פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

האם יש להכיר בפציעת התובע בידו השמאלית, אשר ארעה עת החליק בבית המלון אליו הגיע לצורך השתתפות בהשתלמות מקצועית, כפגיעה בעבודה? זו השאלה שהונחה לפתחנו ובה עליה להכריע.

מבוא

1. התובע, טכנאי אלקטרוניקה בהכשרתו, עובד בחברת בזק (להלן- בזק או המעסיק), כמנהל מחלקת תשתיות אופטיות.

2. במועדים 3.10.21 עד 7.10.21 השתתף התובע בהשתלמות מקצועית במלון דן באילת (להלן – ההשתלמות).

3. ב3.10.21, היום הראשון להשתלמות, בסמוך להגעתו לבית המלון, החליק התובע בדרכו לעבר רחבת הכניסה של המלון, בקרבת ספי המדרגות, עת רגלו נתקלה בפס הדבקה ישן ובלוי, שהיה מורם מהרצפה. התובע איבד שיווי משקל ובניסיון לבלום את נפילתו נחבל בידו השמאלית (להלן – התאונה). לתובע אובחן לטענתו שבר בידו השמאלית.

4. תביעה שהגיש התובע לנתבע להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה נדחתה בנימוק ש"מדובר בהשתלמות בנושאים כלליים, אשר התקיימה מחוץ למקום העבודה ובחלקה אף מחוץ לשעות העבודה, ולא הוכח שלמעבידך עדין ריאלי בקיומה".

5. ביום 11.3.24 התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקר התובע על תצהירו וכן נחקר על תצהירו עד מטעם התובע, מר יוסי אשכנזי (להלן –העד). עוד נחקר, בחקירה ראשית ונגדית, עד מטעם הנתבע, מר יואב קיטה, מנהלו של התובע (להלן – המנהל).

6. הצדדים הגישו סיכומים כתובים.

   טענות הצדדים בתמצית

7. לטענת התובע יש להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה, שכן מדובר בפעילות נלווית לעבודה. נטען, בין היתר, כי ההשתלמות הועברה על ידי האיגוד המקצועי, מומנה על ידי המעסיק ולתובע שולם שכר עבודה רגיל עבור ימי ההשתלמות. עוד נטען כי השתתפות התובע בהשתלמות אושרה על ידי המעסיק, לאחר בחינת תכניה וכי בהשתלמות השתתפו עובדי בזק נוספים. הפגיעה עצמה ארעה בתחילת ההשתלמות, שלא במהלך פעילות פנאי, או פעילות פרטית או פעילות אחרת אשר מנותקת מתכניה המקצועיים של ההשתלמות.

8. לטענת הנתבע מנגד אין להכיר בהשתלמות כפעילות נלווית לעבודה, שכן המעסיק לא חייב את התובע להשתתף בהשתלמות, לא כל עובדי המעסיק השתתפו בהשתלמות, אישור המעסיק להשתלמויות מסוג זה ניתן על דרך השגרה, התשלום מבוצע ע"י האיגוד המקצועי מכספים שלכאורה שולמו על ידי התובע לאיגוד המקצועי במשך שנים, התובע נסע להשתלמות עם בת זוגו, ברכבו ולא בהסעה שארגן המעסיק. עוד נטען כי תכני ההשתלמות אינם רלבנטיים לעבודת התובע וממילא ההשתלמות קשורה לאיגוד המקצועי בלבד ולא למעסיק.

   מסגרת נורמטיבית

9. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995, קובע כי תאונת עבודה היא תאונה המתרחשת"תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו"של העובד"אצל מעבידו או מטעמו".

10. בשל שינויי העיתים והתפתחות שוק התעסוקה המודרני, אשר בו לעיתים העיסוק בעבודה משתרע מעבר לשעות העבודה ולמסגרות העבודה הרשמיות והמקובלות בתוך חצרי בית העסק, ניתנה למונח "תאונת עבודה" פרשנות דינמית, גמישה ותכליתית. בכלל זה הוכרו כתאונות עבודה גם אירועים תאונתיים אשר התרחשו תוך כדי ביצוע פעילויות "נלוות לעבודה", דוגמת השתלמויות, סמינרים, ימי גיבוש ואירועי ספורט ונופש – כל מקרה בהתאם לנסיבותיו [ר' בין היתר, עב"ל (ארצי) 91/99 אלברט אילוז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ז 209 (להלן – פרשת אילוז), עב"ל (ארצי) 58295-02-20 בשארה ח'ורי - המוסד לביטוח לאומי (28.2.21); עב"ל (ארצי) 1006/01 ירדנה שרתוק - המוסד לביטוח לאומי (28.8.02)].

11. בפרשת אילוז התווה בית הדין הארצי מבחן דו-שלבי לבחינת סוגיית ההכרה בפעילות כפעילות נלווית, הזוכה לכיסוי ביטוח בהתאם לחוק אם לאו. בשלב הראשון יש לבחון האם האירוע כולו בו נטל העובד חלק הינו פעילות נלווית לעבודה. מבחן זה מורכב ממבחני משנה שונים, אשר העיקרי בהם הוא מידת הענין שיש למעסיק בקיומו של האירוע. ענין זה נבחן בהתאם למבחן הסבירות ותוך מתן משקל מתאים לכל אמת מידה שנבחנת. בשלב השני, וככל שנעברה המשוכה של היות האירוע בכללותו פעילות נלווית לעבודה, יש לבחון האם הפעילות הספציפית בה עסק העובד בעת שנפגע היתה חלק אינטגרלי מהאירוע אשר הוכר כפעילות נלווית [ר' גם בג"צ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נגד בית הדין הארצי לעבודה (26.10.14) אשר אישר את המבחן הדו שלבי האמור].

12. בדב"ע מט/ 1830 המוסד לביטוח לאומי - רונית כנף פד"ע כא(1) 464 (להלן – פרשת כנף) נקבעו הדברים הבאים:

    "בקצה האחד של קשת ההשתלמויות של עובדים עומדות השתלמויות הנבחרות על-ידי העובד עצמו, ולמעבידו אין עניין בהן ואין הוא מעודד את העובד להשתלם בהן, או מונע ממנולעשות זאת. השתלמויות כאלה אינן בדרך כלל פעולות נלוות לעבודתו של העובד, גם אם הן נעשות בזמן שעבורו מקבל העובד דמי חופשה.

    מן הצד האחר של קשת ההשתלמויות עומדות אלה המאורגנות בידי המעביד אומטעמו, ואשר העובד חייב להשתלם בהן, הן מכוח חובה חוזית והן על-פי ציות להוראת המעביד, ובעיקר כאשר מדובר בהשתלמות הקשורה לתהליכי עבודה חדשים, שינויים בתהליכי עבודה קיימים או רענון הידע המקצועי והרחבתו. השתלמויות כאלה הן בדרך כלל פעולות הנלוות לעבודת העובד. כמובן, שהשאלה אם השתלמות מסוימת היא בגדר חובה אם לאו, היא שאלה עובדתית הטעונה הכרעה.

    בתווך נמצא את ההשתלמויות של עובד אשר יש בהן עניין למעביד והא אף מעודדאותן, הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה, כגון בדרך של העדפה בקידום. רשימת המבחנים להשתלמות אשר יש לראותה כפעולה נלווית לעבודה אינה רשימה סגורה".

13. עוד נקבע בפרשת כנף כי המבחן הבסיסי לצורך בחינת השלב הראשון הוא באיזו מידה קשורה הפעילות הנלווית לעבודתו או למקצועו של העובד. מבחני העזר בסוגיה זו הם המסגרת הפורמלית של הפעילות וארגונה, מימון הוצאות הפעילות, תשלום שכר לעובד ותשלום דמי ביטוח לאומי בתקופת הפעילות, מהי התועלת הישירה שהמעסיק מפיק מהפעילות, והאם הפעילות נעשית בזמן הרגיל של העבודה או מחוץ לו וכיוצ"ב. [ר' גם דב"ע (ארצי) נה/0-138 קוזין טוביה - המוסד לביטוח לאומי, פ''ד כט(1) (21.3.1996), עב"ל (ארצי) 825/06 המוסד לביטוח לאומי - עופרה קיפרמן (10.12.07)].

    דיון והכרעה

14. לאחר שהערכנו את העדויות והראיות שהוגשו ושקלנו בכובד ראש את כלל טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה שיש להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. נפרט עיקר טעמנו.

15. הוכח כי התובע, הנדסאי בהכשרתו, חבר באגודת בית ההנדסאי והטכנאי (לעיל ולהלן – האיגוד המקצועי) ומשולמים בגינו דמי חבר חודשיים [עמ' 4 ש' 31-33 לעדות התובע ועמ' 10 ש' 6-9 לעדות המנהל]. עוד עלה כי ההשתלמות מאורגנת על ידי האיגוד המקצועי וממומנת על ידו [עמ' 6 ש' 7 לעדות העד; עמ' 10 ש' 26-32 לעדות המנהל]. משתתפי ההשתלמות הם חברי האיגוד המקצועי [עמ' 4 ש' 27-28 לעדות התובע].

16. השתתפות התובע בהשתלמות אושרה על ידי המעסיק. המנהל העיד שלצורך אישור השתתפות בהשתלמויות הוא מעיין גם בתוכנית ההשתלמות ועל אף שבמרבית המקרים הוא מאשר השתתפות ככל שהעובד עומד בקריטריונים, הרי שהוא מביא במסגרת שיקוליו לאישור ההשתלמות גם את התכנים של ההשתלמות, ובמילותיו "אם עובד בא עם משהו קיצוני אז אני יכול לא לאשר" [עמ' 10 ש' 10-14]. גם מעדות העד עלה כי נבחנת הזיקה של ההשתלמות לעבודת העובד טרם אישורה על ידי המעסיק [עמ' 7 ש' 7-9].

17. ההשתלמות כללה הרצאה שהועברה ע"י ד"ר דרור יובל שכותרתה "לנצח במשבר האמון". מהעדויות עלה כי הרצאה זו נוגעת לעבודתו של העובד כמנהל בבזק ובעלת זיקה לתפקידו. התובע, אשר מנהל למעלה ממאה עובדים [עמ' 2 ש' 1-3], נדרש תדיר לניהול משברים ויש בהרצאה זו כדי לסייע לו וליתן לו כלים בהתנהלותו היומית כמנהל [עמ' 5 ש' 7-9 לעדות התובע ועמ'11 ש' 30-35 לעדות המנהל ועמ' 8 ש' 3-4 לעדות העד].

18. ערות אנו לכך שההשתלמות כללה חמש הרצאות נוספות, בתחומים שעל פניו אינם בעלי זיקה לתפקידו של התובע: "הרפואה בעבר בהווה ומחר – התפתחות הטכנולוגיות הרפואיות" – ד"ר מילבאום יוסי; "המעבדה הרפואית המודרנית בבית ועל גופנו" – ד"ר מילבאום יוסי; "קוד סמוי – מערכת ההפעלה החדשה של העולם" – ד"ר דרור יובל; "המוח האנושי – הטכנולוגיה העתיקה הכי מתקדמת" – ד"ר יוגב מירב ו"פיתוח תרופות, מסעה של התרופה מהמגרה עד המדף" – ד"ר יוגב מירב. התובע, כמו גם העד והמנהל, העידו על חשיבות ההשתתפות גם בהרצאות אלה, בהיותן מעשירות ידע ונוכח החשיבות שיש להעשרת ידע, אשר מעניק כלים גם בהתנהלות יומיומית, במיוחד לעובדים בתפקידי ניהול בכירים [עמ' 5 ש' 13-15 לעדות התובע; עמ' 8 ש' 9-12 לעדות העד, עמ' 12 ש' 6-9 ועמ' 11 ש' 38-39 לעדות המנהל]. אכן לא הוכח שלהרצאות הנזכרות היתה זיקה ישירה לעבודת התובע. יחד עם זאת, נוכח תפקידו של התובע כמנהל של עובדים רבים, מקובלת עלינו, ולו באופן חלקי, טענת התובע לפיה נוכחותו בהרצאות אלה בעלות תכנים כלליים מעשירה את הידיעות שלו ועשויה לתרום באופן עקיף ליכולותיו כמנהל. כך או כך, ההשתלמות, שהיתה ארוכה ובעלת הרצאות רבות בהן היתה למשתתפים חובת נוכחות [עמ' 3 ש' 25-27 לעדות התובע], כללה, כאמור, הרצאה שהיתה בעלת קשר הדוק לעבודת התובע. עובדה זו בצירוף אמות מידה נוספות שתפורטנה להלן, מלמדות על הענין הממשי שיש למעסיק בהשתתפותו של התובע בהשתלמות זו ועל כך שהמעסיק הפיק תועלת מההשתתפות, כפי שהעיד גם מנהלו הישיר של התובע. נבאר.

19. הוכח כי בגין ההשתתפות בהשתלמות קיבל התובע שכר רגיל. לא נוכה לתובע שכר בגין היעדרותו מהעבודה בימי ההשתלמות ואף לא נוכו ימי חופש ממכסתו הצבורה של התובע [עמ' 2 ש' 28-29 לעדות התובע; עמ' 7 ש' 1 לעדות העד; עמ' 12 ש' 17-20 לעדות המנהל]. לא עלתה מהעדויות אינדיקציה אחרת שמלמדת על העומד ביסוד תשלום שכר רגיל לתובע בגין השתתפותו בהשתלמות, זולת הענין שעשוי להיות למעסיק בהשתתפות בהשתלמות.

20. בנוסף, הוכח כי בהשתלמות השתתפו עובדי בזק נוספים, שחברים באיגוד המקצועי ואושרה השתתפותם, לרבות עובדים ממחלקתו של התובע ומחלקות מקבילות [עמ' 4 ש' 21 לעדות התובע; עמ' 9 ש' 2-9]. בנסיבות אלה ומשהיתה חובת נוכחות בהרצאות המקצועיות, הרי שהיה עשוי להיות להשתלמות גם ערך מגבש כלשהו.

21. לא נעלמה מעינינו העובדה שהתובע הגיע להשתלמות מלווה ברעייתו, ברם עלה כי המלווים משלמים באופן נפרד על שהייתם וממילא אינם מגיעים להרצאות המקצועיות [עמ' 2 ש' 16 ועמ' 3 ש' 3-10 לעדות התובע] ומשכך אין בעובדה זו כדי לשמוט את הקרקע תחת סיווג ההשתלמות כבעלת זיקה לעבודה.

22. עוד ערות אנו לכך שהתובע נסע להשתלמות ברכבו, ברם מדובר ברכב של המעסיק [עמ' 2 ש' 35-39] וממילא אין בכך כשלעצמו כדי לגרוע מהמסקנה בדבר הענין הריאלי שיש למעסיק בהשתתפות התובע בהשתלמות.

23. כללם של דברים - עסקינן בהשתלמות שהיא ב"תווך" כהגדרתה בפרשת כנף. משכך ניתן למצוא בה פנים לכאן ולכאן. אכן התובע לא היה מחוייב לצאת להשתלמות ותכני ההשתלמות נוגעים רק בחלקם הקטן באופן ישיר לעבודת התובע. ברם, עלה כי למעסיק היה ענין ראלי ביציאת התובע להשתלמות ומשכך אישר את יציאתו להשתלמות ספציפית זו, לאחר בחינת תכניה, ושילם לתובע שכר רגיל בגינה. הענין שיש למעסיק בהשתתפות העובד בהשתלמות עלה גם מעדותו של המנהל אודות הערך המוסף שיש להשתלמות זו נוכח העשרתו של התובע כמנהל בבזק [ר' עב"ל (ארצי) 22661-08-12 בניהו סימן טוב- המוסד לביטוח לאומי (7.7.14) ור' עוד דב"ע (ארצי) נג/0-52 המוסד לביטוח לאומי – שולמית רוט (27.5.93), אשר נסיבותיו דומות לנסיבות ענייננו].

24. מהטעמים המפורטים הגענו לכלל מסקנה כי למעסיק היה ענין ראלי בהשתתפות התובע בהשתלמות וכי יש לראות בהשתלמות כפעילות נלווית לעבודה.

25. אשר לנסיבות חבלתו של התובע - הוכח שהחבלה ארעה בסמוך לאחר שהתובע הגיע לבית המלון לצורך השתתפות בהשתלמות ובעת שהלך לכיוון הכניסה למלון, לצורך פגישה עם חבריו לעבודה טרם כניסה להרצאות [סעיף 14 לתצהיר התובע וסעיף 5 לתצהיר העד, שלא נסתרו בחקירתם הנגדית. ר' גם עדות התובע בעמ' 4 ש' 6-13, עדות העד בעמ' 8 ש' 20-23 ור' עדות המנהל בעמ' 13 ש' 13-15]. בהתחשב בכך הרי שהתובע לא נפגע בפעילות פרטית, בפעילות פנאי או במהלך פעילות שמנותקת מההשתלמות המקצועית אותה מצאנו, כאמור, כפעילות נלווית לעבודה.

26. מהטעמים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת. פגיעתו של התובע בידו השמאלית כתוצאה מהנפילה ביום 3.10.21 בהשתלמות מוכרת כפגיעה בעבודה.

27. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

     

    ניתן היום, י"ח אב תשפ"ד, (22 אוגוסט 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    גב' עולא מוסא נציגת עובדים		כרמית פלד, שופטת סגנית נשיא