ט.ל ואח׳ נ׳ ביטוח לאומי

התובעות, אלמנתו וביתו של המנוח מר ד.ל ז"ל הגישו תביעתן זו בטענה כי המנוח נפטר כתוצאה מאירוע לבבי אשר נגרם לו בעקבות אירוע חריג בעבודתו.

לאחר דיון הוכחות קבענו בהחלטה מיום 19.1.2021 כי הוכחה בפנינו תשתית עובדתית לקיומו של אירוע חריג בעבודה, כדלקמן:

• המנוח, יליד 1962, החל לעבוד ביום 26.3.2017 כטבח במלון הילטון בתל אביב. קודם לעבודה זו עבד המנוח כטבח בבתי קפה ובבית מלון קטן.

• במהלך חג הפסח, בימים 10-17.4.2017, עבד התובע 8 ימים ברציפות, 9.38 שעות עבודה בממוצע ליום. ביום 17.4.2017, עבד התובע במשמרת בין השעות 13:02-22:45. עבודתו של המנוח במהלך חג הפסח במלון הילטון מהווה אירוע חריג בעבודתו, הן מן הטעם שלא עבד קודם לכן בבית מלון בסדר גודל כזה והן מחמת הלחץ המיוחד הנלווה לעבודה במהלך חג הפסח.

• לאחר סיום המשמרת האחרונה חזר המנוח לביתו ברחובות, והתיישב על הספה. בשעה 1:45 לערך, בליל 18.4.2017, נמצא המנוח על הספה ללא הכרה. צוות מד"א שהוזמן למקום נאלץ לקבוע את מותו.

בהחלטה מיום 1.3.2021 מונה דר' אברהם כספי כמומחה יועץ בתיק (להלן – המומחה). רק לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה (30.5.2021) הסתבר כי עקב תקלה הוזמנו כרטיסיה הרפואיים של התובעת 1 (להלן גם - התובעת) ולא של המנוח ולפיכך ניתנה הוראה חוזרת להזמנת הכרטיסים הרפואיים הרלוונטיים. בהחלטה מיום 14.8.2022 התבקש המומחה לבחון את כרטיסיו הרפואיים של המנוח ולהשיב לשאלות אשר הופנו אליו בהחלטת המינוי. ביום 7.9.2022 השיב המומחה כי כל החומר הרפואי הרלוונטי לצורך מתן חוות הדעת עמד לפניו כבר בעת מתן חוות דעתו ולכן אינו משנה ממנה. תשובותיו הועברו לצדדים.

ביום 21.9.2022 הודיע הנתבע כי העביר את חוות הדעת לגורמי הרפואה מטעמו, אשר סבורים שלצורך קבלת עמדה יש לקבל את תוצאות בדיקות הדם שערך המנוח, בהתאם להפניה המצויה בתיקו הרפואי ממכבי שירותי בריאות. התובעת התנגדה, בטענה כי אילו היו בדיקות הדם נחוצות למומחה חזקה שהיה מציין זאת. בהחלטה מיום 7.10.2022 התבקש המומחה להשיב האם "בדיקות דם מעברו של המנוח" הינן חיוניות ואולי אף הכרחיות לצורך מתן חוות דעת מלאה בסוגיה. המומחה השיב כי אכן בתיק הרפואי מצוין כי המנוח נשלח לבדיקות דם שאינן קיימות בתיק, אך הוא אינו סבור שיש בכך לשנות את חוות דעתו.

בהחלטה מיום 9.12.2022 הועברה תשובת המומחה לצדדים וניתנה להם שהות להגשת בקשות לפני סיכומים. משחלף המועד ולא הוגשה בקשה – ניתן צו לסיכומים.

התובעת ביקשה לקבל את התביעה על יסוד התשתית העובדתית וחוות דעתו של המומחה.

הנתבע טען כנגד ההחלטה בדבר קיומו של אירוע חריג בעבודה. לטענתו לא סביר שהעומס בעבודת המנוח החל רק לאחר ערב פסח, אשר חל ביום 8.4.2017, מה גם שדו"ח הנוכחות אינו מעיד על עבודה בהיקף חריג למועדים קודמים. אכן ביום 8.4.2017, לפני ערב חג ראשון, עבד המנוח 11.2 שעות אך זאת טרם חג הפסח ולא לאחריו, כאשר האוטם אירע כעשרה ימים לאחר מכן. מתחילת עבודתו החסיר המנוח ימי עבודה ומשמרותיו היו מרווחות יחסית. עומס העבודה במלון היה זהה מתחילת עבודת המנוח (1.4.2017) ועד ליום 17.4.2017. אירוע חריג לא יכול להמשך לאורך שבעה ימים, פרק הזמן מאז האירוע החריג בתחילת עבודתו של המנוח ועד האוטם, מנתק קשר סיבתי.

הנתבע הוסיף וטען כנגד חוות הדעת – מלכתחילה הועברו למומחה מסמכים רפואיים שאינם רלוונטיים למנוח אלא לרעייתו. מתיקו הרפואי של המנוח במכבי עולה שהוא היה מעשן כבד וסבל ממשקל עודף במידה קלה-בינונית, כמו כן בוצעו לו מספר בדיקות דם אשר לימדו על לחץ דם גבוה – כל אלו גורמי סיכון למחלת לב אסכמית. למרות זאת, המומחה דבק בחוות דעתו.

הכרעה

לאחר עיון בכלל חומר הראיות, בחוות הדעת ובטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אף לאחר עיון חוזר בחומר הראיות ובטענות הנתבע, לא מצאנו לשנות מהקביעה כי התובעות הוכיחו שלמנוח אירע אירוע חריג בעבודה. אכן מדובר במספר ימי עבודה רצופים ואולם מדובר במלון בסדר גודל משמעותי בהרבה מאלו בהם עבד המנוח עד אז וברצף עבודה בימים לחוצים במיוחד עקב חג הפסח. בדומה, נפסק כי:

"'ארוע חריג' על מנת שיבוא בגדר 'תאונת עבודה' צריך להיות מוגדר בזמן ומקום. אלא שאין הכרח כי אותו ארוע יהיה רגעי וקצר, ויכול כי אותו ארוע יתקיים "במהלך יממה או ימים אחדים" (...) , ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך'; זאת ועוד – וזה העיקר, עיון בקביעות בית הדין האזורי ובתצהיר המשיב מעלה כי לא נקבע כי באותם שלושה ימים נשמרה אותה רמת חריגות, וסביר להניח שלא כך היה. כעולה מקביעת בית הדין, באותם שלושה ימים השקיע המשיב "מאמצים כבירים .... בפנייה לכל עובד שחתם". צא ולמד: אותם שלושה ימים כללו 'שיאים' נפרדים אשר ביחד מרכיבים את 'הארוע החריג'."

עבל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי נ' יהושוע תשתש (9.10.2012).

במסגרת החלטתנו מיום 19.1.2021 עמדנו על כך כי הוכח שימי חג הפסח במטבח בית המלון מאופיינים בלחץ עבודה משמעותי יותר. הלחץ מתבטא בכך שהעבודה מתבצעת ברצף ובעומס שאינם מאפיינים את העבודה השגרתית במטבח המלון. עד התביעה מר דולב העיד על כך: "תחשבי ששבוע ימים הצוות הזה עובד קורע את עצמו למוות, עכשיו, החג השני זה בעצם לעשות אותו דבר את הפסח...זאת אומרת, עייפות החומר, אנשים כבר גמורים, שפוכים, מכירים את הדרך של הבית למלון, מלון הביתה, מיטה, חזרה למלון..." ובהמשך "...והאנשים הם פשוט עובדים על רזרבות ודי גמורים". אמנם עדותו לא התייחסה באופן קונקרטי לעניינו של המנוח, אך היא סבירה והגיונית, לא נסתרה ויש בה בהחלט תמיכה לכך שמדובר בשבוע עבודה חריג, ודאי כאשר מדובר באדם שהגיע לראשונה לעבוד במלון בסדר גודל של הילטון. הדברים מתיישבים היטב עם עדותה של התובעת, בסעיף 7א' לתצהירה:

"בשבוע של החג העומס התגבר עוד יותר...במרבית הימים האלה, הוא עבד...שעה עד למעלה מ-3 שעות נוספות למשמרת. לכך יש להוסיף לפחות שעה נסיעה לכל כיוון...כך ששעות המנוחה שלו בין המשמרות היו מעטות ביותר. אם היה חוזר ממשמרת ערב היה מגיע הביתה, אוכל משהו מול הטלוויזיה, מתקלח וצונח למיטה כדי לקום מוקדם בבוקר למשמרת הבאה. כמעט לא ראינו אותו באותו השבוע, כולל בערב החג (ליל הסדר), החג עצמו סוף השבוע והחג השני"

בעדותה הוסיפה התובעת כי המנוח היה דרוך מאוד בכל אותו שבוע, והיה עייף כל הזמן. למרות שהיא הייתה בחופש באותו שבוע, לא הצליחה לדבר איתו וראתה שהוא כל הזמן עצבני (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 25.5.2020) והוסיפה בהמשך:

"הדבר היחיד שאני זוכרת שהוא אמר לי בחג עצמו שזה ממש מטורף שהם קופצים מחדר לחדר, היו המון אורחים שבאו לערוך שם ארוחות חג, שהם ממש קופצים מחד לחדר ואין להם דקה לשבת"

על כך נוסיף כי בטופס התביעה לנתבע נרשם בתיאור הפגיעה:

"לאחר 8 ימי עבודה רצופים במהלך חג פסח משמרות של עד 11 שעות לעיתים בוקר לאחר משמרת ערב..."

המעסיק חתם בטופס על הצהרה כי הוא מאשר שהפרטים נכונים למי מיטב ידיעתו, מבלי שרשם הסתייגות מהדברים.

על יסוד כל האמור לעיל אנו חוזרים וקובעים שרצף ימי העבודה של המנוח במלון הילטון בחג הפסח 2017, על רקע העובדה כי מדובר היה בעבודה חדשה בהיקף גדול באופן משמעותי מזו שהמנוח היה רגיל לה, מהווים אירוע חריג בעבודתו.

אשר לקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין מותו של המנוח – עיקר טענות הנתבע מופנה לכך שהמומחה נתן את חוות דעתו בטרם קיבל את כרטיסיו הרפואיים של המנוח, אך גם בטענה זו אין ממש. ביום 22.1.2021 הגישה התובעת (בשנית, שכן המסמכים צורפו קודם לכן לתצהירה) את חוות דעתו של דר' טובי רסין (מומחה לרפואה פנימית וקרדיולוגיה) וחלק מתיקו הרפואי של המנוח אצל רופאת המשפחה. מסמכים אלו הועברו לעיונו של המומחה כבר עם החלטת המינוי ביום 1.3.2021. אכן יחד עימם הועברו אל המומחה כרטיסיה הרפואיים של התובעת, אך כאמור – זאת בנוסף לרישומים של המנוח, כפי שצורפו לתצהיר התובעת.

לאחר שהסתבר שמזכירות בית הדין הזמינה את כרטיסיה של התובעת ולא את אלו של המנוח, אכן נעשתה הזמנה מסודרת נוספת. אולם היא הוסיפה לחומר שהועבר למומחה רק את דו"ח מד"א (אשר גם הוא צורף לתצהיר התובעת, אך לא הועבר מלכתחילה למומחה) וכן רישומים נוספים של רופאת המשפחה ממכבי. הנתבע אינו טוען כי יש ברישומים נוספים אלו לשנות מחוות הדעת.

כאמור, המומחה השיב במסגרת מענה לשאלות ההבהרה כי "כל החומר הרפואי הרלוונטי" לצורך חוות דעתו עמד לפניו כבר בעת מתן חוות דעתו הראשונה. בהמשך, כאשר נשאל המומחה ביחס לבדיקות הדם של המנוח (אותן ככל הנראה לא ערך, חרף הפניה שקיבל), השיב כי ידוע לו שלמנוח היו גורמי סיכום למחלה כלילית ואף על פי כן הוא סבור כי אירוע המוות היה בעקבות הפרעת קצב קטלנית שנגרמה מעבודתו המאומצת.

לאחר תשובותיו אלו ניתנה לצדדים שהות להגיש בקשה נוספת לפני סיכומים. הנתבע לא עשה כן וגם בסיכומיו הוא אינו מפנה לרישום רפואי שלא עמד בפני המומחה ואשר יש בו לכאורה כדי לשנות מחוות הדעת. בנוסף, ככל שהנתבע סבר כי יש מקום להפנות למומחה שאלות נוספות בקשר לגורמי הסיכון היה עליו להגיש בקשה מתאימה.

זאת ועוד, המומחה ציין כבר בחוות דעתו הראשונה, שהוא מצטרף לקביעותיו של דר' טובי רסין בחוות דעתו. דר' רסין ציין כי קיימים למנוח גורמי סיכון: עישון כבד ולחצי דם גבוהים. לפי חוות דעתו ניתן לקבוע בסבירות גבוהה, העולה על 80%, כי המנוח נפטר עקב הפרעת קצב חדרית קטלנית משנית לאירוע כלילי חד. גורמי הסיכון מאיצים תהליך של התפתחות הרובד הטרשתי, אשר נגרם לאורך חודשים ושנים ואינו מושפע מגורמים סביבתיים חדים; אירוע דחק נפשי חריג מהווה "מנגנון הדק" למצב של מעבר מהצרות חלקית לחסימה מלאה חדה של קוטר העורק עקב יצירת קריש דם באזור ההצרות; עבודה גופנית מאומצת מעלה את הסיכון לאוטם עד פי 170, בעיקר כאשר מדובר באנשים שאורח חייהם הרגיל אינו מחייב מאמץ גופני. על יסוד דברים אלו, אשר הבאנו רק את תמציתם, קבע דר' רסין כי "ניתן לקבוע בסבירות גבוהה כי אלמלא מאמץ זה שגרם לתסמינים שהחלו תוך כדי העבודה והביאו להפסקת עבודה זמנית כפי שמתארים חבריו וככל הנראה גם לפרישתו לביתו מוקדם מהצפוי מותו בתאריך זה לא היה מתרחש ובנסיבות אלה (אלמלא עומס המאמץ הגופני ונפשי) לא היה נפטר..."

בהקשר הדברים האחרונים נעיר, כי על פי חוות דעתו של דר' רסין משיחות עם חבריו של המנוח לעבודה במהלך המשמרת האחרונה היה המנוח חיוור וחש ברע, ואף הפסיק לעבוד למשך כשעה. עדויות בעניין זה לא הוצגו בפנינו (ולא ביססנו על עובדות או את הכרעתנו), אולם לא מצאנו לזקוף זאת לחובת התובעת (ממילא שהנתבע לא ביקש זאת), לנוכח עדותה בפנינו, אליה צירפה מכתב שקיבלה מסמנכ"ל משאבי אנוש במלון הילטון, לפיו היא נדרשת לחדול מלפנות ישירות לעובדים במלון לצורך קבלת מידע ונדרשת לפנות בכל בקשה למידע לאגף משאבי אנוש (נספח 12 לתצהיר התובעת).

לסיכום הדברים – משעמדה בפני המומחה מטעם בית הדין חוות דעתו של דר' טובי רסין והוא ציין שהוא מצטרף לאמור בה; משלא הוצגה למומחה כל שאלת הבהרה ביחס לגורמי הסיכון; ולנוכח מעמדה של חוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, אנו מקבלים אותה כמבססת את הקשר הסיבתי הנדרש בין האירוע החריג בעבודת המנוח לבין פטירתו.

סוף דבר – התביעה מתקבלת. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ש"ח (בשים לב לשתי חוות דעת שהגישה) ובשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח, בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ג, (23 אפריל 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.