לפניי תביעה כספית נזיקית בסדר דין מהיר במסגרתה נטען שהמוסד לביטוח לאומי בהתנהלותו גרם נזק לתובע בדמות הפסד קצבת זקנה לתקופה מוגבלת לגביה טען המוסד לביטוח לאומי שהתיישנה.
רקע ועובדות מוסכמות
1.התובע יליד 1946 והחל משנת 2010 מתגורר ברומניה. לתובע קמה זכאות לקבל קצבת זקנה החל מחודש דצמבר 2013 מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד). עוד בטרם כך פנה התובע בשאילתה – באמצעות אתר המרשתת של המוסד – כאשר בפנייה נכתב:
"בשלוש השנים האחרונות אני גר בבוקרשט רומניה. אישתי רופאה ועושה את הסטז' שלה בוקרשט. אני מגיע לישראל לפחות 5-6 פעמים לפחות לשבועיים בכל נסיעה. לאחרונה רכשתי דירה על שמי בעיר ערד . אני רואה שנחתם הסכם בין ישראל לרומניה הכולל גם קיצבת זיקנה. אני חוגג 67 בעוד 5 חודשים. האם אני זכאי לקצבת זיקנה על פי האמנה שנחתמה החל מתחילת שנת 2013 והאם אני נדרש לשלם ביטוח לאומי בישראל...אני משלם ברומני (צ"ל רומניה) ביטוח סוציאלי כשכיר בחברה שבה אני עובד. בכבוד רב ז. א. ..."
בתשובה השיב המוסד:
"שלום לך
במענה לפנייתך לחץ על הקישור המצורף בכדי לקבל מענה לפנייתך בנושא : הזכויות הניתנות במסגרת האמנות. נשמח לעמוד לשירותך בכל פניה בעתיד. תודה וכל טוב !"
2.התובע טוען כי ניסה לפתוח את הקישור אך הקשה עליו הובילה לדף בו נרשם כי "דף האינטרנט אינו קיים" (צילום של הדף הרלוונטי צורף לכתב התביעה). לכן התובע גלש באתר המוסד ועל פי המידע שפורסם שם על קצבת זקנה עולה כי רק תושב ישראל זכאי לקבלה. מכך הסיק התובע שאינו זכאי לקבל את הקצבה. רק בדיעבד הסתבר לתובע בבדיקה שעשה כי הוא זכאי לקצבת זקנה כתושב רומניה מכוח אמנה שנחתמה בין הצדדים. אין מחלוקת כי האמנה אושררה בינואר 2014 והוחלה רטרואקטיבית החל מינואר 2013. מידע זה הגיע לידי התובע לטענתו לאחר כשנתיים ממועד קבלת תשובת המוסד תוך כדי גלישה אקראית באתר המוסד. לכן התובע הגיש תביעה לקצבת זקנה למוסד שאושרה ביום 2/3/2016 החל מחודש נובמבר 2014 כאשר לתקופה שלפני כן התביעה נדחתה מכוח הוראות סעיף 296 לחוק המוסד לביטוח לאומי .
ההליך שלפני נפתח בבית הדין לעבודה והוא הועבר לבית משפט זה מחוסר סמכות עניינית מאחר ותביעת התובע היא בעילה נזיקית.
טענות הצדדים
3.התובע טוען כי חובה על המוסד לתת הודעה למבוטח על זכאותו לקבל קצבת זקנה. הודעה כזו מעולם לא נשלחה. משלא נשלחה הודעה כזו והתובע לא הועמד על זכויותיו, התרשל המוסד כלפיו. בנוסף טוען התובע כי המוסד מסר מידע מטעה באתר האינטרנט כאשר לא דאג לפרסום המידע הרלבנטי במועד הרלבנטי, דהיינו הזכאות לקצבת זקנה בכל הקשור לקיומן של אמנות בינלאומיות. במועד הרלבנטי פורסם שהזכאות היא רק למי שהוא תושב ישראל והגיע לגיל הקובע. עוד נטען כי הפרסום השגוי והמטעה תוקן בהמשך ונכון ליום 18/12/16 פורסם באתר המוסד כי גם אזרח ישראל אשר עבר להתגורר במדינה אחרת עמה יש אמנה עשוי להיות זכאי לקבלת קצבת זקנה. התובע טען כי ניהל עם המוסד התכתבות באמצעות דוא"ל וביקש לקבל את המידע הרלבנטי לגביו, אך המוסד נמנע מלהשיב לפניה הפרטנית שלו והפנה אותו לאתר הכללי ממנו למד התובע כי הוא אינו זכאי לקצבת זקנה בהיותו תושב חוץ. לכן התובע מבקש לפסוק לו בגין הפסד קצבת זקנה בתקופה שבין דצמבר 2013 לאוקטובר 2014, זאת בשים לב לעובדה שנזקים אלה נגרמו בשל רשלנות וחוסר זהירות של המוסד או בשל הפרת חובה חקוקה מצדו. עוד נטען כי על פי חוזר 383 - שהוצא על ידי המוסד בשנת 2009 - זכאי לקצבה שלא מימש את זכויותיו בשל טעות/מחדל של המוסד נקבע בחוות דעת משפטית כי מרוץ ההתיישנות כלפי אותו זכאי יחול רק מיום שנודע לו כי המוסד הטעה אותו.
4.המוסד טוען כי ביום 16/8/11 נשלחה לתובע הודעה על ידי המוסד על שלילת תושבותו החל מיום 28/5/10. ביום 9/8/13 פנה התובע למוסד באמצעות אתר האינטרנט כדי לברר זכאותו לקצבת זקנה ביודעו כי הוא מגיע לגיל זקנה בדצמבר 2013 וכי נחתמה אמנה בין ישראל לרומניה בכל הקשור לכך. בתשובה לכך השיב לו המוסד במייל והפנה אותו לאתר האינטרנט לדף "הזכויות הניתנות במסגרת האמנות". במייל זה הוא גם נדרש לפנות באמצעות הטפסים שבאתר במידה וישנה שאלה נוספת. המוסד הוסיף במייל כי התשובה היא כללית והזכאות תיקבע על פי הפרטים בטופס התביעה.
המוסד טען כי התובע לא נקט בשום פעולה אחרת חוץ מניסיונו כטענתו להיכנס לאתר האמנות באינטרנט ורק אחרי יותר משנתיים ושלושה חודשים הוא הגיש תביעה לקצבת זקנה זאת ביום 23/11/15. המוסד אישר את תשלום הקצבה החל מנובמבר 2014, 12 חודשים לפני הגשת התביעה, זאת בהתאם להוראות סעיף 296 לחוק המוסד לביטוח לאומי. המוסד טוען כי התובע ישב באפס מעשה והמתין למוסד שיודיע לו על אפשרות הגשת התביעה. הוא לא דרש ולא פעל על פי חובתו כפי שצריך היה לפעול. התובע בפנייתו הראשונה באוגוסט 2013 ידע שנחתמה אמנה אשר כללה עניין קצבת זקנה לאזרחי ישראל המתגוררים ברומניה והוא הופנה לאתר האמנות, אך טענתו שהאתר לא פעל לא הוכחה. המוסד טוען כי גם אם צדק התובע בטענתו כי האתר לא פעל, הוא לא פעל בדרכים אחרות כדי לברר זכאותו לקצבת זקנה. לעניין הטענה שיש חובה לשלוח הודעה על זכאות, טוען המוסד שהתובע מסתמך על פסק דין שבוטל בערכאת הערעור. עוד נטען כי אותו פסק דין עוסק בתושב ישראל המתגורר בישראל וזכאי לקצבה בהתאם לחוק בניגוד לתובע שאינו תושב ישראל ולא מתגורר בישראל ובתקופה הרלבנטית היה תושב רומניה.
5.המוסד טוען כי על התובע להוכיח את מרכיבי עוולת הרשלנות כאשר מאידך דין טענתו להפר חובה חקוקה להידחות, מאחר ולא פירט את המקור לאותה חובה חקוקה נטענת. מהפסיקה עולה כי לא קיימת חובה כללית ומוחלטת על המוסד ליידע את המבוטחים המתגוררים בארץ – קל וחומר הלא תושבים אשר לא מתגוררים בארץ – בדבר כל אפשרויות התביעה העומדות בפניהם על פי חוק, אלא על המבוטח לברר זאת ולהגיש תביעה כנדרש בדין. במקרה זה התובע השתהה במשך 11 חודשים בהגשת תביעתו ועל כן המוסד טוען כי הנזק נגרם עקב מחדלו של התובע בהגשת התביעה לקצבת זקנה. לחילופין, יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור מכריע.
דיון והכרעה
6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש להטיל אחריות על המוסד, אך מאידך יש להשית אשם תורם על התובע.
בטרם אפרט את נימוקיי אציין שאין בדעתי להיכנס למחלוקת הספציפית שהתגלעה בין הצדדים באשר לטענה בדבר קיומה של חובת יידוע יזומה באמצעות משלוח מכתבים למבוטחים המיידעים אותם אודות האפשרות להגיש תביעה לקצבת זקנה מאחר ומצאתי שיש להטיל אחריות על המוסד מנימוקים אחרים. לכן אני משאיר שאלה זו בצריך עיון. יחד עם זאת, אציין כי חברי כב' השופט פרידמן נתן פסק דין במסגרת ת"א (חיפה) 8277-07-08 פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו], שם נקבע כי על המוסד מוטלת חובת יידוע מכוח עקרונות המשפט המנהלי. אמנם פסק דין זה בוטל בהסכמה במסגרת ע"א (חיפה) 24061-06-11 המוסד לביטוח לאומי נ' פרידמן [פורסם בנבו], כאשר הביטול היה ללא ביטול החיוב שהושת על המוסד והתובע שם לא חויב להשיב את הכספים ששולמו בהתאם לפסק הדין שניתן בבית משפט השלום. לכן המוסד לא יכול להיבנות מביטול פסק הדין - שהיה ככל הנראה משיקולים טקטיים – ולטעון שפסק הדין היה מוטעה.
בנוסף על פסק הדין בעניין פרידמן קיימות פסיקות אחרות של בתי הדין לעבודה לפיהן קיימת חובת יידוע (ראו למשל: ב"ל (ת"א) 47723-02-11 יחיאל נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו]; עב"ל 677/08 ברש נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו]; עב"ל 1381/01 אולחובוק נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו]; עב"ל 1635/04 ארוש נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו]). יחד עם זאת, משהפנה המוסד לפסיקה התומכת בעמדתו לא אכריע בשאלה זו. כעת אעבור לנימוקים שהובילו אותי לקבלת התביעה.
7.ראשית, התובע פנה בדוא"ל ובפנייתו הראשונה ניתן היה ללמוד שהוא מודע לקיומה של אמנה והוא ביקש לקבל תשובה מוסמכת מהמוסד שתאשר קיומה של אמנה ושתיידע אותו מהן זכויותיו בהתאם לאמנה. יש לזכור שבאותו שלב האמנה טרם אושררה ואילו התובע היה מגיש תביעה באותו שלב סביר להניח שתביעתו הייתה נדחית. בתשובה המוסד כלל לא מסר שום מידע ובכלל זה האם האמנה היא בתוקף ומה זכויות התובע בהתאם לאמנה הספציפית, אלא הסתפק בהפניית התובע לקישור העוסק ב- "אמנות" שכלל לא היה פעיל. אותו קישור לא צוין בו שהוא קישור של האמנה הספציפית עם רומניה, אלא הוא קישור של אמנות באופן כללי ולא ניתן ללמוד ממנו האם הקישור מוביל לאותה אמנה ואם ניתן היה למצוא את האמנה הספציפית עם רומניה באתר. המוסד בעניין זה מילא פיו מים בכתב ההגנה, לא פירט ואף לא מצא לנכון להביא לפניי עד כלשהו שיפרט מה ניתן היה ללמוד מאותו קישור. המוסד אף לא הביא כל עד מטעמו שיתמוך בטענה כי באותה עת היה באתר האינטרנט אפשרות לעיין באמנות למיניהן ולדלות מידע על תושבי חוץ בכל הקשור לקבלת קצבת זיקנה. התובע – שמהימנותו לא הייתה מוטלת כלל בספק, אדם עתיר מעשים שעדותו הייתה מהימנה עליי, עקבית וסדורה – הדגים לפניי שעד היום לא ניתן להפעיל את אותו קישור כאשר הוא פתח במחשבו האישי לפני את המייל שנשלח אליו והראה לי שכאשר לוחצים על הקישור מופיעה הודעת שגיאה ולא ניתן כלל להגיע למידע כלשהו. לאור זאת, המוסד לא יכול להיתלות בעובדה שהתובע ידע באופן כללי על קיומה של אמנה על מנת להיחלץ משאלת האחריות.
אציין עוד שצודק התובע בסיכומיו שהמוסד הגיש כתב הגנה לא שגרתי כאשר הוא לא הכחיש באופן מפורש את גרסת התובע (למעט הגרסה שהקישור לא נפתח אך טענת התובע הוכחה כדבעי לפני) ולכן יש לקבל את גרסתו העובדתית במלואה בהתאם לתקנה 83 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
8.שנית, אני מקבל את טענת התובע, שלא הוכחשה כלל בכתב ההגנה שהוגש על ידי המוסד, ולפיה במועד משלוח הפנייה הראשונה וגם תקופה ארוכה לאחר מכן המידע שפורסם באתר האינטרנט בנוגע לקצבת זקנה אינו מספק בלשון המעטה. באותו זמן על פי המידע שפורסם רק מי שהיה תושב ישראל והגיע לגיל פרישה זכאי היה לקבל קצבת זקנה. אין באותו דף אינטרנט אזכור כלשהו לאפשרות שאדם שהוא תושב מדינת אמנה עשוי להיות זכאי לקצבת זקנה. לכן צודק התובע בטענתו שעל פי אותו מידע שפורסם באתר לא היה ניתן להבין באופן ברור שהוא זכאי לקצבת זקנה מאחר והוא לא היה תושב ישראל. המוסד אף לא הביא עד או ראיה שתפריך טענה זו ותראה מתי שונה המידע באתר והאם היה מידע זמין באתר האינטרנט בנוגע לאמנות בינלאומיות בנושא קצבת זקנה.
עוד הוכח כי בחודש מרץ 2016 ולאחר שתביעתו של התובע נדחתה בנוגע לתקופה נשוא התביעה, פנה התובע במייל למוסד שם כתב בסעיף 3 כדלקמן: "באתר הביטוח הלאומי בסעיף קצבת זקנה מופיע קטגורית לקצבת זקנה על פי חוק הביטוח הלאומי זכאי תושב שהגיע לגיל המזכה בקצבת זקנה. לא מופיעה הערה או הארה לגבי הזכאות במסגרת אמנות בינלאומיות ולכן לא מצאתי לנכון להגיש בקשה כשמלכתחילה אני לא מוגדר כתושב ישראל...". והנה לאחר מייל זה (ואינני יודע אם בעקבותיו) שינה המוסד את הפרסום באתר כאשר הפעם הוסיף בנוסף על התנאים הכלליים המופיעים בחוק כי "תושב ישראל שעבר להתגורר במדינת אמנה עשוי להיות זכאי לקצבת זקנה, גם אם חדל להיות תושב בישראל". ראיה זו מוכיחה באופן חד משמעי את טענת התובע כי הפרסום באתר האינטרנט היה פרסום לוקה בחסר לא העביר לידי המבוטחים את מלוא הפרטים הנדרשים והנוגעים לזכויות התביעה ועל כן אני מקבל את טענתו הכללית כי האשם העיקרי שבגינו התובע לא מצא לנכון להגיש קצבת זקנה בזמן רובץ לפתחו של המוסד.
שלישית, במקרה זה היה זה מן הדין שהמוסד יישם את הוראות חוזר 383 שהוא עצמו הוציא ולאשר את תביעת התובע החל מחודש דצמבר 2013 עד נובמבר 2014. דחיית תביעתו של התובע בגין תקופה זו היא בניגוד להוראות הנוהל כאשר לא הובא לעדות הפקיד שדחה את התביעה שיסביר מדוע לדעתו הנוהל אינו מוביל למסקנה שיש לקבל את התביעה בגין תקופה זו.
רביעית, אי הבאת עד רלבנטי על ידי המוסד – כוונתי לפקיד שטיפל בתביעתו של התובע ודחה את חלקה – פועלת לחובת המוסד במובן זה שמקים את החזקה שאילו הוא הובא לעדות הוא היה מעיד לזכותו של התובע (ראו: ע"א 548/78 אלמונית נ. פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 ; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602 – 603)).
העמדת מידע באתר האינטרנט ואף מתן אפשרות לפנות בשאלות באמצעות המייל מקימה חובת זהירות קונקרטית על המוסד. אי מתן תשובות משביעות רצון או מסירת מידע חסר ולא מלא באתר נחשב להפרת חובה זו ועל המוסד לשאת בנזקים הקשורים בהפרת חובה זו.
9.רביעית, אני מוצא לנכון לחייב את התובע באשם תורם, זאת מן הסיבה שהוא ידע באופן כללי על קיומה של אמנה. בפניה הראשונית שהייתה באוגוסט 2013 הוא כתב שנודע לו על קיומה של אמנה. בנוסף הוכח שהתובע היה בביקור בארץ בחודש אוקטובר 2013 – בטרם אושררה האמנה ונכנסה לתוקף ולאחר פנייתו הראשונה - במהלכו ניגש לעיריית ערד לצורך שינוי כתובתו. באותה הזדמנות הוא לא מצא לנכון לגשת לסניף המוסד על מנת לעשות בירורים דומים באשר לאמנה, במיוחד שבאותו שלב הוא קיבל תשובה במייל עם קישור שמוביל לדף שלא קיים. אילו היה פונה יתכן ופקיד המוסד היה מפנה את תשומת לבו על כך שנחתמה אמנה אך טרם אושררה והיה מפנה את תשומת לבו שעליו לעקוב אחרי האפשרות שהאמנה תאושרר כפי שקרה בסופו של דבר בחודש ינואר 2014, המועד בו אושרה האמנה. בנוסף הוא לא מצא לנכון לפנות במייל נוסף לאחר שדף האינטרנט לא נפתח. יחד עם זאת, אין להפריז יתר על המידה בנושא האשם התורם, שכן האשם העיקרי מוטל על שכמו של המוסד עת לא מסר אינפורמציה מספקת באתר האינטרנט ואף שלח מייל לתובע עם קישור שלא נפתח ומצאתי לנכון להעמיד את אשמו התורם של התובע על 25%, זאת נוכח העובדה שמצאתי שמדובר באדם המודע לזכויותיו הסוציאליות, כלכלן בהכשרתו ואף נראה שיודע מה נפקותה של אמנה שמאושררת על ידי המדינה.
התוצאה
10.לאור האמור לעיל, יש לפסוק לתובע את מלוא סכום התביעה בניכוי אשם תורם בשיעור של 25% כך שמתקבל סך של 18,950 ₪. על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה לה זכאי התובע היה לקצבה, דהיינו מיום 15/5/14 ועד לתשלום המלא בפועל.
בנוסף אני מחייב את המוסד לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 800 ₪.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ו סיוון תשע"ז, 20 יוני 2017, בהעדר הצדדים.
