ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

ביום 12.1.14 הגיש התובע תביעתו, במסגרתה עתר כי ישולמו לו דמי פגיעה עבור התקופה שבין ה- 26.12.12 ועד ל- 26.3.12, בה שהה באי כושר בעקבות פגיעה בעבודה שארעה לו לטענתו, בהתאם להוראות סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק). לפי התובע, בשובו הביתה מעבודתו- עת עלה במדרגות הבניין המשותף בו הוא גר- החליק, נפל ונפגע בכתפו הימנית ובקרסול ימין. הנתבע מכחיש את טענות התובע ואת הסעדים להם הוא עותר.

לאחר שהתקיים בתיק דיון הוכחות, הוסכם על הצדדים כי לתובע ארע אירוע תאונתי בעבודה ביום 26.12.12, בשעה 17:00 או בסמוך לכך, כאשר היה בדרכו מהעבודה לביתו: התובע עלה במדרגות ביתו המשותף, החליק על מדרגה רטובה, ניסה לתפוס את עצמו עם יד שמאל במעקה המדרגות, לא הצליח למנוע את החלקתו, ונפל על כתף ימין ונחבל בה. הוסכם, כי האירוע הנ"ל הינו אירוע תאונתי בעבודה, בשל כך שארע לתובע בדרכו מהעבודה לביתו, כאמור בסעיף 80(1) לחוק (להלן- האירוע התאונתי). עוד הוסכם על הצדדים, כי בעניינו של התובע ימונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין בתחום האורטופדי, על מנת שיחווה דעתו בשאלה מהו הליקוי ממנו סובל התובע בכתף ימין; בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע המתואר לעיל ובין מצב כתפו של התובע; וכן יחווה דעתו בשאלת תקופת אי הכושר בגין פגיעה זו.

בהתאם להסכמות הצדדים, מונה דר' סמיון קרסניאנסקי, מומחה בכירורגיה אורטופדית, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין לשם מתן חוות דעת בעניינו של התובע (להלן- המומחה). המומחה, בחוות דעתו הנושאת תאריך 28.8.15, ציין כי התובע סבל משבר עם תזוזה של חלק הקירבני של עצם הזרוע/ הומרוס/ הימני מסוג שבר תת ראשי. לפי המומחה, התובע אף עבר ניתוח לשם שחזור פתוח וקיבוע השבר על ידי פלטה וברגים (ORIF). המומחה עוד הוסיף - לאחר שבחן את התשתית העובדתית שהועברה לעיונו על ידי בית הדין, כמו גם את סיכומי האשפוז וקבלה ותיעוד רפואי שהוצג בפניו- כי קיים קשר סיבתי בין הליקוי שזיהה אצל התובע לבין האירוע התאונתי מיום 26.12.12, מעל לכל ספק, וכי התובע נחבל בכתפו הימנית תוך כדי נפילה במדרגות. באשר לתקופת אי הכושר ההולמת, השיב המומחה כי גם תעודה רפואית ראשונה לנפגע בתאונה מיום 20.2.13, המכסה תקופת אי כושר של כחודשיים- היינו, מיום 26.12.12 ועד ל- 26.2.13, וגם אישור מחלה מיום 6.3.13- בו מצויין כי התובע אינו מסוגל לעבוד בין ה- 26.12.12 ועד ל- 26.3.13- מיוחסים לנזק שנגרם כולו לתובע, עת נפל ונחבל ביום 26.12.12, במהלך האירוע התאונתי (להלן- חוות הדעת).

בהודעותיו מהימים 16.2.16 ו- 10.3.16, עדכן הנתבע כי לאחר עיון בחוות הדעת, ובעקבות התייעצות שערך, הוחלט לאשר את התביעה בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, כך שישולם לתובע עבור תקופת אי כושר לפי תעודות אי הכושר בלבד- היינו, בין ה- 26.12.12 ועד ל- 26.2.13- ולא עבור התקופה בגינה הונפקה לתובע תעודת מחלה. בתשובתו מיום 2.3.16 הסכים התובע למתן פסק דין על יסוד חוות הדעת, באופן בו תוכר מלוא תקופת אי הכושר- כולל התקופה בה לתובע הונפק אישור מחלה, היינו ה- 26.2.13 ועד ל- 26.3.13.

לפיכך, לאור חוות דעת המומחה והודעות הצדדים, יש לקבוע כי ביום 26.12.12 ארעה לתובע פגיעה בעבודה, על פי סעיף 80(1) לחוק. זאת, משהתקיימו אצל התובע כל התנאים הנדרשים לשם כך: קיומו של אירוע תאונתי מיום 26.12.12 תוך כדי הליכת התובע מעבודתו למעונו; קיומה של פגיעה גופנית- שהיא, בהתאם לממצאי המומחה, שבר עם תזוזה של חלק הקירבני של עצם הזרוע/ הומרוס/ הימני מסוג שבר תת ראשי, אשר הצריך ניתוח לשם שחזור פתוח וקיבוע השבר על ידי פלטה וברגים (ORIF); וקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לבין האירוע התאונתי- מסקנה עליה עמד המומחה בחוות דעתו (דב"ע (ארצי) נב/0-88 קופטי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 169, פסקאות 3-4 (1995)).

באשר לשאלת תקופת אי הכושר אשר על אורכה חלקו הצדדים- לאחר שעיינו בחוות הדעת, כמו גם בהודעות הצדדים, אנו קובעים כי יש לקבוע את תקופת אי כושר כפי שקבע אותה המומחה, היינו בין ה- 26.12.12 ועד ל- 26.3.13, גם אם התובע לא המציא תעודה רפואית לנפגע בעבודה עבור כל התקופה. משהמומחה קבע כי מדובר בתקופת אי כושר הקשורה כולה לפגיעה בעבודה, מתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 92 לחוק, לשם תשלום דמי פגיעה. הפגם הטכני אשר נבע מהיעדר תעודות לנפגע בעבודה עבור התקופה שבין ה- 26.2.13 ל- 26.3.13 התרפא בעצם מינוי המומחה בהליך כאן, אשר נתן חוות דעתו. יודגש, כי תשלום דמי הפגיעה לתובע יהיה בכפוף להתקיימות יתר התנאים הקבועים בחוק.