פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני בית הדין תביעת התובעת, סייעת לרופא שיניים כ- 25 שנה להכיר בעבודתה ככזו המקימה תשתית עובדתית של מיקרוטראומה בגינה סובלת מליקויים רפואיים.

בתאריך 27.09.17 התקיים דיון הוכחות אשר בסיומו הסכימו הצדדים להעברת ההליך למומחה בכפוף לעובדות, לשאלות ולחומר הרפואי עליו הסכימו.

העובדות

1. התובעת ילידת 1951 סייעת לרופא שיניים במקצועה מזה 25 שנה.

2. ביוני 2015 חלה החמרה בכאבי גב תחתון עם תלונה על הקרנה לרגל ימין. התובעת עבדה בימים א, ג, ד, וה' 6 שעות רצופות, וביום ב' 10 שעות רצופות, 8 שעות כסייעת ו-2 שעות בסידור מחסן, וביום ו' ארבע שעות רצופות סה"כ 38 שעות שבועיות זאת בעשר שנים אחרונות. לפני כן עבדה כסייעת אך במשרה מצומצמת יותר.

3. במהלך יום העבודה עמדה שעות רבות רצופות, התכופפה אינספור פעמים להבאת והחזקת מכשירים רפואיים שאיבת שאריות מפה המטופל, חיטוי מכשירים, הוצאת ציוד ממגירות נמוכות וגבוהות, ישיבה על כיסא על הקצה תוך התכופפות ויישור לסירוגין שש שעות ברציפות ביום.

4. סביבת העבודה היתה בחדר טפולים צפוף ומצומצם כאשר אי אפשר היה לעבור מצד אחד לשני וצריך היה להתכופף לצד השני.

5. אופי העבודה אינו מאפשר לסייעת לשבת זמן רב על הכיסא ובכל מקרה הישיבה היא על הקצה תוך התכופפות למטופל.

6. בנוסף פעם בשבוע במשך שעתיים עבדה התובעת במחסן.

    

   שאלות מוסכמות לרופא

   1. מה הליקוי או הפגימה מהם סובלת התובעת בגבה.

   2. האם תנאי עבודתה של התובעת כפי שפורטו בעובדות בהחלטת בית הדין גרמו למחלה זו או פגימה זו או שהשפיעו על הופעתה או החמרתה.

   3. האם ניתן לומר כי כל פעולה ופעולה שבצעה התובעת הכרוכה בהתכופפות התרוממות או עמידה או ישיבה בקצה הכיסא עם התכופפות, שש שעות ברציפות מדי יום וביום אחד אף שמונה שעות, גרמו לתובעת נזק מזערי שניתן לאתרו בזמן מסוים, ושתוצאותיו בלתי הפיכות כך שבהצטבר מקרים רבים של נזק לתובעת נגרם מצבה הנוכחי.

   4. אם לא, האם יש לראות במצב הקיים מצב תחלואי רגיל.

   5. במידה ומצבה הקיים של התובעת נגרם גם בשל תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, מה מידת התרומה של עבודת התובעת, כפי שתוארה בעובדות שבהחלטת בית הדין על הופעת המחלה ו/או החמרתה בהשוואה לגורמים אחרים.

   6. האם יש משמעות לכך שהכאבים החמירו בתקופה שלא עבדה יוני, יולי, אוג' 2015 וכיצד בא הדבר לביטוי, ככל שבא הדבר לביטוי, במסמכים הרפואיים ביחס לתקופה זו.

       

      הכרעת הדין

      1. עניינה של התובעת הועבר למומחה ד"ר לב לפידוס, אורתופד מומחה.

      2. ד"ר לפידוס סקר בחוות הדעת מיום 08.01.19 (להלן חוות הדעת הראשונה) את תולדות המקרה על סמך התיק הרפואי של התובעת. כאמור בתולדות המקרה, פנתה לראשונה לרופא עם תלונות על כאב גב תחתון ב- 20.06.96.

      3. בדיון וסיכום מציין המומחה מהי הלקות ממנה סובלת התובעת ובמפורש "לפי הספרות המקצועית תנוחה לא נויטרלית במהלך העבודה, כגון כיפוף לפנים, כיפוף לצדדים, תנועות סיבוביות חוזרות מהווים גורם להופעת כאב גב תחתון. במקרה הנדון התובעת סובלת משינוים בכל המערכת המוסקולו- סקלטאלית, לא רק בגב תחתון. לכן להערכתי, העבודה בתור סייעת רופא שיניים לא גרמה להופעה המחלה. אבל היא מהווה את הגורם המחמיר את הכאב בגב תחתון."(דגש ש.ש.)

      4. את המסקנות מפרט המומחה כך:

         

          

      5. לפיכך לדבריו תרומת העבודה של התובעת למצבה הרפואי בהשוואה לגורמים אחרים "התרומה היא משמעותית". עוד ענה לשאלה כיצד הייתה ההחמרה בכאבים גם שלא עבדה אישר כי המחלה ממנה סובלת התובעת בעלת נטייה להתקדם גם אם לא עבדה אך "אני חוזר שוב- הצורה של עבודתה של התובעת מהווה גורם מחמיר את המחלה הקיימת".

      6. נוכח חוות הדעת הראשונה ניתנה החלטה לפיה יודיעו הצדדים אם הסכימו על החמרה, אולם, הנתבע ביקש להעביר שאלות הבהרה ואלו הועברו למומחה אשר נתן חוות דעתו ביום 28.08.19 (להלן חוות הדעת השניה).

      7. נוכח חשיבות הדברים תובא חוות הדעת כלשונה:

         

         

      8. גם בחוות דעת זו עומד המומחה על הקשר הסיבתי בין תעסוקת התובעת לכאבי הגב התחתון (סעיף ג' לחוות הדעת השניה) בדרך של החמרה ועומד על כך שהחמירו את הכאב (סעיף ב'). המומחה מאשר כי מחלתה generalized osteoarthritis , עלולה להתקדם גם ללא עומס פיזי.

      9. בעניין המיקרוטראומה מציין אמנם כי לא היה מגדיר את תנאי עבודתה כמיקרוטראומה "אבל הם גרמו לסטרס ממושך לעמוד שגרה וזה גרם להחמרה בכאב. לכן להערכתי יש קשר סיבתי בין ההחמרה לאופן פעולות הגוף בעבודה והוא להערכתי בין 20%-50%". (דגש ש.ש.)

      10. באשר לקשר הסיבתי ציין כי אינו עולה על 50%. באשר להשפעה מציין כי היא בין 20%-50%.

      11. התובעת טענה כי חוות הדעת הראשונה מדגישה את ההחמרה בעקבות תנאי עבודתה וכי "בנוגע לקשר הסיבתי בין תעסוקת התובעת לכאבי הגב התחתון בשים לב לקריטריונים של ברדפורד היל השיב כי: " התשובה היא חיובית. מעשרה קריטריונים של ברדפורד היל, שבעה מתאימים למקרה הנדון". וכן אישר כי תנאי עבודתה גרמו לסטרס מתמשך בעמוד השגרה ולהחמרה בקשר סיבתי בין 20%-50%. לטענת התובעת אין להתייחס לאמירתו של המומחה כי לא היה מגדיר את תנאי עבודתה כמיקרוטראומה מאחר המדובר במושג משפטי ומכל מקום אופן עבודתה על פי המומחה הוביל להחמרה משמעותית בכאבי הגב שלה. משכך טענה התובעת כי יש להכיר בפגיעתה בעבודה על בסיס החמרה ולזמנה לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכות.

      12. הנתבע טען כי בהתאם לעובדות שנקבעו מדובר בהתכופפויות להוצאת המכשור שרופא השיניים נזקק לו במהלך הטיפול, ללא הרמת משקל. לטענת הנתבע התכופפויות אלה גם אם הינם מיקרוטראומה אינם כרוכות במשא.

      13. עוד נטען על ידי הנתבע כי תאונת עבודה מוכרת או כמחלת מקצוע שאינה רלוונטית, או כמקרה חריג, שאינה רלוונטית או כמיקרוטראומה. לטענת הנתבע הכרה רפואית בקשר לתנאי עבודה שאינם מיקרוטראומה לא יכולה להביא לקבלת תביעה. בהקשר זה הפנתה לאמירות המומחה על "תנוחה לא ניטרלית" ולכך שהמומחה לא סבר כי מדובר במיקרוטראומה. לגרסת הנתבע חוות הדעת עצמן שוללות הכרה בתביעה. עוד הסתמך הנתבע על התשובה לשאלה 4 בחוות הדעת השנייה ממנה הסיק כי מדובר בתחלואה טבעית שאינה קשורה לעבודה אשר לה נטייה טבעית להתקדם.

      14. טענתו העיקרית של הנתבע היא כי המומחה מציין "לשאלה האם אתה מוצא את ההחמרה כתוצאה ממיקרו טראומה של הפעולות התשובה הינה שלילי" ולכך הוסיף כי "תנאי עבודתה של התובעת לא הייתי מגדיר כמיקרוטראומה". הגם שהנתבע מסכים כי מדובר בשאלה משפטית, סבור הנתבע כי לא ניתן להתעלם מעמדת המומחה שחזקה עליו שהוא יודע מהי מיקרוטראומה. אף מטעם זה סבור הנתבע כי יש לדחות את התביעה.

      15. לאחר ששקלנו נימוקי הצדדים וטיעוניהם ואת האמור בחוות הדעת מצאנו כי שתי חוות הדעת מצביעות באופן חד משמעי על החמרה של מצבה הרפואי של התובעת הסובלת מ generalized osteoarthritis כתוצאה מפעולות שביצעה בעבודתה.

      16. בדיון מיום 27.09.17, המליץ בית הדין לצדדים להסכים על העובדות ,וכך ציין (ע' 12 ש' 1-5) כי "יש במסגרת עבודת התובעת פעולות חוזרות ונשנות יומיומיות, פרט לפעולות המגוונות האחרות, אשר יש בהן כדי להוות את אותם טיפות המים הדרושות להקמת תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרוטראומה. לפיכך ממליץ בית הדין לצדדים להגיע להסכמה על העובדות ולהעביר את התיק למומחה עם שאלות מתאימות"(דגש ש.ש.). בית הדין אמר אמירה משפטית זו, עוד בטרם קבלת חוות הדעת ,ולפיה השתכנע כי מדובר במיקרוטרומה וכי הונחה התשתית העובדתית המספקת לכך. אשר על כן, אמירתו של המומחה כי לא מדובר במיקרוטראומה, תהא אשר תהא מומחיותו עומדת בסתירה לקביעה של בית הדין ואין ליתן לה משקל. זאת ועוד בשאלות שנשאל המומחה לא התבקש לקבוע אם מדובר במיקרוטראומה אלא צוינו בפניו הפעולות (סעיף 3 וסעיף 5). המומחה נדרש לענות על שאלות אחרות, ולכן אמירתו בעניין המיקרוטראומה חורגת מהשאלות עליהן נשאל.

      17. יש להתייחס לסוגיית המיקרוטראומה כפי שנקבעה על ידי בית הדין. העיון בחוות דעת המומחה נעשית על ידי בית המשפט כאשר בסמכותו להתייחס לחוות הדעת כאל ראייה והגם שניתן לה משקל מיוחד אין בית הדין כבול בה.

      18. משקבענו שמדובר במיקרוטראומה ,באותו חלק חוזר ונשנה שהופיע בעובדות המוסכמות,כך יש לבדוק את חוות הדעת.

      19. בחוות הדעת הראשונה מציין במפורש המומחה כי הכיפוף לפנים ולצדדים ותנועות סיבוביות חוזרות מהווים גורם להופעת כאב גב תחתון, אולם מאחר והיא סובלת משינויים בכל המערכת המוסקולו- סקלטאלית אזי עבודת הסייעת לא גרמה להופעת המחלה אך מהווה גורם מחמיר. לעניין זה בסעיף 2 המסקנות הוא מתייחס לתנאי העבודה כפי שפורטו בעובדות בהחלטת בית הדין במפורש ומציין כי גרמו להחמרה של המחלה.

      20. יש לדחות את טענת הנתבע המצטט את המומחה באופן חלקי, לעניין התשובה השלילית לכל פעולה ופעולה. המומחה עושה הבחנה בין היות כל פעולה ופעולה "גרמו לתובעת נזק... " לבין "מהווה גורם מחמיר את המחלה הקיימת ולא גורם להופעת המחלה". (ס' 3 לחוות הדעת הראשונה). דהיינו, המומחה מכיר כי כל פעולה ופעולה שביצעה התובעת הכרוכות בהתכופפות, או התרוממות או ישיבה בקצה הכסא עם התכופפות, 6 שעות הרציפות מדיי יום וביום אחד עד 8 שעות היוו גורם מחמיר של המחלה, עוד הוא רואה את תרומת הפגיעות הללו כתרומה משמעותית. בכך עומדת חוות הדעת בדרישות בדבר קשר סיבתי בין הפעולות החוזרות ונשנות להחמרת המחלה ויש להכיר בתביעתה של התובעת כהחמרה כתוצאה ממיקרוטראומה שנקבעה על ידי בית הדין.

      21. בנוסף, גם לאחר שאלות ההבהרה של הנתבע שהועברו למומחה, נותרה מסקנה זו בעינה. הנתבע מציין כי התובעת לא הרימה משקולות כבדים אולם לתשובה ב' לחוות הדעת השנייה אומר המומחה "... ידוע מהספרות המקצועית שגורמי סיכון לכאב גב בין היתר, תנוחה לא רגילה ממושכת, כגון כיפוף לפנים ממושך, תנועות סיבוביות, במיוחד עם העברת חפצים כבדים, כיפופים רבים בהרמת כיפופים כבדים. לכן התשובה הינה אכן תנאים עבודתה של התובעת גרמו להחמרת כאב גב...". הדרישה להעברת חפצים כבדים איננה מחוייבת .דווקא מחוות הדעת עולה כי עצם התנוחה הלא רגילה, הכיפוף לפנים הממושך וכיפופים רבים די בהם להחמרה. מטעם זה נדחית טענת הנתבע לדרישה לחפצים כבדים ויש להכיר בעבודתה של התובעת ובכיפופים הרבים גם בלא המשקל כמיקרוטראומה שגרמה להחמרה במצבה הרפואי ולעביר את עניינה לוועדה רפואית. בפרט כשהמומחה מדגיש כי יש קשר סיבתי בין תעסוקתה לבין כאבי הגב התחתון בשבעה מעשרה הקריטריונים של ברדפורד היל: strength, consistency, specificity ,temporality ,biologicl, gradint, plaucibility, . analogy

      22. לא למותר לציין כי בעצם המילה consistency, ברור כי מדובר באופן חוזר ונשנה. מכל מקום מאשר המומחה כי גרמו לסטרס בעמוד השגרה שגרם להחמרה באופן שאמנם ציין כי אינו עולה על 50% אך גם לא ציין שאינו מגיע לכדי 50% ובהשפעה משמעותית העולה על 20%.

      23. אמנם לא ניתן להתעלם מתשובת המומחה לשאלה האם יש סבירות מעל ל- 50% לקשר סיבתי לטראומה "התשובה הינה שלילית. לא עולה על 50%". אולם אין בכך לשלול את התביעה בניגוד לעמדת הנתבע שכן לא עולה על 50 משמעותה בהחלט 50% ודי בכך.

      24. מכל המצטבר עולה כי זהו המקרה שבו יש להכיר בעבודתה של התובעת, שנקבע עובדתית כי חלק מתנאי עבודתה הוכח שהיווה מיקרוטראומה, כגורם החמרה המצדיק העברה לוועדה רפואית לצורך קביעת נכותה בעבודה. הפסיקה קובעת כי דרוש מדד אובייקטיבי המפנה למדע הרפואה המצביע על קשר בין הפעולות הסדרתיות שביצעה לבין הנזק או החמרה וזאת קבע המומחה במפורש, בהצביעו על הנזק כתוצאה מהפעולות בגב תחתון.

      25. עוד יש להדגיש כי המומחה הפריד בין התהליך התחלואי הנגרם, לבין ההחמרה באופן מפורש (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, עבודה ארצי ל"ב (3) 322).

           

          סוף דבר

      26. התביעה מתקבלת. תנאי עבודתה של התובעת, היוו, בחלק שצוין במפורש מיקרוטראומה. המומחה קבע כי אלו גרמו להחמרה במצבה.

      27. עניינה יועבר לוועדה רפואית.

      28. הנתבע ישלם שכר טרחה לב"כ התובעת בסך 5,000 ₪, תוך 30 יום.

           

           

           

          ניתן היום, י"ט כסלו תש"פ, (17 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

           

          החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

           

           

           

                  

          נציג ציבור עובדים		נציג ציבור מעסיקים		שרה שדיאור, שופטת