אפרת נ' אור ואח'

פסק דין

התובעת הגישה תביעתה בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה נשוא התביעה. אין מחלוקת שהתאונה אירעה כתוצאה מכך שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור. אין גם מחלוקת שהאחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעים (וראה גם סעיף 3 לכתב ההגנה; הצהרת הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 22.11.10). המחלוקת בין הצדדים מתייחסת אך להיקף הנזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה הנדונה. כל צד הגיש חוות דעת שמאי מטעמו והשמאים נחקרו על האמור בחוות הדעת.

לפי האמור בכתב התביעה כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב התובעת אובדן מוחלט ולפיכך התובעת מבקשת לפצותה לפי שווי הרכב (סך 17,000 ₪) בניכוי שרידיו (סך 1,700 ₪) בתוספת הוצאות השמאי (סך 800 ₪) בניכוי הסכום ששילמו הנתבעים לתובעת כסכום שאינו שנוי במחלוקת (סך 5,336 ₪), סה"כ 10,764 ₪. התביעה נתמכת בחוות דעת שמאי כנדרש.

הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית בה טענו שלא היה מקום להשבית את הרכב. לטענתם שמאי התובעת קבע את ערך החלפים לסכומים ניכרים ביותר וכך הגיע להיקף נזק של כ - 92% מערך הרכב. לפי בדיקתם ניתן היה להשיג חלפים זולים בהרבה ועל ידי כך לאפשר את תיקון הרכב ללא צורך בהשבתתו.

מחקירות השמאים עולה שאין מחלוקת לגבי שווי הרכב, ושני השמאים מסכימים ששוויו בעת התאונה עמד על 17,000 ₪ (וראה חקירת שמאי הנתבעים בעמ' 10 שורות 6 – 7 לפרוטוקול). לאור האמור השאלה היחידה בה יש להכריע הינה מה היקף הנזק הישיר שנגרם לרכב התובעת בתאונה הנדונה. לעניין זה יש להדגיש שהשמאים גם אינם חולקים על מהות הנזקים שנגרמו לרכב התובעת. הן שמאי התובעת והן שמאי הנתבעים מסכימים שהנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי התובעת נגרמו כתוצאה מהתאונה הנדונה, אין מחלוקת לא לגבי היקף העבודות הנחוץ, ולא לגבי מהות החלקים שיש להחליף (למעט מחלוקת לעניין מנעולים שלאור התוצאה אליה הגעתי אינה רלוונטית). המחלוקת מתייחסת רק לעלות ביצוע העבודות ועלות רכישת החלפים, ועיקר המחלוקת היא ביחס לעלות הדלתות החלופיות. לפי האמור בחוות דעת שמאי התובעת עלות כל דלת היא 3,000 ₪; לפי האמור בחוות דעת שמאי הנתבעים עלות כל דלת 600 ₪ בלבד.

שמאי התובעת העיד והיפנה לאמור בחוות דעתו לפיה הוא בדק במספר מקומות ומצא שנכון למועד עריכת חוות הדעת לא ניתן להשיג חלקים חלופיים לרכב. לדבריו הוא פנה לחמשת המקומות הגדולים שעוסקים באיתור חלפים, בעזרתם סרק את שוק החלפים אך לא נמצאו חלקים חלופיים, על כן הוא אישר רכישת חלפים בסכומים המופיעים בחוות דעתו (וראה עמ' 2 לחוות הדעת).

שמאי הנתבעים טען שניתן היה למצוא חלקים חליפיים, ובעדותו פירט שמות של שני מקומות ספציפיים. אלא שבחוותו דעת אין כל פירוט של אותם מקומות וכל שנכתב בחוות הדעת הוא "חוות דעתנו על פי ממצאי בדיקתנו תוך התחשבות במקוריות ועלויות תיקון וחלפים". זאת ועוד, אמנם בעדותו פרט השמאי את שמות שני המקומות אליהם פנה, אלא שלא רק שלא הוצגו כל מסמכים המבססים את הטענה אלא שלא נתאפשר לתובעת לבדוק טענות אלו, שהרי כאמור, בחוות הדעת אין כל פירוט. שמאי התובעת הבהיר בעדותו שיש מספר דגמים לרכב הנדון, שלושה במספר, וצריך לוודא שהחלפים תואמים לדגם הרלוונטי מאחר וגודל הדלתות משתנה מדגם לדגם. לא הובהר אם החלפים שנמצאו, תואמים לדגם הרלוונטי. בנסיבות האמורות אני מעדיפה את חוות דעת שמאי התובעת.

זאת ועוד. מתברר שעובר להגשת התביעה פנתה התובעת לנתבעת 2 בדרישה לפצותה בגין נזקיה. ביום 12.11.09 השיבה הנתבעת 2 לתובעת שהיא מוכנה לפצותה רק בגין חלק מדרישתה בסך 5,336 ש"ח, וזאת בהתאם לחוות דעת נגדית מטעמה. באותו מכתב פורט גם הנימוק לשוני בסכומים ונכתב שההפחתה יסודה בכך שלגרסת מבוטח הנתבעת 2 הפגיעה בדלתות אינה קשורה לתאונה (ראה מכתב הנתבעת 2 שצורף לכתב התביעה). חוות הדעת הנגדית עליה מסתמכים כיום הנתבעים הוכנה עוד ביום 09.11.09, היינו לפני מועד המכתב הנ"ל, וכאמור, לפי האמור בחוות דעת זו השמאי אינו חולק בה על הצורך להחליף את הדלתות אלא אך על עלותן. לא הובהר מדוע במכתב הדחייה נכתב שהדלתות אינן קשורות לתאונה, ובחוות הדעת שהוכנה עוד קודם נכתב אחרת. שמאי הנתבעים לא נחקר על שוני זה, ועל כן אינני מוצאת לנכון להכריע תיק זה אך על יסוד אותו שינוי, אשר ללא ספק מחייב הסבר. עם זאת שוני זה מפחית עוד יותר את משקל האמור בחוות דעת שמאי הנתבעים.

מחלוקת נוספת בין השמאים התייחסה לעלות העבודות שיש לבצע, כאשר עיקר המחלוקת מתייחסת לעלות עבודות הפחחות: שמאי התובעת הכיר בעלות של 3,200 ₪ ושמאי הנתבעת הכיר בעלות של 2,200 ₪. שמאי הנתבעים לא הבהיר מה מקור השינוי, הוא הודה כי לא בדק את הרכב ועל כן אני מעדיפה את הערכת שמאי התובעת שקבע עלויות על יסוד בדיקה של הרכב. לעניין זה יש לציין ששמאי הנתבעים טען בעדותו שלא נתאפשר לו לבדוק את הרכב. טענה זו לא נטענה לא בכתב ההגנה ולא בדיונים הקודמים. היא הועלתה לראשונה בעת העדות, ללא שניתנה לתובעת האפשרות להתייחס אליה (שהרי הוסכם על הצדדים שיחקרו שמאים בלבד). אין מקום להתיר שינוי חזית.

בתום סיכומיו טען ב"כ הנתבעים שהתובעת לא הציגה אישור היעדר תביעות ודי בכך כדי לדחות את תביעתה. טענה זו לא נטענה לכל אורך ההליך והיא נטענה לראשונה רק בתום הסיכומים. לפיכך אין מקום לדחיית התביעה אך מטעם זה, ואולם תנאי לביצוע התשלומים כאמור בפסק הדין, הוא הצגת אישור עדכני בדבר היעדר תביעות.

לאור האמור ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לתובעת סך של 10,764 ₪, צמוד ונושא ריבית מיום 09.08.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום, כפוף להצגת אישור כאמור.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ח' סיון תשע"א, 10 יוני 2011, בהעדר הצדדים.