ב"ל 22371-07-16 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע נפגע באירוע ירי בפאתי העיר טייבה. האם היה התובע בדרכו לעבודתו במשרד רואה החשבון או בדרכו ללקוח שלו או שמא למקום לא נודע והאם אירוע הירי קשור לסכסוך משפחתי של התובע – זוהי הסוגיה העומדת להכרעת בית הדין בתיק דנא.

העובדות והמחלוקת

1. התובע יליד 1975, גרוש ותושב העיר טייבה.

    

2. התובע הוא עורך דין, בעל משרד רואה חשבון ומנהל XXXXXX.

    

3. במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה ובמסגרת עבודתו כרואה חשבון וכמנהל בXXXXXX, היה התובע מגיע כמדי יום בין השעות 13:00- 14:00 ועד בערך לשעה 17:00 לנהל את הXXXXXX, להנחות את העובדים והמרצים ולפקח על הפעילות השוטפת.

    

4. במקביל לעבודתו בXXXXXX אשר נמצא גם בבעלותו, מנהל התובע את משרד רואה החשבון שלו.

    

5. לטענת התובע –

   "ביום 3.1.16 בערך בין השעה 17:00 - 17:15 יצא התובע מהXXXXXX, התישב ברכבו ונסע לעבוד במשרדו לראיית חשבון שבעיר טייבה. בהגיעו לעיר טייבה וליד תחנת המשטרה וממול לתחנת הדלק סונול נורו לעבר רכבו מרכב הנחזה לרכב מסוג מאזדה מספר יריות אשר כמה מהם חדרו את גוף הרכב ופגעו בתובע, בין היתר, גם באזרח נוסף בשם מוחמד ברנסי"

   (סעיף 6 לכתב התביעה) (להלן: "האירוע" או "אירוע הירי").

    

6. התובע פנה לביה"ח ושם אושפז וטופל.

    

7. משטרת ישראל חקרה את אירוע הירי וסגרה את תיק החקירה מחוסר ראיות (נספח ה' לכתב התביעה).

    

8. ביום 21.2.16 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה למל"ל בגין האירוע הנטען מיום 3.1.2016.

    

9. ביום 18.5.16 דחה הנתבע את תביעת התובע.

    

10. הצדדים חלוקים אם ביום 3.1.16 אירעה לתובע תאונת עבודה.

     

     

    טענות הצדדים

     

    טענות התובע

     

    1. אין מחלוקת כי לתובע אירעה תאונה ושהוא מבוטח בענף נפגעי עבודה אצל הנתבע.

        

    2. המחלוקת היא לעניין תוואי הדרך של התובע באותו יום והקשר הסיבתי בין התרחשות התאונה לבין היותו של המבוטח בדרכו. קרי, האם התאונה נובעת מסיכוני הדרך.

        

    3. הנתבע דחה את התביעה רק בנימוק כי אירוע הירי אירע על רקע אישי, עקב סכסוך משפחתי (נספח ז' לתצהיר התובע) ולא בהקשר של תוואי הדרך.

        

    4. התובע הוכיח בראיה אובייקטיבית (דו"ח איכון) כי עזב את מקום פלוני בשעה 17:26 ושהה באזור טייבה בשעת הפגיעה.

        

    5. התובע היה בדרכו לפגישת עבודה עם לקוח בטייבה ולאחר מכן ביקש לשוב למשרדו.

        

    6. חנות הלקוח ומשרדו של התובע נמצאים בסמיכות מקום. אין נפקות אם היה בדרכו למשרד או לחנות לקוחו שהיא חלק משגרת עבודתו. אין הבדל אם נסע ללקוח או למשרד.

        

    7. גרסת התובע נתמכה בעדויות: 2 עובדות המשרד והלקוח, מ'.

        

    8. התובע הוא אדם נורמטיבי ואין כל היבט עברייני בעברו.

        

    9. התובע העלה בפני חוקר המשטרה וביוזמתו כי מישהו מבני המשפחה של גרושתו יכול לפגוע בו אך בהמשך הטיל ספק באפשרות זו.

        

    10. האדם הנוסף שנפגע באירוע, מר אחמד בראנסי, סירב למסור עדות ולומר כיצד נפגע ואף התפנה בכוחות עצמו וטופל ע"י אדם שזהותו לא ידועה.

         

    11. מר ואל בראנסי נחקר כחשוד ע"י המשטרה, הוא בעל אותו שם משפחה של הנפגע הנוסף, דבר היכול לרמוז על ריב משפחתי.

         

    12. בגוף התובע לא נמצאו קליעים או רסיסים למרות שנאספו 15 תרמילי קליעים בזירה, דבר המרמז כי התובע לא היה היעד שאליו כוון הירי.

         

    13. על פי ממצאי המשטרה קיים קשר אפשרי בין האירוע לאירועים נוספים משנת 2012, 2015. התובע אינו קשור לאירועים קודמים אלו.

         

    14. האזור בו נפגע התובע הוא אזור מועד לאירועים דומים.

         

    15. תיק החקירה בעניינו של בראנסי נסגר מבלי שנמצאו ראיות להעמדת איש לדין. תיק החקירה של בראנסי נוהל ברישול (אין תיעוד רפואי, לאחר בדיקת מעבדת הנשק בעניין התרמילים לא נערך מעקב ואין תשובת המעבדה לבדיקה). ייתכן שלגורמי החקירה לא היה עניין לחקור כראוי את הפרשה.

         

    16. הסבירות כי הייתה כוונה לפגוע בבראנסי יותר מאשר בתובע.

         

    17. במאזן ההסתברויות שכנע התובע שלא נפגע באירוע שכוון אליו אישית ובכל מקרה על הספק לפעול לטובת התובע.

         

    18. התובע עותר לקבל תביעתו.

         

        טענות הנתבע

         

        1. התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליו כעצמאי להוכחת תביעתו.

            

        2. הרקע לפגיעתו של התובע באירוע לא נבע מסיכוני הדרך אלא על רקע אישי, סכסוך אישי של התובע בעקבות גירושיו.

            

        3. התובע הציג מספר גרסאות לאן נסע: לביתו, למשרדו ולפגישה עם לקוח. התובע לא הוכיח את יעד הנסיעה.

            

        4. התובע לא הוכיח כי תכלית הנסיעה לא הייתה פרטית. על פי הפסיקה די בכוונת המבוטח לסטות מהדרך לצורך סידורים אישיים למרות שלא התבצעה סטייה בפועל כדי לדחות את התביעה (עב"ל 23434-09-12 רוזה סוקולוב – המל"ל).

            

        5. בכתב התביעה טען התובע שהיה בדרכו למשרדו בטייבה, בטופס התביעה טען שהיה בדרכו למשרד "לערוך דוחות" ובתצהיר טען שהיה בדרכו לפגישה עם לקוח. ריבוי הגרסאות מעיד על חוסר מהימנות.

            

        6. התובע לא המציא ראיה אובייקטיבית לקיומה של הפגישה למרות שהעיד שניהל יומן במכשיר האייפון אך טען שהחליף את המכשיר. ברם התובע לא הציג גיבוי של המכשיר בענן.

            

        7. התובע לא ידע לומר מתי קבע את הפגישה למרות שבעדותו בשלב מאוחר זכר.

            

        8. העד מר מ' טען שהגיע ביום האירוע למשרדו של התובע בשעה 09:00 – 10:00 אך התובע לא היה במשרד. גב' ס' העידה כי הלקוח הגיע בשעה 14:00 למשרד התובע והפקידה התקשרה לתובע בנוכחות הלקוח ושאלה את התובע אם פגישה בשעה 18:00 יתאים לו ברם הלקוח העיד שלא נכח בשיחת הטלפון אך נאמר לו שהפגישה תתקיים בערב.

            

        9. מדו"ח האיכון התברר כי לילה קודם אשפז את אימו בבית החולים. לא ברור היכן שהה התובע ביום אירוע – בעבודתו או במקום אחר.

            

        10. העד טען בעדותו בשנת 2018 כי הגיע למשרד התובע לתאם פגישה ובעדותו בשנת 2022 העיד כי הגיע על מנת לטפל במסמכים.

             

        11. לאור הסתירות של התובע ועדיו לא ניתן לקבל את גרסת התובע.

             

        12. הלקוח גם דיבר עם התובע בשעה 11:19 ובשעה 12:57 ולא ברור מדוע לא תיאמו השניים פגישה באותן שיחות טלפון.

             

        13. קשר טלפוני אינו מעיד על קיומה של פגישה. גרסת העדים סותרת את אופן קביעת הפגישה. שיחה שבוצעה, לטענת מר מ', רבע שעה טרם הפגישה לא מופיעה בדוח האיכון. מר מ' טען שהתקשר אל התובע מספר רב של פעמים לאחר אירוע הירי אך אין ביטוי לכך בדו"ח האיכון כאשר שיחות אחרות, לאחר הירי, נענו על ידי התובע. לכן, המסקנה היא כי לא קוימו שיחות כנטען.

             

        14. התובע הודה במשטרה כי הוא מסוכסך עם גרושתו ואף עצרו בעבר את התובע לכמה ימים על שאיים עליה. המשטרה עצרה את גיסו של התובע, ראמי חדיגה, כחשוד בירי. לא נמצאו חשודים נוספים בביצוע הירי.

        15. התובע נפצע בשתי רגליו ונמצאו פגיעות ירי בשתי רגליו של התובע כך שאין בסיס לטענת התובע כי לא נורו אליו קליעים.

             

        16. התובע העיד במשטרה כי ירו עליו מרכב מאזדה מספר פגיעות על דלת הנהג. המספר הגדול של היריות הופנו כלפי התובע ולא לפצוע הנוסף. אופי הירי מעיד על ירי מכוון ולא ירי תועה.

             

        17. היה על התובע להביא ראשית ראיה כי מדובר בטעות בזיהוי (עב"ל 50811-12-15 גידי אביטבול – המל"ל).

             

        18. העובדה שהנשק היה מעורב באירועים קודמים מחזקת את העובדה כי הירי בוצע לעבר התובע כיעד. בתיק המשטרה לא עלתה השערה כי הנפגע הנוסף מעורב באירוע.

             

        19. גיסו של התובע שהה ביום האירוע באזור מקום פלוני אך לא ידע לומר באיזה רכב נסע ולא ידע לומר מתי הגיע למקום פלוני. החשוד המרכזי באירוע הגיע לחקירה ללא הפלאפון שלו ונסע ברכבים של אחרים למרות שברשותו רכב.

             

        20. הגרסאות שמסר התובע בפני ביה"ד באשר לאירועי היום ולתכלית לשמה נהג ברכבו עת נקלע לאירוע הירי לא היו עקביות ומתעורר ספק באשר לנכונות גרסתו. השינויים בגרסאות התובע מעידים על חוסר מהימנות.

             

        21. התובע ועדיו לא סיפקו גרסה סדורה בעניין תיאום הפגישה ויש בכך להפריך את גרסת התובע כי היה בדרך לפגישה.

             

        22. קיימות סתירות לעניין החתימה על התצהירים שהוגשו מטעם התובע:

             

            התובע טען כי היה לבדו עת חתם על תצהירו מנגד עדיו של התובע טענו כי הגיעו לחתום ושהו יחד במשרד.

             

            על פי גרסת התובע, התצהירים נשלחו אליו באמצעות דואר אלקטרוני על ידי עורך הדין המייצג בתיק והתצהירים נחתמו בפני עו"ד ארין כי לחסוך נסיעה עד לתל אביב "הוא שלח במייל" (עמ' 11 לפ' שורה 13 לעדות התובע).

             

            בניגוד לגרסת התובע , גב' ס' טענה כי התצהיר הוקלד על ידי עו"ד ארין, כך: "היא כתבה זאת והקלידה ושאלה אותי" (עמ' 12 לפ' שורה 11 לעדות בראנסי) אך בפרוטוקול מיום 22.6.22 שינתה את גרסתה וטענה כי שוחחה עם עו"ד איציק מועלם (עמ' 38 לפ' שורה 31), לא ברור כיצד זיכרונה של העדה "השתפר" כעבור למעלה מ 4 שנים (ראו לעניין זה סעיפים 65 63, 64, 67, 68 לסיכומי הנתבע).

             

        23. גרסת העדים לא התיישבה עם דו"ח האיכון.

             

        24. הטענה החדשה שעלתה שהתובע היה בדרכו לביתו היא טענה בעלמא.

             

        25. התובע לא הוכיח לאן נסע ובשים לב לסתירות שעלו בעדויות, יש לדחות את התביעה.

             

            שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק הדין.

             

            עדויות

             

            שמעתי את עדות התובע ואת העדים מטעמו:

            מר מ', אחד מלקוחותיו של התובע;

            גב' ס', יועצת מס ועובדת במשרד התובע;

            גב' א', רואת חשבון ועובדת במשרד התובע.

             

            הכרעה

             

            1. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

                

            2. במקרה דנא, אין מחלוקת כי מדובר בתאונה קרי, אירוע פתאומי חיצוני אשר שניתן לאתרו בזמן ובמקום. התובע נפגע בשעת נסיעה ברכבו.

                

            3. כמו כן, אין מחלוקת כי התובע מבוטח על פי חוק הביטוח הלאומי (כשכיר וכעצמאי).

                

            4. תאונה שאירעה תוך כדי הליכתו של המבוטח מן העבודה למעונו או להיפך או מעבודתו למקום עבודה אחר תחשב על פי החוק כתאונת עבודה, כאמור בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי: 

                

               "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

               (1)אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;"

                

            5. מכאן כי יש לקבוע מה היה תוואי הנסיעה של התובע. האם היה התובע מדרך מעבודתו אל עבודתו האחרת או שמא היה בדרכו למקום אחר.

                

            6. למרות שהנתבע לא דחה את התביעה מסיבה זו, לא יכולה להיות מחלוקת כי התובע יצא ממקום פלוני, מקום עבודתו של התובע בשעה 17:26 (ראו דו"ח מספרי הרכבים אשר יצאו ממקום פלוני ביום 3.1.16 וכן ראו דו"ח איכון) ופניו היו מועדות לעיר טייבה (דו"ח האיכון). התובע נפגע בכניסה לעיר טייבה בשעה 18:00 (ראו דו"ח פעולה 5-013-0214 מאת משטרת ישראל).

                

            7. ברור כי בדיעבד לא ניתן לדעת לאן התכוון להגיע: לביתו, למשרדו, לחנות לקוחו או למקום אחר. אולם ברור בסבירות גבוהה כי נסע ללקוח או למשרדו. אבל גם אם היה בכוונתו להגיע לביתו, גם אז מדובר בתאונת עבודה.

                

                

            8. דו"ח האיכון מאמת את תוואי הנסיעה של התובע, השיחות שניהל התובע עם הלקוח יום קודם לאירוע (2 שיחות) וביום האירוע בשעה 11:19 ובשעה 12:57 (ראו דו"ח האיכון, מספר טלפון XXXXXXXXXX). כמו כן כעולה מדו"ח האיכון כי היו שיחות רבות עם משרדו (XXXXXXXXX) מאמת את גירסתו של התובע לעניין תיאום שעת הפגישה עם הלקוח בשעות הערב סמוך לשעת הפגיעה 18:00. עדותו של התובע הייתה מהימנה בעיניי.

                

                

            9. אנו סבורים כי נוכח תכיפות השיחות בין התובע ללקוח (מ') ומשהלקוח אף הגיע למשרדו של התובע בבוקר ושוחח אתו פעמיים (ביום 2.1.16). נראה כי הלקוח היה לחוץ להיפגש עם התובע לכן, קיימת סבירות גבוהה כי בכוונת התובע היה לנסוע אליו.

                

            10. משכך, אנו קובעים כי התובע נסע ממקום עבודתו במקום פלוני אל הלקוח או משרדו ובמקרה דנא אין נפקות משפטית לאן נסע (למשרדו או ללקוח).

                 

                סיכוני הדרך

                 

            11. על פי הדין תאונה שאירעה לעובד בדרך לעבודתו תוכר כתאונת עבודתה רק אם היא נובעת מ'סיכוני הדרך". בפסיקה נקבע כי תאונת עבודה תוכר שכזו ובלבד שמתקיים "קשר סיבתי עם סיכון הדרך ועם זמן הדרך, כלומר תאונה שאירעה בזמן היותו של המבוטח בדרך ועקב סיכוני הדרך" (מנחם גולדברג. עוקדן הביטחון הסוציאלי. מהדורת פברואר 2012. עמ' 1.183). סיכוני הדרך יקבעו על פי רוח הזמן והנסיבות והם כוללים יסוד של פתאומיות ואי ציפיות וכן עלינו לשאול האם המבוטח יכול היה לשלוט בסיכון, האם יכל להקטינו או להימנע ממנו. אם למבוטח לא הייתה שליטה על הסיכון, המקרה יבוא בגדר "סיכוני הדרך".

                 

            12. בתקיפות על רקע פלילי על בית הדין להשתכנע כי לא כוונו כלפי המבוטח הנפגע.

                 

            13. לכן, עלינו להכריע אפוא אם מדובר בהיקלעות התובע ליריות שאינן קשורות אליו או בסכסוך אישי.

                 

            14. האם הירי קשור לתובע? היה על הנתבע להראות קשר סיבתי בין האירוע לתובע וכי לא מדובר בכדור תועה. הנתבע נסמך על דברי התובע בעצמו שאמר במשטרה כי הוא מסוכסך עם גרושתו ברם המשטרה חקרה את גיסו ולא מצאה בסיס לחשד זה ושחררה את גיסו של התובע.

                 

            15. ביה"ד אינו מחליף את משטרת ישראל בחקירותיו אלא שיש להביא בפנינו ראשית ראיה ע"י הנתבע לקשר האישי של התובע לפגיעה. לא נמצאה ראיה כזו. לא רק שלא הובאה ראשית ראיה ע"י הנתבע אלא שהתובע העלה ספק בליבנו כי ייתכן שהנפגע השני הוא זה שהיה היעד לירי שכן ההתנהגות של הנפגע הנוסף מעוררת חשד: אי רצונו להתפנות לביה"ח, סירובו ליתן עדות, הפגיעה בבטנו וברגלו ושמות המשפחה הזהים של הנפגע הנוסף לחשוד בירי (בראנסי ואל – ראו הודעת חשוד). ייתכן שמדובר בצירוף מקרים ובשמות משפחה זהים אך די בכך כדי לעורר ספק באשר לתיאוריה של הנתבע. זאת, בצירוף העובדה כי לתובע אין עבר פלילי. לא נעלם מעיניי כי התובע נעצר בעבר מאחר שעלה חשד שהוא איים על גרושתו. האירוע היה חד פעמי ומדובר באדם נורמטיבי (בעל משרד רו"ח). והעיקר – המשטרה סגרה את תיק החקירה בהיעדר ראיות ואף לא חקרה של הנפגע הנוסף ואת ייתכנות הקשר שלו לאירוע.

                 

            16. לא זו אף זו, התברר כי כלי הנשק שאתו בוצע הירי היה מעורב באירועי ירי קודמים. לכן, אילו היה מדובר בסכסוך משפחתי של התובע סביר להניח שלא היה ניתן לקשור את אירוע הירי באירועי ירי קודמים.

                 

            17. זאת ועוד, האזור בו נפגע התובע הוא אזור מועד לאירועי ירי (כעולה מאתרי החדשות השונים) או למצער לא הוכח אחרת ע"י הנתבע.

                 

            18. לא נעלם מעינינו כי אכן נתגלו סתירות בעדויות אולם אנו מייחסים זאת לחלוף השנים (6 שנים מאז האירוע) ולא מעבר לכך ואכן התובע יכול היה להמציא יומן פגישות מהענן, אולם כל אלה אין בידם להוכיח כי התובע היה לא בדרכו לעיר טייבה.

                 

            19. השערות על קרות האירועים אין בהן די כדי לגרום לדחיית התביעה.

                 

            20. זאת ועוד, מאחר שאנו מצויים בתחום הביטחון הסוציאלי פועל הספק לטובתו של התובע (דיון (ארצי) מט/05-120 המוסד לביטוח לאומי - קרולה טישלר, כא (1) 022 (1989)).

                 

                סוף דבר

                 

            21. התביעה מתקבלת במלואה.

                 

            22. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 750 ₪.

                 

                ניתן היום, ‏י"ד תשרי תשפ"ג (‏09 אוקטובר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.