אשש נ' כהן ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה בגין תאונת דרכים מיום 30.05.10. התובע טען בכתב התביעה כי הוא נסע בנסיעה לאחור. רכב הנתבעים יצא מחניה בנסיעה לאחור, לא הבחין ברכב התובע וכתוצאה מכך פגע ברכב התובע.

2.הנתבעים הגישו כתב הגנה בו הכחישו אחריותם לתאונה וטענו כי התובע הוא זה אשר גרם לתאונה עקב נהיגתו הרשלנית. הנתבעים טענו כי הנתבע 3 אשר נהג ברכב, נסע בנסיעה אחורנית אטית וזהירה ולפתע הרגיש מכה בחלקו האחורי של רכבו, לאחר שרכב התובע היה אף הוא בנסיעה לאחור.

3.התובע והנתבעים 1 ו-3 העידו בעת הדיון ומסרו גרסאותיהם לתאונה.

4.התובע הגיש את התמונות ת/1-ת/2, בהן ניתן לראות את מסלול נסיעתו. התובע העיד כי חנה במקום בו נראה רכב חונה בתמונה ת/1. לדבריו, מאחוריו חנה רכב נוסף ולכן על מנת לצאת, היה עליו לסטות שמאלה בנסיעה לאחור וכך עשה. לדברי התובע, לא ניתן לצאת מאותו מקום בנסיעה קדימה. עוד לדברי התובע, כאשר הגיע תוך נסיעה למקום מפגש עם יציאה מחניה (ניתן לראות חניה זו בתמונות ת/1 ו- ת/2, בצד שמאל בתמונות), ותוך שהוא נוסע לאחור בנסיעה אטית, יצא רכב הנתבעים בנסיעה לאחור והתנגש בו, כאשר רוב רכבו עבר את מקום המפגש עם רכב הנתבעים. התובע טען כי לא הייתה לו אפשרות לראות את רכב הנתבעים מגיע ואילו לנהג רכב הנתבעים הייתה אפשרות לראות אותו מבעוד מועד, לו היה מביט במראה. כן טען כי בנתיב נסיעתו הייתה לו זכות קדימה בעוד שלנתבע 3 לא הייתה זכות קדימה.

5.הנתבע 3 טען כי הוא נסע לאחור לאט על מנת לצאת מהחניה ולפתע הרגיש חבטה מאחור. נתבעת 1, אשתו של נתבע 3, העידה כי התובע לא הסתכל ונסע במהירות.

6.על פי חוות דעת השמאי שצרף התובע לכתב התביעה, רכבו של התובע ניזוק בחלקו השמאלי-אחורי, בדלת האחורית והעמוד האמצעי.

7. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במקום אירוע התאונה, כמשתקף בת/1 ו-ת/2, אני סבורה כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבעים.

8.כאמור לעיל, הרכב של התובע ניזוק בחלקו האחורי (דלת אחורית ועמוד אמצעי). הפגיעה באזור זה של המכונית מתיישבת עם טענת התובע כי הוא כבר נכנס עם רכבו למקום המפגש עם החניה ממנה יצא רכב הנתבעים וכן עם טענתו כי רוב רכבו כבר הספיק לחלוף את אותה יציאה מהחניה של הנתבעים. במצב דברים זה, הוא אכן לא יכל לראות את רכב הנתבעים מבקש לצאת מהחניה. בשונה ממצבו של התובע, הנתבע היה במצב בו הייתה לו האפשרות לראות את רכבו של התובע. הנתבע לא טען בעדותו כי בעת יציאתו מהחניה דאג להביט במראה כנדרש כדי לראות אם יש מאחוריו רכב כלשהו. ככל הנראה, הנתבע לא הביט כנדרש במראה. אילו היה מביט במראה, היה מבחין כי התובע נוסע מאחוריו והיה מבין כי עליו להמתין ולאפשר לרכבו לחלוף. 

9.הנתבעת 1 טענה בעדותה כי התובע לא הסתכל ונסע במהירות. (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 15). אינני מקבלת טענה זו. מעבר לקושי הנובע מכך כי לא סביר שהנתבעת אשר ישבה ברכב הנתבעים, ראתה את רכב התובע טרם ההתנגשות, אילו הייתה גרסתה נכונה, קרי: שהנתבעים היו כבר בנסיעה החוצה מהחניה שלהם והתובע נסע לעברם במהירות, מקום הפגיעה ברכב התובע היה אמור להיות בחלקו האחורי ולא בצידו השמאלי.

10.         אשר על האמור אני מקבלת את התביעה.

11.         הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את הסך של 4,182₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 500₪.

12.        בקשה לרשות ערעור תוך 15 יום.

13.        המזכירות תשלח לצדדים פסק הדין.

ניתן היום, ד' אדר א תשע"א, 08 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.