אסרף נ' כפר הנופש נעורים - חברת קרנות השוטרים ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1.1.1938, בשל תאונה שהתרחשה ביום 6.10.2006 בנתבע 1, כפר הנופש נעורים. הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבע 1. אין טענה לנכות צמיתה.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעל-פה, הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק. ב"כ הנתבעים התנה הסכמתו בכך שבית המשפט יהא מוסמך גם לדחות את התביעה.

לפי הנטען בתביעה, עת יצאה התובעת בלוויית בעלה לטייל בכפר הנופש נעורים שם התארחה, בדרכם חזרה לחדרם, נכנסה רגלה השמאלית לשבר ו/או לשקע שהיה בביוב שמכסהו היה בולט מעל לפני הדרך ושבור בקצותיו, רגלה של התובעת הסתובבה, והתובעת מעדה ונפלה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת, לטענתה, בעיקר בכף רגל שמאל.

בסמוך לאחר התאונה פנתה התובעת ל- "מלרם - מוקד לשרותים רפואיים בע"מ" בנתניה (תעודה רפואית מס' 64133, ת/3). כף רגלה של התובעת נחבשה בחבישה אלסטית, והומלץ לה על אנלגטיקה, מנוחה, טיפול תרופתי והמשך טיפול אצל רופא מטפל.

ביום 11.10.2006 פנתה התובעת לרופאת משפחה שמצאה כי התובעת במצב כללי טוב, וכי קיים שטף דם באזור הקרסול והאצבעות.

בימים 12.10.2006 ו- 26.10.2006 ביקרה התובעת אצל אורטופד שמצא בבדיקה גופנית כי התובעת הולכת עצמאית, וכי קיימים נפיחות ורגישות בכף רגל שמאל, שטף דם בצד פנימי של כף הרגל ואצבעות 3-2. בצילום קרסול וכף רגל שמאל נמצא שבר בבסיס מסרק 5 ללא תזוזה. התובעת טופלה בחבישה מרופדת והאורטופד המליץ לתובעת על מנוחה עם רגל מורמת, קירור מקומי, משככי כאבים לפי הצורך, הליכה בעזרת קביים עם דריכה לפי יכולת.

ביום 8.11.2006, כחודש לאחר התאונה, נפלה התובעת בביתה ונחלה בגבה.

מיד לאחר הנפילה בביתה, הזמינה התובעת לביתה רופא מטעם "ביקור רופא" שהפנה את התובעת לחדר מיון לצילום ולטיפול. עוד באותו היום פנתה התובעת לחדר המיון ב- "ביה"ח לגליל המערבי, נהריה" (להלן: "ביה"ח"), שם נמצא כי התובעת הולכת עצמאית ומזיזה 4 גפיים באופן אקטיבי. הומלץ לתובעת על טיפול תרופתי, מנוחה 4 ימים, מעקב בקופ"ח ופיזיותרפיה.

ביום 16.11.2006 פנתה התובעת לאורטופד שמצא כי התובעת הולכת עצמאית, ללא הגבלה משמעותית בתנועות וללא נפיחות או רגישות משמעותית באזור השבר. הצילום הראה כי השבר בעמדה טובה אם כי "עדיין אין חיבור מלא". הומלץ לתובעת על משככי כאבים לפי הצורך ועל פיזיותרפיה. האוטופד ציין כי התובעת סובלת מכאבים דיפוסיים בגב ללא הגבלה משמעותית בתנועות וללא חסר נוירולוגי.

ביום 28.12.2006 ביקרה שוב התובעת אצל האורטופד שמצא כי התובעת הולכת עצמאית, תנועותיה ללא הגבלה, ללא נפיחות בכף רגל שמאל בצד חיצוני וטווחי תנועות תקינים. בצילום כף רגל שמאל נמצא כי השבר במסרק 5 מחובר בעמדה טובה.

ביום 25.1.2007 ביצעה התובעת בדיקת מיפוי עצם ו/או מפרק בביה"ח בה נמצאה קליטה פתולוגית בחוליות L5, D12 ובכף הרגל משמאל, קליטה מוגברת בעקב משמאל וקליטה מעט מוגברת בכף הרגל ובבוהן מימין.

ביום 15.2.2007 ביקרה התובעת אצל האורטופד וציינה שיפור חלקי בכאבים ובבדיקה נמצא כי ההליכה והתנועות די חופשיות.

ביום 10.7.2007 פנתה התובעת לאורטופד שמצא רגישות וכאבים במסרק 5. בצילום כף רגל שמאל נמצאו שינויים ניווניים ושבר מחובר היטב בעמדה טובה.

התובעת צירפה לתיק דו"חות סיכום טיפול של מכון לפיזיותרפיה, לפיהם התובעת ביצעה 19 טיפולים החל מיום 16.11.2006 ועד ליום 29.01.2007, כאשר בעקבות הטיפול קיים "שיפור חלקי". הטיפולים בוצעו הן בגין הכאבים ברגל והן בגין הכאבים בגב. ; ו- 14 טיפולים בגין הכאבים ברגל החל מיום 30.7.2007 ועד ליום 28.9.2007, כאשר בעקבות הטיפול קיימת "הטבה במצב".

התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעמה של ד"ר ליכטנשטיין לאוניד, מומחה לכירורגיה אורטופדית (להלן: "מומחה התובעת"), מיום 2.12.2007, לפיה כתוצאה מהתאונה מיום 6.10.2006 נגרם לתובעת:

"1. שבר תוך מפרקי בבסיס מסרק חמישי עקב פגיעה בשלמות הקשת האורכית של כף הרגל בהחלט יכול להביא לכאבים בכף הרגל בעת דריכה וכתוצאה מכך- לשינוי בצורת ההליכה ול- Metatarsalgia.

2. לדעתי, קיים קשר נסיבתי בין השבר בכף רגל שמאל לבין הנפילה והחבלה בגב בתאריך 08.11.2006 וכתוצאה מכך – השבר בגוף חוליה D12. וזאת כי למעשה דרכה על שבר טרי ובעקבות הכאבים החזקים- איבדה את שיווי המשקל ונפלה על גבה."

ביום 25.2.2010 הגישו הנתבעים לתיק חוות דעת רפואית מטעמם של ד"ר שי פריימן, מומחה בכירורגיה אורטופדית (להלן: "מומחה הנתבעים"), מיום 21.2.2010, לפיה "השבר התחבר בציר תקין בלי שינויים ניווניים. בבדיקה הפיזיקלית אין הגבלות תנועה בקרסול או בכף הרגל. ... בשיקלול נפילותיה הקודמות ומחלותיה, ההפרעות בראיה והשבר, לא ניתן לקבוע מה היתה הסיבה לנפילה."

ביום 15.3.2010 הוריתי על מינויו של פרופ' חיים צינמן כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה (להלן: "מומחה ביהמ"ש"). ביום 6.9.2010 הגיש מומחה ביהמ"ש את חוות דעתו מיום 29.8.2010, לפיה: