התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בפגיעותיה בקרסול שמאל ובכלי דם ברגליים כתאונת עבודה, כמשמעות המונח בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – "החוק"). תביעתה נדחתה. מכאן התביעה שלפנינו.
טענות הצדדים
1.התובעת עובדת כטכנאית רנטגן מזה כ-40 שנה. לטענתה, עבודתה נפרשת על פני חמישה ימים בשבוע במשמרות של 7 שעות כל אחת. לאורך כל יום העבודה היא עומדת על רגליה "תוך הישענות ויצירת לחץ על שתי רגליה ותוך תזוזות חוזרות ונשנות סביב עמדתה בחדר הרנטגן" (ר' סעיף 4 לכתב התביעה).
2.כתוצאה מאופי עבודתה, טענה התובעת, היא לקתה "במחלת כלי דם – דליות ברגליים, אי ספיקה ורידית ועורקית, וכן נפגעה בקרסול שמאל" (ר' סעיף 6 לכתב התביעה).
3.לטענת הנתבע, עבודת התובעת כטכנאית כללה הליכה ותנועות מגוונות. לפיכך, סבר הנתבע, כי אין מקום להכיר בפגיעות מהן היא סובלת התובעת כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה.
4.פרט לכך טען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין הפגיעות מהן היא סובלת לבין עבודתה; במסמכים הרפואיים שלה לא נמצא נזק פיזיולוגי לקרסול שמאל כנטען; לתובעת רקע של דליות ברגליים שכתוצאה מכך עברה ניתוח בשנת 1995 וכי הופעת הדליות ברגליה הינה כתוצאה מהריונות.
דיון והכרעה
5.ביום 28.1.2019 לאחר שמיעת ראיות קבענו (להלן יובאו חלקים מתוך ההחלטה):
"17.האמנו לעדותה של התובעת אשר תארה את עבודתה ככזו המתבצעת בעמידה לאורך כל יום עבודתה, 7 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. סביבת עבודתה התמצתה במעברים קצרים מצידו האחד של החדר לצידו האחר, כאשר בכל פעם שהגיעה לצד בו שוכב/ת המטופל/ת נדרשה "לסדר" את תנוחת המטופל/ת כך שתאפשר את הצילום, או אז חזרה לפינה האחרת של החדר בכדי להפעיל את מכונת הצילום, להזין ולהכין את הנתונים במחשב.
18.הוכח בפנינו, כי זמן ניכר מעבודתה שהתה התובעת במצב עמידה. התובעת הצהירה כי במסגרת עבודתה היא נדרשת לעמידה סטאטית "וממושכת תוך השענות ויצירת לחץ על שתי רגליה" (ר' סעיף 5 לתצהירה) וגרסתה זו לא נסתרה. התרשמנו, כי לא ניתן לזהות בעבודתה של התובעת משום שינוי מגוון בתנועותיה ושוכנענו, שרוב זמנה "בילתה" בדריכה ובהזזת המשקל מרגל לרגל.
19.לתובעת לא הוקצה כיסא במקום עבודתה ואף לא הוקצה לה זמן מספיק כדי שתוכל לשבת, לנוח ולחלץ עצמותיה (ר' עדותה בנוגע למיעוט ההפסקות פרוטוקול עמ' 14 שורות 32-28 ובעמ' 15 שורות 2-1).
20.אשר לטענות הנתבע על כך שלא ניתן להצביע על מנגנון רפואי ממנו ניתן ללמוד על פגיעה לפי תורת המיקרוטראומה, או כי לא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות ברגלי התובעת לבין תנאי עבודתה - טענות אלו הן טענות במישור הרפואי, שבו אין לבית הדין מומחיות מיוחדת. משהתובעת הניחה את התשתית העובדתית הראשונית הנדרשת לצורך הוכחת קיומה של פגיעה על רקע תורת המיקרוטראומה, מששוכנענו, כי משך תקופת עבודתה הארוכה ביצעה עבודתה תוך תנועתיות או העברת משקל מרגל לרגל לכל הפחות בחלק משמעותי מיום העבודה וללא ששולבו במהלך יום העבודה מגוון פעולות ותנועות שונות כגון עמידה, ישיבה והליכה, הרי שיש להפנות את השגותיו של הנתבע לבחינה נוספת ומתן חוות דעת של מומחה רפואי".
החלטת המינוי ותשובות המומחה האורטופדי
6.ביום 28.1.2019 מונה ד"ר קובי שיף כמומחה מטעם בית הדין על מנת לחוות דעתו בשאלות שהופנו אליו. העובדות שהוצגו בפני המומחה היו כדלקמן:
*התובעת עובדת כטכנאית רנטגן מזה כ-40 שנים.
*עבודתה של התובעת מתבצעת בעמידה לאורך כל יום העבודה, משך 7 שעות ביום, 5 ימים בשבוע.
*סביבת עבודתה התמצתה במעברים קצרים מקצהו האחד של החדר, אשר גודלו כ 3-2 מטרים, לקצהו האחר, לצורך "סידור" תנוחת המטופל/ת וחזרה למקום בו ממוקמת מכונת הצילום על מנת להכין ולהזין את הנתונים במחשב.
*רוב זמנה "בילתה" התובעת בדריכה ובהזזת המשקל מרגל לרגל.
*לתובעת לא הוקצה כסא במקום עבודתה ואף לא הוקצה לה זמן מספיק בכדי לנוח ולחלץ עצמות.
*התובעת נדרשה לעמידה סטאטית וממושכת תוך השענות ויצירת לחץ על שתי רגליה.
*התובעת טיפלה בכ 60-50 חולים ביום כאשר בממוצע כל מטופל שהה בחדר הבדיקה כ 10-5 דק'.
7.להלן תובאנה השאלות שהוצגו למומחה ותשובותיו:
1.מהו ליקויה של התובעת?
2.האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתה של התובעת כמתואר בעובדות לעיל לבין המחלה/הפגיעה בקרסול שמאל ומחלת כלי הדם – דליות, ממנה היא סובלת?
תשובת המומחה
"לגבי הממצאים האורטופדיים...מדובר בדלקות בגידים – החוזרות ונשנות לסירוגין, כולל ממצאים של שינויים ניווניים בכפות רגליה אשר התפתחו במהלך שנות חייה ואשר קשורים גם לגנטיקה, גיל כרונולוגי, עודף משקל, אירועי פציעה, מבנה כף הרגל, ספורט-ריקוד ועוד – כולל כמובן סוג ומשך תקופת העבודה של התובעת אשר הצריך עמידה ממושכת על רגילה – במשך כ-40 שנה.
לכן מבחינת קשר סיבתי רפואי הנני מייחס לעבודתה המתוארת קשר של לפחות 50% לגבי הפגיעה באשר לקרסול שמאל – פגיעה הבאה לידי ביטוי קושי בהליכה, כאב מלוה בנפיחות וכנראה גם צליעה – טופלה באופן שמרני (תרופות, פיזיוטרפיה, מחוך מייצב לקרסול שמאל ועוד). תופעות אורטופדיות אלו של שינויים ניווניוום בכפות הרגליים כולל דלקות גידים נמצא אצל לא מעט אנשים מבוגרים בעלי עודף משקל, גיל מתקדם יחסית ועם כל יתר הסיבות הרשומות לעיל-כך שאינני רואה קשר סיבתי ישיר מלא – אלא חלקי בלבד – ומהווה לדעתי כ-50%".
3.האם המחלה נגרמה כתוצאה מאירועים תאונתיים זעירים שנגרמו תוך כדי העבודה ועקב תנאי עבודתה כמפורט בעובדות?
תשובת המומחה
"כן, ניתן לייחס את הממצאים האורטופדיים אשר חלקם לפחות נגרם עקב תנאי עבודתה".
4.האם ניתן לומר שהמחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתה של התובעת?
תשובת המומחה
"אכן כן, ניתן לומר כי לפחות חלק מהממצאים התפתחו גם על רקע מצב תחלואתי שבחלקו הטבעי-אשר כלל גם סיבות אשר אינן קשורות רק למקום ולסוג עבודתה".
5.האם השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים על הופעת המחלה?
תשובת המומחה
"השפעת עבודתה של התובעת מהווה לדעתי לפחות 50% מהסיבות העשויות לגרום לכך".
6.האם לאור החומר הרפואי והעובדות המתוארות לעיל, התקיימו בתובעת התנאים להכיר במחלתה כמחלת מקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבה?
תשובת המומחה
"תשובה לשאלה זו כבר מוכנסת בתשובות הרשומות לעיל לאור החומר הרפואי והעובדות המתוארות לעיל – ניתן להכיר לדעתי בממצאים ובעובדות הנ"ל עד כמחצית כמחלת מקצוע".
8.ביום 21.3.2019 הופנו אל המומחה, ד"ר קובי שיף שאלות הבהרה, כמפורט להלן:
1.בהתייחס לתשובה 4.3 בחוות דעתך, נא הסבר מהם הארועים התאונתיים הזעירים שהזכרת, תוך הפנייה לעובדות הרלבנטיות בהחלטת המינוי.
תשובת המומחה
"כוונתי הינה כי תקופת העבודה הממושכת, כולל האופן והצורה שהתובעת עבדה והמתוארת לעיל של כ-40 שנה-עלולה לגרום ולתרום במידה זו או אחרת לפגיעת גידים כרונית בעיקר במנגנון של "שימוש יתר" – Over Use - מאשר "מיקרוטראומה" שאני מניח שגם קיימת אבל במידה מסוימת בלבד.
פגיעה זו המתבטאת במקרה הנוכחי בדלקת של גיד הטיביאלסי האחורי (T.P) בקרסול שמאל באה לידי ביטוי בכאב מדיאלי-פנימי, נפיחות, נוזל במעטפת הגיד עיבוי שלו וקושי בתפקוד של גיד חשוב זה הנמצא באספקט הפנימי של קרסול כף רגל שמאל (דלקת זו מהווה את אחת התופעות השכיחות מבחינת דלקות גידים בקרסול כף הרגל)".
2.בהתייחס לתשובה 4.3 בחוות הדעת, נא הסבר את מנגנון הפגיעה – כיצד, לדעתך, גרמו הארועים הנ"ל למצבה הרפואי של התובעת בקרסול שמאל? והאם אכן מדובר בפגיעה זעירה או בתהליך תחלואתי מתמשך?
תשובת המומחה:
"בהתייחס לרשום לעיל-ומחד גיסא, פעילות אינטנסיבית יחסית החוזרת ונשנית המתוארת בכתב התביעה, והמתבצעת בעמידה ממושכת כל העת על הרגליים למס' שעות לא קטן ורציף – כמעט וללא מנוחה/ישיבה על כסא – כל זאת כאשר ברקע 40 שנות עבודה עלולה לפגום במשך השנים בפעילות התקינה של גיד זה ולגרום באופן הדרגתי למצב תחלואתי מתמשך היכול להחמיר עם השנים ולהופיע בצורת דלקת חוזרת לסירוגין, ובהמשך להפוך לדלקת כרונית העלולה להחמיר עם השנים ולגרום לצניחת קשת כף הרגל – Flatfoot, דלקת זו באה לידי ביטוי בקושי בהליכה, ירידת מדרגות ובפעילות היומית – עם קליניקה של כאב ניכר בתחילה באספקט פנימי ובהמשך גם חיצוני של הקרסול והמלווה בנפיחות וצליעה בולטת.
השלב המאוחר והמתקדם יותר של צניחת הקשת האורכית הכף הרגל מהווה למעשה מצב של "אי ספיקה" מתקדמת של גיד זה-Tibialis Posterior Tendinitis. מאידך גיסא – זו אינה הסיבה היחידה לדלקת גיד זה – יש לציין גם סיבות נוספות המתווספות לכך כגון: משקל יתר, גיל מתקדם, טראומה, ספורט הכולל בדרך כלל קפיצות ומדרגות, מחלות רקמת חיבור ועוד".
3.נא הסבר ונמק קביעתך לגבי מידת השפעת העבודה על מצב קרסול שמאל של התובעת וכיצד קבעת כי מדובר בשליש?
תשובת המומחה
"בהתייחסות חוזרת ובמחשבה שנייה באשר למידת השפעת העבודה של התובעת על מצב קרסול שמאל – וזאת לפי הנתונים ברשומה – אני מוסיף ומעלה את האחוז היחסי של הקשר היחסי ל-50% לפחות".
9.ביום 17.4.2019 ולאור תשובותיו של ד"ר שיף מונה מומחה נוסף, ד"ר אברהם קורנברג, מומחה בהמטולוגיה, אליו הופנו שאלות זהות לשאלות שהופנו לד"ר שיף. בעקבות פנית המומחה, ד"ר קורנברג ובהסכמת התובעת, נבדקה התובעת על ידו.
10.בחוות דעתו של ד"ר קורנברג מיום 26.9.2019 כתב:
"כאמור דרגת הדליות אצל גב' י' היא C4 מבין C6 דרגות וחומרתן הפונקציונלית היא 2 מתוך 3 לפי הסקלות המתאימות הנ"ל. גם העובדה שעברה שתי הזרקות ושני נתוחים של הדליות מעידה על חומרתן. לגבי הגורמים שגרמו להתפתחות הדליות אצל גב' י' קיימות שלוש אפשרויות: א. הפסקת המחזור ב. שתיים ויותר לידות. ג. עמידה ממושכת בזמן העבודה. שאר הגורמים כולל עישון, חוסר פעילות גופנית, פקקת ורידים בעבר, שכיחות יתר במשפחה, השמנה, טראומה לרגליים, ואסטרוגנים אינם רלוונטים במקרה הנוכחי. אצל גב' י' הדליות התפתחו בתקופה לפני הפסקת המחזור. לגבי לידות קיימים מחקרים שמראים שכיחות יתר משמעותית של דליות בנשים עם שניים ויותר ילדים (5,7) אבל קיימים גם מחקרים שמראים שאין קשר בין התפתחות דליות לבין הריונות (4). הגורם המשמעותי ביותר שקשור להתפתחות דליות אצל גב' י' הוא עמידה ממושכת בזמן העבודה. מחקרים הראו כאמור שעמידה מעל 6 שעות או מעל 50% מיום העבודה קשורים בשכיחות יתר משמעותית בהתפתחות דליות (p<0.05 כלומר קשר מעל 95%) בהשוואה לקבוצות ביקורת (3-6). מחקר אחד הראה שעמידה מעל 3-4 שעות בשעות העבודה גם היא משמעותית (7). לפי דברי הגב' י' היא עמדה בממוצע 50% ויותר ממשך שעות העבודה היומית".
11.בתשובותיו לשאלות שהופנו אליו כתב:
1.מהו ליקויה של התובעת?
תשובת המומחה
"דליות בשוקיים ובירכיים"
2.האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתה של התובעת כמתואר בעובדות לעיל לבין המחלה/הפגיעה בקרסול שמאל ומחלת כלי הדם – דליות, ממנה היא סובלת?
תשובת המומחה
"יש קשר סיבתי מעל 95%"
.3האם המחלה נגרמה כתוצאה מאירועים תאונתיים זעירים שנגרמו תוך כדי העבודה ועקב תנאי עבודתה כמפורט בעובדות?
תשובת המומחה
"כן"
4.האם ניתן לומר שהמחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתה של התובעת?
תשובת המומחה
"ארבע לידות יכולות ג"כ לתרום להתפתחות דליות אבל במידה פחות משמעותית מאשר העמידה הממושכת במהלך העבודה".
5.האם השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים על הופעת המחלה?
תשובת המומחה
"השפעת העבודה יותר גדולה מאשר השפעת הלידות"
6.האם לאור החומר הרפואי והעובדות המתוארות לעיל, התקיימו בתובעת התנאים להכיר במחלתה כמחלת מקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבה?
תשובת המומחה
"כן, הממצאים מתאימים לנכות של 10% לפי הסעיף כלי דם 11(1) דליות (ב)".
12.בסיכומיה כתבה התובעת שהמומחה (ד"ר שיף), "הסביר כי תקופת העבודה הממושכת, כ-40 שנים, וכן האופן והצורה שבהם התובעת עבדה, גרמו לפגיעה בקרסול במנגנון של "שימוש יתר" אך גם במנגנון של "מקרוטראומה" (ר' סעיף 10 לסיכומיה של התובעת).
13.עוד ציינה התובעת בסיכומיה, כי המומחה משתמש במונחים "קשר סיבתי" ו"מידת השפעה" באותו מובן ועל כן כאשר המומחה מציין בחוות דעתו כי קיים קשר סיבתי של 50% לפחות "כוונתו היא למידת השפעה בשיעור זה". מאחר ודי בקביעה כי קיימת השפעה של מעל 20% כדי לקבוע כי שהשפעת העבודה גבוהה מהשפעתם של תחלואים אחרים, ברי, כי יש להכיר בפגיעתה של התובעת בקרסול שמאל כפגיעה בעבודה (ר' סעיף 11 לסיכומי התובעת).
14.ביחס לחוות דעתו של ד"ר קונרברג ציינה התובעת, כי גם המומחה העריך את דרגת נכותה של התובעת אף שקביעה כאמור חורגת מסמכותו וכי שאלה זו מסורה לסמכותה של הוועדה הרפואית של הנתבע (ר' סעיף 20 לסיכומי התובעת). לבד מסוגיה זו טענה התובעת, כי קביעת המומחה ברורה ולפיה קיים קשר סיבתי ואף קיימת השפעה משעותית כנדרש.
15.הנתבע ציין בסיכומיו כי כלל לא היה מקום למנות מומחים לבחינת טענות התובעת, היות והתובעת "שינתה גירסתה מקצה אל קצה במהלך דיון ההוכחות כך שגרסתה הנוכחית אינה מתאימה כלל לחריג לתורת המיקרוטראומה, שנקבע בהלכת וזאנה (הדגשה במקור – י.ז.ג) – אותה הלכה עליה הסתמך כב' ביה"ד במינוי המומחה" (ר' סעיף 3 לסיכומי הנתבע).
16.עוד ציין הנתבע, כי ד"ר קורנברג, המומחה בהמטולוגיה שמונה על ידי בית הדין, קבע כי הליקוי קשור ב 30% לסוג עבודתה של התובעת אולם לא הסביר קביעתו זו (ר' סעיף 8 לסיכומי הנתבע) אלא, שעמידה ממושכת על הרגליים אינה חריג לתורת המיקרוטראומה. הנתבע הוסיף, כי המומחה לא הזכיר דבר קיומו של התנאי הנוסף שנקבע בענין וזאנה, כלומר: קיומן של תנועות במקום ואף מטעם זה יש לדחות את תביעת התובעת (ר' סעיף 10 לסיכומי הנתבע).
17.בהחלטתנו מיום 28.1.2019 קבענו כי שוכנענו באמיתות גרסתה העובדתית של התובעת כפי שהוצגה בפנינו במהלך ישיבת ההוכחות (ר' סעיף 2 לסיכומי התשובה של התובעת) ועל כן אין מקום לשקול מחדש, כפי שביקש הנתבע בסיכומיו, את ההחלטה על מינוי מומחה על בסיס העובדות שקבענו לאחר שמיעת הראיות (ר' סעיף 6 לסיכומי הנתבע).
18.בהחלטתנו התייחסנו לעב"ל (ארצי) 23294-01-12 יעל וזאנה - המוסד לביטוח לאומי (2014) אליו התייחס הנתבע בסיכומיו בהבהירו כי לגרסתו פסק הדין קובע שני תנאים מצטברים – עמידה ממושכת וקיומן של תנועות במקום - אשר רק בהתקיימם יחד יצדיקו הכרה בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה:
"על מנת להוכיח תשתית לכאורית למיקרוטראומה על התובעת לשכנע את בית הדין כי ביצעה תנועות חוזרות ונשנות, זהות במהותן, ובלבד שפעלו על מקום מוגדר בגוף; כמו כן על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות, לפרק זמן ארוך דיו שיהיה בו כדי להסביר את הנזק הנטען אך תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדורה. לעניין זה נקבע, כי יש לאבחן בין פעולות החוזרות על עצמן וכוללות מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. דהיינו: תנועות מגוונות החוזרות על עצמן ומבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות. עם זאת, עבודה מגוונת בה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק זמן משמעותי עשויה להקים תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה.
. . .
הפסיקה הכירה בכך שעמידה ממושכת או הליכה ממושכת עשויה להיות מוכרת כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה:
"בהתייחס לדליות ברגליים - כי עמידה ממושכת, שככלל אינה סטטית, או הליכה ממושכת, אכן עשויות להקים תשתית מספקת לפי עילת המיקרוטראומה"
(עבל (ארצי) 28951-10-11 יהודה שטרית נ' המוסד לביטוח לאומי (2013))
בית הדין הארצי חזר על הלכה זו גם בעב"ל (ארצי) 23294-01-12 יעל וזאנה נ' המוסד לביטוח לאומי (27.04.2014) (להלן – "עניין וזאנה") בו נקבע:
"להסרת ספק נבהיר כי "עמידה ממושכת, שכלל אינה סטטית" – כבר הוכרה בפסיקתו של בית דין זה כמקימה תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת המיקרוטראומה בהתייחס לדליות ברגליים (עב"ל 28951-10-11 יהודה שטרית – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.5.13; עב"ל 25106-09-11 ננה טורי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.7.12)".
אשר למנגנון הנדרש לצורך הכרה בעמידה ממושכת כגורם אפשרי לתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה, כתב בית הדין הארצי בעניין וזאנה כך:
"המערערת הפנתה לפסק דינה של השופטת נטע רות בעניין שמסיאן, בו נקבע כי ביחס למחלת הדליות מתאימה יותר גישה מרחיבה ליישום תורת המיקרוטראומה, שאינה מחייבת ביטוי חיצוני של התנועות החוזרות והנשנות (על בסיס עב"ל 1376/02 בועז בוסני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.6.03, ובמאובחן מעב"ל 373/08 רינה אדיבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.11.08). זאת, בהתחשב בכך שהמחלה נגרמת כתוצאה ממנגנון מכני פנימי, אשר מופעל בעקבות עמידה ממושכת וקשור לתנועות חוזרות ונשנות של דם ורידי".
מן הדברים דלעיל עולה, איפוא, כי על מנת להוכיח שעמידה ממושכת היוותה גורם לפגימה בה לוקה התובעת לפי תורת המיקרוטראומה, עליה להראות, בין היתר, כי העמידה הממושכת לה טוענת התובעת, התבצעה ברציפות, על פני פרק זמן ארוך, תוך תנועתיות או העברת משקל מרגל לרגל לכל הפחות בחלק משמעותי מיום העבודה וללא ששולבו במהלך יום העבודה מגוון פעולות ותנועות שונות כגון עמידה, ישיבה והליכה (ר' עניין וזאנה)".
19.אשר לדעתנו - ד"ר קורנברג קבע מפורשות בחוות דעתו, כי הגורם המשמעותי ביותר שקשור להתפתחות דליות אצל התובעת הוא עמידה ממושכת בזמן העבודה וד"ר שיף קבע, כי תנאי עבודתה של התובעת, כפי שתוארו בעובדות המוסכמות, משך כארבעים שנות עבודה הכוללים "פעילות אינטנסיבית יחסית החוזרת ונשנית ... והמתבצעת בעמידה ממושכת כל העת על הרגליים למס' שעות לא קטן ורציף – כמעט וללא מנוחה/ישיבה על כסא ... עלולה לפגום במשך השנים בפעילות התקינה של גיד זה ולגרום באופן הדרגתי למצב תחלואתי מתמשך היכול להחמיר עם השנים ולהופיע בצורת דלקת חוזרת לסירוגין, וזו יכולה לגרום לפגיעה בקרסול שמאל של התובעת".
20.אין בעובדה שד"ר קורנברג לא התייחס בחוות דעתו לקביעה כי התובעת "בילתה" את רוב זמנה בדריכה ובהזזת המשקל מרגל לרגל, כדי לשמוט את הבסיס מתחת לתביעת התובעת היות ועסקינן בקביעה עובדתית אותה קבענו לאחר שמיעת ראיות.
21.לפיכך, ולאחר עיון בטענות הצדדים החלטנו לאמץ את חוות הדעת של שני המומחים. כפי שנאמר לעיל, כלל ידוע הוא כי:
"חוות דעתו של המומחה הרפואי היא בבחינת ’אורים ותומים‘ לבית הדין בתחום הרפואי ויש לה משקל רב, וזאת בשל האובייקטיביות של המומחה הנובעת מכך שאינו מעיד לבקשת צד ואינו מקבל את שכרו מידי בעלי הדין".
(עבל (ארצי) 7921-05-11 המוסד לביטוח לאומי - ולדימיר דחטיאר (2012)).
ור' גם עבל (ארצי) 56713-12-15 רמי גבאי - המוסד לביטוח לאומי (2017)):
"הלכה פסוקה היא כי בית הדין יסמוך ידו על חוות דעתו של המומחה האובייקטיבי שמונה מטעמו לצורך מתן חוות דעת בשאלות הרפואיות, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (6.6.05); עב"ל 35641-03-13 ניסן יהודה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (8.7.14))".
22.לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את תביעת התובעת ומחייבים את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 6,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.
ניתן היום, ג' טבת תש"פ, (31 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
הגב' שוש סמק נציגת ציבור עובדים
|
|
יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת
|
|
מר דוד פריד
נציג ציבור מעסיקים
|