פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובע, אשר עבד כמנהל צוות יבוא בחברת X בע"מ, להכיר בפגיעה מיום X.X.2014 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.בתאריך 25.12.2014 נשלחה לתובע הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון:

"הריני מצטער להודיעך, כי עלי לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך X.X.2014, על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים:

על פי האמור בסעיף לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. "

3.ביום 25.9.2017 התקיים דיון הוכחות בתיק והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

4.בהחלטה מיום 25.12.2017 קבענו כי הוכחה ראשית ראיה לכך שארע לתובע ביום X.X.2014 אירוע תאונתי כאשר הרים קרטון של נייר צילום ולאחריו חש כאב חזק בגב התחתון. לפיכך האירוע הוכר כאירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע.

5.לפיכך, מינה בית הדין מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום X.X.2014 לבין הליקוי ממנו סובל התובע, לפי העובדות הבאות:

5.1התובע, יליד 1962, עבד בזמנים הרלבנטיים כמנהל צוות יבוא בחברת X בע"מ.

5.2ביום X.X.2014, עת שהה במשרד, ניגש התובע לקחת קרטון נייר A4 ממכונת הצילום שבסמוך לחדרו, התכופף, אחז את הקרטון בשתי ידיו והרים אותו. תוך כדי שהתרומם, חש כאב חד וחזק בגבו התחתון (להלן: "האירוע").

5.3 מנהלו של התובע, מר ר', היושב בחדר סמוך, שמע את צעקתו של התובע, יצא ממשרדו ומצא את התובע מכופף ואחוז בקרטון הדפים. מר ר' סייע לתובע לשוב ולהתיישב במקומו.

5.4 התובע המשיך בעבודתו ביום האירוע תוך שהוא ישוב בכיסאו וסובל מכאבי גב ולבסוף יצא מהעבודה מוקדם יותר.

5.5 ביום 27.5.14 פנה התובע לרופא קופת חולים ודיווח לו שנתפס לו הגב. הרופא מצא לסג חיובי, איבחן כאבי גב תחתון והמליץ על חופשת מחלה ומשככי כאבים.

5.6 בתאריך 13.7.14 ביצע התובע בדיקת CT שהדגימה כי הוא סובל מבלטי דיסק בגב התחתון.

6. בהתאם לאמור, מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות, כדלקמן:

6.1 מהו ליקויו הרפואי של התובע בגבו כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

6.2 האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 26.5.14, כמתואר בעובדות המקרה?

6.3 האם השפעת האירוע התאונתי מיום 26.5.14 על מצבו של התובע בגבו, ככל שהיתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאות קונסטיטוציונלי.

7. בחוות דעתו מיום 18.3.18, השיב ד"ר אנג'ל לשאלות בית הדין כדלקמן:

א.מרישומי הרופאים בתיק הרפואי עולה כי בוצעה בדיקת CT לגב התחתון שהראתה בלט דיסק בגובה L3-4. כמו כן נראו בבדיקה אזורים ליטיים מרובים גם בגב התחתון וגם באגן (אזורים ליטיים הם אזורים של חסר עצם שיכולים להיות על רקע מטבולי, דלקתי או אף גידולי). הוזמנה בדיקת מיפוי עצם עקב כך. אין מידע במסמכים שנשלחו אלי אם בדיקה זו בוצעה ואם היתה התקדמות בבירור הממצא. בנוסף סבל התובע לאחר האירוע גם מכאבים בצוואר. בצוואר ידוע על פריצת דיסק עוד קודם לאירוע.

ב.מחלת הצוואר לא קשורה בקשר סיבתי לאירוע. גם האזורים הליטיים בגב התחתון אינם קשורים בקשר סיבתי כלשהו לאירוע הרמת קרטון הניירות. בלט דיסק בגב התחתון יכול בהחלט להיגרם או לפחות להחמיר באירוע כזה של כיפוף והרמת משא שבמהלכה הורגש כאב חד וחזק בגב התחתון.

ג.השפעת האירוע על בלט הדיסק בגב התחתון אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים או מצב קודם.

8.ביום 17.5.18 הגיש ב"כ הנתבע למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:

8.1בחווה"ד (תשובה א' סייפא) כתבת כי היתה לתובע פריצת דיסק בצוואר עוד לפני האירוע. האם ייתכן כי גם בלט הדיסק בגב, אותו אבחנת, היה עוד לפני הארוע? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

8.2בחווה"ד ציינת (תשובה ב' רישא) כי לתובע שני ליקויים שאינם קשורים לארוע. האם ייתכן כי בלט הדיסק בגב, אותו אבחנת, נבע מאותם גורמים שהביאו לשני הליקויים הנוספים? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

8.3בחווה"ד ציינת (תשובה ב' סייפא) שבלט הדיסק יכול להגרם או להחמיר כתוצאה מהאירוע. האם ביכולתך לקבוע אם הבלט נגרם או החמיר עקב הארוע? אנא הסבר כיצד.

8.4בהתחשב בתשובותיך לשאלות הנ"ל, אנא השב מחדש על שאלה ג', ונמק תשובתך.

8.5הנך מופנה לכך, שימי אבדן הכושר המוקדמים ביותר (27-29 מאי 14') שניתנו לתובע בגין האירוע, לפי התעודות הרפואיות לנפגע בעבודה, ניתנו עקב מצב הצוואר (שלדברים אינו קשור לארוע) ולא עקב מצב הגב. ימי הכושר שניתנו לתובע בגין הארוע, לפי התעודות הרפואיות לנפגע בעבודה, ונובעים ממצב הגב החלו רק קרוב לחודש (22.6.14) לאחר האירוע (26.5.14). האם השינוי באבחנה מחד, ופער הזמנים המשמעותי מאידך, משפיע על מסקנתן לעניין הקש"ס? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

8.6לאור השינוי באבחנה, האם ניתן לקבוע מהי תקופת אבדן הכושר הנובעת מהארוע? אנא נמק תשובתך.

9.במענה לשאלות ההבהרה מטעם הנתבע, השיב המומחה כדלקמן:

9.1לא בוצעה בדיקת CT לגב התחתון לפני האירוע. יש רישום בודד בשנת 2010 שמציין כאב גב ללא פרוט נוסף. לא ניתן לכן לדעת מתי נגרם בלט הדיסק המותני ואפשרי גם שזה תהליך ממושך והדרגתי. מסיבות אלה הניסוח בו השתמשתי הוא כי בלט דיסק בגב התחתון יכול בהחלט להיגרם או לפחות להחמיר (ההדגשות במקור- ת.ס) באירוע כזה של כיפוף והרמת משא שבמהלכה הורגש כאב חד וחזק בגב התחתון.

9.2ציינתי כי נראו אזורי חסר עצם באגן ובגב התחתון. אין לי מידע אם המקור לממצא זה זוהה. ליקוי זה אינו קשור לבלט הדיסק ולא יכול גם לגרום לו.

9.3מאחר שלא בוצעה בדיקת CT לפני האירוע אין דרך לקבוע בוודאות אם בלט הדיסק ארע או החמיר החמיר באירוע. עם זאת ציינתי כי יש רק רישום לקוני אחד קודם לאירוע שמזכיר כאב גב, וכן כי מנגנון האירוע של כיפוף והרמת משא שבמהלכה הורגש כאב חד וחזק בגב התחתון מתאים למצב בו בלט הדיסק ארע או החמיר.

9.4לאור תשובתי למעלה, אין שום שינוי בתשובה ג' לחוות דעתי.

9.5לא נמסרו לי תעודות המחלה. עם זאת כשאני קורא את הרישום בגיליון הרפואי ביום 27.5.14 אני רואה שהרישום מתייחס רק לגב התחתון ולא לצוואר. יש לכן לדעתי להכיר בתקופת אי הכושר שניתנה אז (27.5.14 עד 29.5.14). בתאריך 30.6.14 גם כן יש התייחסות רק לגב התחתון. מבחינה זו יש מקום להכי גם בתקופת אי הכושר שנקבעה אז (22.6.14 עד 20.7.14). אני חייב עם זאת לציין שהרופא לא רשם כל תלונות וממצאים ניכרים שיצדיקו תקופת אי כושר של חודש שלם ואפשרי ואפילו סביר שלא היתה באמת הצדקה קלינית לתקופת אי הכושר הזו. איני יכול לקבוע זאת בוודאות. הכרה בתקופת אי הכושר הינה לתת לתובע להנות מהספק גם אם הרופא לא עשה את תפקידו ולא טרח להקפיד על רישומים נאותים.

תקופת אי הכושר מ 21.7.14 עד 31.7.14 ניתנה בתאריך 21.7.14. הרישום אז מתייחס בעיקר לצוואר ולכן איני ממליץ להכיר בתקופת אי כושר זו כקשורה לאירוע בעבודה.

טענות הצדדים

10.בסיכומיו, טוען התובע כי יש ללכת על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי ולקבוע כי האירוע יוכר כתאונת עבודה וכי הנתבע יחוייב בתשלום דמי פגיעה לתובע. התובע סבור כי ממצאיו של המומחה ראויים וחד משמעיים, וכי יש לדחות את ניסיונות הנתבע לייחס את הפגיעה בצווארו של התובע לתאונה נשוא התביעה.

11.מנגד, טוען הנתבע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה – לא לעצם קרות האירוע ולא לעניין מועד האירוע. כן טוען הנתבע כי חוות דעתו של המומחה אינה מרימה את נטל ההוכחה במישור הרפואי משלל סיבות. כך למשל, טוען הנתבע כי המומחה הודה בתשובותיו כי לא ניתן לדעת מתי נגרם בלט הדיסק. כן, כי המומחה אישר כי תקופות אי הכשירות שניתנו לתובע ע"י רופאיו אינן מתאימות למצבו בעקבות האירוע, ועל כן יש לאשר רק את חלקן. משכך, טוען הנתבע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה הן לעניין הקש"ס והן לעניין הפגיעה עצמה (אבדן כושר עבודה).

דיון והכרעה

12.הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה - היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

13.מעיון בחוות דעתו הראשונה של המומחה (מיום 18.3.2018) עולה כי המומחה סבור כי בלט דיסק בגב התחתון יכול בהחלט להיגרם או לפחות להחמיר באירוע כזה של כיפוף והרמת משא שבמהלכה הורגש כאב חד וחזק בגב התחתון. כן סבור המומחה כי השפעת האירוע על בלט הדיסק בגב התחתון אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים או מצב קודם.

14.על עמדה זו חזר המומחה גם במענה לשאלות ההבהרה שהגיש הנתבע (חוות דעתו מיום 24.5.2018).

15.קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

16. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

17.בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

18.לא בכדי ביקש בית הדין מהמומחה לענות האם קיים קשר סיבתי לרבות החמרה בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע. גם אם לא ניתן לדעת מתי נגרם בלט הדיסק, הרי שהמומחה היועץ היה נחרץ בקביעתו כי האירוע "יכול בהחלט" להחמיר או לגרום לבלט בדיסק. לטעמנו, יש באמירה זו, שחזרה גם בתשובות המומחה, בכדי להרים את נטל ההוכחה באשר לקשר סיבתי זה.

19.המומחה התייחס לשאלות שהופנו אליו, ענה בפירוט, בענייניות ובכנות. כך למשל, כאשר נשאל בשאלה על תקופת אי הכושר שקבע הרופא המטפל, שם כתב כי לא נראה כי קיימת הצדקה לתקופת אי כושר בת חודש (22.6.14 עד ליום 20.7.14), אולם לדעתו יש לאפשר לתובע להנות מהספק ולאשרה.

20.בעניין זה דעתנו כדעתו של המומחה. חוק הביטוח הלאומי הינו חוק סוציאלי. הלכה פסוקה היא כי אף אם קיים ספק כלשהו, ונוכח הכלל של "עוול מול עוול" יש לפסוק לטובת המבוטח. כך למשל בעב"ל 62/98 המוסד לביטוח לאומי – נפתלי אדרי, פד"ע ל"ב 185, עמ' 191:

"... משמדובר ביישום חוק מחוקי הביטחון הסוציאלי, ההלכה היא כי קיימת "האפשרות לפסוק במקרה של ספק לאו דווקא מתוך מיצוי מלא של הכלל של חובת ההוכחה, אלא תוך הזדקקות למידת הסבירות, לכלל חומר הראיות, כולל חומר החקירה שבתיק המוסד לביטוח לאומי, כשכנגד עיני הפוסק גם השיקול של 'עוול' מול עוול'..."

בענייננו, בהתחשב במכלול הראיות ובמיוחד בחוות דעתו של המומחה הרפואי – ככל שנותר ספק- נוטה הכף באופן ברור לטובת התובעת, הן על פי מידת הסבירות והן על פי השיקול של "עוול" מול "עוול"."

21.וכן נכתב בבל (ב"ש 1989/00 סמירה ג'אבל נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 17.9.02):

"לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות דעתו של המומחה, ולאור עמדת הנתבע, אנו נעתרים לתביעה, ולו מחמת הספק, ובשל עמדת הנתבע בסיכום טענותיו, וקובעים, כי דין התביעה להתקבל. ראשית יצוין, כי בתביעות עפ"י חוק סוציאלי במקרים הנדונים על הספק לפעול לטובת המבוטח והנתבע לא השכיל לשלול הקשר הסיבתי, נטל המוטל עליו במקרה זה, לאור הסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995".

22.באשר לטענות הנתבע לעצם קרות האירוע, הרי שבית הדין כבר קבע לעניין זה בהחלטתו מיום 25.12.2017, ואידך זיל גמור.

סוף דבר:

23.התביעה מתקבלת.

24.אנו קובעים כי האירוע שאירע לתובע ביום 26.5.2014 הינו תוצאה של תאונת עבודה. הנתבע יזמן את התובע לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו כמקובל.

25.הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ שישולם בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ט, (23 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.