ב.ג. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמול ושיקום) נוסח משולב, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"), בראשות כב' השופט אפרים צ'יזיק, שניתן ביום 17/11/16, במסגרתו דחה ביהמ"ש קמא את ערעורה של המערערת.

השופטת עדי חן-ברק:

א. מבוא:

1.המערערת הייתה בת זוגו של חייל צה"ל, אסף נמר ז"ל, אשר נהרג ביום 26.7.2006 במלחמת לבנון השניה (בקרב בבינת ג'ביל).

2.המערערת הגישה תביעה להכיר בה כ - "ידועה בציבור" כמשמעות המונח לפי ס' 1 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י 1950 (להלן: "החוק" או "חוק משפחות חיילים").

3.תביעתה של המערערת נדחתה על ידי קצין התגמולים ביום 15.11.2009.

על ההחלטה הדוחה את ההכרה בה כידועה בציבור, הוגש ערעור לוועדת הערר (עמ"ח 23478-01-10).

ועדת הערר דחתה את ערעורה של המערערת, בפסק דינה מיום 26.2.2014.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"ו 9494-04-14) התקבל בפסק דין שניתן ביום 29.3.2015, והמערערת הוכרה כ - "בן משפחה" בהתאם להגדרות החוק.

4.לאחר קבלת הערעור פנתה המערערת לקצין התגמולים ודרשה כי התגמולים הרלוונטיים ישולמו לה החל ממועד מותו של המנוח.

קצין התגמולים דחה בקשתה, וקבע כי הוא רואה את מועד הגשת התביעה הרלוונטי לתשלום התגמולים רק בחודש אוקטובר 2008 (מועד בו הגישה המערערת לקצין התגמולים טופס תביעה), ומאחר וחלפה יותר משנה מאז פטירת המנוח ועד הגשת התביעה, הרי שהתגמולים ישולמו החל מאותו מועד ולא מיום הפטירה כאמור בסעיף 28(א) לחוק.

5.על החלטה זו של קצין התגמולים הוגש הערעור בפני הוועדה, והיא הכריעה, כאמור, כי יש לדחות את הערעור.

מכאן הערעור שלפנינו אשר הוגש על פסק דינה של הוועדה.

6.הוועדה קבעה כי מאחר והמערערת לא פנתה במישרין למשיב בפנייה ישירה מטעמה עד לפנייתה מחודש 10/08, הרי שיש להכיר בזכאותה רק מחודש 10/08, ובהתאם לסעיף 28(א) לחוק, מאחר וחלפה למעלה משנה מיום הזכאות ועד להגשת הבקשה ב- 10/08, הרי שהמערערת זכאית לקבלת התגמול רק מיום הגשת הבקשה (חודש 10/08).

7.באשר לפניה שנעשתה על ידי קצינת התגמולים בחודש 2/08 נקבע כי אכן מדובר במכתב הנושא כותרת "בקשה להכרה כאלמנת צה"ל.." ברם מדובר בפניה שנעשתה על ידי קצינת הנפגעים, ולא על ידי המערערת עצמה, ונוכח האמור בסעיף 23(א) על הזכאי לתגמול לפנות בעצמו, וכל עוד הזכאי לא הגיש בקשה מתאימה לא ניתן לראות את התביעה כמוגשת בפועל בהתאם לסעיף 23(א).

8.באשר לפניה הנטענת משנת 2006 לגביה נקבע כי מעבר לכך שלא נמצא לה תיעוד (עמ' 7 שר' 2 לפסק הדין), הרי שחלה אותה מסקנה, שכן לא מדובר בפניה שנעשתה על ידי המערערת עצמה אלא לכל היותר על ידי קצינת הנפגעים.

9.עוד נקבע כי אין מקום לתשלום רטרואקטיבי, שכן לא התקיימו נסיבות מיוחדות שכן המערערת לא סבלה ממשבר נפשי אשר פגע בכשירותה המשפטית או הביא אותה למצב בו נבצר ממנה להגיש התביעה.

ב. טענות הצדדים (בתמצית):

המערערת:

10.היה מקום להכיר בפנייה שנעשתה עוד בשנת 2006, כשלושה חודשים לאחר נפילתו של המנוח, אז נפגשה המערערת עם קצינת הנפגעים אשר מלאה יחד איתה טופס תביעה למשיב, ואף העידה כי מסרה הטופס למשיב.

לחילופין היה מקום להכיר בפנייה מיום 21/2/08, שאז פנתה קצינת הנפגעים בשמה של המערערת אל המשיב בכתב, וצירפה מסמכים הנוגעים למערכת היחסים של המערערת עם המנוח, ובכלל זה מכתב של פסיכותרפיסטית שטיפלה במערערת.

11.פרשנות ביהמ"ש קמא את סעיף 23(א) לחוק משפחות החיילים לפיה נדרשת פנייה אישית מצד הזכאי לתגמול בעצמו הינה שגויה, שכן הוראת החוק אינה מפרשת באיזו דרך צריכה להיות הבקשה מוגשת, והיה מקום לראות את פניית המערערת באמצעות קצינת הנפגעים כהגשת תביעה בהתאם לסעיף 28(א) חוק המשפחות שכן בשל מצבה הנפשי הקשה במועד הרלבנטי לא היתה המערערת מסוגלת לבצע הפניה בעצמה.

12.בשל המצב הנפשי הקשה בו הייתה מצוייה המערערת אף ראוי היה לקבוע כי היה מקום להחלה רטרואקטיבית של התגמולים.

13.עד שבית המשפט לא הכיר במערערת כידועה בציבור (הכרה שנעשתה רק במועד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי – 29/3/15), טרם היה בידי המערערת כוח תביעה מהותי להגשת תביעה בהתאם להוראות סעיף 28(א), ולכן ממילא לא היתה יכולה לפנות במועד מוקדם יותר אלא רק לאחר מתן פסק הדין שהכיר בה, ומכאן שיש להכיר בזכאותה ממועד הפטירה.

המשיב:

14.המשיב תומך בקביעות הוועדה, מבקש לאמץ את פסק דינה של הוועדה, ולקבוע כי בהתאם לסעיף 23(א) לחוק משפחות החיילים על התובע תגמול להגיש את בקשתו לתגמול באופן אישי, ולא באמצעות שליח, ועל כן היה נכון וצודק לקבוע את מועד התחלת הזכאות כפי שקבעה הוועדה – 10/08 (המועד בו הגישה המערערת טופס תביעה לקצין התגמולים).

15.עוד נטען כי המערערת החלה בהיוועצות עם עורכי דין בנוגע לזכויותיה בעקבות מות המנוח עוד בשנת 2006, מכאן שאין לקבל את הטענה כי היא לא תפקדה בסמוך לאחר מות המנוח בשל מצבה הנפשי, ולפיכך לא ברור מדוע לא הגישה בעצמה את הבקשה למשיב כנדרש עפ"י החוק.

16.כאשר המערערת הגישה את התביעה בחודש 10/08 לא ציינה כי מדובר בפנייה נוספת מצידה, דבר המעיד כי אף היא לא ראתה בפניות של קצינת הנפגעים מחודש 2/08 או משנת 2006 (פניה שכלל לא הגיעה לקצין התגמולים) - פנייה ראויה לעניין זכותה לקבלת תגמולים.

ג. דיון והכרעה:

בפתח הדברים אומר כי לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים בכתב ובעל פה, ולאחר שעיינתי בפסק דינה של הוועדה, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל, וכי על המשיב לשלם למערערת תגמולים מיום פטירת המנוח.

להלן הנימוקים:

17.הוראות הסעיפים הרלבנטיים הם כדלקמן:

סעיף 28(א) לחוק קובע כי - "הגיש זכאי את בקשתו לתגמולים תוך שנה מיום היותו לזכאי, ישולמו לו התגמולים מיום היותו לזכאי. הגיש בקשה כעבור שנה כאמור, ישולם לו התגמול מיום הגשת הבקשה".

הוראה זו יש לקרוא יחד עם האמור בסעיף 23(א) לחוק הקובע כי – "התובע תגמול, הענקה מיוחדת או זכות אחרת לפי חוק זה, יגיש בקשה לקצין התגמולים".

18.בפני בית המשפט קמא העידה קצינת הנפגעים (ראש מדור נפגעים בחטיבת גולני - סגן אלוף יעל אשל) בכל הנוגע למילוי טופס התביעה על ידי המערערת עוד בשנת 2006, כ - 3 חודשים בלבד לאחר פטירת המנוח, כדלקמן:

"הבאתי לה (למערערת – לא במקור) את טופס התביעה לאחר שלקחתי אותו מגב' דליה ורמוט (קצינת התגמולים – לא במקור), ולאחר שנועצתי עם דליה ורמוט איך להתנהל באירוע. אבל כיוון שהבנתי שר' מעוניינת לבצע פניה, אבל אין לה שום קשר לזה ואין לה יכולת רגשית, אז אמרתי שאני אחשוף בפניה מה היא יכולה לעשות. הבאתי את אותו הטופס וככה ישבנו ביחד...רשמנו פרטים...מילאנו את השאלות ובהתאם למה שדליה ורמוט אמרה לי, בקשתי למערערת איזה מסמכים היא תצטרך להביא...ובכל מקרה אם אני לא טועה, אמרתי לה שבכל מקרה את הטופס אני כבר אגיש כדי שיתחיל להיווצר איזה שהוא קשר מול משרד הביטחון של מה היא צריכה" (עמ' 71 החל משר' 6 לפרוט' הדיון בבית המשפט קמא בעמ"ח 23478/1/12 מיום 26/12/12).

וכן:

"...אני עכשיו מבינה אם אני לא טועה שאני בעצם הגשתי את הטופס למשרד הביטחון, ציפיתי שר' תגיש את האישורים" – (עמ' 71 שר' 23 לפרוט' מיום 26/12/12).

בנוסף ענתה קצינת הנפגעים לשאלה: "את יודעת מתי ר' הגישה תביעה ?" -

כך:

"ת. לא. אני יודעת שהגשתי את הטופס. ששאלתי את ר' מחוץ לאולם איך זה שעדיין בטיפול הם טענו שהם אבדו את הטופס שאני הגשתי בשמה לקצין התגמולים" – עמ' 77 שר' 8 לפרוט' מיום 26/12/12 (ההדגשה לא במקור – ע.ב.).

19.עדות ראש מדור נפגעים, בהקשר זה, לא נסתרה, ולא הובאה בפני בית המשפט קמא כל עדות אחרת מהאמור לעיל.

יתר על כן – עדות ראש מדור נפגעים אף עולה בקנה אחד עם המועדים הרשומים על גבי מכתבים/תצהירים שהציגה המערערת -מכתבים של חברים ובני משפחה וכן תצהיר שנחתם על ידה מול עורך דין – בחודשים אוקטובר 2006, ובחודשים הסמוכים לאחר מכן: 11/06 עד תחילת 2007.

מדובר במסמכים שנכתבו לצורך הוכחת הקשר בין המערערת למנוח. מועדי המסמכים סמוכים מאוד למועד מילוי טופס התביעה כנטען עם קצינת הנפגעים (כ-3 חודשים לאחר הפטירה), ועולים כאמור לעיל עם עדות קצינת הנפגעים, אשר ע"פ עדותה הבהירה למערערת כי היא תגיש עבור המערערת את טופס התביעה לקצין התגמולים על מנת שיתחיל להיווצר הקשר, וכי על המערערת מוטלת חובה לדאוג להמציא מסמכים התומכים בטענתה להיותה בת זוגו של המנוח (המסמכים צורפו כנספח ד' לתיק המוצגים של המערערת).

20.על בסיס עדותה של ראש מדור נפגעים, שכאמור לא נסתרה, היה מקום לקבוע כי המערערת אכן חתמה על טופס תביעה כשלושה חודשים לאחר פטירת המנוח, הטופס נלקח על ידי קצינת הנפגעים אשר אף הבטיחה למערערת כי תגיש את הטופס לקצין התגמולים, ובהתאם לעדותה אף עשתה כן בפועל.

21.סעיף 23(א) נוקט בזהות הגורם שצריך להגיש הבקשה – תובע הזכות.

בשים לב לעדות קצינת הנפגעים היה מקום לקבוע כי טופס התביעה מולא על ידי התובעת, נחתם על ידה באותו מעמד, וקצינת הנפגעים הייתה רק השלוח לצורך מסירתו הפיזית של הטופס לקצין התגמולים, ומכאן שיש לקבוע כי התביעה הוגשה כנדרש בפרק זמן של שנה ממועד הפטירה.

22.לאמור לעיל אוסיף כי מעדות קצינת הנפגעים כפי שהובאה בפני הוועדה (בעמ' 71 לפרוטוקול ש. 7) עלה כי מצבה הנפשי של המערערת בעת מילוי הטופס, חודשים ספורים לאחר מות בן זוגה, היה קשה מאוד, כדלקמן:

"...אני רק אגיד שבפגישה הזאת שהייתה חודש או חודשיים או שלושה (אחרי הפטירה – לא במקור – ע.ב.) פגשתי את ר' עם יכולת... בקושי מדברת. התקשורת הייתה מאוד חד צדדית. דיברתי יותר ממה שהשיבה או דיברה. מצב רגשי מאוד קשה. היא סיפרה לי שהיא מתחילה טיפול" (הדגשות לא במקור – ע.ב.).

על כן אך מובן וטבעי, ובמקרה הנדון אף הוכח מעדות קצינת הנפגעים, כי הטופס הוגש על ידי קצינת הנפגעים ולא על ידי המערערת שהייתה במצב רגשי קשה, ואולם ברור היה לקצינת הנפגעים כי המערערת מעוניינת בהגשת הבקשה/הטופס, ועל כן אף הבהירה לה, בהתאם לעדותה, כי היא זו שתגיש את הטפסים שמלאו יחד לקצין התגמולים.

23.ודוק – העובדה אם טופס התביעה אכן התקבל ע"י המשיב אם לאו (המשיב טוען כי הטופס לא התקבל בשנת 2006), אינה מעלה או מורידה לטעמי.

מבחינת המצג שנוצר כלפי המערערת ע"י קצינת הנפגעים, הטופס אמור היה להיות מוגש ע"י קצינת הנפגעים. כך נאמר על ידה למערערת, וקרוב לוודאי שכך אכן גם עשתה בהתאם לעדותה, ואולם אף אם קצינת הנפגעים לא עשתה כן (מחמת מחדל/טעות) הדבר לא מעלה או מוריד מבחינת המערערת ביחסיה מול המשיב, ויש לראותה כמי שהגישה הטופס במועד סמוך למועד בו מלאה אותו יחד עם קצינת הנפגעים, ולאחר שזו הבטיחה לה ויצרה כלפיה מצג כי הטופס יוגש על ידה, בשמה של המערערת, לקצין התגמולים.

יפים, בעניין זה, דברי כבוד השופטת בן אור בפסק דין ליברמן (ע"א 5102/10 ליברמן נ' הממונה על התגמולים ניתן ביום 12/10/10, בנוגע למהות פניה לקצין תגמולים אשר יש לראותה כפניה לממונה בהתאם לחוק הגמלאות, שכן מדובר באותה מערכת העוסקת באותן אוכלוסיות:

"העובדה שהממונה לא הייתה צד להליכים אלא אין בה כדי להעלות או להוריד. מדינת ישראל הייתה צד להליכים הללו, והאורגן הספיציפי שהיה המשיב, קצין התגמולים, משתייך לאותה מערכת אליה משתייכת הממונה, גם אם מן הבחינה המנהלית הוא משתייך למשרד הביטחון בעוד שהממונה היא קצינת צה"ל. שני הגופים משתייכים למערכת הביטחון, עוסקים בתחומים משיקים ולא פעם באותה אוכלוסיה ממש, והמקרה שלפנינו יוכיח" – עמ' 10.

24.עוד לענין ידיעה בפועל או בכח ראוי להביא את דברי כבוד השופט עמית בעניין גנץ (ע"א (חי') 2670/04 גנץ נ' קצין התגמולים, ניתן ביום 4/9/05), שם הוכרה זכאות אמו של מנוח, שלא הגישה בעצמה תביעה לקבלת תגמולים במהלך השנה מאז פטירת בנה. ההכרה בזכאות האם התבססה על כך שרעיית המנוח כן הגישה התביעה בתוך השנה, ובטופס התביעה צויין כי למנוח אם בחיים.

כבוד השופט עמית קבע בפסק דינו כי מקום בו אחד הזכאים על פי חוק מפרט את שמות הזכאים האחרים בבקשתו, יש לראותם גם כמי שהגישו הבקשה, ויש לראותם כמצטרפים לבקשה שהוגשה על אף שהבקשה לא הוגשה מטעמם, ועל אף שהם לא חתמו על הבקשה.

לענין הידיעה של קצין התגמולים כתב כבוד השופט עמית כך:

"ברגיל כאשר מוגשת בקשה של זכאי שנים לאחר מועד הזכאות, מימוש הזכאות יתחיל ממועד הגשת הבקשה, אלא שבמקרה שלפנינו, בטופס הפניה של האלמנה אוזכרה המערערת כאמו של המנוח, וקצין התגמולים ידע, בכח או בפועל, על קיומה של המערערת".

25.באופן דומה יש לטעמי לקבוע כי מקום בו הוכח כי המערערת מלאה טופס תביעה יחד עם ראש מדור נפגעים (כשלושה חודשים לאחר פטירת המנוח), כאשר ע"פ עדות קצינת הנפגעים הטופס אף הוגש על ידה לקצין התגמולים, אזי, יש לראות את קצין התגמולים כמי שידע בכח או בפועל על קיומה של המערערת כבר במועד סמוך לפטירה, וכן ידע על בקשתה להכיר בה כמי שזכאית לקבל תגמולים.

26.אין לטעמי מקום לקבל את קביעת הוועדה, על בסיס האמור בפסק דין עציון (ע"ו 44663/9/14 עציון נ' קצין התגמולים ניתן ביום 20/8/15), כי עצם הידיעה של אגף השיקום על קיומה של המערערת אינה יכולה או צריכה להיחשב כהגשת תביעה בהתאם לסעיף 23(א), שכן הדברים שנאמרו בעניין עציון נאמרו על רקע הנסיבות המיוחדות שם, כאשר הפניה הראשונה של המערערת למשרד הביטחון נעשתה למחלקה להנצחת החייל (על גבי טופס סטנדרטי של המחלקה להנצחת החייל, ולא דרישה למימוש זכויות כספיות). על רקע זה נקבע בפסק הדין כי אין לראות בפנייתה משנת 1991 (פנייה למחלקה להנצחת חייל) כתביעה לקבלת תגמולים, ועל רקע הנסיבות הללו אף נאמר כי ידיעת אגף השיקום על קיומה של המערערת אינה יכולה להיחשב כהגשת תביעה בהתאם לסעיף 23(א).

ברם במקרה דנן ובהתאם לעדות קצינת הנפגעים מלאה המערערת טופס יחד עם קצינת הנפגעים – טופס להכרה בזכות, דהיינו, למימוש זכויות כספיות אשר אף נמסר למשיב על ידי קצינת הנפגעים – כך בהתאם לעדותה.

27.יודגש כי קביעתי לעיל אינה הכרה בתשלום רטרואקטיבי אלא בקביעה כי יש לראות את טופס התביעה שמולא על ידי המערערת יחד ובפני קצינת הנפגעים במועד סמוך לפטירה (בתוך השנה הראשונה לפטירה), ושנמסר בהתאם לעדות קצינת הנפגעים לקצין התגמולים, כהגשת תביעה בהתאם לסעיף 23(א).

28.למעלה מן הדרוש אוסיף כי אלמלא האמור בעדות ראש מדור נפגעים, היה על המשיב להכיר בזכות המערערת לכל הפחות החל מחודש 2/08 – מועד פנייתה של המערערת באמצעות קצינת הנפגעים, פניה שאינה מוכחשת ע"י המשיב.

עסקינן בחוק סוציאלי שמטרתו להיטיב ככל שניתן עם כל אלה שאיתרע מזלם, ושסבלו מפגיעת קרוב משפחה במהלך שירות צבאי.

פרשנות ראויה לחוק סוציאלי היא פרשנות המגשימה את תכליתו בצורה מיטיבית שכן מדובר בחוק שמטרותיו ותכליתו הם "להעניק פיצוי מה, אפילו חומרי, למשפחה ששכלה בן או בת, שנמסרו על ידם לצה"ל" - ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' פרומה הכט פ"ד מד(3) 646.

כבוד השופט עמית, בעניין גנץ, הרחיב פרשנות סעיף 23(א) בקובעו כי אין צורך בפניה פורמאלית לקצין התגמולים (דהיינו אין צורך בהגשת טופס תביעה):

"סעיף 23 לחוק קובע שהתובע תגמול לפי החוק "יגיש בקשה לקצין התגמולים". סתם המחוקק ולא פירש באיזו דרך צריכה הבקשה להיות מוגשת. משלא עשה כן, די בפנייה בכתב של הזכאי, כדי שזו תיחשב "בקשה" לצורך בחוק, ואין צורך שהפניה תעשה בטופס פורמלי כזה או אחר".

האמור לעיל מחייב לטעמי קביעה כי גם פניה בכתב של קצינת נפגעים, אשר נעשת לבקשתה ובהסכמתה של הזכאית עצמה – המערערת, אזי, יש להכיר בה, ואין בכך כדי לפגוע באינטרס המשיב - אינטרס ההסתמכות בנוגע להיקף התביעות המוגשות במהלך כל שנת תקציב (כאמור בע"א (חי') 2670/04 גנץ נ' קצין התגמולים, ניתן ביום 4/9/05).

אינטרס זה אינו נפגע בשל הכרה בגורם שלישי המגיש תביעה בשם קרובו של החייל שנפל, ככל שהדבר נעשה בידיעת ובהסכמת הזכאי לקבל התגמולים.

29.סוף דבר – ראוי לטעמי לקבל הערעור ולקבוע את מועד תחילת הזכאות לקבלת תגמולים במועד פטירת המנוח.

השופטת ברכה בר-זיו [אב"ד]:

מסכימה.

השופט חננאל שרעבי:

מסכים

התוצאה:

אנו מבטלים את פסק דינה של הועדה קמא.

אנו מקבלים את הערעור ומורים כי מועד תחילת זכאותה של המערערת לקבלת תגמולים הוא יום פטירת המנוח - 26.7.06.

המשיב ישלם למערערת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד למערערת סך של 10,0000 ש"ח

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ז, 02 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.