ב"ל 20736-10-11 עצמון נ' המוסד לביטוח לאומי

רופאה שכירה הפכה לעצמאית ומספר חודשים לאחר מכן יצאה לחופשת לידה. הצטבר לתובעת חוב בשל פיגור בתשלומי דמי הביטוח הלאומי ועל כן נשללו ממנה דמי הלידה. האם זכאית התובעת לדמי לידה על בסיס שכרה כעצמאית? זוהי השאלה העיקרית המונחת לפתחנו.

רקע

1. התובעת רופאה במקצועה. עד יום 31.12.2009 עבדה כרופאה שכירה בקופ"ח "מאוחדת" ושילמה את דמי הביטוח הלאומי. ביום 1.1.2010 החלה לעבוד כעצמאית.

    

2. ביום 11.2.2010 הגישה טופס דין וחשבון רב שנתי למל"ל, במחלקת ביטוח וגבייה מְלא-שכירים. במשבצת "כתובת למשלוח מכתבים" סימנה התובעת כי יש לה מייצג ומילאה את פרטיו של רו"ח יגאל אמבר. בטבלה שכותרתה "עיסוקים" פירטה התובעת את עיסוקיה החל משנת 1997, בכולם ציינה את היותה שכירה. התובעת לא ציינה כי ממועד כלשהו היא עובדת כעצמאית.

    

3. התובעת לא שילמה דמי ביטוח לאומי עד לחודש יולי 2010. הסיבה לכך שנויה במחלוקת בין הצדדים.

    

4. אצל המל"ל עודכן מעמדה של התובעת כ"לא עובדת" ומכיוון שהיא נשואה, פטורה הייתה על פי חוק מתשלום דמי ביטוח לאומי ולא הונפקה לה דרישת תשלום.

    

5. המל"ל שלח לרו"ח אמבר מכתב שעניינו העברת תיקה של התובעת למחלקת "גביה מלא-שכירים" בסניף שבעיר מגוריה. לא הונפקה לה כל דרישת תשלום שהיא.

    

6. בחודש יולי 2010 פנתה התובעת לסניף הביטוח הלאומי ולאחר דין ודברים עם פקידות המל"ל מילאה בשנית דו"ח רב שנתי, בו הצהירה כי היא עוסקת כעצמאית מיום 1.1.2010 וכי הכנסתה החודשית 20,000 ש"ח.

    

7. ביום 20.7.2010 יצאה התובעת לחופשת לידה מוקדמת. ביום 28.8.2010 ילדה.

    

8. דרישת תשלום מאת המל"ל בגין התקופה שעד ליולי 2010 הגיעה לידי התובעת בחודש ספטמבר 2010. בסמוך לאחר קבלת דרישת התשלום שילמה התובעת את חובה למל"ל בתשלום אחד.

    

9. ביום 5.10.2010 הגישה התובעת תביעה לתשלום גמלת אמהות. המל"ל דחה תביעתה בנימוק "לא צברת תקופת עבודה המזכה בדמי לידה."

    

10. על פי מסמך של המל"ל שכותרתו "פירוט עומק פיגור דמי לידה – פירוט עומק פיגור הענקה מטעמי צדק" (18.10.2010, נספח ג' לכתב התביעה), שלל המל"ל את התקופה שבין התאריכים 1.2.2010-19.7.2010.

     

11. ביום 10.11.2010 הגישה התובעת בקשה להענקה מטעמי צדק. בקשתה נדחתה ביום 1.10.2011 מהטעם ש"הפיגור בתשלום דמי הביטוח כאמור בסעיף 50 לחוק, לא נוצר מחמת אחת הסיבות המפורטות בתקנה 3 הנ"ל" (הכוונה לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, להלן "החוק", ולתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק, תשל"ה – 1975, להלן: "תקנות ההענקות מטעמי צדק").

     

12. לאחר הגשת תביעה זו שילם המל"ל לתובעת דמי לידה בסך 41,514 ש"ח, על בסיס שכרה של התובעת כשכירה. לפיכך הצטמצמה המחלוקת לשאלה מהו בסיס השכר לפיו יש לחשב את דמי הלידה.

     

    טענות הצדדים

13. לטענת התובעת, לאחר שהפכה לעצמאית מינתה את רו"ח אמבר לנהל את ענייניה החשבונאיים, ולא שמה אל ליבה כי דמי הביטוח הלאומי אינם נגבים מחשבונה.

     

14. לטענתה, לא הבינה כי בטופס הדו"ח הרב שנתי עליה לפרט כי התחילה או תתחיל לעבוד כעצמאית. את טבלת ה"הכנסות" בדו"ח הרב שנתי הותירה ריקה מכיוון שלא ידעה מה יהיו הכנסותיה העתידיות.

     

15. רו"ח אמבר התריע בפני התובעת שיש בעיה בהתנהלות מול המל"ל רק בחודש יולי 2010. מיד כשהבינה שלמעשה לא שילמה את דמי הביטוח הלאומי, ושהמל"ל אף לא עדכן את מעמדה כעצמאית, סרה אל סניף המל"ל הקרוב על מנת להסדיר את מעמדה. באותו זמן הייתה בחודש השמיני להריונה. חרף העובדה שהייתה בהיריון מתקדם, לא נאמר לה על ידי מי מפקידות המל"ל שטיפלו בעניינה כי זכאותה לדמי לידה תישלל אם לא תסדיר את חובה למל"ל טרם היציאה לחופשת לידה.

     

16. על המל"ל היה לקבל את תביעתה של התובעת להענקה מטעמי צדק מכיוון שהפיגור בתשלום נבע מנסיבות שלא היו תלויות בה. דחיית המל"ל נעשתה שלא כדין מאחר שלא נומקה כראוי ומכיוון שתוצאתה שגויה.

     

17. אשר לשאלת השכר שאמור להוות בסיס לחישוב דמי הלידה, התובעת ציינה כי דיווחה על מלוא הכנסתה לשלטונות המס וכי על פי הפסיקה יש לקבוע את גמלתה בהתאם להכנסותיה המדווחות. הדבר אף מחזק את טענתה כי אי תשלום דמי הביטוח במועד לא נבע מסיבות התלויות בה וכי היא נהגה בתום לב. יתר על כן, לאחר הגשת התביעה הכיר המל"ל בזכאותה לדמי לידה וגדר המחלוקת נותר רק הבסיס לחישוב דמי הלידה.

     

18. לטענת הנתבע, לא ניתן היה להבין מהדו"ח הרב שנתי שהגישה התובעת בפעם הראשונה כי היא שינתה מעמדה לעצמאית. התובעת הצהירה כי הפסיקה לעבוד כשכירה בסוף שנת 2009, ולא הוסיפה כי בחודשיים שחלפו מאז עבדה כעצמאית (הדו"ח הוגש בפברואר 2010). התובעת מתחה קו אלכסוני על טבלת ההכנסות ומכאן למד המל"ל כי אין לה כאלה.

     

19. בהתאם לכך עודכן מעמדה של התובעת במל"ל כ"לא עובדת". מעת שעודכן ברישומי המל"ל שהתובעת אינה עובדת, ומאחר שהיא נשואה, הייתה פטורה על פי הדין מתשלום דמי ביטוח ולכן לא הונפק לה מכתב דרישת תשלום.

     

20. הוצא מכתב לתובעת בדבר העברת תיקה למחלקת "גביה מלא שכירים". המכתב נשלח לרו"ח אמבר.

     

21. התובעת כלל לא הגישה תביעה לדמי לידה, כפי שהיה עליה לעשות כעובדת עצמאית, והמל"ל ביצע מיוזמתו את הטיפול בכך בעקבות הדיווח על הלידה.

     

22. התובעת החלה לשלם דמי ביטוח לאחר הלידה, משכך לא הייתה מבוטחת לפני לידתה ואין היא זכאית לגמלה על פי החוק.

     

23. בכך שהתובעת הגישה בקשה להענקה מטעמי צדק היא הודתה מכללא שאין היא זכאית לגמלה על פי החוק, לפיכך היא מנועה מלטעון כנגד ההחלטה. מכל מקום היא אף אינה זכאית גם להענקה מטעמי צדק מכיוון שאין היא עומדת בתנאי התקנות.

     

    עדויות

24. מטעם התובעת העידו היא עצמה ורו"ח יגאל אמבר.

25. מטעם הנתבע העידה הגב' רויטל נהרי, פקידת גביה בסניף בני-ברק של המל"ל.

     

    דיון והכרעה

26. לאחר שעיינו בכתבי הטענות ושמענו את העדויות, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. ראשית כל, עדותה של התובעת הייתה אמינה וקוהרנטית ואנו מקבלים את כל הנאמר בה במלואו. שנית, השתכנענו כי מבחינה משפטית שגה המל"ל בדחייתו את בקשת התובעת. להלן נפרט הטעמים להחלטתנו.

     

27. תנאי הזכאות לדמי לידה מפורטים בסעיף 50 לחוק, הקובע כך:

    (א)מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה -

    (1)בעד פרק זמן של 14 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע;

    (2)בעד פרק זמן של 7 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.

     

28. במקרה דנא, היום הקובע הוא יום 20.7.2010, בו יצאה התובעת לחופשת לידה. כזכור, לאחר הגשת התביעה שינה המל"ל החלטתו וערך בדיקה נוספת של זכאותה של התובעת לדמי לידה, ומצא כי זכאית היא לדמי לידה עבור 14 שבועות, בגין שלושת החודשים בהם עבדה כשכירה בטרם הפסיקה עבודתה כשכירה והחלה לעבוד כעצמאית. אלו החודשים אוקטובר עד דצמבר 2009, והבסיס לחישוב דמי הלידה היה שכרה של התובעת כעובדת שכירה.

     

29. די היה בכך כדי לחייב את המל"ל בהוצאות, שכן התובעת נזקקה להגשת תביעה בבית הדין על מנת לקבל דמי לידה להם הייתה זכאית מלכתחילה. אשר לטענת המל"ל לפיה התובעת כלל לא הגישה תביעה לתשלום דמי לידה, הדבר אינו מתיישב עם הודעת המל"ל בה נכתב "הננו להודיעך כי תביעתך מ-5.10.2010 לדמי לידה נדחתה." ומכל מקום דינה של טענה זו להידחות מכיוון שברור שהתובעת טענה טענותיה בפני המל"ל בטרם פנתה לבית הדין, אך פניה הושבו ריקם.

     

30. מכל מקום, התובעת עבדה כעצמאית בשלושת החודשים שקדמו ללידתה ועל בסיס הכנסותיה בחודשים הללו היה על המל"ל לחשב את דמי הלידה שהיא זכאית להם. ונבאר.

     

31. סעיף 387 לחוק, שכותרתו "מתן הענקה" מסדיר מספר מצבים בהם תביעתו של אדם לגמלה אינה מזכה אותו. אחד המצבים המוסדרים בסעיף זה הוא מצב בו נוצר פיגור בתשלומי דמי הביטוח לעניין סעיף 50 לחוק, שהוא הסעיף הקובע תנאי זכאות לדמי לידה. נקבע בסעיף כי המל"ל יפעיל את שיקול דעתו ורשאי הוא ליתן הענקות לאותו אדם, מטעמי צדק.

     

32. תקנה 3 לתקנות ההענקות מטעמי צדק קובעת את הנסיבות למתן הענקה (סעיפי חוק הביטוח הלאומי המוזכרים בתקנה הם סעיפים שבנוסחו הקודם של החוק. סעיף 98 מתייחס לסעיף 50 בנוסחו העדכני של החוק).

     

    בכפוף לאמור בסימן ג' יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה יולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33 לחוק או לשלם דמי ביטוח, כולם או מקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98 או 181 לחוק מחמת אחד מאלה:

    (1)...;

    (10)סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה.

     

33. יצוין כי בהודעת המל"ל על דחיית בקשתה של התובעת להענקה מטעמי צדק לא מצאנו כל נימוק ענייני לדחייה ולא ניתן לבחון את שיקול הדעת של המל"ל, אותו שומה עליו להפעיל בבוחנו בקשות מסוג זה. סבורים אנו שאין זה ראוי כי עניינה של התובעת יוחזר לפקיד התביעות בצירוף הנחיות להפעלת שיקול דעתו, וכי בשלב בו מצויים אנו על בית הדין אלא להפעיל את שיקול דעתו העצמאי ולבחון האם דין הבקשה להענקה מטעמי צדק להתקבל.

     

34. תנאי ראשון להענקה מטעמי צדק על פי תקנה 3 לעיל הוא שמהתובעת נבצר לשלם את דמי הביטוח הלאומי, וכך אכן קרה בענייננו. התנאי השני, על פי תקנת משנה (10), הוא שמקורו של הפיגור בתשלום הוא בנסיבות שלא היו תלויות בתובעת, ושהיא מצידה הייתה תמת לב. שוכנענו כי התובעת עשתה כל שלאל ידה כדי להסדיר את ענייניה מול המל"ל, אך בשל נסיבות שלא היו תלויות בה, לרבות טעויות ביורוקרטיות וחוסר תשומת לב של רו"ח ששכרה, נבצר ממנה מלשלם את דמי הביטוח הלאומי בתקופה מסוימת. להלן נתאר את השתלשלות העניינים כפי שהוכחה בפנינו.

     

35. התובעת, שעברה ממעמד של שכירה למעמד של עצמאית, מילאה ידיו של רו"ח אמבר לטפל בענייניה הכספיים. התובעת אף הותירה בידי רו"ח אמבר המחאות חתומות לצורך תשלום המקדמות למל"ל (ש' 23-24 עמ' 12 לפרוטוקול). הדבר מצביע באופן מובהק על כך שהייתה לתובעת כוונה כנה ואמתית להסדיר את מעמדה ולשלם את דמי הביטוח הלאומי כחוק.

     

36. רו"ח אמבר הוא שהורה לתובעת למלא את הדו"ח הרב שנתי ואף נתן לה טופס ריק לשם כך. רו"ח אמבר לא סייע לתובעת למלא את הטופס ואף לא בדק אם עשתה זאת נכונה (ש' 15-20 עמ' 4 לפרוטוקול, עדות רו"ח אמבר, וש' 7-8 עמ' 13 לפרוטוקול, עדות התובעת).

     

37. מקבלים אנו את טענת התובעת לפיה קיבלה את הרושם מרו"ח אמבר כי עצם מילוי והגשת הדו"ח הרב שנתי משמעותו בקשה לשנות מעמדה במל"ל, משכירה לעצמאית (ש' 10-12 עמ' 15 לפרוטוקול). אשר לטעויות שנפלו במילוי הטופס, אין מדובר בהעלמת פרטים מכוונת. התובעת סברה כי עליה לפרט רק את עיסוקיה בעבר ולכן לא ציינה כי בחודשיים שקדמו למועד מילוי הטופס היא עובדת כעצמאית. התובעת לא פירטה את הכנסותיה מכיוון שעדיין לא היו לה כאלה במועד מילוי הטופס והיא לא יכלה לצפות מה יהיה גובהן (ש' 2-11 עמ' 13 לפרוטוקול). ראוי לומר כי מעיון בטופס אותו מילאה התובעת עולה כי נוסחו אכן עלול להיות מובן באופן בו הבינה אותו התובעת, וטענותיה בעניין אי בהירות בנוסח הטופס בהחלט מתקבלות על הדעת.

     

38. בהמשך לכך, רו"ח אמבר הנחה את התובעת למלא את כתובתו כמיצגהּ (ש' 29-32 עמ' 4 לפרוטוקול), מכאן שפנקס התשלומים למל"ל אמור היה להגיע אליו. אך רו"ח אמבר לא שם אל ליבו כי לא הגיע כל פנקס תשלומים על שם התובעת במשך חצי שנה. רק בחודש יולי 2010, עת שלח המל"ל את המכתב שעניינו העברת תיקה של התובעת למחלקת "גביה מלא-שכירים", הבין רו"ח אמבר כי התובעת אינה מבוטחת כפי שעליה להיות, ונזכר כי למעשה לא התקבל פנקס התשלומים שאמור היה להתקבל במשרדו. רו"ח אמבר תלה את הדבר בכך שבאותה תקופה העביר את משרדו ולהערכתו הדבר "נפל בין הכיסאות" (ש' 1-4 עמ' 5 לפרוטוקול).

     

39. אכן, התובעת לא שמה לב לכך שלא נעשה שימוש בהמחאות שהפקידה אצל רו"ח אמבר לצורך תשלום מקדמות למל"ל (ש' 27-29 עמ' 12 לפרוטוקול), והדבר מצביע לכל הפחות על פיזור נפש מצד התובעת. עם זאת, כשגילה רו"ח אמבר את הבעיה והתרה בתובעת לסור לסניף ולטפל בכך, היא עשתה זאת באופן מידי ואף לקחה לצורך כך יום חופש מעבודתה (ש' 20-21 עמ' 15 לפרוטוקול).

     

40. כעולה מחקירת המל"ל, ביום 18.7.2010, בסמוך לאחר שהתובעת הסדירה את מעמדה כעצמאית, נשלח למשרדו של רו"ח אמבר מכתב דרישת תשלום של החוב שנצבר לחובת התובעת. התובעת העידה שמכתב דומה הגיעה למענה בסוף ספטמבר, ושלא ידעה על כך שהמכתב הגיע לרו"ח אמבר כבר ביולי 2010, ואנו סומכים ידינו על עדותה (ש' 18-22 עמ' 16 לפרוטוקול).

     

41. ראוי לציין כי התובעת העבירה את ענייניה הכספיים לניהולו של רו"ח אחר במועד שאינו ידוע לבית הדין, אך ככל הנראה לאחר הגשת תביעה זו. התובעת העידה כי עשתה זאת, בין היתר, בשל התנהלותו מול המל"ל בעניין מושא תביעה זו (ש' 8-11 עמ' 12 לפרוטוקול).

     

42. התובעת שילמה את חובה מיד לאחר שקיבלה את דרישת התשלום ובתשלום אחד.

     

43. נתייחס בקצרה להתנהלותן של פקידות המל"ל שפגשו את התובעת בסניף בחודש יולי 2010, עת הגיעה להסדיר מעמדה כעצמאית. התובעת הייתה מצויה בחודש השמיני להריונה. ניתן להניח שהפקידות, שטיפלו בתובעת פנים אל מול פנים, שמו לב שהיא מצויה בהיריון מתקדם. ראוי שהיו נותנות על כך את הדעת ומוציאות את דרישת התשלום בגין החוב בו במקום. לכל הפחות מצופה היה מהן שיתריעו בפני התובעת על כך שעליה לוודא שתהיה זכאית לדמי לידה, נוכח הפיגור בתשלומי דמי הביטוח.

     

44. מהרושם שקיבלנו מעדותה של התובעת משערים אנו שאילו נאמר לה עובר למועד הלידה כי עומד לחובתה חוב למל"ל, הייתה משלמת אותו בו ברגע.

     

45. הנסיבות המתוארות, שבגינן אירע הפיגור בתשלומי דמי הביטוח, הן נסיבות שאינן קשורות בתובעת. נחה דעתנו שהתובעת נהגה בתום לב וכי התכוונה לדווח למל"ל בשקיפות מלאה על מעמדה כעובדת עצמאית, אך הדבר לא עלה בידה מפאת טעות כנה שלה וחוסר תשומת לב של רוה"ח שלה. ברור לנו שהתובעת לא ניסתה לרמות את המל"ל ולמען האמת סבורים אנו כי גם המל"ל אינו משוכנע בכך בעצמו. התובעת ביקשה לשלם את כל התשלומים בהם הייתה מחויבת על פי חוק ולא ביקשה להתחמק מכל תשלום שהוא.

     

46. פסקי הדין שהביא המל"ל בסיכומיו לתמיכה בטענותיו אינם רלוונטיים לענייננו מכיוון שהמקרה דנא אינו מסוג המקרים בהם מבוטח לא שילם דמי ביטוח במשך שנים, ורק כאשר קמה זכותו לגמלה זו או אחרת הוא נחפז לשלם את חובו, באופן המעמיד ספק לגבי יושרו והגינותו. אין דומה לכך המקרה שלפנינו, בו ביקשה התובעת לשלם את כל חובותיה לביטוח הלאומי והדבר לא הסתייע בידה בשל טעות של רו"ח וחוסר תשומת לב של פקידות המל"ל, כפי שקבענו לעיל.

     

47. נתייחס בקצרה לטענת המל"ל, לפיה בכך שהתובעת הגישה בקשה להענקה מטעמי צדק היא הודתה מכללא שאין היא זכאית לגמלה על פי החוק, לפיכך היא מנועה מלטעון כנגד ההחלטה. טענה זו אינה מתיישבת עם נוסח תקנה 3 לתקנות ההענקות מטעמי צדק ואף לא עם מהותה, שהיא הענקה מטעמי צדק למי שבין היתר, פיגר בתשלומי דמי הביטוח הלאומי מסיבות שאינן תלויות בו וגו'. ברור כי פיגור זה גורם על פניו לאי זכאות לגמלה, אך זו משמעותה של הענקה מטעמי צדק. אם תתקבל טענת הנתבע הרי שלא ניתן יהיה לקבל שום בקשה להענקה מטעמי צדק, וברור שלא לכך התכוון מחוקק המשנה.

     

48. לסיום נצטט מעדותו של רו"ח אמבר, שהעיד כי "התובעת מילאה את ההנחיות שלי. התובעת מכיוון שכל השנים התנהלה כשכירה ולא הייתה חשופה לחיים של עצמאית, היא לא הייתה מודעת לכל הדקויות. היא ידעה שהכל מסודר. הדברים התגלגלו... לדעתי זו נפילה בין הכיסאות."

    סבורים אנו שעניינה של התובעת אכן נפל בין הכיסאות.

     

    הכיסא האחד הוא כסאו של רו"ח אמבר, שהתובעת סמכה ידיה עליו ופעלה על פי הנחיותיו, ומתפקידו היה לוודא כי כל ענייניה של התובעת מול המל"ל מוסדרים כדין. רו"ח אמבר לכל הפחות לא מילא תפקידו על הצד הטוב ביותר. היה עליו לשים ליבו לכך שלא התקבל פנקס תשלומים על שם התובעת, בטרם חלפה חצי שנה, והתרשמנו כי גם מרגע שנודע לו על הטעות שנפלה לא פעל דיו כדי לתקנה.

     

    הכיסא השני הוא כיסאן של פקידות המל"ל שלא הגדילו להבין שכאשר עומדת מולם אישה בהריון מתקדם המבקשת באופן כן להסדיר את מעמדה כעצמאית, ראוי לחשוב מעט מעבר למובן מאליו, ולסייע לה למלא את התנאים לזכאות לדמי לידה.

     

49. אם כן, הגענו לכלל מסקנה כי הנסיבות בהן נוצר הפיגור אינן קשורות לפועלה של התובעת, שמצדה הייתה תמת לב לחלוטין אך נבצר ממנה לשלם את דמי הביטוח הלאומי בשל הנסיבות שפורטו לעיל. בכך מתמלאים תנאי החוק לקבלת התביעה מטעמי צדק.

     

    סוף דבר

50. התביעה מתקבלת.

51. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 1,000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח.

     

    ניתן היום, י"ח אייר תשע"ה, (07 מאי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    מר יצחק לורנס עובדים		ד"ר אריאלה גילצר-כץ שופטת		מר יעקב פרסול מעסיקים