ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
25818-06-15
23/02/2017
|
בפני השופטת:
שרה מאירי-אב"ד
|
- נגד - |
תובעת:
א.ב. עו"ד אלי מלול
|
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד שרון חג'ג'
|
פסק דין |
הרקע וההליך:
1.בתביעה שבפנינו עותרת התובעת כנגד החלטת הנתבע שדחה תביעתה להכיר בפגיעה מ-14.2.12 (שמאוחר יותר אובחנה כאירוע מוחי), כפ"ע.
התובעת, ילידת 1971, נקלעה שנים קודם לפיטוריה, לקשיים כלכליים בגינם לקחה הלוואות רבות מהבנקים ומחברות האשראי ואף הגישה תביעה להכרה במצבה כפושטת רגל (1939-02-14). התובעת הסתירה חובה מממוניה מחשש כי תפוטר, עד אשר הודיעה עליהם לממונה הישירה, שניסתה לעזור לתובעת בחובותיה בחברת ישראכרט. לאחר כשבוע הודיעה לה חברת "טנגרם בע"מ" ("המעסיק"/"טנגרם") כי ישראכרט ביקשה להפסיק עבודתה אצלם וכתוצאה מכך נמסר לה ביום 11.1.12 מכתב הפסקת עבודה (בתוקף מ-10.2.12).
במהלך ההודעה המוקדמת קיוותה לשינוי רוע הגזירה ואף שוחחה עם מעסיקה בטנגרם שהביע נכונות למצוא לה עבודה במקום אחר.
משמומשו בסופו של דבר פיטוריה חרב עליה עולמה, משתאבד הבטחון התעסוקתי והאפשרות לשלם חובותיה. שכרה אצל מעסיקה היה גבוה בהרבה מממוצע השכר במשק.
ביום 14.2.12 החלה להרגיש כאבי ראש, רדימות בלחי שמאל ובפה וב-2.3.12 אושפזה עקב תחושת נימול בלשון, בפנים, אצבעות כף יד ימין וקושי בדיבור.
עד כאן בתביעתה.
2.הנתבע הכחיש טענות התובעת וטען כי פיטורי התובעת היו צפויים וכי הפיטורים לא נוגעים לעבודתה אלא הם על רקע הסתבכותה הכלכלית ומשכך, בדין נדחתה התביעה, הפיטורים אינם אירוע חריג, ולא אירוע חריג בעבודתה, מה גם שתלונותיה הרפואיות קיימות עוד קודם לכן.
3.התובעת הגישה תצהיר ע"ר מטעמה ועדותה נשמעה בפנינו ביום 28.9.16.
כן נשמעה עדותו של מר רז ירון, מנכ"ל טנגרם ("רז") מטעם הנתבע, כשעדותו הראשית הייתה הודעתו לחוקר הנתבע מ-21.9.14.
סיכומי הצדדים הוגשו לבקשתם בכתב.
ההכרעה:
4.על התובעת להוכיח אירוע חריג, שארע לה, לטענתה, בעבודה, טרם הליקוי הרפואי.
אין חולק כי בפועל, התובעת אינה מפרטת (ממש) ארוע חריג שארע לה והגם שלטענתה, קיוותה כי פיטוריה לא ימומשו, אינה מתארת חריגות כלשהי (מיזמתה), מעת שהודיעו על פיטוריה, ולמעשה, אף לא בעצם פיטוריה.
ראוי להפנות לכך כי ברור היה אף מתצהירה כי התובעת ידעה כי עבודתה בטנגרם "תלויה על בלימה" ומשכך, לא גילתה כל תקופת עבודתה את קשייה הכלכליים ומקורם!
התובעת מציינת בתצהירה (ס' 6) כי "כאשר הבנתי שיתגלה שיש לי חובות למקום עבודתי" – החליטה לשתף את הממונה הישירה בישראכרט על מצבה הכלכלה וחובותיה לישראכרט ; ומנגד, בתביעתה טענה כי "טרחה להסתיר סודה מהממונים עליה, עד שקיבלה החלטה לגלות סודה").