוד לטענות על ניתוק הקשר עם התובע מצדם לאחר כריתת ההסכם, הרי שהמציאות הינה הפוכה - התובע, בהשפעתה המובהקת והשלילית של סוזן, הוא זה שנמנע מקשר עם הנתבעים, לצערם.

ההליך כיום אינו משקף את רצונו של התובע אלא הינו תולדה של מכבש לחצים אדיר אשר הפעילה ומפעילה על התובע בת הזוג הנוכחית סוזן, בסיוע פעיל של ביתה אורית, וזאת מתוך אינטרס ציני ובמטרה ברורה לבטל את חוזה המתנה ולרשת בעצמה את דירתו של התובע.

• דיון והכרעה

ד1. כשרות ההסכם

22. כאמור, התובע טען כי הסכם המתנה חסר תוקף באשר בעת חתימתו עליו, לא התקיימו אצלו הבנה באשר לתוכנו ומהותו וממילא לא התקיים מצידו יסוד גמירות הדעת ההכרחי לכריתתו של הסכם תקף ומחייב. כן טען לטעות מצידו בהבנת תוכנו ומטרתו של ההסכם, היות וסבר כי ההסכם נועד להסדיר את העברת זכויותיה של אשתו המנוחה אליו בהתאם לצוואתה. בעניין זה טען התובע, כאמור, כי אינו יודע קרוא וכתוב וכי נתן אמון מלא בנתבעים, אשר הוליכוהו שולל באשר לטיבו ומשמעותו של ההסכם עליו חתם. במישור המשפטי טען התובע בעניין זה, כי כאשר מדובר בחוזה מתנה העוסק במקרקעין, ובמיוחד כאשר מדובר באדם קשיש, יש לבחון בקפדנות יתרה את גמירות הדעת של מעניק המתנה. בנוסף, טען התובע בהקשר זה, כי בעת חתימת ההסכם במשרדו של עורך הדין, אחת הנתבעות, מירה, נכחה בחדר. לגישתו, העובדה לפיה המקבל מתנה בסדר גודל כזה נמצא בחדר בעת החתימה, כשלעצמה מספקת בכדי לשלול את תוקפו של ההסכם.
23. הנתבעים, וכן עו"ד כהן בעדותו טענו, מנגד, כי התובע הוא זה שיזם את העברת הדירה, ואף קבע, בעצמו ובהתאם לשיקול דעתו ורצונו, את אופן חלוקתן של הזכויות בין הנתבעים. לטענתם, התובע היה צלול וכשיר לאורך כל התהליך ובעת כריתת הסכם המתנה וכי הבין היטב את מהות ההסכם ותוכנו, אשר נקבעו בהתאם לרצונו והנחיותיו וכן הבין את האפשרויות האחרות הפתוחות בפניו.
24. העדויות בנוגע למחלוקת זו נשמעו לפני מטעמם של הגורמים המרכזיים אשר היו מעורבים בהשתלשלות העניינים וההליך אשר קדם לכריתת הסכם המתנה ובמעמד כריתת ההסכם עצמו.
25. עדותו של עו"ד שחר כהן – עד זה, שהינו עורך הדין אשר ייצג את התובע בנוגע לכריתת הסכם המתנה ואף טיפל בהעברת רישום הזכויות על שם הנתבעים בהתאם להסכם זה, הוזמן ע"י בית המשפט למסירת עדות לבקשת שני הצדדים, מסר עדותו הראשית ונחקר בחקירות נגדיות ע"י ב"כ שני הצדדים. מטבע הדברים ובנסיבות המקרה, עדותו של עד חיצוני זה הינה משמעותית ביותר בכל הנוגע לבחינת נסיבות כריתתו של הסכם המתנה בכלל ושאלת הרצון החופשי והבנתו של התובע את מהותו ותוכנו של ההסכם בעת החתימה עליו בפרט. 
26. עו"ד כהן העיד, כי התובע הגיע אליו לקבלת ייעוץ וטיפול משפטי, בלוויית מירה, לאחר שהתאלמן, כאשר בשלב הראשון היה זה לצורך קיום צוואת אשתו המנוחה סימי. לדבריו, בהמשך ובהיות התובע בעל מלוא הזכויות בדירה, לאחר שבנוסף למחצית הדירה הרשומה על שמו הוא ירש אף את המחצית של סימי בדירה, הבהיר התובע באוזניו לכל אורך הדרך, כי הוא מעוניין בכך שמחצית הדירה תוקנה למירה, אשר הייתה מי שטיפלה בו לאורך הדרך והייתה הקרובה אליו והאהובה עליו ביותר מבין כלל האחים הנתבעים (עמ' 52 ש' 1-10 לפר').

עו"ד כהן העיד, כי בשלב הראשון הוא חשב עדיין כי מדובר בעריכת צוואה עבור התובע אשר תבטא ותממש את רצונו זה וכי על אף שהתרשם לחיוב מצלילותו והבנתו הטובים של התובע, ונוכח גילו ורצונו בהעברה לא שוויונית של הזכויות בדירה, הוא ייעץ לתובע לעבור בדיקה פסיכו-גריאטרית על מנת למנוע טענות אפשריות בהקשר זה בעתיד, וכי חוות הדעת שהתקבלה אכן אישרה את התרשמותו שלו מצלילותו והבנתו של התובע (עמ' 52 ש' 10-17 לפר').

עו"ד כהן העיד, כי בשלב השני, לאחר מספר חודשים, התובע הגיע אליו, מלווה במירה, לפגישה נוספת ועדכן אותו בהתפתחויות לגבי בת הזוג שהכיר, לחציה עליו לקבלת מחצית מהדירה כתנאי לנישואיה. עו"ד כהן העיד, כי נוכח עדכון זה הוא הסביר והבהיר לתובע אודות האפשרות לעריכת הסכם ממון או הפרדה רכושית כלשהי עם בת הזוג, אך התובע הבהיר לו כי סוזן מתנגדת לכל אפשרות כזו (עמ' 53 ש' 1-5 לפר').

לדברי עו"ד כהן, אף בשלב זה התובע הביע באופן ברור את רצונו בהקניית הזכויות בדירה למירה וכי בשלב זה ונוכח דברי התובע, הוא הסביר לתובע על קיומה של אפשרות נוספת, לעריכת הסכם להעברה ללא תמורה של הזכויות בדירה בהתאם לרצונו של התובע, תוך שמירת זכותו להתגורר בדירה או להשכירה כנגד קבלת דמי השכירות לכל ימי חייו (עמ' 53 ש' 6-12 לפר').

עו"ד כהן העיד, כי בהסכמת התובע ומכיוון שהיה מעוניין באפשרות זו, נערך הסכם כאמור והצדדים הוזמנו לחתום עליו, תוך שלדברי עו"ד כהן, גם במעמד החתימה לא היה לו כל ספק, כי ההסכם מבטא את רצונו של התובע בהקניית זכויותיו ואת רצונו למנוע את השתלטותה של סוזן על זכויותיו בדירה ולהבטיח את הגעת הזכויות בדירה אל הנתבעים.

בעניין זה העיד עו"ד כהן כי הוא היה מודע לכך שהתובע אינו יודע קרוא וכתוב וכי דאג להבהיר לו את כל היבטיו והשלכותיו של ההסכם שעל הפרק. כן העיד, כי התרשמותו לאורך כל הדרך הייתה כי התובע הגיע אליו מרצונו החופשי וכי לא הייתה כל כפיה בעניין מצידה של מירה, למרות נוכחותה בפגישות, וכי הוא עצמו התייחס אל התובע כאל לקוחו והפנה את דבריו והסבריו אליו.

(החלקים הרלבנטיים לפרפרזה לעיל מתוך עדותו של עו"ד כהן בחקירה ראשית, נגדית ובתשובה לשאלות בית המשפט, מצויים בעיקר במראי המקום הבאים - עמ' 53 ש' 12-15 לפר'; עמ' 54 ש' 2-10 לפר'; עמ' 58 ש' 1-2 לפר'; עמ' 58 ש' 26-32 לפר'; עמ' 61 ש' 24-19 לפר'; עמ' 62 ש' 20-28 לפר'; עמ' 62 ש' 35-עמ' 64 ש' 11 לפר').

27. לצד הרלבנטיות הרבה והחשיבות בעדותו זו של עו"ד כהן כעד חיצוני, ובכל הנוגע לבחינת מהימנותה וקביעת משקלה של העדות, על בית המשפט ליתן דעתו אף על כך, שבמסגרת טענות התובע כיום, ואף בתכתובת בין ב"כ התובע לעו"ד כהן אשר קדמה להליכים המשפטיים בין הצדדים, נכללות טענות הנוגעות, בין היתר, לטיפולו המקצועי והאישי של עו"ד כהן עצמו עבור התובע בכל הנוגע להסכם המתנה. מכאן, שאין מדובר בעד חיצוני שהינו אדיש לחלוטין לקביעות בית המשפט בהליך זה, גם אם אינו צד להליך.
28. בהינתן מקדם הזהירות הנ"ל בבחינת עדותו של עו"ד כהן, אשר נשמעה לפני, מובהר כבר עתה, כי התרשמותי מעדות זו וכנותה הייתה בהחלט חיובית. התרשמתי, כי מדובר בעדות אותנטית, המהווה דיווח כן ואמיתי מצידו של עו"ד כהן אודות השתלשלות העניינים ואודות התרשמותו, המקצועית והאישית, מהנפשות הפועלות לאורך הדרך, הן לפני כריתת הסכם המתנה, הן במעמד חתימת התובע עליו והן באירועים לאחר כריתת ההסכם. כן התרשמתי, כי לעד זיכרון אותנטי טוב ביחס לעיקר השתלשלות העניינים בפרשה וביחס להתרשמותו בזמן אמת מרמת הבנתם ומעורבותם של הצדדים, ובפרט התובע, של תוכנו ומשמעותו של הסכם המתנה ושל האפשרויות המשפטיות הנוספות שעמדו על הפרק אותה עת.
29. התרשמתי, כי אף החלקים בעדות הנוגעים להשתלשלות העניינים לאחר כריתת ההסכם, לרבות אלו הנוגעים לעדות אודות התנהלותן של אשת התובע סוזן ובתה בממשק מול עו"ד כהן, הינם מהימנים. זאת, בכפוף להבהרה, כי בית המשפט התמקד בבחינת הפן העובדתי בעדות עו"ד כהן וכי "נופו" מתוך עדותו של עורך דין כהן והמשקל שניתן לה על ידי בית המשפט כל אותם "ציונים" אשר חלק לאשת התובע ובתה והסתייגותו האישית והערכית מהתנהלותן. בעניין זה מובהר, כי התרשמותי הינה, כי למרות הסתייגותו הברורה, ולעתים הבוטה, של עו"ד כהן מהתנהלותן של סוזן ובתה, לא היה בכך כדי להטות את עדותו העובדתית בפני בית המשפט או כדי לפגוע במהימנותה. אף לא התרשמתי כי הביקורת, האישית והמקצועית, שהוטחה בעד בעת חקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובע, שיבשה את עדותו או פגעה בכנותה.
30. מהחלקים הנ"ל בעדותו של עו"ד כהן, אשר כאמור לעיל התרשמתי כי הינה עדות אותנטית ומהימנה, עולה בצורה ברורה, כי התובע הבין את האפשרויות המשפטיות שעל הפרק וכי בחר בזמנו, מתוך הבנה ומרצונו החופשי, באפשרות המשפטית של העברה מיידית ללא תמורה של זכויותיו בדירה על פני עריכת צוואה. כן ברור הוא מעדותו זו, כי אף תוכנה של חלוקת הזכויות בדירה אשר באה לביטוי בהסכם, משקפת את רצונו של התובע כפי שהובע באוזניו של עו"ד כהן.
31. מובהר, כי אינני מתעלמת מכך, שהתובע היה מלווה לאורך כל הדרך במירה, שהינה הנהנית העיקרית מההסכם וממילא בעלת אינטרס בכריתתו. עם זאת, כעולה מעדות עו"ד כהן ומירה עצמה, אין מדובר ביחסי היכרות או קרבה קודמים בין מירה או בעלה לבין עו"ד כהן והם הגיעו אליו בעקבות המלצה מקצועית גרידא של מכר. כאמור לעיל, עו"ד כהן אף העיד, כי למרות ליווי זה של מירה את התובע, הוא ראה בתובע עצמו, ולא במירה, כלקוח שלו אשר אותו ואת האינטרסים שלו הוא מייצג וכמי שאמור לבצע את הפעולה המשפטית לגביה ניתנים הייעוץ והטיפול המשפטיים (עמ' 52 ש' 21-29 לפר'). התרשמותי היא, כי זה אכן היה מצב הדברים וכי עו"ד כהן אכן הבחין והפריד בין התובע כלקוחו לבין בת לוויתו מירה.
32. מובהר, כי אף מעדותה של מירה בנוגע לשלבים הנ"ל בהשתלשלות העניינים עולה תמונה דומה. מירה העידה כי בעת החתימה על ההסכם עו"ד כהן הסביר לה וליהודה, מילה במילה, את מהותם של המסמכים עליהם חתם (עמ' 29 ש' 34-35 לפר'). כן העידה כי חזרה על אותם הסברים באוזני התובע בשפה הספרדית, היות ועברית אינה שפת אמו ועל מנת לוודא את הבנתו, אך כי התובע אמר לה כי אין צורך בתרגום לספרדית וכי הוא מבין לחלוטין את דבריו של עו"ד כהן. לדבריה, התובע אף שיבח באוזניה את הסבריו הטובים של עו"ד כהן (עמ' 30 ש' 8-9 לפר').

מירה העידה, כי באותו מעמד הוסבר לתובע במפורש ע"י עו"ד כהן כי משמעות ההסכם הינה העברת זכויותיו בדירה במתנה אך כי התובע יהיה זכאי לעשות שימוש בדירה עד יום מותו, לרבות לצורך השכרתה (עמ' 30 ש' 27-29 לפר') וכי הדירה תעמוד לרשותו באופן מלא בהתאם לרצונו (עמ' 33 ש' 33-34 לפר').

לעניין היכרותה של מירה עם עו"ד כהן, שהועלתה כטענה ללחץ שהופעל מצידה כביכול על התובע לצורך קידום הסכם המתנה, היא העידה כאמור כי לא הייתה לה היכרות קודמת כלשהי עם עו"ד כהן וכי היא פנתה אליו בעקבות המלצה שקיבלו היא ובעלה כשחיפשו עורך דין.

כן העידה בעניין זה, כי התובע עצמו ביקש ממנה שוב ושוב לקדם את הטיפול בנושא בהקדם האפשרי (עמ' 31 ש' 33-36 לפר').

מירה העידה עוד, כי בסיום הפגישה בה נחתם ההסכם, התובע יצא במאור פנים והביע שמחה ושביעות רצון רבה מהטיפול המקצועי והאנושי שניתן לו ידי עו"ד כהן (עמ' 32 ש' 28-32 לפר'). 

33. התרשמותי מעדותה של מירה בכלל ובנושא נסיבות כריתת ההסכם בפרט הינה, כי מירה אכן הייתה גורם קרוב ומשמעותי בחייו של התובע לאורך תקופה ממושכת וכי היא אמנם טיפלה בתובע וליוותה אותו לקבלת הייעוץ והטיפול המשפטי. עם זאת, מהימנה עלי גרסתה, התואמת אף את גרסתו והתרשמותו מזמן אמת של עו"ד כהן שאף היא מהימנה עלי, כי הדברים נעשו בהתאם לרצונו של התובע ודרישותיו ללא הפעלת לחץ פסול מצידה של מירה לכיוון כזה או אחר בניגוד לרצונו.
34. אכן, התמונה המצטיירת מעדותם של כלל העדים ואף מהתרשמותי שלי מהתובע עצמו אשר העיד לפני באריכות הינה של אדם פשוט, מבוגר, תלותי, נעים ונוטה לרצות. לצד זה, בכל הנוגע לממשק בין התובע לבין מירה ובינו לבין עו"ד כהן התרשמתי, כי הם דאגו בהתנהלותם לשמור על כבודו העצמי, שליטתו בתהליך וזכויותיו המשפטיות והרכושיות וכי ווידאו את הבנתו ושליטתו בקבלת ההחלטות עבור עצמו ורכושו.
35. חיזוק בעניין זה אני מוצאת בקיומה של חוות הדעת הפסיכו-גריאטרית, ממנה עולה, כי עובר לכריתת ההסכם, התובע היה כשיר מנטלית וידע לבטא באופן ברור את רצונו בעניין הקניית הזכויות בדירה. כעולה מחוות דעת זו [נספח ז' 3 לכתב התביעה) ממסמך זה עולה, כי התובע לא סבל, נכון לאותה עת, מירידה קוגניטיבית וכי ניכרה בו מסוגלות להביע דעותיו בנוגע להסכם. בחוות הדעת אף נקבע כי התובע כשיר לביצוע פעולות משפטיות וחתימה על מסמכים. המומחה אף ציין בחוות דעתו, כי בעת ששאל את התובע למהות הביקור ענה התובע כי הגיע לביקור בהמלצת עורך דין מכיוון שברצונו לתת את כל רכושו ל"בת של אשתו מרים" (כך במקור).

אכן, אין מדובר בחוות דעת שנערכה לצורך ההליך המשפטי ובהתאם לדיני הראיות והמומחה אף לא נחקר בפני על חוות דעתו. בהתאם לכך יש להתייחס למשקלה הראייתי ולסווג את כוחה הראייתי של חוות דעת זו.

בנסיבות אלו, חשיבותה של חוות דעת זו להליך אינה כחוות דעת אשר ניתנה כראיה ישירה לנכונות תוכנה והאמור בה במסגרת ההליך דנן, אלא כראיה לעצם קיומה, היינו לכך, שעובר לכריתת ההסכם, וכחלק מטיפולו של עו"ד כהן במתן הייעוץ והטיפול המשפטיים, התובע עבר בדיקה פסיכו-גריאטרית והתקבלה אצל עורך הדין שערך את ההסכם חוות דעת בנוגע לכשירותו של התובע בעניין שעל הפרק.

בהקשר זה יצוין, כי במסגרת ההליך דנן לא נטען ולא הובאו ראיות לסתור במישור כשירותו של התובע בעת כריתת ההסכם.

משכך, יש בעצם קיומה של חוות דעת רפואית זו, כדי לתרום להתרשמותי בדבר תקינות הליך כריתתו של ההסכם, בכל הנוגע לבירור שנעשה בזמנו בדבר כשרותו, צלילותו ורצונו החופשי של התובע בהענקת זכויותיו באופן זה.

36. חיזוק לעדויות הנ"ל בנוגע להשתלשלות העניינים והיכרותו של התובע את תוכנו של ההסכם אני מוצאת בעדות נוספת, מטעם שותפו של עו"ד כהן – עו"ד רפי אזולאי (עמ' 64-69 לפר'). אף עד חיצוני זה מסר עדות ראשית בבית המשפט ונחקר ע"י ב"כ שני הצדדים בחקירה נגדית. עו"ד אזולאי העיד, כי הוא עוסק בתחום המקרקעין וכי שותפו עו"ד כהן התייעץ עמו באחת הפגישות שקדמו לחתימת ההסכם בנוגע לנסיבות המקרה והפתרון המשפטי הרצוי בנסיבות, והוא המליץ, מטעמי וודאות בקיום רצונו של התובע, על העברת הזכויות כיום במסגרת הסכם העברה ללא תמורה, על פני עריכת צוואה.

לדבריו, במהלך מפגש חתימתו של ההסכם הוא נכח לסירוגין בחדר הישיבות במשרד עוה"ד שבו התקיימה פגישת החתימה על ההסכם. שותפו עו"ד כהן היה מי שטיפל בעסקה והוא עצמו סייע לו. עו"ד אזולאי העיד, כי שמע את עו"ד כהן מקריא את תוכנו של ההסכם לנוכחים וכי אף הוא עצמו הסביר לתובע ולנוכחים האחרים בעת החתימה על ייפויי הכוח ומסמכי המש"ח באילו מסמכים מדובר. לדבריו היה לו ברור כי התובע יודע על מה הוא חותם וכי הוא עצמו הבהיר לו כי החתימה על ייפוי הכוח נועדה לצורך העברת הזכויות של הצדדים בהתאם להסכם.

היינו, גם מעדותו של עו"ד אזולאי, עד חיצוני לסכסוך אשר נכח בעת חתימתו של התובע על הסכם הפשרה, עולה, כי ההסכם הוקרא באוזניו של התובע ואף עד זה התרשם כי התובע ידע היטב על מה הוא חותם ומה משמעות חתימתו על ההסכם.

אכן, מדובר בשותפו של עו"ד כהן, אשר מחלקים אחרים בעדותו עולה הסתייגות דומה להסתייגותו של עו"ד כהן מהתנהגות והתנהלות סוזן ובתה בעת ביקורן במשרד עוה"ד ויחסן אל התובע (עמ' 67 ש' 20-עמ' 68 ש' 4 לפר'), אך כפי שצוין לעניין התרשמותי מעדות עו"ד כהן, אף בנוגע לעדותו של עו"ד אזולאי התרשמותי היא, כי הסתייגות זו לא הקרינה על מסירת העדות העובדתית עצמה באופן כן ואמיתי.

כן התרשמתי, כי העד זוכר את פרטי המקרה העיקריים באופן טוב וכי בעניינים מסוימים, שוליים בחשיבותם, כאשר העד לא זכר את הפרטים, הוא הבהיר זאת בתשובותיו.

37. אף הנתבעים האחרים מסרו תצהירי עדות ראשית והעידו לפני בחקירות נגדיות. הנתבע 3 – אברהם מלול העיד אף הוא בדבר ידיעתו כי התובע היה מעוניין להעביר את החלק שלו למירה עוד בזמן חייו (עמ' 70 ש' 30-33 לפר'). עד זה הבהיר, כי שמע את התובע אומר בהזדמנויות רבות כי הוא מעוניין להעביר את החלק שלו בדירה למירה (עמ' 74 ש' 31-32לפר'). הנתבעת 4 – מזל מימון העידה, כי לאחר ימי השבעה על אמה תיאמו האחים הנתבעים ביניהם את נושא הטיפול בתובע וסוכם כי מירה שהייתה הפנויה ביותר למשימה זו, היא שתטפל בתובע. לדבריה של עדה זו, גם בשנים שקדמו לפטירת האם הייתה זו בעיקר מירה שהקדישה זמן וטיפול בתובע ובאמה, וכי התובע חזר כל הזמן על כך שהוא רוצה לתת למירה את החצי שלו בדירה והפציר בה שוב ושוב, אף בנוכחותה של מזל, כי הוא רוצה לפנות לעורך דין לטיפול בעניין זה (עמ' 78 ש' 29-עמ' 79 ש' 2 לפר'). אף עדה זו העידה, כי רצונו של התובע היה בהענקת הזכויות למירה בעודו בחיים ולא במסגרת ירושה (עמ' 79 ש' 8-10 לפר').
38. מנגד, עדותו של התובע עצמו בנוגע לנסיבות כריתתו של ההסכם הייתה שונה. התובע העיד כי לתחושתו הוא נוצל על ידי הנתבעים (עמ' 8 ש' 3-5 לפר', עמ' 7 ש' 17-18 לפר'). לדבריו, הוא לא ידע ולא הבין בזמן אמת, בעת כריתת ההסכם, על מה הוא חותם ומהם תוכנו ומשמעותו של הסכם זה וכי לאחר פטירתה של אשתו סימי הוא היה מבולבל (עמ' 15 ש' 1-7 לפר'). לטענתו, תוכנו של ההסכם עליו הוחתם לא הוקרא לו ולא הוסבר לו על ידי איש וכי הוא סבר בעת החתימה על ההסכם והמסמכים הנלווים, כי מדובר בהליך שנועד להעביר על שמו ולבעלותו הבלעדית את מלוא הזכויות בדירה לאחר פטירתה של רעייתו סימי (סעיפים 9,11 ו- 17 לתצהיר התובע). לדבריו, לאחר חתימת ההסכם הוא אף נתקל בקשיים בקבלת עותק ממסמכי ההסכם מעו"ד כהן

התובע העיד, כי הוא לא היה מעוניין לתת את הדירה לנתבעים או לכל אחד אחר במתנה (עמ' 21 ש' 34-35 לפר'). לדבריו, הוא עצמו אינו יודע לקרוא (עמ' 10 ש' 11-12 לפר') והנתבעים הם שטיפלו בכל העניינים הנוגעים להסכם ומסמכיו (ראה עמ' 14 ס' 3-4 לפר') . לטענתו, הוא מעולם לא ביקש ממירה שתיקח אותו לעורך דין וכי הוא נלקח על ידה למשרדו של עו"ד כהן ונתן אמון בדבריה של מירה ובהנחיותיה לעניין חתימה על מסמכים (עמ' 12 ש' 12-31, עמ' 14 ש' 15-21 לפר').

בנוגע לחוות הדעת הפסיכו-גריאטרית התובע העיד כי למרות האמור בחוות דעת, הוא אינו זוכר שאמר למומחה הגריאטריה כי ברצונו להעניק את כל ירושתו, לרבות הדירה והכסף בבנק, לביתה של אשתו מרים (עמ' 13 ש' 17-20, עמ' 14 ש' 5-10 לפר').

עם זאת, ולמרות טענותיו בדבר הטעיה מצד הנתבעים בנוגע לחתימה על ההסכם, נמנע התובע מלהטיל בעדותו אשמה או אחריות כלשהן על עו"ד כהן  עצמו (עמ' 15 ש' 30-35, עמ' 16 ש' 14-17 לפר'). זאת, למרות שבתצהירו טען כי הוא סבור שמירה ובעלה הכירו את עו"ד כהן היכרות מוקדמת (סעיף 7 לתצהיר) ולמרות טענתו לפיה למיטב זכרונו מהות ההסכם לא הוסברה לו על ידי עורך הדין כלל (עמ' 16 ש' 10-21).

39. לאחר ששקלתי את טענותיו של התובע בכובד ראש אל מול שאר העדויות והראיות שהוצגו לפני בנוגע לנסיבות כריתת ההסכם, אני סבורה, לאור תמונת הראיות הכוללת והתרשמותי ממנה, כי יש להעדיף את העדויות האחרות אשר נשמעו לפני על פני עדותו של התובע.

השתכנעתי, כי אין לקבל את טענותיו של התובע כיום, לפיהן הוא לא היה מעוניין בהעברת זכויותיו בדירה לנתבעים או כי בעת כריתת ההסכם הוא לא ידע או לא הבין את מהות חתימתו וכי הוטעה או נוצל על ידי הנתבעים בהקשר זה.

התובע לא מסר הסברים המניחים את הדעת מדוע חתם על מסמכים מבלי להבין את מהותם ומדוע לא הציג לעורך הדין שאלות נדרשות על מהות החתימה באם מצב הדברים לא היה ברור לו. אמירתו הכללית לפיה נתן אמון בבנותיו לא די בה בכדי ליתן מענה לסימני שאלה אלו, כאשר מדובר בהליך שכלל מספר פגישות עם עורך הדין, בהפרשי זמן ביניהן, לרבות ביקור אצל הרופא הפסיכו-גריאטר ואמירות באוזניו המשקפות הבנה. היו לתובע הזדמנויות רבות לערוך בירור או לבטא התנגדות למהלך באם אכן לא הבין או לא היה מעוניין בהסכם ותוכנו.

ודוק: התובע לא ביטא בעדותו חשש כלשהו מפני מירה או מפני בעלה או מי מהנתבעים האחרים ולא טען להתנהגות שלילית כלשהי מצד מי מהם כלפיו בזמן אמת, אשר יכולים ליישב באופן כלשהו בין התנהגותו וחתימתו על מסמכי ההסכם לבין טענותיו כיום כי הוחתם על ההסכם ללא הבנה ובניגוד לרצונו.

משכך, טענתו של התובע כיום להטעיה וניצול, מעבר לכך שהיא עומדת בסתירה לעדויות האחרות שנסקרו לעיל ולחוות הדעת הגריאטרית, אשר מכולן עולה באופן ברור כי התובע ידע הבין והיה מעוניין בהסכם המתנה, הינה כללית ובלתי מבוססת ומפורטת אף בפני עצמה ואין בה משום מענה ממשי להתנהלות התובע לאורך הפגישות ובמעמד החתימה על ההסכם, באם אכן לא קיבל הסברים כלשהם ולא היה מעוניין במהלך.

אף אין בידי לקבל את טענת התובע כי הוטעה לסבור כי מדובר בחתימה על מסמכים הנוגעים אך להשלמת הטיפול בצוואתה של רעייתו המנוחה והעברת זכויותיה בדירה על שמו. טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת הן לתוכנם של מסמכי ההסכם עליהם חתם והן לגרסאות העדים האחרים, המהימנות עלי, לפיהן הוסברו לתובע היטב תוכנו של הסכם המתנה ומשמעותו וכן דרכי הפעולה האחרות הפתוחות לפניו וההסכם עצמו אף הוקרא באוזניו, לרבות תרגום חלקים ממנו לשפה הספרדית.

התרשמותי מחלק זה בעדותו של התובע הנוגע לנסיבות כריתתו של ההסכם הינה, כי כיום התובע "מדקלם" באופן שטחי וחוזר, את עמדתו הנוכחית, לפיה בעת החתימה על ההסכם הוא לא הבין ולא הסבירו לו את מהות חתימתו ואת תוכנו של ההסכם.

אדגיש, כי אף התובע עצמו העיד, כי בעת חתימתו על ההסכם הוא היה קשור לבנותיו מאד, במיוחד למירה, אך לדבריו הוא לא היה מעוניין להעביר לנתבעים את זכויותיו בדירה מכיוון שחשש להיוותר מחוסר בית. ואולם, חשש זה עליו מעיד התובע כיום אינו חשש אמיתי או מבוסס שכן כאמור, בהסכם עצמו נקבע באופן ברור ומפורש, כי  התובע יהיה רשאי להתגורר בדירה כל ימי חייו ואף להשכירה ולקבל את דמי השכירות לידיו במידה ויבחר בכך.

40. חסרונה של עדות מטעם סוזן שטרית – על תמונת העדויות הכוללת אשר נותחה לעיל יש להוסיף שיקול נוסף, אשר הינו משמעותי לטעמי בהערכת העדויות וקביעת הממצאים הרלבנטיים והמסקנות בעניין כשרותו של הסכם המתנה. התובע, הנשוי כיום לסוזן, בחר שלא תוגש מטעמה עדות בהליך זה. זאת, למרות שברור הוא כי לגרסת הנתבעים וכן לגרסתם של העדים החיצוניים, סוזן הינה דמות דומיננטית ורלבנטית להכרעה בסכסוך נשוא הליך זה, אשר דרישותיה ביחס לדירה וחששו של התובע מפניה הוו גורם מרכזי בחתימת הסכם ההעברה ללא תמורה של זכויות התובע בדירה. ניתן היה לצפות, נוכח טענות העדים, אשר קיבלו ביטוי כבר בכתב ההגנה ולאורך כל הדרך, כי יוגש תצהיר מפורט מטעמה של סוזן, אשר יכלול מענה והתייחסות להתנהגות ולדרישות ביחס לדירה אשר יוחסו לה ולטענות בדבר חששו של התובע הן מפניה והן לגורל היחסים עמה באם דרישותיה ביחס לדירה לא ייענו. זאת, הן לפני והן לאחר חתימתו של ההסכם.

הואיל ומדובר בטענות מרכזיות ברורות הקשורות לנסיבות ההתקשרות בהסכם ובהמשך אף לנסיבות רצונו של התובע לבטלו, והואיל וסוזן נשואה לתובע כך שברור שלא הייתה כל מניעה ממסירת עדות על ידה, הימנעות זו ממסירת עדות זמינה ורלבנטית מטעם התובע, אומרת דרשני ונזקפת לחובת התובע וגרסתו.

41. נוכח המסקנות והקביעות לעיל, נדחות ממילא אף טענות התובע במישור דיני החוזים הכלליים לעניין העדר גמירות דעת, הטעיה או עושק מצידם של הנתבעים או מי מהם או מצידו של עו"ד כהן.
42. משכך, נוכח התרשמותי מתמונת הראיות הכוללת שעיקריה נסקרו לעיל, מסקנתי וקביעתי הינה, כי הסכם המתנה היה הסכם כשר ותקף בעת כריתתו וכי התובע הבין היטב בעת חתימתו על ההסכם את טיבו תוכנו ומשמעותו של ההסכם והיה מעוניין בכריתתו.
43. נוכח קביעה זו, תידון ותוכרע להלן המחלוקת הנוספת בין הצדדים, באשר לטענות התובע לחזרה מהסכם המתנה ולביטולו כדין, לאחר כריתתו.

ד2. ביטול ההסכם

המסגרת הנורמטיבית

44. בסעיף 1 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה") נקבע, כי מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה, לרבות בדרך של ויתור הנותן על זכות וכי דבר המתנה יכול שיהיה, בין היתר, מקרקעין.
45. סעיף 5 לחוק המתנה עוסק בהתחייבות לתת מתנה, לרבות קביעת התנאים בהם יהא המעניק רשאי לחזור בו מהתחייבותו:

"(א)        התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

(ב)  כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג)   מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן."

46. בסעיף 6 לחוק המתנה נקבעו דרכי הקנית מתנה והעברת הבעלות בדבר המתנה למקבל המתנה:

"בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון."

47. כאשר דבר המתנה הינו נכס מקרקעין, הרי שהוראות הדין המיוחדות הנזכרות בסעיף 6 לחוק המתנה, מצויות בחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין")

בסעיף 6 לחוק המקרקעין מוגדרת עסקה במקרקעין כך:

"עסקה במקרקעין היא הקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה, למעט הורשה על פי צוואה."

48. בסעיף 7 לחוק המקרקעין נקבע אופן השלמתה של עסקה במקרקעין:

"(א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.

(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה."

49. אף בספרות קיימת התייחסות לאפשרות חזרתו של מעניק המתנה לחזור בו מהמתנה, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק המתנה:

"הקושי במקרה זה, מנקודת ראותו של הנותן נעוץ בכך שההוראה בסעיף 5(ג) לחוק המתנה, העוסקת בהתנהגות מחפירה של המקבל כלפי הנותן או בן משפחתו, חלה רק על הבטחה למתנה, אך איננה חלה על מתנה שהושלמה. ואם לא הייתה זו מתנה על תנאי (ובהיעדר פגם ברצון מצד נותן המתנה) לא יוכל נותן המתנה לזכות בהשבת מתנתו."

[דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א' 567 (מהדורה שנייה, 2018)].

כלומר, סעיף 5(ג) לחוק המתנה המאפשר למעניק מתנה לבטלה בכפוף לתנאים מסוימים רלבנטי כאשר מדובר על התחייבות להענקת מתנה שטרם הושלמה, אך משעה שהושלמה ההתחייבות מדובר במתנה שהושלמה ובמקרה כזה, המעניק אינו יכול עוד לחזור בו ממנה, מכל סיבה שהיא.

50. באשר לשאלת אפשרות המעניק לחזור בו ממתנתו כאשר דבר המתנה הינו נכס מקרקעין, והאם אפשרות זו פתוחה בפניו גם לאחר השלמתו של הרישום על שם מקבל המתנה, עמדת מלומדים הינה, כי בהתאם להוראות הדין, מעת השלמת המתנה ברישום עסקינן במתנה מוגמרת אשר המעניק אינו רשאי לחזור בו ממנה ללא הסכמת המקבל:

"יש להדגיש כי מדובר בחזרה מהתחייבות לתת. מכאן, שאין אפשרות לחזור ממתנה ריאלית או התחייבות שכבר קוימה. זכות החזרה פוקעת ברגע שהמתנה הושלמה, או-אז, עם השלמת המתנה, הופכת התחייבות למתנה מוגמרת, אשר ממנה אין אפשרות חזרה. מכאן החשיבות הגדולה של קביעת מועד ההקניה ושל אובייקט ההקניה.

...

ה"ש 5. לדוגמא: רישום מקרקעין על שם המקבל הוא הקניה. מרגע זה שוב לא יכול הנותן לחזור בו ממתנתו. השוו פרידמן וכהן חוזים (ירושלים, תשנ"א) א 496 הערה 107."

[מרדכי אלפרדו ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח-1968 358, כולל ה"ש 5 (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, מהדורה שנייה, 1996)].

51. יצוין, כי אף מהפסיקה עולה, כי כאשר דבר המתנה הינו נכס מקרקעין, הרי שהמעבר משלב התחייבות לתת מתנה לשלב בו המתנה כבר הוקנתה והבעלות בה עברה למקבל הינו בעת העברת רישום הזכויות בנכס המקרקעין משם המעניק לשמו של המקבל. בעניין זה נקבע בע"א 404/84 סעתי נ' סעתי פ"ד מא (2) 477, 489-490 (1987), כי התחייבות ליתן מתנה עתידית במקרקעין היא מצב בו העברת הזכויות בנכס נשוא המתנה טרם הושלמה ברישום.
52. מכאן, ליישום המסגרת הנורמטיבית לענייננו.

המקרה דנן

תחולה משולבת להוראות חוק המתנה וחוק המקרקעין

53. ההסכם נשוא ההליך הינו הסכם מתנה, במסגרתו התובע העניק את הזכויות בדירה לנתבעים שלא בתמורה, בדרך של ויתורו על זכויותיו בדירה לטובתם.
54. בהתאם לסיפא סעיף 6 לחוק המתנה, והואיל ומדובר בדבר מתנה שהינו נכס מקרקעין, חלות בענייננו אף הוראות הדין המיוחד הרלבנטי, היינו הוראות חוק המקרקעין אשר נזכרו לעיל.
55. מכאן, שבמקרה דנן חלות, במשולב, הוראות הדין הרלבנטיות הנ"ל בחוק המתנה ובחוק המקרקעין.

מיקוד המחלוקת

56. יישום משולב של הוראות דין אלו מלמדנו, כי במקרה דנן, קו פרשת המים בין סטטוס של "התחייבות" לתת מתנה (בו הבעלות בדבר המתנה - הדירה עדיין בידי התובע), לסטטוס של "מתנה מוגמרת" (אשר הבעלות בה כבר עברה לנתבעים), עובר בהשלמת רישום הזכויות בדירה על שמם של המקבלים – הנתבעים במרשם המקרקעין.
57. לקו פרשת מים זה, המבחין בין "התחייבות" לבין "מתנה מוגמרת" משמעות רבה במקרה דנן, באשר כאמור לעיל, הוראת סעיף 5 לחוק המתנה, המאפשרת למעניק לחזור בו מעסקת המתנה ולבטלה באופן חד צדדי (בכפוף לתנאים הקבועים בסעיף זה) חלה רק לגבי שלב ההתחייבות ואינה קיימת עוד מעת שהבעלות במתנה כבר עברה למקבלים.
58. על פניו, במקרה דנן, והואיל ואין חולק, כי ביום 20.7.16 הושלמה העברת הזכויות מהתובע לנתבעים במרשם המקרקעין, הרי שהבעלות במתנה כבר הייתה מצויה בידי הנתבעים בעת קבלת מכתבו של ב"כ התובע כשבוע לאחר מכן, ביום 27.7.16, אשר כלל הודעה ברורה לעניין ביטול הסכם המתנה.
59. באם זה אכן היה מצב הדברים, הרי שהמסקנה היא כי בעת מתן הודעת הביטול, מדובר היה במתנה מוגמרת ולתובע כבר לא עמדה זכות בדין לחזור בו מההענקה ולבטל את הסכם המתנה.
60. עם זאת, קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למועד הראשון בו הודיע התובע לנתבעים על רצונו לחזור בו ממתנתו ועל ביטול הסכם המתנה על ידו.
61. כמבואר להלן, ובהמשך לקביעתי לעיל בעניין כשרות ההסכם והבנתו והסכמתו של התובע בדבר מהותו ותוכנו של הסכם זה, אני סבורה כי הראיות והעדויות אשר הובאו לפני, תומכות בגרסת הנתבעים גם בעניין המחלוקת הנוגעת לביטול ההסכם.

ניתוח הראיות במחלוקת בעניין ביטול ההסכם

62. לטענת התובע, הנתבעים ועו"ד כהן היו מודעים לרצונו בביטול ההסכם עוד קודם למכתב בא כוחו מיום 27.7.16 ואף קודם להעברת הרישום בדירה על שם הנתבעים ביום 20.7.16. התובע טען בעניין זה בתצהירו, כי במהלך החודשים לאחר חתימתו על ההסכם, ועוד בטרם הועברו הזכויות בדירה על שם הנתבעים מכוח הסכם זה, פנו הוא או מי מטעמו לעו"ד כהן מספר פעמים בבקשה לקבל מידע ומסמכים בנוגע למהות ההסכם עליו חתם, אך פניותיהם לא נענו. לטענתו, ביום 30.6.16 אף התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד כהן, אשר תואמה על ידי סוזן, בהשתתפות שלו ושל סוזן ובתה, כאשר אף במהלכה לא נמסרו המידע והמסמכים לידיהם ולא הובהר כי ההסכם הנדון הינו הסכם של העברת הזכויות בדירה ללא תמורה. עו"ד כהן אמר בפגישה, כי ישלח את המסמכים אליו בדואר, אך לאחר כעשרה ימים, ומשהמסמכים עדיין לא התקבלו, התובע התקשר לעו"ד כהן בעניין ועו"ד כהן אמר שוב כי ישלח את המסמכים. לטענת התובע, רק ביום 26.7.16, לאחר בדיקה בפנקסי המקרקעין, שבוצעה על ידי בא כוחו הנוכחי, הסתבר לו כי הבעלות בדירה הועברה על שם הנתבעים (סעיפים 13-20 לתצהיר התובע).

התובע טען, כי בנסיבות אלו, הרי שעצם הפניות החוזרות והדרישות לקבלת מידע ומסמכים היו צריכות להדליק אצל עו"ד כהן נורות אזהרה וכי במצב זה, ברור היה כי התובע אינו מעוניין בהסכם או בהעברת הזכויות לנתבעים וכי היה עליו להימנע מלהעביר את הזכויות בדירה על שם הנתבעים.

63. עם זאת יצוין, כי למרות עדותו זו בתצהירו, הרי שבמסגרת חקירתו הנגדית, התקשה התובע להגן על דבריו הנ"ל בתצהירו. העד טען כי אינו זוכר כלל את קיומה של הפגישה במשרד עו"ד כהן ואת המועד בו התרחשה ואף אינו זוכר כי עו"ד כהן סירב למסור מסמכים לידיו (עמ' 17 ש' 14-23 לפר'). התובע אף טען כי אינו יודע מי אמר לב"כ לכלול בתצהירו את האמור בו (עמ' 17 ש' 31-32 לפר').

כאמור להלן, עצם קיומה של הפגישה במשרד עו"ד כהן לאחר חתימת ההסכם אינו במחלוקת, אך קיימת מחלוקת בנוגע לתוכנה של פגישה זו. בהקשר זה, וגם כאשר אני לוקחת בחשבון את גילו המבוגר של התובע אשר יכול לתת הסבר מסוים לפער בין האמור בתצהיר לקושי להשיב תשובות ממשיות במסגרת החקירה הנגדית, הרי שקלישות גרסתו של התובע בעת חקירתו הנגדית ביחס לאמור בתצהירו, מקשה על קבלת גרסתו ומעוררת תמיהה ביחס לתוכנו של התצהיר ושאלה האם האמור בו מקורו בהכרח בדברי התובע עצמו וזכרונו האותנטי שלו.

64. כאמור, עדות מטעמה של סוזן עצמה לא נמסרה כלל וממילא אין בפני בית המשפט גרסה כלשהי מצדה בנוגע למחלוקת בשאלת עיתוי מסירת הודעת הביטול, וזאת למרות שהייתה מעורבת במגעים עם עו"ד כהן לאחר כריתתו של ההסכם. מובהר, שוב, כי לא הוצגו לפני כל מניעה או הסבר ממשיים בעניין זה, וחסר ראייתי זה נזקף לחובת התובע.
65. הנתבעים לא הכחישו את קיומן של הפניות והפגישה מצד התובע וסוזן, אך הכחישו מכל וכל קבלתה של הודעת חזרה כלשהי מהסכם המתנה של התובע או מי מטעמו, עובר להשלמת רישומן של הזכויות על שמם בהתאם להסכם המתנה. הנתבעים הצביעו על לוח הזמנים וסדר האירועים בעניין זה, ועל כך שמכתבו של ב"כ התובע לעו"ד כהן בעניין זה נשלח לעו"ד כהן רק כשבוע לאחר השלמת הרישום במרשם המקרקעין, כאשר הרישום בוצע ביום 20.7.16 ומכתב ב"כ התובע נשלח רק ביום 27.7.16.
66. עו"ד כהן מסר עדות מפורטת אף בנושא זה. הוא העיד, כי מספר חודשים לאחר כריתת ההסכם, בהיותו מלווה באשתו, הוא נפגש במקרה עם התובע וסוזן במסדרון בבית חולים, והעיד כי באותו מעמד, התובע האיר פניו אליו והכיר לו את סוזן, אך סוזן עצמה, כשהבינה במי מדובר, התנהגה כלפיו בתוקפנות, דרשה לדעת מה נעשה עם ביתו של התובע ואמרה כי היא רוצה לדעת הכל. עו"ד כהן העיד כי נדהם מדברי סוזן וסגנון דיבורה וכי השיב לה כי מחויבותו אינה כלפיה אלא כלפי התובע וכי בכך הסתיים המפגש המקרי (עמ' 53 ש' 15-20 לפר').

בהקשר זה יצוין, כי התובע עצמו כלל לא התייחס בתצהירו למפגש בבית החולים. וסוזן, כאמור, לא מסרה עדות כלל.

עו"ד כהן העיד עוד, כי בשלב מאוחר יותר, מספר שבועות או מספר חודשים לאחר כריתת ההסכם, הוא קיבל במשרדו שיחת טלפון מסוזן, אשר הטיחה בו האשמות שונות להטעיית התובע בנוגע להסכם (עמ' 53 ש' 21-27 לפר').

מכל מקום מודגש, כי לא נטען, על ידי עו"ד כהן או על ידי התובע, כי באותה פגישה בבית החולים או בשיחת הטלפון הנ"ל, נמסר לעו"ד כהן על רצון מצד התובע בביטול הסכם המתנה.

67. עו"ד כהן, העיד, כי בשלב כלשהו ביקשה סוזן להגיע אליו לפגישה במשרד וכי הפגישה אכן התקיימה במשרדו, וזאת בנוכחות התובע, סוזן ובתה אורית, במועד שאינו זכור לו במדויק אך לאחר שכבר נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים ויתכן שכבר היו בידיו אותה עת אף אישורי המסים בנוגע להסכם (התובע עצמו העיד כי הפגישה התקיימה ביום 30.6.16). בנוגע לפגישה זו עו"ד כהן העיד, כי הדוברות הדומיננטיות באותה פגישה היו סוזן ואורית, אשר חקרו אותו "בחקירה נגדית" כלשונו, אודות ההסכם ומדוע ואיך נעשה, בעוד שהתובע עצמו ישב בצד ונראה "מבועת". לדבריו, הפגישה הסתיימה בסיכום כי ישלח אל התובע בדואר את מסמכי ההסכם (עמ' 54 ש' 28 –עמ' 55 ש' 9 לפר').
68. ודוק: עו"ד כהן הדגיש בעדותו, כי התובע לא אמר לו דבר באותה פגישה לגבי רצונו לבטל את ההסכם או את המתנה, אלא דווקא ציין באוזני סוזן, כי הם יכולים להשכיר את הדירה ולקבל דמי שכירות, הערה אשר אף משקפת הבנה וידיעה אודות תוכנו של ההסכם:

"אני אומר לעצמי, אני רואה עכשיו את הגברת ואני רואה לאן היא חותרת והיא מביאה גם את הבת שלה ככוח עזר ויהודה לא אומר דבר, יושב מבועת בצד ולא אומר מילה. בוודאי שהוא לא אומר שהוא מבקש לבטל את עסקת המכר, בוודאי שלא, הפוך – הוא אומר לה אז מה הבעיה שלך, בואי נשכיר את הדירה ונקבל דמי שכירות – במילים האלה" (עמ' 54 ש' 30-34 לפר').

69. עו"ד כהן חזר על דבריו הנ"ל בעניין אי מסירת הודעת ביטול על ידי התובע בפגישה האמורה פעם נוספת, בחלק נוסף בעדותו בעת חקירתו הנגדית, אשר ממנו עולה עוד, כי לא רק שבאותה פגישה התובע לא ביקש לבטל את ההסכם אלא שמדבריו המועטים של התובע במהלך הפגישה דווקא ניתן ללמוד כי הוא היה מודע להסכם שנכרת ולתוכנו, באשר התייחס לנושא האפשרות של השכרת הדירה וקבלת דמי השכירות לידיו:

"ש. האם יהודה היה אקטיבי או פסיבי כשהוא ישב בפגישה עם הגב' סוזי?

ת.    אמרתי שבפגישה עצמה הוא היה מבועת ואני חוזר ואומר כי כך הוא היה נראה,

ש.    זו התרשמות שלך, האם הוא היה אקטיבי? האם הוא הביע עמדה? האם הוא דיבר?

ת.    הדבר היחיד שהוא אמר בסוף הפגישה ואת זה אני זוכר בוודאות אני לא זוכר האם זה נאמר בעקבות  ההודעה שלי על העברת הדירה ללא תמורה לילדים, אני זוכר שהוא אמר לה אז מה הבעיה בואי נשכיר את הבית. אני רוצה לחדד את הנקודה כי נזכרתי בעוד משהו – היא אמרה לי בפגישה -ומה הוא ייזרק לרחוב? אז אמרתי לה : אין לך מה לדאוג, כתוב בהסכם שהוא רשאי לגור בבית עד 120 ובעקבות זה הוא אומר מה הבעיה בואי נשכיר את הבית. בואי נרגיע אותך עם דמי שכירות לפחות.

ש.    האם באותה פגישה יהודה ביקש לבטל את ההסכם?

ת.    ממש ממש לא.

ש.    האם הוא אמר עוד דברים בפגישה?

ת.    אני לא זוכר שנאמרו דברים נוספים על ידו."

(עמ' 63 ש' 18-30 לפר').

70. כפי שהבהרתי לעיל, עדותו של עו"ד כהן מהימנה עלי, והדברים נכונים אף לגבי חלק זה בעדותו. אציין שוב, בקצרה, כי התרשמתי, כי עו"ד כהן דיווח על האירועים בכנות ובהתאם למיטב זכרונו, וכי בסך הכל זכר באופן טוב את האירועים. יצוין, בעניין זה כי מדובר באירועים בעלי אופי חריג אשר אירעו במחצית הראשונה של שנת 2016 וכי העדות נמסרה ע"י עו"ד כהן ביום 9.5.18, היינו כשנתיים בלבד לאחר קרות האירועים, כך שסביר בעיני כי העד אכן זכר נכוחה את פרטי האירועים.
71. מירה העידה בתצהירה, כי עד לקבלת מכתבו של ב"כ התובע מיום 27.7.16, ועדכונו של עו"ד כהן בנושא, מעולם לא פנה התובע אליה או אל מי מאחיה הנתבעים האחרים וביקש לחזור בו מהסכם המתנה (סעיף 48 לתצהירה).

אף בחקירתה הנגדית היא נשאלה, בין היתר, בנושא זה וכן ביחס להשתלשלות העניינים לאחר כריתת ההסכם. מירה העידה, כי בשלב מסוים אכן נאמר לה על ידי עו"ד כהן שהתובע רוצה לחזור בו מהסכם המתנה וכי באותה שיחה עו"ד כהן הסביר לה, כי ביטול ההסכם כאמור מצד התובע אינו אפשרי, הואיל ורישום הזכויות על שם הנתבעים כבר הושלם. מירה העידה, כי היא שאלה את עו"ד כהן במפורש בנושא זה, האם התובע יכול לחזור בו אך תשובתו, כאמור, הייתה, כי הדבר כבר אינו אפשרי.

כן העידה מירה, כי בשלב מסוים אף קיבלה שיחת טלפון מעו"ד כלשהו אשר הזדהה כעורך הדין של התובע, אשר לאחר שווידא כי הינה ביתו של התובע הטיח בה האשמות כי נישלה אותו מדירתו וכי ניתקה עמו קשר, טענות המוכחשות על ידי מירה מכל וכל (עמ' 23 ש' 5-12, 33-35; עמ' 25 ש' 18-20; 33-35; עמ' 27 ש' 26-36; עמ' 28 ש' 12-21; עמ' 29  18-21 לפר').

יוער, כי מירה נחקרה בחקירתה הנגדית אף לעניין תשובותיה לשאלות 57-58 בשאלון שנשלח אליה (ראה במסגרת ההפניות לעיל), באשר לדברים אשר נמסרו לה על ידי עו"ד כהן לגבי פניות מצדו של התובע אליו לאחר חתימת ההסכם. מירה אישרה בתשובותיה אלו בשאלון, כפי שאישרה אף בחקירתה הנגדית, כי עו"ד כהן מסר לה בשלב מסוים על פניותיהם של התובע וסוזן אליו וכי היו אצלו וכן על רצונם בביטול ההסכם. בתשובות מירה לשאלון אין התייחסות למועד השיחה הנדונה עם עו"ד כהן ואולם, כפי שהבהירה בחקירתה הנגדית, עו"ד כהן מסר לה כי התובע הודיע על רצונו בביטול ההסכם לאחר השלמת רישום הזכויות בדירה על שם הנתבעים והבהיר לה כי משכך, חזרה כאמור של התובע מן ההסכם אינה אפשרית.

72. באשר לעדותה של מירה אציין, כי עדה זו מסרה עדות נסערת וניכר היה עליה כי המעמד כולו וקיומו של הסכסוך המשפטי והמשפחתי עם התובע קשים מאד עבורה. בחלקים מסוימים מעדותה, העדה מסרה תשובות מבולבלות לגבי פרטים כאלו ואחרים, לרבות לעניין מועדים. עם זאת, וכעולה מההפניות לעיל, למרות סערת הרגשות, מירה חזרה מספר פעמים בתשובותיה על כך שכאשר קיבלה את ההודעה מעו"ד כהן על רצונו של התובע בביטול ההסכם והמתנה, היה זה לצד הבהרתו, כי הדבר כבר אינו אפשרי נוכח השלמת הרישום על שם הנתבעים. גרסתה של מירה בנקודה זו עוררה אצלי אמון והיא אף מתיישבת עם עדותו של עו"ד כהן בנושא זה, אשר נסקרה לעיל.
73. בשונה מאמה, בתה של סוזן אורית, כן מסרה תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, לרבות ביחס לפגישה האמורה במשרדו של עו"ד כהן. מדובר בתצהיר אשר ניתן על ידה בחודש ינואר 2017, קודם להגשתה של התובענה בהליך דנן, ובמסגרת ההליך הקודם בין הצדדים אשר כאמור נמחק בהסכמה בשלב ראשוני ובטרם בירורו (ה"פ 33409-10-16).

הנתבעים ויתרו על חקירתה הנגדית של אורית.

מתצהירה של אורית עולה, כי אכן השתתפה בפגישה עם עו"ד כהן, לצד אמה והתובע. עדה זו טענה בתצהירה, כי במהלכה נשאל עורך הדין על מה יהודה הוחתם, אך לא השיב לשאלות, בטענה כי אינו יכול למסור מידע או מסמכים בשל העובדה כי לא כל הצדדים נוכחים בפגישה ואף דחה את ההצעה להישאר עם יהודה ביחידות לשם מסירת המידע.  לטענת אורית, התובע עצמו אמר במהלך הפגישה לעורך הדין כי אינו יודע על מה חתם וכי מעולם לא קיבל לידיו עותק מהמסמכים. עורך הדין מסר כי ישלח את מסמכי ההסכם לתובע בדואר, לכתובת אמה שנמסרה לו באותו מעמד (סעיפים 11-17 לתצהיר).

ואולם יודגש, כי התובע עצמו בתצהירו לא טען את האמור לעיל. הוא אמנם ציין כי עו"ד כהן לא מסר לידיו או לידי מי מטעמו מידע ומסמכים בשיחות הטלפון או בפגישה הנ"ל, אך לא טען כי עו"ד כהן נשאל על ידו על מה הוא חתם או כי אמר לעו"ד כהן באותה פגישה כי אינו יודע מהו המסמך עליו חתם. התובע אף לא ציין דבר אודות ההצעה הנטענת על ידי אורית ביחס לקיום הפגישה ביחידות עמו או על דחייתה של הצעה כאמור על ידי עו"ד כהן.  

היינו, אורית בלבד, לא התובע, לא עו"ד כהן ולא סוזן אשר לא מסרה עדות כלל, היא שטענה כי במהלך הפגישה הוצגו לעו"ד כהן שאלות או אמירות, על ידי התובע עצמו, להבדיל משאלות מצדה או מצד אמה, בעניין מהות ההסכם עליו חתם התובע.

בעניין עדותו של עו"ד כהן בנקודה זו אפנה לציטוט לעיל מתוך עדותו בחקירות הנגדיות, שם הדגיש מספר פעמים את הפער אשר היה קיים בפגישה בין התנהלותן של סוזן ובתה אורית לבין התנהגותו של התובע עצמו. כעולה מעדותו של עו"ד כהן, בעוד שסוזן ואורית הרבו בדברים ושאלות, הרי שהתובע עצמו מיעט לדבר לאורך הפגישה ונראה "מבועת".

משכך, למרות שאורית לא נחקרה על תצהירה, הרי שמדובר בעדות יחידה בנקודה זו, אשר עומדת בסתירה לעדותם של עו"ד כהן וכן אינה תואמת את החסר בעדות בנקודה זו מצד התובע ומצד סוזן, אשר לא העידה כלל.

ניתן היה לצפות, כי לו אכן זה היה מצב הדברים בפגישה, ולו אכן עו"ד כהן נשאל על ידי התובע, לקוחו, להבדיל משאלות כאלו או אחרות מצד סוזן ואורית, שאינן לקוחותיו, הרי שהדברים היו מקבלים ביטוי ברור בתצהירו של התובע בנקודה זו.

כן יש להניח, כי לו התובע היה פונה במהלך הפגישה לעו"ד כהן, כי אינו יודע על מה חתם, הוא היה מן הסתם נענה בתשובה ישירה לפיה הוא יודע על מה חתם ומה מהות ההסכם, שהרי כל התהליך התקיים אצל עו"ד כהן במעורבותו של התובע.

74. חיזוק לאמור להתרשמותי ומסקנותי לעיל אני מוצאת בעדות שותפו של עו"ד כהן, עו"ד אזולאי, אשר בעדותו הבהיר כי נכח לסירוגין בפגישה האמורה וכי חלק מחילופי הדברים, אשר אופיינו בדומיננטיות בולטת של סוזן בשיחה לעומת שתיקה מצידו של התובע לאורך הפגישה:

"ש. באיזשהו שלב ואני מניח שאתה מודע לזה, מגיעים לפגישה יהודה מלווה בגב' שטרית והבת שלה.

ת.   אוקיי

ש.  אתה נוכח בפגישה הזו?

ת.   לסירוגין. נכנסתי שמעתי אותם מדברים, יצאתי, נכנסתי עוד פעם

ש.  שמעת את תוכן הדברים

ת.   חלקם.

ש.  אתה יכול לספר מה שמעת?

ת.   כן, גב' שטרית מטיחה האשמות בפני שחר על זה שיהודה לא יודע מה הוא עושה, אנחנו רימינו אותו, החתמנו אותו מבלי שהוא יודע על מה הוא חותם ושחר אמר שזה לא נכון ויהודה כל הפגישה למעשה שתק ולא הוציא מילה אחת, היא רק מדברת ומדברת והבת שלה מדברת ומדברת ושחר אמר בצורה פשוטה אני לא חייב לכם כלום ואם יש משהו ליהודה שהוא הלקוח של המשרד שיבוא למשרד ואני אדבר איתו, אני לא חייב לכן מענה על שאלות.

ש.  למרות שיהודה נכח בחדר?

ת.   יהודה לא דיבר."

(עמ' 67 ש' 20-35 לפר').

75. משכך, ולמרות העדר חקירה נגדית לבת אורית, אני סבורה כי תמונת הראיות הכוללת בנוגע לפגישה האמורה (עדות עו"ד כהן, עדות עו"ד אזולאי, העדר עדות בנושא מצד התובע והעדר עדות מטעם סוזן) אינה מתיישבת עם עדותה של אורית בנקודה זו ותומכת במסקנה, כי התובע עצמו, להבדיל מסוזן ובתה, לא הביע באוזני עו"ד כהן אי ידיעה או אי הבנה ביחס למהות המסמך עליו חתם, אלא התנהל בפגישה באופן פאסיבי. הדברים המועטים אשר כן אמר בפגישה, עליהם העיד עו"ד כהן, בנוגע לאפשרות השכרת הדירה, תומכים דווקא ברושם, עליו אכן העיד עו"ד כהן, כי ניתן היה להבין כי התובע מודע היטב להסכם עליו חתם, אך מצוי בסיטואציה אישית רגישה מול סוזן אשר התנהלה באופן סוער מאד ביחס לנושא הדירה, ולפיכך נמנע מלשקף את הדברים באוזניה באופן ברור ומפורש.
76. מסקנה זו, לפיה למרות התנהגותו הנפחדת והפאסיבית של התובע בפגישה האמורה, התובע לא ביטא במהלך אותה פגישה חוסר ידיעה או הבנה בדבר מהות ההסכם עליו חתם ואף לא רצון לבטלו וכן ביטא ידיעה והבנה של זכותו לקבלת דמי שכירות מהדירה על פי ההסכם, עולה בקנה אחד עם הקביעה לעיל בחלקו הקודם של פסק הדין, בחלק העוסק בשאלת כשרות ההסכם. כפי שנקבע, הסכם המתנה נכרת בהתאם לרצונו החופשי של התובע להעניק את זכויותיו בדירה לאלתר לנתבעים, בצלילות הדעת ומתוך הבנה מלאה בדבר טיבו של ההסכם והשלכותיו.
77. תמליל השיחה בין אורית לעו"ד כהן - על פי האמור עוד בתצהירה של אורית, הרי שלאחר מספר שבועות ומשמסמכי ההסכם עדיין לא התקבלו, פנה התובע לב"כ הנוכחי לטיפול בנושא וביום 7.16 התקשרה אורית עצמה אל עו"ד כהן בשיחת טלפון אשר הוקלטה על ידה ותמלילה צורף לתצהירה. מתמליל השיחה עולה, כי במהלכה מסר עו"ד כהן כי המסמכים נשלחו בדואר ומצויים בדרכם אל התובע וכן הבהיר לאורית, לשאלתה, כי התובע חתם על הסכם העברה ללא תמורה. כעולה מהתמליל, השיחה הגיעה לטונים צורמים ואורית התלוננה בפני עו"ד כהן על הקצב האיטי במשלוח מסמכי ההסכם וכן על כך שלא הבהיר כבר בפגישה שהתקיימה על איזה מסמך חתם התובע.

משמעותו של תמליל שיחה זה לענייננו, לטעמי, הינה מוגבלת. יש בשיחה זו כדי ללמד, ממקור נוסף, על רצונן של סוזן ובתה לקבל מידע ומסמכים בנוגע להסכם המתנה. יש בו כדי ללמד על כך שככל הנראה רק באותה שיחה למדה אורית על טיבו של ההסכם עליו חתם התובע כעסקת העברה ללא תמורה ועל תרעומתה בעניין זה כלפי עו"ד כהן, אשר ההליך דנן אינו מתנהל כנגדו.

ואולם, אין בתוכנה של שיחה זו כדי ללמד על חוסר ידיעתו או הבנתו של התובע בנוגע להסכם עליו חתם. אכן, באותה שיחה אורית מציינת, לכאורה בשמו של התובע, אשר כביכול נמצא לידה, כי הוא רוצה לדעת מהו המסמך עליו הוחתם. ואולם, כאמור לעיל בהרחבה, דברים אלו לא באו לידי ביטוי בתצהירו או בעדותו של התובע ותמונת העדויות הכוללת שהובאה לפני מביאה למסקנה שונה, לפיה לתובע היה ברור היטב מה טיבו ותוכנו של ההסכם, אשר נכרת בהתאם לרצונו, גם אם זו לא הייתה התמונה אשר בחר להציג בפני סוזן ובתה.

מכל מקום, גם במהלך שיחה זו, לא נמסרה הודעה כלשהי על ביטול ההסכם ושיחה זו אף לא התקיימה עם התובע או עם בא כוחו, אלא עם בתה של בת זוגו של התובע, אשר אינה מוסמכת לפעול בשמו. יוזכר, כי שיחה זו אף התקיימה לאחר שרישום הזכויות על שם הנתבעים כבר הושלם.

78. באשר למכתב ההתראה מב"כ הנוכחי של התובע לעו"ד כהן מיום 27.7.16 מובהר, כי למרות שבפתח המכתב מצוין, כי הוא נשלח בהמשך לשיחת טלפון בין עורכי הדין הללו, הרי שמועד התקיימותה של אותה שיחת טלפון אינו נקוב במכתב ועו"ד כהן אף לא נחקר בנקודה זו. התרשמותי היא, כי ככל הנראה, שיחת הטלפון האמורה התקיימה במועד הסמוך לפני משלוח המכתב ומכל מקום, אין לפני ראיות או טענות כלשהן מצד התובע, כי אותה שיחת טלפון התקיימה קודם לרישום הזכויות בדירה על שם הנתבעים (ביום 20.7.16). יוזכר, כי אף שיחת הטלפון בין הבת אורית לבין עו"ד כהן התקיימה יום קודם למשלוח מכתב ההתראה, ביום 26.7.16. מכאן, שאין לפני ראיות על שיחות טלפון כלשהן אשר קדמו להעברת רישום הזכויות בדירה לנתבעים ואשר כללו הודעה מטעם התובע על ביטול הסכם המתנה.
79. בשולי פסק הדין יוער, כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים, בא כוח הנתבעים פנתה בבקשה לתיקון סיכומי התשובה שהוגשו מטעם התובע, היות ולטענתה הטיעונים שהועלו בסיכומי התשובה שהוגשו הם בגדר סטייה בולטת מהטיעונים שהועלו במסגרת כתבי הטענות והתצהירים. לבקשה הוגש סבב תגובות. נוכח תוצאת פסק הדין אין מקום וצורך להידרש להכרעה מפורטת בעניין זה ואסתפק בכך שאציין, כי בסיכומי התשובה מצד התובע אכן נכללו טענות ומסמכים שהינם בגדר הרחבת חזית או שאינם רלבנטיים להכרעה (כגון טענות ומסמך רפואי לעניין מצב בריאותו הנוכחי של התובע). מובהר, כי בגדרו של פסק דין זה, הוכרעו טענות הצדדים התואמות את גדרי המחלוקת בהליך, בהתאם לכתבי הטענות והראיות שהוגשו לאורך ההליך בלבד.
80. נוכח מכלול הראיות והקביעות לעיל אני קובעת, לסיכום, כי התובע לא הוכיח לפני שמסר לנתבעים או לעו"ד כהן באופן כלשהו הודעה על רצונו בביטול הסכם המתנה קודם להעברת רישום הזכויות בדירה על שם הנתבעים. אני קובעת, כי הודעה בעניין זה נמסרה לראשונה מטעם התובע במכתב בא כוחו מיום 27.7.16.

כן אני קובעת, כי לא הוכח לפני, שנמנעה מהתובע אפשרות למסור הודעה כאמור, באשר הוא היה מודע להסכם עליו חתם וטיבו. נוכח מכלול העדויות שהובאו לפני והתרשמותי מהן, אני סבורה, כי על סמך ידיעתו והבנתו של התובע אודות ההסכם ותוכנו, התובע היה יכול, באם רצה בכך, ליזום הודעה לנתבעים, או לעו"ד כהן, על חזרתו מהסכם המתנה. על סמך ידיעה זו הוא אף יכול היה לעדכן את בא כוחו הנוכחי אודות תוכנו ומהותו של ההסכם, אך הוא בחר, משיקוליו, ליצור חיץ בין מה שהיה ידוע לו אודות ההסכם לבין התנהלותו בפועל לאחר חתימתו ונמנע מלחלוק מידע זה עם אשתו ועם ב"כ הנוכחי, תוך יצירת מצג כי "אינו יודע על מה חתם".

יתכן והדבר נבע מכך שהתובע לא שינה באופן אמיתי את דעתו לגבי ההסכם ואת רצונו בהענקת זכויותיו בדירה לנתבעים כקבוע בהסכם. יתכן כי קיימים הסברים אחרים לכך. כך או כך, התובע נמנע מלמסור הודעה על חזרתו מההסכם עובר להעברת רישום הזכויות בדירה לנתבעים.

משכך, דין התביעה להידחות.

• סיכום

81. נוכח כל האמור לעיל, נדחות טענות התובע בדבר ביטול הסכם המתנה ונקבע כי הסכם זה תקף. בהתאם, נדחים הסעדים המבוקשים להצהרה על זכויות התובע בדירה ולביטול רישומן של הזכויות בדירה על שם הנתבעים.
82. משכך, התביעה, על כל רכיביה נדחית.
83. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בהליך זה ובשכ"ט באת כוחם, בסך כולל של 25,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  ט"ו אב תשע"ט, 16 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.