אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (לב לבייב-משיב פורמלי)

השופט נ' סולברג:

1. בית המשפט אישר בקשה להגיש תביעה נגזרת, והסמיך את התובע הנגזר לייצג לשם כך את החברה. עתה, במהלך ניהול התביעה, טוענת החברה כי התובע הנגזר מנהל את התביעה באופן הפוגע באינטרסים שלה. האם נתונה לחברה זכות עמידה עצמאית במסגרת ההליך להשמיע בו את טענותיה? או שמא אין החברה מיוצגת בשלב זה אלא על-ידי התובע הנגזר בלבד?

2. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתנ"ג 7147-09-10 מיום 21.12.2016 (סגן הנשיאי' שינמן), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להכיר בזכותה לייצוג נפרד ועצמאי במסגרת התביעה הנגזרת שהוגשה בשמה.

3. הערה מקדמית: מבחינה פורמלית, חברת אפריקה ישראל להשקעות בע"מ היא גם המבקשת וגם המשיבה 1 בבקשה שלפנַי. מבחינה מהותית, מדובר בשני צדדים בעלי אינטרסים שונים ואף מנוגדים: מן העבר האחד הנהלת החברה, ומן העבר השני התובע הנגזר. למעשה, שאלת היתכנותו של מצב מעין זה – בו החברה עומדת משני צדי המתרס הדיוני – היא העומדת להכרעה בענייננו. על מנת שיהיו הדברים ברורים, תיקרא להלן המבקשת 'החברה', ואילו המשיבה 1 תיקרא להלן 'התובע הנגזר'. מכל מקום, ולמען הסר ספק, אין בכך כדי לגרוע מן העובדה שלאחר אישור התביעה הנגזרת, התובע הנגזר 'בא בנעליה' של החברה בכל הקשור לניהול התביעה הנגזרת, כפי שיבואר להלן בהרחבה.  

רקע

4. ביום 7.5.2014 אישר בית המשפט המחוזי הגשת תביעה נגזרת בשם החברה, נגד המשיב 2, בעל השליטה בחברה ויו"ר הדירקטוריון (להלן:הנתבע), ונגד מספר דירקטורים בחברה. על החלטה זו הגישו הנתבע והדירקטורים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (26.4.2015) (להלן: רע"א 4024/14)). הערעור התקבל בעיקרו, במובן זה שנקבע כי אין לאשר את התביעה הנגזרת נגד הדירקטורים, וכי התביעה הנגזרת נגד הנתבע תצטמצם לעילות של תרמית והפרת חובת אמונים שלא בתום לב. על-פי פסק הדין בערעור, הוחזר הדיון בתביעה הנגזרת לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בה בהתאם ל'גבולות הגזרה' החדשים.

5. בטרם החל הדיון בתביעה הנגזרת פנו הצדדים להליך גישור, ומשזה לא צלח המשיכו בניהול התביעה. במסגרת זאת, החליט דירקטוריון החברה על הקמת וועדה מיוחדת, שתפקידה לייעץ להנהלת החברה בכל הקשור לניהול התביעה הנגזרת, ולייצגה אל מול התובע הנגזר (להלן:הוועדה המיוחדת או הוועדה). התובע הנגזר מצדו סירב לשתף פעולה עם הוועדה המיוחדת, ופעל ישירות אל מול מנכ"ל החברה. משלא נענו דרישותיו הגיש התובע הנגזר לבית המשפט בקשות שונות, בכלל זה בקשה להורות לחברה ולנתבע להמציא מסמכים הרלבנטיים לטענתו להליך; בקשה לתיקון כתב התביעה; ובקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, בגדרה נתבקש בית המשפט המחוזי לחייב את מנכ"ל החברה לשתף עמו פעולה. כמו כן, פנה התובע הנגזר לבא-כוחה הקבוע של החברה, הודיע לו כי בכוונתו לזמנו לעדות במסגרת התביעה, וביקש להיפגש עמו לשם הכנת תצהיר.

6. על רקע בקשות אלו, ונוכח סירובו של התובע הנגזר לשתף פעולה עם הוועדה המיוחדת, הגישה החברה לבית המשפט המחוזי בקשה"להכיר בזכות עמידתה העצמאית... בהליך דנא, ומכוח זאת גם להכיר בייצוגה העצמאי בפני בית המשפט הנכבד במסגרת ניהולה של תביעה זו, בעניינים בהם סבורה החברה כי טובתה מחייבת ייצוג נפרד שכזה". לטענת החברה, בחינת הבקשות השונות שהגיש התובע הנגזר מלמדת על ניגוד האינטרסים שבין התובע הנגזר לבין החברה. במצב דברים זה, טענה החברה, יש לאפשר לה להשמיע את קולה לפני בית המשפט באופן בלתי-אמצעי – גם בשלב שלאחר אישור התביעה הנגזרת. בהמשך לבקשתה-זו, הגישה החברה "בקשה להגשת תגובה לבקשה לתיקון כתב תביעה" שהגיש התובע הנגזר, במסגרתה טענה כי "אופן ניסוח הבקשה לתיקון כתב התביעה כפי שהוגשה על ידי התובע הנגזר, מצביע על כי בפנינו אחד מאותם מקרים בהם מוצדק כי החברה תביא עמדתה בפני בית המשפט הנכבד בנפרד מזו של התובע הנגזר" (פסקה 3 לבקשה). לטענת החברה, כתב התביעה המתוקן – הכולל טענות אשר מטילות דופי בחברה – הוגש ללא תיאום עמה, מבלי לאפשר לגורמים המוסמכים מטעמה לבחון את הדברים, ומחייב אפוא את קבלת עמדתה העצמאית בעניין.     

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

7. לאחר שעמד בתמצית על טענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לחברה זכות עמידה עצמאית לאחר אישור התביעה הנגזרת, וזאת מכמה טעמים:ראשית, אישיות משפטית אחת אינה יכולה להיות מיוצגת בנפרד; הכרה בזכות יצוג נפרדת לחברה תביא "לניהול הליכים מקבילים ותוצאות בלתי-הגיוניות או סבירות" (פסקה 9.1 להחלטה). כך, למשל, במקרה של הטלת הוצאות על 'החברה', אין זה ברור מי נושא למעשה בהוצאות – החברה או התובע הנגזר; שנית, הכרה בזכות עמידה עצמאית של חברה לאחר אישור הבקשה לתביעה נגזרת, חותרת תחת מוסד התביעה הנגזרת, שכן היא מכרסמת בסמכותו הבלעדית של התובע הנגזר לנהל את התביעה, ומאיינת למעשה את שלב אישור הבקשה לתביעה נגזרת; שלישית, מתן זכות עמידה עצמאית לחברה לאחר אישור התביעה הנגזרת יקשה על ניהולה ובירורה של התביעה, שכן מלבד הקושי בהוכחת התביעה ידרש התובע הנגזר "להתמודד עם בעיות מבית, ולנהל חזית נוספת נגד החברה, כאילו מעולם לא אושרה הבקשה לניהול תביעה נגזרת" (פסקה 9.3 להחלטה); רביעית, לגופם של דברים, לא הוכח כי הבקשות השונות שהגיש התובע הנגזר נבעו ממניעים פסולים, באופן המצדיק מתן זכות עמידה עצמאית לחברה.