ב' ואח' נ' אברמוביץ ואח'

צדדי ג'

איילון חברה לביטוח בע"מ (נמחקה בפס"ד ביום 03.11.2019).

הפניקס חברה לביטוח בע"מ ח.פ 520023185

ע"י ב"כ עו"ד גד ליבמן ואח'

ענייננו בתביעה כספית כנגד סוכן ביטוח והסוכנות שבבעלותו בטענות לרשלנות בעריכת חוזה ביטוח תוך הותרת התובע ללא כיסוי בגין מחלות קשות.

הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת הפינקס חברה לביטוח בע"מ להלן: "הפניקס" או "הצד השלישי") במסגרתה דרשו כי הנ"ל תחויב בכל סכום בו יחויבו, ככל שכן, במסגרת פסק הדין.

ההליכים עד כה וטענות הצדדים:

1. התובע, יליד 09.02.1961, טען בתביעתו כי עובר לאירועים מושא התובענה, היה מבוטח אצל "הפניקס חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "הפניקס" או "חברת הביטוח"), החל מיום 01.01.2003 בפוליסת ביטוח מנהלים שמספרה 1055711012 (להלן: "הפוליסה הקודמת"). הפוליסה האמורה כללה כיסוי ביטוחי למחלות קשות מסוג "מרפא פלטינה 633" על סך 150,000 ₪, וכן ביטוח מסוג "עוד בחיים", המקנה הרחבה להקדמת תשלום מחצית סכום הביטוח (על סך 268,577 ₪), במקרה של מחלה חשוכת מרפא.

    

2. לפי הנטען בתביעה, כאשר התקשר התובע עם הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") כסוכן הביטוח שלו, בחודש ספטמבר 2009, ביטל לו האחרון את הפוליסה הקודמת, ותחתיה הפיק לו הנתבע פוליסת ביטוח חדשה, גם היא בחברת "הפניקס" שמספרה 2514522016, זאת מתוך מתן עדיפות לאינטרס הכלכלי שלו עצמו כסוכן ביטוח, תוך פגיעה בתובע שהיה המבוטח שלו. לטענת התובע, הנתבע התרשל כלפיו, והתנהג כלפיו בחוסר תום לב ובחוסר מקצועיות, בכך שביטל את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה" לעיל, חרף דרישתו הברורה של התובע להשאירו, וכך גם עשה לגבי הכיסוי מסוג "עוד בחיים". לטענת התובע, הוא סמך על מקצועיותו, מומחיותו ונאמנותו של הנתבע בהיותו "נשיא לשכת סוכני הביטוח", וסבר בתמים כי הוא ידאג לו למלוא הכיסוי הביטוחי הנדרש לו לפי מאפייניו.

    

3. הוסיף וטען התובע, כי הנתבע הציג לפניו מצג שווא לפיו הכיסויים שהוענקו לתובע במסגרת הפוליסה החדשה, כוללים את הכיסויים מהפוליסה הקודמת, עם כיסויים נוספים; זאת שעה שהפוליסה החדשה לא כללה כיסוי ביטוחי בגין מחלות קשות.

    

4. לטענת התובע, הנתבע הפר את הוראות חוזר ביטוח 2004/4 (גילוי נאות בביטוח חיים), וכן הוראת חוזר ביטוח 2004/10 (החלפת פוליסות ביטוח חיים ובריאות), בכך שמנע מן התובע את האפשרות לבחור את הפוליסה המתאימה ביותר עבורו. עוד טען התובע, כי חרף פניות חברת הביטוח לנתבע במהלך שנת 2012, בהתראה בדבר החוסר בכיסוי הביטוחי בגין מחלות קשות בפוליסה החדשה, לרבות בהודעה מיום 03.02.2013, פניות אשר לא זכו לטיפול על ידי הנתבע.

    

5. לטענת התובע, בדצמבר 2016 אובחן הוא כחולה במחלת הסרטן, מיאלומה. רק בעקבות אבחון זה, נחשף התובע לצערו, כי בפוליסה החדשה שהפיק עבורו הנתבע, לא קיים כיסוי בגין "מחלות קשות"; התנהלות הנתבע, כך לטענת התובע, גרמה לו להיעדר כיסוי ביטוחי למחלות קשות, והיעדר כיסוי ביטוחי בגין מחלה סופנית ומשום כך איבד הוא את זכותו לתגמולי הביטוח להם היה זכאי אלמלא התנהגותו של הנתבע.

    

6. תביעתו של התובע נסמכת בין היתר על הוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981; חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), תשס"ה-2005, והוראות החוזרים הרלוונטיים שבאו מכוחם.

    

7. לטענת התובע, הנתבע פעל שלא על פי המומחיות המצופה ממנו בנסיבות העניין, בכך שהותיר אותו ללא הכיסוי הביטוחי הנדרש, פעל בניגוד לדרישתו הספציפית, לא הציג לפניו את ההבדלים בכיסויים הביטוחיים בין הפוליסות, זו הקודמת וזו החדשה, לא פרס לפניו את מגוון התכניות הכוללות את הכיסויים הקודמים שהיו לו, לא הציע לו ביטוחים נוספים שיתנו מענה לצרכיו, לא מילא לתובע מסמכי השוואה וגילוי נאות בביטוח חיים ועוד. לטענת התובע, אילו הציג לו הנתבע את הנתונים כדבעי, היה התובע בהכרח רוכש כיסוי בגין "מחלות קשות". בנסיבות אלו, עתר התובע כי בית-המשפט יחייב את הנתבע בפיצוי בסך 418,577 ₪, המהווים את התגמולים שהתובע היה מקבל לטענתו, כתוצאה מהמחלה הקשה בה לקה, אלמלא בוטלה הפוליסה הוותיקה ואילו פעל הנתבע להקים לו פוליסה אחרת הכוללת כיסוי בגין "מחלות קשות", תחת זו אשר בוטלה.

    

8. הנתבע טען כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן עילת התביעה התגבשה כבר בשנת 2009 והתיישנה בשנת 2016. לחילופין טען הנתבע, כי התביעה נעדרת עילה כנגדו באופן אישי, בהיותו בעל תפקיד בלבד בסוכנות הביטוח. לגרסת הנתבעים, התובע עצמו התרשל שכן ידע כבר בשנת 2009, בהתאם לדוחות ומכתבים שקיבל מאת חברת הביטוח, כי אין לו את הביטוחים הנידונים, ואף שהוצע לו להקימם מחדש, הוא לא עשה כן, ונזכר בהם רק בשנת 2018, לאחר שחלה במחלה קשה.

    

9. הנתבע הפנה לעובדה שהתובע אינו אדם הדיוט, אלא מנכ"ל ובעלים של חברת מתכות, וככזה שאחראי על ביטוחים של מספר עובדים.

    

10. הוסיף וטען הנתבע כי הוא סוכן ביטוח וותיק שכיהן כנשיא לשכת סוכני הביטוח בארץ בין השנים 2013-2017, ואכן כטענת התובע, שימש סוכן הביטוח שלו בשנים 2009-2013. לטענתו, התובע ביקש לעבור אל סוכנות הביטוח שלו, במקום הפוליסה הקודמת, מתוך מטרה להפחית בסכומי הפרמיות החודשיות שהיה משלם.

     

11. באשר לכיסוי "מרפא פלטינה", ציין הנתבע, כי התובע עצמו הוא שביקש לבטל את הפוליסה הקודמת על מלוא כיסוייה, פרט לכיסוי זה. לטענת הנתבע, כנראה בשל שגגה או טעות שנעשתה אצל חברת הביטוח "הפניקס", לא נכנס כיסוי זה לפוליסה, אלא כיסוי "אובדן כושר עבודה". את דרישתו של התובע לבטל את מלוא הכיסויים בפוליסה הקודמת (למעט כיסוי "מרפא פלטינה"), קיבלה חברת "הפניקס" מהתובע כבר ביום 08.09.2009, ומשום כך, לטענת הנתבע, ככל שלתובע עילה כלשהי, הרי שהיא חלה אך ורק כנגד חברת הביטוח. הנתבע מצדו הבחין לטענתו בטעות ועשה כל שניתן כדי להקים לתובע את הפוליסה מחדש; הוצע לו לתובע במספר הזדמנויות הן על ידי חברת הביטוח והן על ידי סוכנות הביטוח של הנתבע לחדש את הכיסוי, אך הוא נמנע מלעשות כן.

     

12. בעניין זה הפנה הנתבע לנספחי התובע, וההתכתבויות בינו ובין לחברת הביטוח שם הוצע לו להקים את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה". לא זו אף זו, כך לטענת הנתבע, ביום 03.12.2012 התקיימה פגישה בין התובע לנתבע, והוצע לו להקים את הכיסוי הביטוחי האמור בגין מחלות קשות בסך של 180,000 ₪, תוך תשלום הפרמיות רטרואקטיבית משנת 2009, ללא הצהרת בריאות, אך התובע לא היה מעוניין. בנוסף, ביום 03.02.2013 הפנתה חברת הביטוח לתובע מכתב על כך שזכותו להחיות את הפוליסה, ובלבד שישלם פרמיות בסך 315 ₪ לחודש מאפריל 2009, אז הפוליסה בוטלה. התובע, לפי הנטען, התעלם ממכתב זה והתעלם מפניות אחרות של חברת הביטוח. באותם מועדים לפי הנטען, לא היה התובע חולה בשום מחלה, ואילו היה משלם את הפרמיות, היה הדבר משיב את המצב לקדמותו כאילו הפוליסה מעולם לא בוטלה.

     

13. באשר לכיסוי הנוסף מסוג "עוד בחיים", הנתבע הפנה למסמך שהינו נספח 3 לכתב התביעה, החתום על ידי התובע עצמו, שם נרשם כי יש "יש להפוך לפוליסת פרט עם ריסק מינימלי ולהשאיר "מרפא פלטינה", בלבד, את שאר הכיסויים יש לבטל – זאת מיום 01.09.2009". ממסמך זה לטענת הנתבע יש להסיק כי התובע הוא שביקש לבטל את הכיסוי. לחילופין, גם אם כיסוי זה היה בתוקף, לטענת הנתבע, לא היה רשאי התובע להיפרע ממנו.

     

14. בהקשר זה הנתבע טען, כי הכיסוי הנ"ל מסוג "עוד בחיים" מקנה למבוטח שחלה במחלה חשוכת מרפא 50% מסך פוליסת החיים הקיימת לרשותו כשהוא "עוד בחיים", ובתנאי שהתובע, שהינו המבוטח, ימציא אישור מרופא מומחה כי הוא סובל ממחלה חשוכת מרפא בהתאם להגדרות הפוליסה. בהתאם לאותן הגדרות, מחלה חשוכת מרפא, הינה מחלה שרופא מומחה אישר בתעודה רפואית שתוצאתה הוודאית הינה פטירה תוך 12 חודשים לכל היותר. בעניין זה טען הנתבע, כי התובע אובחן במלחת המיאלומה בדצמבר 2016, ובמועד הגשת התביעה (16.04.2018), כשנתיים לאחר האבחון, הוא עודנו בחיים. משום כך, ממילא לא היה זכאי התובע לפיצוי מכוח הפוליסה.

     

15. עוד טען הנתבע, כי גם בחודש נובמבר 2013 פנה התובע לסוכן ביטוח חדש ואחר, שבדק את מלוא הפוליסות שלו, כאשר הוא ידע כבר אז על היעדר הביטוחים הנטענים, ואילו הדבר היה חשוב לו, היה מבקש את החייאתן.

     

16. בתשובתו להגנת הנתבע חזר התובע על טיעוניו וציין כי הנתבע מבקש להשליך את האחריות על רשלנותו וחוסר מקצועיותו על התובע. התובע הכחיש טענות הנתבע, והכחיש כי הועברו לו הודעות על ידי חברת הביטוח על יכולתו לחדש את הפוליסה. התובע טען והוסיף כי בניגוד לטענת הנתבע, תביעתו לא התיישנה זאת בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") וסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). בהקשר זה טען כי את תקופת ההתיישנות יש למנות אך ורק ממועד גילוי הנזק, קרי מחודש דצמבר 2016, עת אובחן התובע כחולה במחלת הסרטן. בעניין זה טען התובע, כי הנתבע נמנע בחוסר תום לב ובכוונת זדון מליידע את התובע בדבר ההחלטה על שינוי הפוליסה וביטול הכיסוי הביטוחי למחלות קשות וביטול הכיסוי "עוד בחיים". התובע טען כי נספח ד' מיום 03.02.2013 ונספח ו' מיום 03.12.2012 שצורפו לכתב ההגנה, לא נמסרו לתובע.

     

17. באשר לקיומה של עילת תביעה כלפי הנתבע טען התובע, כי סעיף 16 לפקודת הנזיקין אינו גורע מחבותו של הנתבע בגין מעשיו, כשבפועל הנתבע הוא הבעלים היחידים של סוכנות הביטוח במסגרתה פעל. ככל שלא תמצא עילה כנגד הנתבע, לטענת התובע, הוא שומר על זכותו לצרף גם את סוכנות הביטוח כנתבעת נוספת.

     

18. באשר לטענה הנוספת של הנתבע להיעדר עילה, התובע חזר וציין כי ביקש באופן מפורש להשאיר עבורו את הכיסוי בגין "מחלות קשות", דרישה שהנתבע לא שעה לה, בחוסר מקצועיות ובהתרשלות, ובהיעדר יידוע. באשר לכיסוי הביטוחי כנגד מחלות קשות מסוג "מרפא פלטינה", הפנה התובע לנספח 3 לכתב התביעה, בדבר דרישתו מהנתבע מיום 03.09.2009 להשאיר כיסוי זה. התובע הכחיש את הטענה שהוצע לו לשלם את הפרמיות רטרואקטיבית, וכי לא ניתנה על ידו בשום שלב הסכמה לביטול הכיסוי הביטוחי בגין מחלות קשות, וכי סיכום הפגישה הנטען לא היה על דעתו, ולא הובא לידיעתו, לא הוצג ולא נמסר לו.

     

19. התובע חזר וטען כי דבר היעדר הכיסוי למחלות קשות הודע לו רק בדצמבר 2016 כשאובחן כמי שחולה במחלת הסרטן.

     

20. באשר לכיסוי מסוג "עוד בחיים", טען התובע, כי ניסיון הנתבע לפרשו כאילו התובע הוא שביקש לבטל, הינו בבחינת חוסר תום לב, שכן התובע סמך על הנתבע כאיש מקצוע, סבר והבין באמת ובתמים כי הכיסוי הינו חלק בלתי נפרד מהכיסוי בגין "מחלות קשות", אותו ביקש לקיים בפוליסה החדשה. התובע לא ידע לטענתו כי מדובר בכיסוי נפרד. לטענת התובע, הנתבע לא הסביר לו את פרטי הביטוחים בפוליסות החדשות, לא מילא עבורו מסמכי ביטול, השוואה בין הפוליסות וגילוי נאות בביטוח חיים, יצר לפניו מצג כאילו רכש עבורו את כלל הכיסויים והביטוחים שהיו קיימים בפוליסות הקודמות, דבר שהתברר שלא נכון, ולא הציג לו את ההבדלים בין הכיסויים הביטוחיים וההגדרות השונות כמתחייב בתקנות המפקחת על הביטוח. באשר להגדרת הפוליסה החדשה, ציין התובע כי הנתבע לא פעל להסביר לו הגדרה זו, והתובע שב וחזר על טיעוניו כי סמך על הנתבע, כהדיוט בתחום הביטוח, ושם את יהבו ובטחונו על הנתבע כמי שהציג עצמו כמומחה בתחומו והתפאר בתפקידו כנשיא לשכת סוכני הביטוח בישראל.

     

21. ביום 21.05.2019 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן אליו צירף את סוכנות הביטוח של הנתבע, שהינה "אריה אברמוביץ סוכנות לביטוח בע"מ ח.פ 513319624" כנתבעת נוספת, היא הנתבעת מס' 2 (אשר תקרא להלן: "הנתבעת") (כתב התביעה הוגש בנוסחו הרלוונטי ביום 27.05.2019; ראו החלטתי מאותו מועד).

     

     

     

    ההודעות כנגד הצדדים השלישיים:

     

22. יצוין כי בתחילתם של ההליכים, הנתבע הפנה הודעת צד שלישי נגד מי שביטחה אותו ב"ביטוח אחריות מקצועית לסוכני ביטוח" – איילון חברה לביטוח בע"מ, לשיפוי הוצאות הגנתו. לאחר הגשת כתב הגנה על ידי איילון, ההודעה נגדה נמחקה ביום 03.11.2019 לבקשת הצדדים.

     

23. הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי נגד "הפניקס חברה לביטוח בע"מ" (ראו הודעתם מיום 18.06.2019), מי שביטחה את התובע באמצעות סוכנות הביטוח; במסגרתה טענו כי על "הפניקס" לשפות את הנתבעים, ככל שיחויבו, זאת מאחר ולשיטתם ביטול הכיסוי הביטוחי של התובע מסוג "מרפא פלטינה", והותרת כיסוי של "אובדן כושר עבודה בלבד" נעשו בגלל טעות, אי הבנה או סיבה אחרת הקשורה במבטחת הפניקס. לטענת הנתבע, חברת הפניקס קיבלה ממנה את דרישתו של התובע לביטול מלא מלוא הכיסויים, למעט כיסוי מרפא פלטינה, זאת ביום 08.09.2009 באשכול צפון. לכן, לטענת הנתבע, ככל שחלה עילת תביעה כלשהי, זו חלה כלפי חברת הפניקס ולא כלפיו אישית. הוא מצדו, לטענתו, הבחין בטעות ועשה כל שניתן להקים לתובע את הכיסוי מחדש.

     

24. הפניקס טענה כי הודעת צד שלישי נשלחה נגדה ללא הנספחים, מבלי לציין את שמה כראוי בתיק האלקטרוני. לגופם של דברים, הפניקס הכחישה אחריותה; לטענתה ביום 08.09.2009 התקבלה אצלה בקשה לביטול כלל הכיסויים בפוליסה פרט ל"מרפא ותשלום ריסק בלבד". בקשה זהה התקבלה אצלה ביום 17.01.2010. הנ"ל פנתה לשולח ההודעה בעניין חובות בפוליסה ובהיעדר תשובה, שלחה מכתב אודות סיום הטיפול.

     

25. לטענתה, הנושא שוב עלה ונבדק החל מאוגוסט 2012 בהתכתבות בין הנתבעים (הנתבע וסוכנות הביטוח) לבין הפניקס, והנתבעים קיבלו הודעה מהפניקס, כי הבקשה כפי שהוגשה לא ניתנת לביצוע. ביום 02.12.2012, כך לפי הנטען, ניתנה לתובע האפשרות, באמצעות סוכן הביטוח וסוכנות הביטוח שלו, לתקן את הנדרש ולבחור איזה כיסוי מרפא הוא מעוניין בו וכן פורטו אפשרויות הרכישה שלו. מאחר ולא התקבל כל מענה מאת התובע, ביום 03.02.2013 הוצא מכתב לתובע המפרט את האפשרויות לרכישת כיסוי מרפא, ושם הודע לו כי אין לו כיסוי ביטוחי עד שיעביר את בחירותיו לנתבעים, ומשום כך בשלב זה הטיפול בתיקו הסתיים. הפניקס לטענתה התנהלה ללא רבב, כאשר הנתבעים מנסים לטעון כלפיה טענות סרק. לחילופין טענה הפניקס כי הנזקים הנטענים הינם מופרזים וכי לא מולאה החובה להקטנתם.

     

    הראיות שהוגשו לתיק בית-המשפט:

     

26. מטעם התובע הוגש תצהירו שלו עצמו בצירוף נספחים.

     

27. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע – סוכן הביטוח, בעצמו, בצירוף נספחים. יצוין כי ביום 27.06.2021 הגיש הנתבע בקשה לצרף ראיה נוספת, שלפי הנטען נשמטה מתצהירו המקורי, והיא התכתבות דוא"ל. הראיה צורפה במעמד ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 29.06.2021, לאחר שניתנה לכך הסכמת התובע.

     

28. מטעם הצד השלישי הוגשה תצהירה של הגב' חדווה שיר (בצירוף 438 נספחים).

     

29. ביום 29.06.2021 נשמעו הראיות לפניי, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

     

    דיון והכרעה:

     

30. לאחר שעיינתי בכלל הראיות שהונחו לפניי, שמעתי את העדים, בחנתי את טיעוני הצדדים ושאר מסמכים שהוגשו לתיק, מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי, ביחס לרכיב מסוג "מרפא פלטינה" בלבד. כן מצאתי לקבל את ההודעה לצד שלישי שהוגשה על ידי הנתבעים כנגד חברת "הפניקס", גם זאת באופן חלקי – כפי שיובא להלן.

     

31. אקדים ואומר כי מצאתי לדחות את טענות הנתבעים להתיישנות. הואיל וטענות התובע כלפי הנתבעים מתמקדות במישור הרשלנות כלפי סוכן הביטוח ממנו קיבל את השירות, ולא במישור הביטוחי, חלה הוראת סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, ולא הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח.

     

32. מניין מרוץ ההתיישנות יחל ביום שבו נולדה עילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות), הוא היום שבו התובע ידע או יכל היה לדעת אודות העילה והיה לו כוח תביעה מושגי וכוח תביעה מהותי, ממשי ומעשי (ראו: ע"א 7589/13 establishment adoka נ' מכון ויצמן למדע, פסקה 10, פורסם בנבו, 08.06.2015). עילת התביעה היא זו המקיימת את כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תובענה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש (ראו: ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' מרינלנד דולפינריום בע"מ, פ"ד נז (1) 289, פסקה 25 (2002)).

     

33. במקרה שלפניי, הנזק המתבטא בגילוי מחלת הסרטן בה לקה התובע, התהווה רק בחודש דצמבר 2016, עובדה שאיננה במחלוקת. לא קיימת כל אפשרות מעשית כי התובע היה פונה בדרישה כלשהי לנתבעים לפני כן. אציין כי במקרה דנא ועל פי העובדות שיתוארו להלן, קיימת תחולה גם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, המעגן את החריג לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות, כאשר נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, והוא מורה כדלקמן: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". הנטל להוכחת יסודותיו הינו על התובע (ראו: ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, סד (2) 82, פסקה 41 (פורסם בנבו, 19.09.2010), וכן: ע"א 4275/10 ‏יעקב מולהי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פסקה 8 לפסק-דינה של כבוד הנשיאה (כיום) השופטת א. חיות (פורסם בנבו, 22.02.2012)). במקרה שלפניי, מצאתי כי התובע עמד בנטל זה כפי שיפורט להלן. נתתי את מלוא האמון בגרסת התובע, כי סבר באמת ובתמים שענייניו מטופלים על ידי הנתבעים ועל ידי הצד השלישי להותרת הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה", ונתתי אמון בגרסתו כי לא ידע שהפוליסה מסולקת, עד אשר ביקש להיפרע ממנה עקב גילוי מחלת הסרטן אצלו בחודש דצמבר 2016.

     

34. הנתבעת הפנתה לאחת מתשובותיו של התובע בחקירתו הנגדית לפיה כביכול ידע על בעייתיות מסוימת בדבר קיומו של הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה", אך המרחק בין ידיעה ערטילאית כזו, לבין היכולת להחזיק ב"כוח תביעה" המצדיק פניה לערכאות הינו רב. את תשובתו הנ"ל של התובע יש לראות על רקע תשובותיו האחרות, כי פנה בהקשר זה לנתבע, במטרה להסדיר את הביטוח, והאמין כי כך אכן ייעשה. הנתבעים גם טענו כי היה על התובע לגלות אודות מצב פוליסות הביטוח לכל המאוחר בחודש נובמבר 2013 כאשר העביר את הטיפול בענייניו לסוכן ביטוח חדש. התובע הבהיר בחקירתו כי עם העברת הטיפול בענייני הביטוח לא קיבל כל הודעה אודות ביטול פוליסות הביטוח והניח כי הפוליסות עדיין בתוקף (ראו: עמ' 32 לפרוטוקול). בהתחשב בטענות התובע ועילת התביעה, גם אם תתקבל עמדת הנתבעים כי היה על התובע לקבל ידיעה אודות השינויים במצב הפוליסות בחודש נובמבר 2013 מסוכן הביטוח החדש אליו עבר, התביעה הוגשה במועדים המצוינים בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות.

     

35. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע והנתבע  חתמו יחדיו על מסמך לפיו מבקש התובע " להפוך לפוליסת פרט עם ריסק מינימלי ולהשאיר "מרפא פלטינה" בלבד, את שאר הכיסויים יש לבטל – זאת מיום 01.09.2009" וזאת ביחס לפוליסה שמספרה 1055711012, היא הפוליסה שהייתה לתובע עובר להתקשרותו עם הנתבע.

     

36. במסמך זה טמונה מן העבר האחד בקשה של התובע להשאיר עבורו את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה", ומן העבר השני, התחייבות מצד הנתבע לקיים את הדרישה, הוא הכיסוי מכוחו מבקש התובע פיצויים. הנתבעים כלל לא חלקו על עובדה זו במסגרת הגנתם, אלא שלשיטתם, אי הקמת הכיסוי נובעת מטעות פנימית אצל המבטחת, הצד השלישי, הפניקס. יוצא כי הנתבעים עשויים לחוב כלפי התובע הן במישור הרשלנות, והן בפן ההסכמי, החוזי.

     

37. משאלו הם פנים הדברים, הנטל על הנתבעים להוכיח כי דאגו לרכוש עבור התובע את הכיסוי האמור.

38. כידוע, קיימת חובת זהירות מושגית בין בעל מקצוע כלפי אדם הנזקק לשירותיו המקצועיים, כלל אשר הוחל אף לגבי סוכני ביטוח (ראו: ע"א 3214/98שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, פ''ד נח(4) 445, עמ' 455-456) והאזכורים המובאים שם).

     

    הנתבע לא הוכיח כי מילא אחר בקשת התובע, לא הוכיח כי פעל להקמת כיסוי "מרפא פלטינה" מחדש ובכך התרשל:

     

39. אין בידי לקבל את ניסיון הנתבע , כאמור בתצהירו, להעביר את האחריות לכשל שנוצר לפתחו של התובע. בנסיבות שלפניי, על הנתבעים להוכיח טענתם, כי התובע ידע כי אינו מבוטח בכיסוי הרלוונטי, כי הובאה לידיעתו האפשרות להקים מחדש את הפוליסות והוא סירב, בייחוד מקום בו אין מחלוקת, בין היתר על בסיס מסמך כתוב, כי התובע ביקש להשאיר את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה". הנתבע הוא אשר ביצע שינויים בפוליסות של התובע בשנת 2009, עת התקשרו הצדדים, והנטל עליו להוכיח כי עשה שינויים אלו בשקידה ובזהירות הראויים. הנתבע אשר טען כי עם היוודע הכשל, פעל להקים את הכיסוי מחדש, נדרש להוכיח טיעונים אלו. הנתבע נבנה בין היתר על פעולות אשר לדידו לא נעשו על ידו, אלא על ידי הצד השלישי. הנתבע מתבסס בין היתר על פגישה שקיים עם התובע ביום 03.12.2012 במשרד התובע במהלכה הציע לו תשלום רטרואקטיבי, וכן על מכתב שנשלח אליו ביום 03.02.2013 על ידי חברת הפניקס. טענות אלו המועלות על ידי הנתבע, ובכלל זה הטענה כי התובע לא חפץ בביטוח והתעלם ממכתבים, עליו הנטל להוכיח אותן. הצגת העתקי פניות והתכתבויות אינן הוכחה מספקת לכך שאלו התקבלו אצל התובע, ונקלטו אצלו.

     

40. לא ניתן להתעלם מן העובדה כי חלק ניכר מטיעוני הנתבעים מופנים כנגד התנהלות הצד השלישי, בכל הקשור למילוי ההוראות שבסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח בדבר הפנית התראות למבוטח בדבר אי תשלום פרמיות בטרם הפוליסה תבוטל. ודוק: אף אם הצד השלישי, הפניקס, התרשלה כלפי התובע, האחרון בחר שלא לתבוע אותה, ומכל מקום אין בעובדה זו כדי לגרוע מחובת הנתבעים לפעול.

     

41. במסמכים היחידים שהוצגו לפניי עליהם אכן חתום התובע, הינם מסמך מיום 03.09.2009 וכן מסמך הוראות לחברת הביטוח מיום 13.01.2020 (עמ' 46 לנספחי צד ג'), שם נרשם מפורשות כי הוא מבקש להותיר את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה".

     

42. הגב' אווה, מנהלת החשבונות של התובע, אשר הנתבעים נסמכים עליה כמי שאמרה שהתובע טרם החליט, לא זומנה לדיון על ידי מי מהצדדים ומכל מקום, עדותה לצורך זה ממילא הייתה עדות מפי השמועה. מיותר לציין, כי אין הנתבע רשאי להסתמך על גורם אחר מלבד הלקוח שלו, שהינו התובע, לצורך קבלת החלטות מהותיות בעניינו.

     

43. הנתבע העיד כי סיכום המייל שלו לחברת הביטוח נעשה על דעת התובע, אך אין בידו אישור שהתובע אכן אישר את הדברים (עמ' 41, שורות 8-11).

     

44. אציין כי בחנתי עדותו של הנתבע אל מול עדותו של התובע, ומצאתי את עדות התובע עדיפה. לא נתתי אמון בגרסת הנתבע אשר דבק פעם אחר פעם בכך שהתובע ביקש לבטל את הפוליסה במטרה "לחסוך בפרמיות", וכי נמסר לו מפי התובע, כי ככל שיחלה, ירוויח כביכול מאי תשלום הפרמיות (עמ' 46, שורות 9-12). גרסה זו נראית תמוהה, בלתי משכנעת, וכל זאת בזיקה למסמכים אשר הונחו לפניי.

     

45. התובע העיד לפניי כי הנתבע הוא שהציע לו למנוע כפילויות בפוליסות הביטוח שלו ואף הסביר לו את החשיבות של שמירת הכיסויים מסוג "עוד בחיים" ונושא "הפלטינה", כך לשון התובע, וכי הוא סמך עליו בעניין זה (ראו: עמ' 27, שורות 8-12). התובע אישר את חתימתו על המסמך מיום 03.09.2009 (ע"ג טופס של הנתבע), שם ביקש לבטל את כלל הכיסויים למעט "מרפא פלטינה" (עמ' 28, שורות 32-34). כן אישר התובע חתימתו ע"ג טופס "קבלת בעלות ושינויים בפוליסת ביטוח מנהלים/קרן פנסיה" ביחס לפוליסה שמספרה 1055711012, שם נרשם גם כן "יש להפוך את הפוליסה לפרט עם ריסק מינימלי ולהשאיר "מרפא פלטינה" בלבד. את שאר הכיסויים יש לבטל החל מיום 1/9/2009" (עמ' 29, שורות 3-5). התובע העיד כי הפוליסה מסוג "פלטינה" מכסה את כל מה שהוא זקוק לו, לצורך מניעת כפילויות, וזאת לפי דברי הנתבע כלפיו (עמ' 29, שורות 18-19).

     

46. הוצגה לתובע העובדה כי במהלך השנים 2009-2011 נשלחו לביתו "דוחות", המלמדים כי הפוליסה מסוג "מרפא פלטינה", מסולקת; התובע הכחיש ידיעה בעניין וכשנשאל אם יש לו מסמך בעניין בקשתו להותיר את הכיסויים השיב כי "אני לא ידעתי שזה מסולק" (עמ' 30, שורות 24-27). התובע לא הכחיש כי קיבל את המכתב מיום 03.02.2013 שבו הפניקס מאפשרת לו להקים מחדש את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה" ב-315 ₪ לחודש, ללא הוכחת מצב בריאותי, עם תשלום רטרואקטיבי מאפריל 2009, וכן כי עד להעברת מסמכי בקשה, העברה וכיו"ב, לא קיים כיסוי. בעניין זה העיד כי יכול להיות שקיבל את המסמך, וששאל את הנתבע מדוע הוא נדרש לשלם. התובע סבר כי הדרישה הזו הינה דרישה "לשלם פעמיים", משום שלדידו הפוליסה כבר הייתה קיימת, בכפוף לתשלום דרך מפעל המתכות שניהל (ראו גם עמ' 33 שורה 35 עד עמ' 34, בשורה 2). התובע העיד כי ביקש שלא לבטל את הפוליסה, וכי הנתבע הבטיח לו כי העניין יטופל (עמ' 30, שורות 31-35). התובע העיד כי לא קיבל כל מכתב בדבר ביטול הפוליסה (עמ' 33, שורות 18-19).

     

47. הנתבע בתחילת עדותו ציין כך: "אני מזכיר שאת הפלטינה לא ביטלנו ולכן לא צריך לעשות השוואה" וזאת בתשובה לשאלת התובע, אם הוצג לפניו השוואה בין הפוליסות טרם עריכת השינויים. ללמדך, שעד מועד עדותו, ידע הנתבע, כי לא הייתה כל כוונה ולא היה כל רצון, לא מצדו ולא מצד התובע, להביא לביטול הכיסוי המדובר, וזאת בניגוד לטענתו, כי התובע לא חפץ בכיסוי מתוך רצון להימנע מתשלום פרמיות. הנתבע חזר והעיד בהזדמנות אחרת כי "אני לא חושב שלא היה לו כיסוי, אני חושב שהיה לו כיסוי..." וציין כי כך לדעתו (עמ' 41, שורות 27-28) והשליך את האחריות על חברת הביטוח הפניקס (עמ' 41, שורות 16-18).

     

48. עוד אפנה למסמך שצורף במסגרת ראיותיה של הפניקס, הוא מכתב מאת דנה כהן מטעם הנתבע מיום 06.08.2012, שהופנה לחברת הפניקס, בו נרשם: "מה שחשוב למבוטח להשאיר זה את הפלטינה", ללמדך כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת, כי התובע רצה בכיסוי האמור.

     

49. אם הנתבע בשנת 2012 מוחזק כמי שמודע לרצונו של התובע בכיסוי האמור, ואף מעיד לפניי כי סבר שלתובע היה כיסוי ולא נתבקש ביטולו, וודאי שאין לבוא חשבון עם התובע כי ידע כביכול בשנת 2009, או 2013, בדבר בעייתיות כלשהי בנדון.

     

50. לנתבע הוצגה במהלך עדותו הצעת ביטוח שנערכה על ידי גורם אחר מטעמו, מפקח בשם ניר שדמי, עליה חתום גם התובע, ובה לא נרשמה בקשה לכלול גם ביטוח מסוג "מרפא פלטינה" (עמ' 37-38). המסמך האמור, לגרסת הנתבע, הועבר כנראה לחברת הביטוח באמצעות אותו מפקח שדמי (עמ' 42, שורות 31-32), שלא הובא לעדות לפניי. הנתבע נשאל במסגרת חקירתו על ידי הצד השלישי והשיב שלא היה צורך לכלול את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה", במסגרת אותה הצעה שמילא המפקח ניר שדמי, והפנה למכתב הקודם מיום 03.09.2009, שהיא בקשת התובע לבטל את כלל הכיסויים למעט "מרפא פלטינה". הנתבע נשאל על ידי בית-המשפט, האם כאשר מר שדמי לא הוסיף את הכיסוי, לקח בחשבון באותה עת את בקשת התובע במסגרת המכתב מיום 03.09.2009, וכן נשאל האם לדידו היה מקום לסמן את הרכיב של "מרפא פלטינה" בהצעה והאם היה עליו באופן אישי להתערב. על שתי השאלות השיב הנתבע כי אין כל קשר בין הדברים (ראו: עמ' 44, שורות 3-12).

     

51. הנתבע התכחש לחתימתו על עריכת אותה הצעה על ידי ניר שדמי, בה לא נכלל ביטוח מסוג "מרפא". הנתבע מסר כי "לכאורה זה יכול להיות אני", ואז הוסיף "לדעתי זה לא אני", וכן העיד כי ניר יכול היה לרשום את שמו ולחתום במקומו, אפילו ברשותו (עמ' 45, שורות 6-14). הנתבע הכחיש כי החתימה על גבי אותו טופס היא חתימתו, אף שהיא מתיימרת להיות כזו (שם).

     

52. אף שהנתבע אישר בעדותו כי חלק מהאחריות שלו כסוכן ביטוח זה לטפל בגביית תשלומים (עמ' 40, שורות 6-7), כשהוצג לפניו מסמך דוח מיום 31.12.2013 מאת הצד השלישי, בדבר פירוט התשלומים וכן נשאל אם בשנת 2013 הפוליסה שולמה, לא ידע להשיב בבירור, ציין כי יש להפנות את השאלה לחברת הפניקס ולבסוף השיב כי לדידו "מדובר בריכוז התשלומים עבור כל פוליסות הביטוח" (עמ' 38, שורות 9-19). יצוין כי בהזדמנות אחרת העיד הנתבע כי אינו אחראי על גבייה כסוכן ביטוח (עמ' 42, שורות 10-13).

     

53. הנתבע אישר כי כאשר קיימים פיגורים בתשלום בפוליסות, ברמת העיקרון הוא מודע לכך, למעט בקרנות פנסייה (עמ' 39, שורות 5-7), כשלדעתו הפרמיות ששולמו לחברת הביטוח כללו כיסוי מסוג "מרפא פלטינה" (עמ' 39, שורות 25-27); בהמשך נתן תשובה סותרת כאשר השיב בשלילה לשאלה האם ניתן להניח שתשלום הפרמיה הגלובלית כללה כיסוי זה, וציין כי הפוליסה לא הפכה ל"פוליסת פרט", בניגוד למבוקש (עמ' 39 שורה 36 עד עמ' 40, בשורה 5). כשנשאל האם בפוליסה החדשה ביקש לכלול כיסוי ביטוחי מסוג "מרפא פלטניה", הדגיש כי את הפוליסה הקודמת לפי מכתבו של התובע, הפך לפוליסת מנהלים פרט, כאשר שאר הכיסויים היו אמורים להתבטל (עמ' 39, שורות 14-16). הנתבע שב, חזר והעיד כי לא ביקש לכלול כיסוי מסוג "מרפא פלטינה" בפוליסה החדשה, משום שלצורך כך ביקש להשאיר זאת בפוליסה הקודמת אותה נתבקש להפוך לפוליסת פלט (שם, שורות 17-19). לשאלה האם זה נעשה בסיכום בין הצדדים השיב בשלילה (שם, שורות 20-21).

     

54. כפי שניתן להבין מחקירת הנתבע, לא ניתן היה לקיים את בקשת התובע והיא להחליף את פוליסת המנהלים שהייתה לו ל "פוליסת פרט", ובד בבד להשאיר בה את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה". לשאלה כיצד פעל הנתבע בנסיבות העניין בכדי לשמר את הכיסוי בכל זאת, הפנה למסמך הודעת דואר אלקטרוני מיום 03.12.2012, שהוא העביר לצד השלישי, לפיה התובע אינו מעוניין עוד בביטוח המדובר. הנתבע חזר והעיד כי התובע לא היה מעוניין בביטוח, ביקש לבטל את הפוליסה אף שהוצע לו לשלם רטרואקטיבית, ללא הצהרת בריאות (עמ' 40, שורות 18-28).

     

55. לא היה בידי הנתבע להציג בקשת ביטול או כל מסמך חתום על ידי התובע כי כך ביקש. הנתבע אישר כי כתב את הודעת הדוא"ל בעצמו, לדבריו על דעתו של התובע, ואף העיד כי אין לו אישור בכתב מצד התובע בעניין ואין חתימה של התובע (עמ' 41, שורות 6-11). בנסיבות, בהינתן כי "סיכום הפגישה" האמור עליו נסמך הנתבע, נערך על ידו עצמו, אין לראות בו אלא "סיוע עצמי", והמשקל אשר יש לייחס לראיה שכזו, בנסיבות העניין, אם בכלל, הינו נמוך ביותר.

     

56. כסיכום ביניים ניתן לומר כי התובע ביקש בבירור בכתב ידו להשאיר את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה", מכוחו הוא מבקש פיצויים בהליך שלפניי. הנתבע טען לפניי טענות עובדתיות חלופיות וסותרות; מחד טען כי אי הכללת הכיסוי בגין מחלות קשות מסוג "מרפא פלטינה", נעשה בגלל "טעות פנימית" שמקורה אצל הצד השלישי, הפניקס, ומנגד טען כי התובע הוא שביקש להימנע ולחסוך בתשלום פרמיות וביקש לבטל את כלל הכיסויים. את טענתו כי התובע "אחראי" לביטול הכיסויים לא ביסס הנתבע בשום דרך. הנתבע הסתמך על סיכום פגישה כביכול משנת 2012, ועל הודעת דואר אלקטרוני אשר שלח בעצמו לטענתו, לחברת הביטוח, לגביה קבעתי כי היא מהווה "סיוע עצמי", וכי אין לתת לה כל משקל. הנתבע לא הציג כל ראיה לפיה התובע אישר את ביטול הכיסוי ולא הציג כל מסמך שהתובע חתום עליו המאשש את האמור.

     

57. הנתבע לא הניח לפניי נתונים בדבר הפעולות שביצע כדי להתריע לפני התובע, כי הכיסוי מבוטל וזאת על אף הקשר האישי בין השניים, בשונה מהקשר הרחוק יותר בין התובע לחברת הביטוח. הנתבע גם לא הוכיח לפני בית-המשפט כי פעל בשקידה להקים את הכיסוי בדרך אחרת, משעה שהוברר לו, כך יש להניח, שלא ניתן להשאיר את הכיסוי במסגרת "ביטוח פרט", ולא הניח לפני ביהמ"ש נתונים כי פנה לתובע בדבר אי תשלום הפרמיות.

     

58. הנתבע נסמך על גורמים אחרים, כגון מנהלת החשבונות של התובע, אווה, שמסרה בדרך זו או אחרת כי התובע "עדיין מתלבט" ואינו חפץ בפוליסה. הנתבע נסמך על מסמכים שאינם מוכיחים את טיעוניו ומשליך את האחריות על ההתנהלות הפנימית של חברת הפניקס, מבלי להציג נתונים כי פנה להתריע בדבר ה"תקלה", אשר לגרסתו, אירעה.

     

59. אינני מקבלת טענת הנתבעים כי התובע הוא עצמו התרשל, וכי כבעל חברה היה עליו להיות "אחראי יותר". האחריות בנזיקין הינה אישית. התובע, בין אם היה אדם מן השורה, ובין אם הינו מנהל חברה, אף ביתר שאת, רשאי הוא לסמוך על סוכן הביטוח שיפעל עבורו בשקידה ולמען רווחתו בתחום שבמקצועיותו.

     

60. אינני מקבלת טענת הנתבעים כי היה על התובע למצות את זכויותיו תחילה מול חברת הפניקס. גם אם כך הדבר, אין באמור כדי לגרוע מאחריות הנתבע והסוכנות שלו כנותני שירות. הנתבעים התעקשו לפני העדה שיר בחקירתה הנגדית וטענו לפניה כי הפוליסה בוטלה רק במאי 2021, וזאת בהתבסס על מכתבה של הפניקס (עמ' 69 לתצהיר הגב' שיר), וזאת כנימוק לגרסתם שהפוליסה בתוקף. גישה זו הינה תמוהה. המכתב אכן לא נושא תאריך, כשבתחתית נרשם 25.05.2021.

     

61. הדעת נותנת, כפי שמסרה העדה הנ"ל שמדובר בהעתק, כשהמכתב הנ"ל נשלח גם קודם לכן. הדעת גם נותנת כי המכתב הונפק לאחרונה לצורך הגשתו לתיק בית-המשפט. העדה לא ידעה להבהיר מתי המכתב נשלח בפועל לתובע / החברה "מתכות הקריה" שרשומה במען (ראו עדותה של הגב' שיר בעמ' 49, שורות 28-34). לא ניתן לקבל טענת הנתבעים כי הפוליסה בוטלה רק בחודש מאי 2021, זאת גם בזיקה למכתב מיום 03.02.2013 (עמ' 16 לתצהיר הגב' שיר) בו צויינה הצעה לתובע להשיב את הכיסוי על כנו וכן נרשם בו כי "עד להעברת המסמכים כאמור אינך מכוסה בכיסוי זה". (הכוונה למסמכי בקשה והצהרת בריאות). העדה ציינה כי זהו התאריך בו הודע לתובע על סילוק הפוליסה (עמ' 51, שורה 28), ולא הפנתה לתאריך קודם לכך.

     

62. טענות הצדדים מעוררות שאלה בעניין היחס בין המבוטח לסוכן הביטוח, אחריותו של כל אחד מהם, וכן שאלה בעניין המדיניות הראויה בהקשר לציפייה הסבירה מכל אחד מהם לבדוק את הכיסויים, לבדוק את תחולתם, לוודא כי נרכש הכיסוי המתאים. שוכנעתי בנסיבות העניין, שמקום בו עומדת על הפרק אפשרות ביטולו של כיסוי ביטוחי משמעותי, והותרתו של אדם בלתי מבוטח, היה על הנתבע כסוכן ביטוח סביר להשקיע מאמצים ראויים יותר שימנעו חשיפת התובע לסיכון של ביטול הפוליסה והיעדר כיסוי במקרה של גילוי מחלה קשה. הסתמכותו של הנתבע על גורמים אחרים ובכלל זה התבססות על סיכום פגישה שהוא עצמו ערך, שהינה בבחינת "סיוע עצמי", עומדת לו לרועץ.

     

63. אמנם נכון הדבר כי על התובע, כמבוטח סביר, לטרוח ולעיין בפוליסה אותה הוא מקבל לידיו. (ראו: ע"א 682/82  יוסף בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ''ד לז(3) 589, 600 (1983)). בעניין זה נפסק כי: "...המבוטח המקבל את הפוליסה אמור לקרוא את הוראותיה, מכל מקום את אלה העיקריות שבעבורן רכש אותה, ואם אינו מבין – עליו לבקש הסברים. אין בכך כדי לגרוע מזאת שבחלוף השנים הוטלו בדין, ובדין הוטלו, חובות שונות על חברות הביטוח, הן בחוק חוזה הביטוח (שתוקן מעט יחסית מאז נחקק בתשמ"א) והן ובמיוחד בפסיקה... כאשר יש מחלוקת באשר למהות הביטוח שנרכש, אין מחילים מיניה וביה את הדוקטרינות החוזיות הכלליות, ונדרשת הבהרה של המבטח, עד כדי חובת וידוא אקטיבית באשר להבנת המבוטח לגבי אופי העסקה ... המדיניות והמגמה היא הגנה על המבוטח; אך בראש וראשונה – לא רק – המדובר בסייגים ובחריגים שונים לכיסוי הביטוחי שיש צורך לוודא ידיעת המבוטח עליהם...". (ראו: רע"א 5446/07 אברהם יהב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 23.08.2007)).

     

64. בנוסף, אין לצפות מסוכן ביטוח כי ידקדק עם התובע בכל פרטי הפוליסה; יפים לענייננו דברי כב' השופט רם וינוגרד: "ההנחה לפיה על הסוכן לשבת עם המבוטח ולהקריא לו את כל הסייגים שבפוליסה או למסור לו רשימה של כל סייגים אלה אינה ריאלית. הטלת חובה כזו, שלא נועדה אלא לחסוך מספר דקות קריאה ממבוטח שברוב מוחלט של המקרים לא יבקש לשנות תנאי מתנאי החוברת (וככלל – כמעט ואין באפשרותו להגיע לכלל שינוי תנאי), אינה הגיונית. יש אולי מקום להחיל חובה מעין זו כאשר המבוטח אינו יודע קרוא וכתוב. מבוטח מן השורה מסוגל, יכול וצריך לקרוא את הפוליסה בעצמו ...את האמירה בהילכת ישר, בעמ' 776ג, לפיה על המבטח "לוודא שלקוחו אכן טרח" לעיין בפוליסה, יש לקרוא ...לא ככלל גורף המאיין מכל וכל את חובת המבוטח לקרוא את הפוליסה), ואין לחייב את הסוכן לבלות את כל שיגרת יומו בהקראת פוליסות ארוכות למבוטחים". (ראו: ת"א (י-ם) 1787/04‏ ‏ הררי דוד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 44 (2006)).

     

65. אין לשלול כי אכן כשל התובע במידת מה כמבוטח מלברר את הדברים עד תום, אולם במכלול הראיות והנתונים שהונחו לפניי, כישלונם של הנתבעים כבעלי מקצוע, ושל הצד השלישי כמבטחת, עולים בעשרות מונים ביחס לתובע. ציפיותיהם של הנתבעים כפי שהוטחו לפני התובע בחקירתו הנגדית, כי יפנה במכתב התראה, ובכלל זה באמצעות עורך דין, חורגות מן המצופה ממבוטח סביר בנסיבות העניין.

     

66. החובות החלות על סוכן הביטוח מקום בו מתבצעים שינויים בפוליסה, ובפרט כאשר שינויים אלו טומנים בחובם שלילתם של כיסויים אשר היו קיימים קודם לכן, חובת סוכן הביטוח לוודא כי הוא פועל על פי רצונות לקוחו המבוטח, הינה גדולה ומשמעתית אף יותר מן המקרה הרגיל. לטעמי, התנהלותו של סוכן הביטוח בעת ביטול כיסויים מחייבת תשומת לב מיוחדת.

     

67. הצדדים הניחו לפניי מסמך החתום על ידי התובע מיום 03.09.2009, לפיו במסגרת הפוליסה הקודמת שמספרה 1055711012, מבקש הוא להותיר את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה". דברים דומים נרשמו מסמך הוראות לחברת הביטוח מיום 13.01.2020 (עמ' 46 לנספחי צד ג'), עליו חתומים שני הצדדים.

     

68. יפים לעניין זה גם דברי המלומדת פרופ' נילי כהן שכתבה כך לעניין משמעות החתימה על חוזה, ובכלל זה הצעה לחוזה ביטוח או הסכמות אחרות בין הצדדים: "פעולת החתימה מהווה הבעת הסכמה לתוכן המסמך ולכך שהוא ממצה את יחסי הצדדים. היא משתיקה את החותם מלטעון כי לא הכיר את המסמך וכי חשב שתוכנו שונה, בין משום שלא קרא אותו, ובין משום שחשב שמה שהתרחש במהלך המשא ומתן, גם הוא חלק מהחוזה. החותם המתכחש לתוכנו של המסמך או המבקש להוסיף עליו, טוען למעשה טענת טעות, אולם קשה להצליח לבסס טענת טעות (או הטעיה) המתייחסת לתוכנו של מסמך הנמצא בידיו של הצד הטועה ואשר אושר על-ידו בחתימה" (ראו: נילי כהן, "דפוסי החוזים ותום לב במשא   ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק" הפרקליט ל"ז 13, 30 (1986)).

     

69. במסגרת רע"א 5695-06 בהא סייף נ' פוזי מרעי (פורסם בנבו, 21.09.2009) (להלן: "עניין סייף") דן בית-המשפט בהרחבה בחובותיו ומעמדו של סוכן הביטוח ככזה. בפרט נקבע כי: "על סוכן הביטוח לבחון עבור המבוטח את ההצעות הטובות ביותר ולוודא שהכיסוי הביטוחי שמספקת חברת הביטוח הוא ראוי ומספיק ...על סוכן הביטוח למנוע מן המתקשר בחוזה ביטוח לבצע שגיאות שמשמעותן האפשרית היא ביטול הפוליסה, ולמצער להתריע בפניו על סיכון זה" (שם, בפסקה 11).

     

70. עוד התייחס בית-המשפט העליון בעניין סייף לעיל לחובות הנרחבות החלות על סוכן הביטוח, בפרט בשלב הטרום חוזי ובפרט לעניין חובות הגילוי ומתן ההסבר כנובע מחובת תום הלב, החלה על צד במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. בפרט לענייננו נאמר כי: "על סוכן הביטוח לפרוש בפני המועמד לביטוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות כל מידע רלבנטי בקשר לצורות התקשרות שונות אפשריות ... שינוי פוליסה על-ידי חברת הביטוח לאחר שכבר נוצרה שגרה קבועה של נוסחי פוליסה מחייב את המבטח וסוכן הביטוח להעמיד את המבוטח על השינוי ולא להסתמך על כך שהמבוטח יקרא את הפוליסה כל שנה מחדש". (פסקה 12).

     

71. חובות אלו חלות על סוכן הביטוח, כמו גם היקפם, נובעות מאופיו ומהותו של חוזה הביטוח, ומהיחסים בין הצדדים ובהינתן פערי הכוחות ביניהם: "פערי הכוחות העמוקים בין הצדדים הנובעים ממקצועיותו וניסיונו של המבטח לבין העדרם של אלו אצל המבוטח; היותו של נשוא חוזה הביטוח ממכר מופשט וערטילאי שטיבו אינו נהיר במדויק למבוטח; העובדה שמדובר בדרך כלל בחוזה אחיד; מורכבותו של חוזה הביטוח. ...ביחסיו של המתקשר עם סוכן הביטוח נוצרת ציפייה אצל הלקוח כי הסוכן ישמור על עניינו בצורה הטובה ביותר, דבר המצדיק הטלת חובת גילוי רחבה יחסית על סוכן הביטוח" (פסקה 13).

     

72. הקווים המנחים בהקשר זה כפי שנקבעו הינם היותו של סוכן הביטוח הגורם המקצועי ובעל המידע; חובתו להציג לפני הלקוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות לו כל מידע רלבנטי באשר לצורות ההתקשרות השונות, וכן לוודא שהכיסוי הביטוחי שמספקת המבטחת מספיק לצרכיו; על סוכן הביטוח להסביר ללקוחו תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח (כגון חריגים); סוכן הביטוח חייב למנוע מהלקוח לבצע שגיאות שמשמעותן האפשרית היא ביטול הפוליסה; על סוכן הביטוח להסביר ללקוח את ההבדל בין הביטוח שביקש לבין מה שקיבל בפועל. כאשר מתקיימים בין הצדדים יחסים קודמים (כפי המקרה שלפני), על סוכן הביטוח להעמיד את הלקוח על שינויים בנוסח פוליסה שגרתי שנחתם בכל שנה בין הצדדים. עוד צוין כי המבטח וסוכן הביטוח, מעצם התעסקותם ומיומנותם בתחום הינם מונעי הנזק הזולים ביותר (פסקה 15).

     

73. לא יכולה להיות מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית בין מבוטח לסוכן הביטוח שלו. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית בית-המשפט העליון ציין במפורש בעניין סייף כי זו קיימת מקום בו "... מהפגישה בין הצדדים למד סוכן הביטוח כי הביטוח של הפונה אליו אינו בתוקף, כי הלקוח אינו מבין זאת או אינו מבין את משמעות הדבר. במקרה זה סבורני כי חובת תום הלב, לצד הסתמכותו של הלקוח על הגורם המקצועי שהוא בא להתייעץ איתו, מקימים חובת זהירות קונקרטית. במקרה כזה סוכן הביטוח יכול וצריך לצפות כי אם לא ינקוט באמצעי זהירות עלול להיגרם ללקוח נזק כתוצאה מהעדר כיסוי ביטוחי מתאים. יש לציין כי בנסיבות כאלו קיימים פערי מידע ומקצועיות בין הצדדים, כאשר כל המידע הנדרש מצוי אצל סוכן הביטוח בעוד שהמידע וההבנה אינם מצויים אצל הלקוח. כמו כן בנסיבות כאלו מונע הנזק הזול ביותר הוא סוכן הביטוח". (שם, בפסקה 20).

     

74. הנתבע לא הוכיח לפניי כי פעל לפי דרישת התובע, ולא הוכיח כי דאג לכיסוי מאותו סוג בפוליסה אלטרנטיבית, חדשה ו/או אחרת. הנתבע לא הוכיח כי העמיד את התובע על אפשרות ביטול הכיסוי ולא הוכיח כי התובע אכן ביקש שכך יהיה.

     

75. בזיקה לפסיקה שהובאה לעיל יש לקבוע כי ביחסים שבין חובת התובע כמבוטח לעיין בפוליסה ובמסמכים המועברים בינו למבטחת ו/או סוכן הביטוח, חובת המבטחת ו/או סוכן הביטוח לוודא כי המידע נקלט אצל המבוטח והובן על ידו כדבעי, הינה משמעותית יותר. החובה החלה על דרך הכלל על מבטחת, משליכה גם על חובתם של הנתבעים כסוכן וכסוכנות ביטוח, וזאת בהיותם שלוחי התובע מחד ושלוחי המבטחת מאידך, והכל בזיקה לפוטנציאל הנזק שעלול להיגרם לתובע, אם לא יפעלו כאמור. בעניין זה אשוב ואפנה לעובדה כי הוצגו לפניי מסמכים המעידים על כך כי התובע ביקש להותיר את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה" על כנו. עוד הונח לפניי המסמך אליו הפניתי קודם לכן, חתום הן על ידי התובע (החברה שבה הוא מנכ"ל), והן על ידי הנתבע, הוא מסמך הוראות לחברת הביטוח מיום 13.01.2020 (עמ' 46 לנספחי צד ג')). הראיות שהובאו בדבר טענות הנגד של הנתבעים הינן קלושות, ומתבססות בעיקר על אמירות בעל פה.

     

76. לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הנתבע לכל הפחות התוודע לאפשרות שניתנה על ידי הפניקס לחדש את הביטוח רטרואקטיבית (בין אם קיבל בפועל את מכתבי הדוא"ל מהפניקס, ובין אם לאו) ואת חוסר פעולתו בעניין נימק בכך שהתובע "לא רצה לשלם" (עמ' 42, שורות 27-30), וזאת מבלי להציג כל ראיה ממשית בנידון. כשנשאל, האם התריע לפני התובע כי עליו לשלם את הפרמיה, הסתמך על הצד השלישי: "יש מכתב של הפניקס ששלחו לו הביתה...", מכתב אשר הנתבע לא הכחיש כי קיבל עותק ממנו (ראו: עמ' 45, שורה 36 עד עמ' 46 בשורה 5). מתשובתו ניתן להסיק בעקיפין, כי הנתבע הסתמך על בקשתו הקודמת של התובע להותיר את הכיסוי מסוג "מרפא", ומשום כך לא מילא אותה במסגרת ההצעה שהוכנה על ידי מר שדמי: "אם לא מסמנים את זה, זה אומר שיש לו מרפא וההצעה מתייחסת למשהו אחר" (עמ' 44, שורה 10), וכן: "...נכון לאותו יום הייתה לו פוליסה אחת פנסיונית חדשה ופוליסה אחת מרפא. נכון לתאריך הזה יש לו כיסוי מרפא 012 שביקשתי להפוך אותה לפוליסת פרט ובמקביל, עשו לו הצעה חדשה לפוליסה פנסיונית" (שם, שורות 26-30).

     

77. דא עקא שתשובות אלו של הנתבע סותרות גרסתו כי הכיסוי לא הונפק, משום שהתובע לא רצה בו. לכך יש להוסיף כי במסגרת ראיותיה של הפניקס, צורף מכתב מאת דנה כהן מטעם הנתבע מיום 06.08.2012, שהופנה לחברת הפניקס, בו נרשם: "מה שחשוב למבוטח להשאיר זה את הפלטינה", ללמדך כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת, כי התובע רצה בכיסוי האמור.

     

78. אינני מקבלת ניסיונות הנתבע לטעון שהתובע קיבל דוחות מחברת הביטוח והתעלם מהם. לא הוכח כי התובע אכן קיבל התראות בדבר ביטול הביטוח, גם את כתובתו המעודכנת אצל הנתבעים ואצל צד ג' היא הכתובת הנכונה. כפי שאפרט להלן, במסגרת הדיון באחריות בין הנתבעים לצד השלישי, לא ניתן היה להסתפק במשלוח הודעת דואר. כאשר הוצגה לפני הנתבע הצעת ביטוח שנערכה על ידי מפקח מטעמו, מר ניר שדמי, שם לא נכללה הדרישה לכיסוי "מרפא פלטינה", הנתבע כלל לא היה מודע לה ומסר כי הוא רואה את מסמך הצעת הביטוח לראשונה.

     

79. לא נעלמה מעיני העובדה כי הכיסוי בוטל ככל הנראה במאי 2010 ולכל המאוחר בפברואר 2013, (כאשר התובע העיד שהתוודע לדבר כבר באפריל 2013 וקיבל התחייבות מאת הנתבע כי יפעל לטפל בזה (ראו עדותו בעמ' 31, שורות 21-22)), וכל זאת שעה שמחלת הסרטן בה לקה התגלתה בדצמבר 2016, זמן ניכר לאחר שהכיסוי לכל הדעות לא חל; אלא שלטעמי דווקא חוסר הבהירות בהקשר זה פועל לטובת התובע, ונגד הנתבעים והצד השלישי. העובדה כי העד מטעם חברת הפניקס מסרה מחד שהביטוח בוטל כבר במאי 2010, ללא שהוצג כל מסמך בנידון ומאידך ההפניה של הצד השלישי למכתב מיום 03.02.2013 כמועד הראשון שהביא את הבעייתיות לידיעת התובע, תומכת בגרסת התובע כי סבר באמת ובתמים שסוגית היעדר הכיסוי מטופלת על ידי הנתבע.

     

80. הנתבע ידע על רצונו של התובע להותיר את הביטוח מסוג "מרפא פלטינה"; והעניין אף הודגש לפניו. הנתבע העביר בגין כך מסמך לחברת הפניקס; אך לא בירר עד תום האם אכן דרישתו של התובע קוימה. בנסיבות אלו, יש לקבוע כי הנתבע הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובע, לא מילא את דרישתו להשאיר את הכיסוי, ואף הפר את ההסכמות החוזיות שהיו ביניהם. הפרות אלו תוצאתן בהותרת התובע ללא כיסוי ביטוחי שביקש ואשר היה חפץ בו. משכך, אחראים הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין נזקיו.

     

81. באשר לדרישת התובע לפיצויים מכוח הכיסוי מסוג "עוד בחיים" מצאתי לדחות טענות אלו. התובע אמנם לא זנח דרישתו במסגרת סיכומיו כטענת הנתבעים, אולם לא הבהיר מדוע מתקיימים לדידו התנאים המזכים אותו בפיצוי מכוח רכיב זה ולפיכך לא סתר טיעוני הנתבעים בעניין. בשונה מטיעוניו ביחס לכיסוי מסוג "מרפא פלטינה", התובע לא הניח לפניי כל ראיה על כך שביקש לשמר גם כיסוי זה, ולא הציג לפניי נתונים כי הוא עומד בדרישות המזכות אותו בפיצוי מכוח נספח 875 לפוליסה, קרי היותו חולה במחלה "חשוכת מרפא". מבלי לדקדק בהגדרה עצמה של המחלה לפי הפוליסה, כזו שתוצאתה הוודאית הינה מוות תוך 12 חודשים, התובע לא הניח לפני בית-המשפט חוות דעת רפואית על אף כי הצהיר שבכוונתו לעשות כן (ראו ישיבת 20.05.2019, עמ' 1, שורה 17). בהתאם - דין דרישתו זו להידחות מטעם זה בלבד.

     

82. נוסף על האמור אציין כי טיעוני התובע בעניין כיסוי זה נטענו בעלמא. התובע לא ביקש להגיש לתיק בית-המשפט את ה- "חוזרים" להם טען (עמ' 36, שורה 21) ומכל מקום לא ביסס כל טענה הקשורה בייעוץ פנסיוני ו/או אחר כפי שעלה מתביעתו, ולא ביסס את טענתו להפרת סעיף 13 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981. משקיבלתי טענות התובע בעניין רשלנות הנתבעים בעניין פוליסת "מרפא פלטינה", ממילא הפכו טענות אלו למיותרות.

     

    אחריותה של הפניקס – הצד השלישי:

     

83. הנתבעים טענו, בין היתר, כי הפניקס לא צירפה כל מסמך המעיד על כך שפנתה לתובע בהתראה לביטול הפוליסה, או כי הפוליסה בוטלה. לטענתם, הפניקס לא פעלה על פי חובותיה לפי הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, להתריע בדבר חובות פרמיה; לכן לשיטתם, הפוליסה לא בוטלה, ואם בוטלה, הרי הביטול לא נעשה כדין. הנתבעים טענו טענה עובדתית חלופית, כי ככל שהפוליסה בוטלה, הפניקס אפשרה לתובע לחדש אותה. בעניין זה חזרו וטענו הנתבעים כי התובע לא מיצה את זכויותיו מול הפניקס ונמנע מלתבוע אותה, אף שהיה מקום לעשות כן, וכפי שביהמ"ש אפשר בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 20.05.2019.

     

84. סעיף 15 (א) לחוק חוזה הביטוח, העוסק בפיגור בתשלום פרמיות, מורה כדלקמן:

     

    לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן.

     

85. הדברים המתוארים דלעיל ביחס לחובותיו של סוכן הביטוח, לפי הפסיקה, נכונים בהחלט, אם לא יותר, ביחס למבטחת העומדת לבטל פוליסה תקפה, וזאת בזיקה להוראותיו של חוק חוזה הביטוח שהינו חוק צרכני, הבא להגן על המבוטח מפני כוחו של המבטח, בהתאם לנקודת המוצא של חוסר השיוויון בין שני צדדים אלו.

86. הוראותיו של סעיף 15 לעיל הינן קונקרטיות. לפי הוראת סעיף 39 (ב) לחוק חוזה הביטוח, ההוראה דנא וההסדר לעניין פיגור בתשלומי הפרמיות הינה אחת מן ההוראות הקוגנטיות שבחוק, ואין להתנות עליה אלא לטובת המבוטח. המלומד ירון אליאס בספרו, דיני ביטוח (מהדורה שלישית, 2016) (להלן: "אליאס"), התייחס לעניין זה כך: "המטרה החקיקתית שביסוד סעיף 15 לחוק הינה להגן על אינטרס המבוטח. המנגנון הקבוע בסעיף זה, על הארכות הכלולות בו, נועד למנוע את ביטול הכיסוי הביטוחי במקרים שבהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נובע מגורמים זמניים ובני תיקון. תכליתו העיקרית של הסעיף היא ליתן בידי המבוטח שהות מספקת לתקן את ההפרה... תנאי הכרחי לתיקון ההפרה ולסילוק החוב שבפיגור הוא ידיעת המבוטח על אודות קיומו של חוב... הדרישות המכבידות שמטיל הסעיף על המבטח בכל הנוגע לדרך ביטול החוזה נועדו להבטיח קיומה של ידיעה שכזו" (שם, בעמ' 756).

87. נקודת המוצא הטבעית הנובעת מהוראת אותו סעיף, כי אדם יישאר מבוטח, גם אם לא שילם פרמיות, במהלך כל תקופה, עד אשר המבטחת תפעל על פי הוראות סעיף 15 ותבטל את הפוליסה. מניין 15 הימים יחל מן היום שבו נמסרה ההודעה למבוטח (אליאס, בעמ' 759).

88. ביטול פוליסה מחמת אי תשלום פרמיות במועד מחייב קיומם של חמישה תנאים מצטברים: חוב, דרישה בכתב לתשלום החוב, אי תשלום החוב בתוך 15 ימים, משלוח התראה לפני ביטול ואי תשלום דמי הביטוח גם בתוך תקופת הארכה השנייה – 21 ימים.

89. ודוק, על המבטחת לוודא מסירת ההודעה למבוטח ולא ניתן להסתפק בהצגת נתונים או הבאת עדים לעניין משלוח הדרישה אליו, קרי רק לאחר שהמבוטח יקבל את ההתראה, ניתן יהיה למנות את הימים המוקצים לו לפי החוק לסילוק חובו. לכן, נראה שהדרך הראויה לעשות כן הינה באמצעות משלוח דואר רשום.

90. אין רשאית המבטחת לשלוח את הודעת הביטול בטרם חלפה תקופת הארכה הראשונה בת 15 הימים, שניתנה לשם סילוק החוב. רק אחריה, רשאית המבטחת לשלוח את הודעת הביטול המותנית, קרי שחוזה הביטול יבוטל תוך 21 ימים, אם לא יסולק החוב (ראו: ע"א (מחוזי ת"א) 2612/01‏ ‏ אזולאי אלון נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, עמ' 5 (05.08.2004) (להלן: "עניין אזולאי אלון").

91. לעניין שליחת ההודעות בדואר רשום ווידוא קבלתן אצל המבוטח, הבהיר המלומד אליאס בספרו כך: "לפי הדעה המקובלת, אין המבטח יוצא ידי חובתו בהוכיחו כי שלח שתי הודעות כנדרש. עליו להוכיח כי אותן הודעות הגיעו בפועל לידי המבוטח. אכן, אף שהוראת סעיף 15 לחוק אינה קובעת זאת במפורש, אין חולק כי תנאי לשכלול הביטול הוא מסירת הודעות הביטול למבוטח. ההיגיון שביסוד תנאי זה מובן מאליו. תכליתו היא להבטיח את ידיעת המבוטח על אודות ביטול החוזה, שהרי התוצאה של ביטול חוזה הביטוח, ללא שדבר הביטול הגיע בפועל לידיעתו, עלולה להיות הרת אסון מבחינתו. מכאן גם שיש להקפיד כדבעי על קיום דרישת המסירה, ולפרש כל ספק שנותר בעניין זה לרעת המבטח". המלומד אליאס הציג חמש גישות בעניין אופן מסירת ההודעה, ובכלל זה שימוש ב"חזקת המסירה" הקבועה בסעיף 57ג לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971. בסופו של יום ציין המלומד אליאס כי הגישה הראויה לדידו הינה, כי אין זה משנה מהי הדרך בה בחר המבטח, כל זמן שווידא שההודעה התקבלה אצל המבוטח: "...מוטלת על המבטח אחריות אקטיבית לוודא כי המבוטח אכן קיבל את הודעת הביטול... אין לשכוח כי הוכחת המסירה מושפעת, במידה רבה מעדותו של המבוטח. ברי כי למהימנותה של עדות זו משקל רב בתוצאה הסופית" (שם בעמ' 762-766).

92. הפסיקה העקבית של בתי-המשפט מלמדת כי על מנת שמבטחת תעמוד בהוראות סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח מוטלת עליה החובה להוכיח כי ההודעות שנשלחו על ידה אכן הגיעו לנמען. (ראו לדוגמה: ת"א (חיפה) 8219-05 מועדי ראמי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (כב' השופט אברהם אליקים (27.01.2008) (להלן: "עניין מועדי").

93. בעניין זה, הפניקס הניחה לפתחו של בית-המשפט את תצהירה של הגב' חדוה שיר, מנהלת צוות תפעול חסכון ארוך טווח סיכונים ובריאות במחלקת תחום חיסכון ארוך טווח וסיכומי חיים. התצהיר מורכב מ-438 נספחים אשר רק מקצתם זכו להתייחסות מטעם הצדדים במסגרת ראיותיהם וסיכומיהם. בתצהירה, העדה כלל לא פירטה את זיקתם של מרבית הנספחים (438 במספר) לטיעוניה. עיון באותם נספחים מלמד כי מדובר בתיקו המלא לכאורה של המבוטח, וכן מסמכים רבים שצורפו ככפילויות.

94. העדה הצהירה כי בקשת התובע מספטמבר 2009 התקבלה אצלה, וכן התקבלה בקשה זהה ביום 17.01.2010. הפניקס התריעה לפני סוכן הביטוח - הנתבע, כי קיימים חובות בפוליסה, וכי הבקשה איננה ברת ביצוע במתכונתה. להזכיר, דובר בבקשה להפיכת פוליסת המנהלים לפוליסת פרט והותרת הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה". חרף התראות שהפנתה לסוכן הביטוח, ביום 25.02.2010 וביום 28.03.2020, לא ניתנה תשובה ועל כן הפנתה אליו מכתב בדבר סיום הטיפול ביום 28.04.2010. לפי הנטען, ביום 03.02.2013 הופנה מכתב לתובע המפרט את אפשרויותיו לרכישת כיסוי "מרפא" ובו גם הודע לו כי הכיסוי לא חל עד שיעדכן בדבר בחירתו. העדה בתצהירה הפנתה להצעת הביטוח שהתקבלה אצל הפניקס ביום 30.08.2009 (היא אותה הצעה שנערכה על ידי המפקח ניר שדמי כמפורט לעיל – אז), וכי באותה הצעה הפניקס לא נתבקשה לכלול עבור התובע כיסוי מסוג "מרפא פלטינה". משום כך, לדידה, התנהלה המבטחת ללא רבב.

95. לתצהיר העדה צורפו בין היתר נספחים כגון פניות דוא"ל מיום 25.02.2010 מהפניקס לסוכן הביטוח (באמצעות גב' דקל) על כך שהפוליסה איננה משולמת ממאי 2009; וכן מכתב מיום 28.04.2010 (מענו לא נרשם, אך נרשם העתק לסוכן הביטוח), גם על אי תשלום פרמיות ממאי 2009. הגב' שיר העידה כי במקרה הזה המכתב נשלח אך ורק לסוכן בדואר, אך אין בידה אישור מסירה (עמ' 48, שורות 1-7). הפניקס צירפה בין היתר מכתב מיום 03.02.2013 מופנה לתובע עם העתק לסוכן הביטוח, בדבר האפשרות להחזיר את הכיסוי באופן רטרואקטיבי.

96. העדה שיר נחקרה לפניי אודות מסמכים אלו; אין חולק, גם לפי דברי העדה עצמה כי בקשת התובע להותיר את הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה", אכן נתקבלה אצלה, הן בספטמבר 2009 והן בינואר 2010 כפי שהצהירה (עמ' 47, שורות 18-22). העדה גם אישרה בזיקה למכתב אליו הפנתה בתצהירה מיום 25.02.2010 כי הפוליסה הישנה הייתה בתוקף אף שהייתה בחוב. העדה מסרה כי נהוג להחזיק פוליסת מנהלים כזו בתוקף 13 חודשים, אחריהם היא מבוטלת, מסתלקת, כשבמקרה הזה במאי 2010 היא כבר מבוטלת (עמ' 47, שורות 25-35).

97. הגב' שיר נשאלה לעניין אישורי המסירה למכתבים שנשלחו, בכלל זה לתובע, ומסרה כי אין ברשותה כאלה. באשר למכתב לסוכן הביטוח (שכלל איננו ממוען לתובע) מיום 28.04.2010 בדבר אי תשלום הפרמיות ממאי 2009 מסרה כי "אין לי אישור ואנחנו לא שולחים רשום, שולחים בדואר ישראל" (עמ' 48, שורות 6-7). העדה נשאלה לגבי מכתב התראה, ככל שיצא כזה ומסרה "אין לי אותו כאן בנמצא אבל זה לא אומר שהוא לא יצא. אמרתי שהוא לא נמצא אצלנו" (שם שורות 14-15); העדה נשאלה ספציפית לגבי מכתבים שנשלחו לתובע, אם היו כאלה ומסרה: "אין לי פה את ההתרעות בכלל. לשאלת בית המשפט אני מאשרת אם מכתבי ההתרעה צריכים לצאת לשני הגורמים, אני משיבה כי שולחים גם לסוכן, בהתחלה למעביד, ואחר כך גם לעובד", וכי זהו הנוהל (עמ' 48, שורות 18-22). לשאלה האם ברשותה העתקי מכתבים שיצאו לסוכן ו/או למבוטח עד אפריל 2010 השיבה "כרגע אין לי אותם. אני מניחה שהם נמצאים. יש לנו מערכת אוטומטית שממציאה אותם" (עמ' 48, שורות 23-25).

98. העדה נשאלה כיצד ייתכן שלמרות תשובותיה כי כביכול הפוליסה אמורה להתבטל בתום 13 חודשים מאי תשלום הפרמיות, מתנהל בשנת 2012 שיח בדואר האלקטרוני בין גב' דנה כהן פסו (עובדת הנתבע – רפרנטית ביטוח חיים לקוחות עסקיים), ובין גב' שרית בוכריס, רכזת שירות בחברת הפניקס, על כך שמבחינה מעשית לא ניתן לבצע את השינויים שהתבקשו כיוון שפוליסת המנהלים היא פוליסה עם הפרשות לתגמולים ופיצויים. לשאלה כיצד אם כן, ראו בפוליסה כפוליסה קיימת, העדה הגב' שיר הסבירה כי חברת הפניקס ביקשה ללכת לקראת התובע, אף שבפועל, הפוליסה הייתה כבר מבוטלת, כפי שמסרה קודם לכן. לגרסתה, המבטחת ביקשה ללכת לקראת התובע, ואפשרה לו להחזיר את הפוליסה לחיים, אם ישלם את הפרמיות רטרואקטיבית לאחר שהוברר כי המכתב לא נתקבל אצלו (עמ' 49, שורות 14-26). העדה אישרה כי בפועל, הפוליסה סולקה בשל פיגור בתשלום (עמ' 50, שורות 5-6), אך במכתב הסילוק אליו הפנתה (עמ' 69 לתצהירה), אף שאינו נושא תאריך הפקתו לראשונה, נרשם כי הפרמיות אינן משולמות מיום 01.04.2009. העדה אישרה כי אין אישור בדבר משלוח ההודעה בדואר רשום (עמ' 52, שורות 19-20), וכי לא שולחים בדואר רשום (שורה 18).

99. בסיכומיה הקצרים של חברת הפניקס, לא טענה כלל כי קיימה אחר הוראות סעיף 15 לחוק ודי בהקשר זה כדי לקבל טענת הנתבעים, לקבוע כי הפניקס לא עמדה בהוראות החוק ובהתאמה לחייבה מכוח ההודעה לצד שלישי. חרף הפסיקה החוזרת והנשנית בתחום זה המחייבת את חברת הביטוח לוודא קבלת ההודעות בדבר הכוונה לבטל את הפוליסה אצל המבוטח, נסמכה הפניקס על "מערכותיה האוטומטיות... אשר מנפיקות את המכתבים אשר נשלחו את התובע בדואר..." (סעיף 19 לסיכומים; הטעויות במקור – אז).

100. כבר נאמר כי הצגתם של "פלטי מחשב" מטעם המבטחת, מהם עולה לכאורה כי  נשלחו התראות למבוטח, אינה מספיקה לצורך הרמת נטל ההוכחה הנדרש(ראו ת"א (קריות) 4032/01 דיאב עבדו סמי נ' סמיח עבד אלסלאם דיאב (כב' השופטת שרון נתנאל תמר (2003)‏‏ וכן: ת"א (ת"א) 13131/04‏ ‏ וודה אתי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (13.08.2007) (כב' השופט אברהם קסירר), תוך שלילה עקבית של השימוש בחזקה המסירה הקבועה בסעיף 57ג לפקודת הראיות.

101. בעניין מועדי אליו הפניתי לעיל נאמר כך: "בתיק זה השתמע משיטת פעולתה של הנתבעת על פי עדות נציגה ... כי הנתבעת "משועבדת" למחשב הבודק אוטומטית קיומו של חוב, המחשב פולט בהתאמה מכתבי התראה תוך התעלמות מהעובדה כי המחוקק ביקש להדגיש כי בצד השני נמצא אדם בשר ודם שהפקיד את בטחונו ובטחון רכושו בידי חברת ביטוח ואין הוא עוד שורה או מען ברשימת הכתובות של המחשב. אבהיר כבר עתה כי המחוקק לא חייב כי משלוח ההודעות ייעשה בדואר רשום. אך הנני סבור כי בהתחשב בתכליתו של החוק, חוק צרכני יש לשים את הדגש על המצאת המכתב ליעדו וכשדרך ההמצאה טפלה לעיקר. במילים אחרות העיקר הוא הבאת העובדה בדבר אי הפירעון לידיעת המבוטח ומבלי שהוכח כי המכתב הגיע לידיו (או למי מטעמו) הרי שלא קוימה דרישת החוק" (שם; ההדגשות אינן במקור- אז).

102. כן יש לדחות טענות הפניקס כי טענות הנתבעים הינן "טענות פרוצדורליות" (סעיף 18 לסיכומיה), ויש לקבוע כי מדובר בדרישה מהותית של המחוקק. אחזור ואפנה לנפסק בעניין אזולאי אלון, שם נאמר: "לא בכדי טרח המחוקק להתוות דרך ברורה וחד משמעית לגבי אופן וצורת הביטול. מטרתו הייתה למנוע ביטול הכיסוי הביטוחי, במקרים בהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נבע מקשיים חולפים וברי תיקון...במסגרת ההסדרים המצויים בחוקי החוזים, הכללי והתרופות, עלול היה המבוטח למצוא עצמו ללא הגנה ביטוחית כשהוא חשוף לסיכונים. זאת ללא קבלת התראה נאותה קודם לביטול הפוליסה. מטעם זה, מצא המחוקק לראוי לחוקק חוק מיוחד בנושא הביטוח". (שם).

103. טענת הנתבעים והצד השלישי כי התובע ידע כביכול אודות הפוליסה, כפי שלא הכחיש בעדותו איננה יכולה לעמוד. התובע הבהיר מפורשות כי בעקבות המכתב מ-03.02.2013 פנה לנתבע אשר מסר כי הוא מטפל בעניין (עמ' 31, שורות 21-22); גם אם יש מקום לפקפק בגרסת התובע, ובכלל זה התנהלותו עליה העיד כי נהג לקבל מכתבים ולהעבירם להנהלת החשבונות, אין בכך כדי לפטור את המבטחת מחובתה לפי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח.

104. הרי הדבר הפשוט, הקל והמתבקש לעשות, אשר מהווה גם "מונע הנזק הזול", בנסיבות העניין, היה לפנות לתובע, במספר הזדמנויות, במשלוח דואר רשום עם אישור מסירה , על פי המועדים הקבועים בחוק. אם כך הייתה פועלת הפניקס, אפשר ולא היה נשמע התובע גם בטענותיו לרשלנות ביחס לסוכן הביטוח. בנסיבות אלו, מצאתי כי גם הצד השלישי – חברת הפנקס, התרשלה כמבטחת ולמצער ובבירור לא קיימה את הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח.

      

     סוף דבר - שאלת הנזק וגובה הפיצויים:

      

105. התובע עתר לפצותו בסך של 150,000 ₪ מכוח הכיסוי מסוג "מרפא פלטינה", בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד היום (עותק הפוליסה צורף כנספח א' לתצהיר הנתבעים). הנתבעים והצד השלישי לא חלקו על סכום זה ולא טענו דבר בהקשר זה. כך גם לא הועלו הנ"ל טענות בעניין אשמו התורם של התובע ובהתאם לא מצאתי לדון בסוגיה.

106. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 150,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

107. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כחוק על סך 15,000 ₪ , והחזר האגרה ששולמה. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום באמצעות ב"כ התובע אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 

108. כן ולאור הנימוקים המפורטים לעיל, אני מקבלת את ההודעה כנגד הצד השלישי חלקית ומחייבת את הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לפצות את הנתבעים כדי מחצית מהסכום האמור, בסך 75,000 ₪, להשיב לידם את סכום האגרה ששילמו במסגרת ההודעה ולשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך 7,500 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום באמצעות ב"כ הנתבעים אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     זכות ערעור כחוק.

     המזכירות תמציא עותק מפסק-הדין לצדדים.

      

     ניתן היום, י"ח אייר תשפ"ב, 19 מאי 2022, בהעדר הצדדים.