פקיד תביעות מטעם הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, דחה את תביעת התובעת, גננת במקצועה, להכרה במחלת עור בה לקתה כפגיעה בעבודה, בעקבות חשיפה לשמש ובמסלול המיקרוטראומה. מכאן תביעה זו.
התשתית העובדתית המוסכמת
בדיון שהתקיים ביום 15.07.21, הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה ברפואת עור, שיתבקש לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי, על יסוד העובדות המוסכמות הבאות:
"התובעת הינה ילידת 1958 להורים ממוצא רומני. התובעת עבדה כגננת משנת 1985 ועד לפרישתה בשנת 2020. עד לשנת 1990 עבדה התובעת 6 ימים בשבוע – מ- 8:00 ועד 12:30, החל משנה זו ועד שנת 2016 עבדה 5 ימים בשבוע - משעה 8:00 עד 14:00 והחל משנה זו ועד לסיום עבודתה עבדה במשך 3 ימים בשבוע גם כן מ- 8:00 עד 14:00. במהלך עבודתה נחשפה לשמש או לצל חלקי מאוד במשך שעתיים ביום, בעיקר בין השעות 11:00 עד 13:00.
הצל החלקי הנזכר לעיל, נוצר מכך שהחל משנת 2005 לערך החלו לתלות בד רשת מעל מתקני המשחקים שסיפק את אותו צל חלקי. החל משנת 2010 כבר היה גג קבוע מעל גני המשחקים. עד שנת 2007 לא חבשה התובעת בכלל כובע, לא מרחה קרם הגנה ולא לבשה חולצה עם שרוולים ארוכים, החל משנה זו שבה הופיעו לטענתה נגעים ראשונים, היא החלה למרוח על הפנים קרם הגנה וללבוש חולצה ארוכה. במהלך חייה התובעת לא עשתה ספורט חוץ ולא נהגה להשתזף בשמש".
על בסיס העובדות המוסכמות שלעיל, הועבר התיק למתן חוות דעתו של ד"ר אייל פרץ, מומחה יועץ רפואי בתחום העור.
באשר לקיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת, לרבות על דרך החמרה, קבע המומחה כך:
התובעת עבדה כגננת במשך 35 שנים ובמסגרת עבודה נחשפה לשמש או צל חלקי כשעתיים ביום. הופעת גידולים מסוג BCC ו- SCC קשורה באופן ישיר לחשיפה ממושכת לשמש, לאורך שנים.
במקרה הנוכחי, הגידולים הופיעו באזורים חשופים לשמש, והתובעת אכן נחשפה לשמש למשך תקופה ארוכה.
המינימום הנדרש להכרה בקשר הסיבתי בין העבודה לסרטן עור הוא עבודה בשמע לפחות לאורך 10 שנים במצטבר, אך לא בהכרח באופן רציף, למשך 4 שעות ביום.
התובעת נחשפה במשך 35 שנים (יותר מפי 3), שעתיים ביום בלבד (חצי מהזמן הדרוש). ניכר שהחשיפה לשמש לאורך 35 שנות עבודתה "מפצה" על חשיפה יומית קצרה יחסית. חישוב שעתי לפי 300 ימים בשנה עומד על 21,000 שעות חשיפה (שעתיים ביום במשך 35 שנים) לעומת 12,000 שעות (4 שעות ביום לאורך 10 שנים).
האנמנזה כן יכולה לבסס קשר סיבתי להתפתחות סרטן עור או לכל הפחות לתרום תרומה משמעותית להתפתחותו. ראוי לציין שאין בידינו מידע לגבי הרגלי החשיפה לשמש של התובעת מחוץ למקום העבודה כך שלא ניתן להעריך את תרומתם להתפתחות הליקוי ביחס לעבודתה.
לפיכך, ניתן לקבוע בסביבות של מעל 50% שתנאי עבודתה השפיעו על הופעת הליקוי".
באשר לאופן הפגיעה, קבע המומחה כך:
"בהחלט ניתן לומר שמחלתה של התובעת נגרמה על דרך של "פגיעות זעירות" (פגיעה כרונית מתמשכת של קרני השמש) שהצטברו לכדי נזק מצטבר אשר גרם להתפתחות מחלתה, סרטן עור מסוג BCC / SCC".
ובאשר ל"מאזן ההשפעות" קבע המומחה כך:
"כאמור, קיים קשר הדוק בין חשיפה ממושכת לשמש להתפתחות גידול סרטני מסוג BCC / SCC. לעבודת התובעת, אשר במהלכה היא נחשפה לשמש או צל חלקי שנתיים ביום, במשך כ- 35 שנים, יש השפעה משמעותית על הליקוי, בשיעור של 20% ומעלה.
תמצית טענות הצדדים
התובעת טוענת שבחוות דעתו של המומחה, לרבות במענה לשאלות ההבהרה, הוכח קיומו של קשר סיבתי בין עבודתה, וחשיפתה המצטברת לשמש במהלך השנים במסגרתה, לבין הופעת גידולי עור מסוג BCC, SCC. עוד נטען כי הנתבע נוהג לדחות תביעות מעין אלו באופן עקרוני, בטענה שחשיפה לקרני השמש אינה עונה להגדרת המיקרוטראומה, ושמדובר בהליך תחלואתי מתמשך. התובעת גם ציינה שבניגוד לחוות דעת מטעמה, המומחה לא נדרש לשתי מחלות נוספות שנתגלו אצלה, אך בהינתן המסקנה שאליה הגיע, אין היא עומדת על טענותיה בקשר לאלו.
הנתבע טוען שקביעת המומחה שאכן ישנו קשר סיבתי בין עבודת התובעת לבין מחלתה התבססה על עובדות שגויות, וכי לא הוכח קיומה של מיקרוטראומה בהתאם למנגנון הפגיעה הזעירה. עוד נטען שגם תשובות המומחה לשאלות ההבהרה לא סיפקו עדות לקשר שכזה.
דיון והכרעה
בעניין סיטרוק (בר"ע7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' סיטרוק (15.7.13)) נקבע כך, על ידי כב' סגן הנשיאה (כתוארו אז) יגאל פליטמן:
"כאשר מדובר בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, לאחר שהונחה מסכת עובדתית מתאימה, יש לברר שלושה נושאים: האחד - קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; השני - האם הפגיעה נעשית במנגנון המיקרוטראומה; השלישי - מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים.
למען הסר ספק הננו מבהירים כי לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח. רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי כאמור מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים".
-
על פי הפסיקה על בית הדין ליתן משקל רב לחוות דעת שמוגשת על ידי המומחה היועץ הרפואי שמונה על ידו. בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עבל 388/05 וידר נ' המוסד לביטוח לאומי (28.2.06); עבל 310/07 בשארה נ' המוסד לביטוח לאומי (4.2.08); עבל 1035/04 ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי (6.6.05); עבל 64257-12-14 יהוד נ' המוסד לביטוח לאומי (9.8.16)).
על רקע המסגרת הנורמטיבית שלעיל, ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, וננמק:
ראשית המומחה קבע בחוות דעת מנומקת, שניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% את קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו הוא סובלת. המומחה הבהיר שקיומו של קשר זה מבוסס על החשיפה הממושכת של התובעת לקרינת שמש במהלך עבודתה, על פני שנים. עוד קבע, בהמשך לקביעתו בדבר היות המחלה ליקוי שנגרם "על דרך של פגיעות זעירות" (חשיפות חוזרות ונשנות לקרינת השמש)", שהשפעת העבודה על המחלה הייתה משמעותית, ומוערכת על ידו, כגורם למחלה, בשיעור של למעלה מ- 20%. מכאן, שמתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה להכרה בתביעה במסלול המיקרוטראומה;
שנית הנתבע בסיכומיו שם את הדגש על כך שמלכתחילה גיבש המומחה את מסקנותיו על יסוד עובדות שגויות – הוא כלל בתשתית העובדתית אמירה לפיה התובעת נחשפה לשמש במשך ארבע עד שש שעות ביום, בעוד שבפועל ובהתאם לתשתית העובדתית המוסכמת היא נחשפה לשמש רק במשך שעתיים ביום – אך עניין זה תוקן, לאחר בקשת הנתבע, ובהמשך נמסרה חוות-דעת המומחה על יסוד העובדות הנכונות (שעתיים חשיפה יומית לשמש בלבד);
שלישית איננו מקבלים את טענת הנתבע לפיה המומחה לא התייחס למנגנון הפגיעה, ולא הסביר כיצד יש בו כדי לגרום לפגיעה מיקרוטראומטית. המומחה השיב לשאלה בכך שלדעתו "פגיעה כרונית מתמשכת של קרני השמש" אשר גורמת להתפתחות סרטן העור, אכן יכולה להיחשב כ"פגיעות זעירות" לעניין הכרה במסלול המיקרוטראומה. נציין בקשר לכך, כי באופן כמעט שגרתי מקבלים בתי הדין האזוריים תביעות בגין סרטן מסוג זה, הנגרם בעקבות חשיפה לשמש (ראו למשל מן העת האחרונה: ב"ל 17094-02-18 וכטל נ' המוסד לביטוח לאומי (1.3.21, מותב בראשות כב' השופטת רויטל טרנר); ב"ל 25567-10-16 שקד נ' המוסד לביטוח לאומי (21.10.20)).
סוף דבר
התביעה מתקבלת. מחלת סרטן העור מסוג Basal Cell Carcinoma ((BBC ומסוג Spuamous cell carcinoma (SCC), שאובחנה אצל התובעת, מוכרת כפגיעה בעבודה.
בהינתן ייצוג התובעת על ידי הסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.
זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, י"ז חשוון תשפ"ג, (11 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
גב' הלן הרמור ,
נציגת ציבור עובדים
|
|
דורי ספיבק, שופט
סגן הנשיאה
|