אצלן נ' משטרה לשכת תביעות נצרת

החלטה

העורר נעצר ע"י המשטרה ביום 18/7/10 שעה 12:30 בחשד של ביצוע עבירות איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977, והטרדה והתנכלות מינית, עבירה על סעיף 5 (ג) לחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח-1998.

מעצרו של העורר הוארך ביום 19/7/10 ע"י בימ"ש השלום בנצרת (כב' השופטת שטרית) עד ליום 22/7/10, זאת לאחר שבימ"ש השלום מצא כי קיימת בידי המשטרה תשתית ראייתית שיכולה לבסס את החשדות כנגד העורר.

עפ"י אותה החלטה, נשלח העורר לבדיקה פסיכיאטרית בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק טיפול בחולי נפש התשנ"ה-1991 ואכן העורר עבר בדיקה זו וניתנה חוות דעת בעקבות הבדיקה, ממנה עולה כי אין אצל העורר סימנים חריפים של מחלת נפש וכי לצורך השלמת איסוף והערכה פסיכיאטרית יש צורך לראיין את בני המשפחה ולקיים בדיקה פסיכיאטרית חוזרת של העורר.

בהחלטה מיום 19/7/10, מצא ביהמ"ש כי יש חשש ממשי לשיבוש מהלכי חקירה ולהשפעה על עדים, עד כדי סיכול החקירה, ועל כן נעתר כאמור לבקשת המשטרה והאריך את המעצר עד ה- 22/7/10.

ביום 22/7/10, שוב הובא העורר בפני ביהמ"ש קמא, והמשטרה ביקשה להאריך את מעצרו בארבעה ימים נוספים. בימ"ש השלום נעתר לבקשת המשטרה והורה על הארכת מעצרו של העורר עד ליום 25/7/10 שעה 14:00 תוך שהוא מורה כי המשטרה תעשה כדי להשלים את פעולות החקירה במתווה הימים.

בימ"ש השלום היה ער לכך כי העורר הינו אדם נורמטיבי שאין לו הרשעות קודמות, ולכך כי לאחר שהעורר היה עצור כבר מ- 17/7/10, יש צורך בקיומה של תשתית ראייתית מוגברת שתבסס חשד סביר כנגד העורר בביצוע העבירות בהן הוא חשוד, ביהמ"ש קמא לאחר שעיין בחומר, קבע כי אכן תשתית ראייתית כזו קיימת ועל כן גם אני עיינתי בתיק החקירה של המשטרה, ואין ספק כי חומר החקירה מבסס בצורה סבירה ביותר את החשדות המיוחסים לעורר.

ב"כ העורר למעשה איננו מכחיש את מה שמיוחס לעורר ע"י המתלוננת, אם כי טוען כי הדברים שהוא אמר וגם שלח דרך המסנג'ר והודעות SMS מהוות איום ולא הטרדה מינית, שלא כטענתו של העורר, עיינתי באותן הודעות ואכן מדובר לא רק באיומים ובקללות אלא גם בהטרדה מינית במלוא מובן המילה.

בימ"ש השלום קבע כי החקירה מסועפת ונמצאת בשלב קריטי וראוי כי תתנהל ללא שהיא תופרע. ב"כ המשיבה הפנה את תשומת לבי לפעולות החקירה שיש עוד לבצע, ולהודעות הרבות שנשלחו למספר רב של צעירות והדומות לאלה שנשלחו ע"י העורר למתלוננת.

אכן יש ממש בקביעת ביהמ"ש השלום שהחקירה עם התקדמותה הלכה והסתבכה וכי אכן קיימות פעולות חקירה לא מעטות שראוי להן כי לא תופרענה ע"י העורר.

בימ"ש השלום מצא כי שחרורו של העורר בשלב זה עלול לשבש מהלכי חקירה, ולהשפיע על עדים. לקביעה זו אני שותף. כאמור, המדובר לא רק במתלוננת אלא בצורך של בדיקה עם צעירות רבות של המסרים שהם קיבלו.

מעבר לחשש לשיבוש מהלכי חקירה והשפעה על עדים, דומה כי שחרורו של המשיב בשלב זה טומן בחובו גם סיכון לבטחונה של המתלוננת.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש השלום. תקופת המעצר עליה הורה בימ"ש השלום הינה יחסית תקופה קצרה ומאזנת בין הצורך לחקור ולהגיע לאמת, ובין זכותו של העורר לחירות.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום י"א אב תש"ע, 22/07/2010 במעמד הנוכחים.

האשם חטיב, שופט בכיר

הוקלד על ידי: סנא חאמד