1. התובע, מר ------, הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע לבבי עמו התמודד, ושלטענתו אירע עקב אירוע חריג שהתרחש בעבודתו בחודש יוני, 2017. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה, וכנגד החלטתו הוגשה התביעה שלפני.
2. המחלוקת שעמדה לברור בראשית ההליך הייתה אם אירע לתובע אירוע חריג בעבודה, כטענתו. לצורך ברור סוגיה זו קוימה ישיבה להוכחות, שבמסגרתה נשמעו עדויותיהם של התובע ושל העד מטעמו, מר ------. בסופה, ולאחר שנפרשה המסכת הראייתית, באו הצדדים לכדי הסכמה כי אכן אירע לתובע אירוע חריג בעבודה. על כן גובשה בהסכמה רשימת העובדות הצריכה לעניין ונקבע כי ימונה מומחה, יועץ רפואי מטעם בית הדין, שיתבקש לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודת התובע לבין הליקוי הלבבי עמו התמודד.
3. בהתאם מונה, פרופסור אליעזר קפלינסקי, מומחה מתחום הקרדיולוגיה על מנת שיחווה דעתו בדבר פגיעתו של התובע. אוסיף מיד כי לנוכח שינוי שחל בעמדת המומחה הופנו אליו שלושה סבבים של שאלות הבהרה.
אפתח אפוא בתשתית העובדתית המוסכמת, לאחר מכן אסקור את חוות דעת המומחה ולבסוף אדון בטענות הצדדים, כפי שמצאו ביטוין בסיכומי טענותיהם בכתב.
העובדות המוסכמות
4. התשתית העובדתית המוסכמת אשר הונחה לפני המומחה היא כדלקמן:
[א] התובע הוא יליד שנת 1971, טכנאי מזגנים בעיסוקו. התובע הועסק בחברת XXX מחודש 10/14.
[ב] ביום 1.6.2017 עסק התובע בסיום התקנת מזגנים בדירות בפרויקט שהיה אמור להימסר לדיירים סמוך לאחר מכן. בשעות הצהרים (בין 13:00-12:00) הגיע המעסיק והממונה הישיר על התובע למקום העבודה. לאחר שבחן את התקדמות עבודתו של התובע באותו בוקר לא היה שבע רצון וגער בתובע באופן חריג ומעליב. בין התובע למעסיק התפתח דין ודברים שבסופו עזב התובע את המקום ויצא להירגע במקום סמוך (להלן: הארוע החריג).
[ג] לאחר שהמעסיק התנצל לפני התובע והבהיר שלא התכוון לפגוע בו המשיך התובע בעבודתו וסיים את יום העבודה כמתוכנן. התובע שב לביתו והרגיש צורך לנוח.
[ד] בשעות הערב המאוחרות נתקע בנו של התובע עם הרכב כתוצאה מתקר בגלגל. התובע נדרש למענה לעניין וגייס קרובת משפחה לעזרת הבן. הארוע היה מלחיץ עבור התובע.
[ה] לאחר חצות ולאחר שקיים יחסי מין עם אשתו הרגיש התובע בכאבים בחזה, תחושת מחנק וסחרחורת. הוזמן אמבולנס אשר פינה את התובע לבית החולים.
5. כאמור בראשית הדברים, בעקבות האירוע האמור הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) תביעה להכיר באירוע החריג ובמצבו הרפואי כפגיעה בעבודה. פקיד התביעות דחה את התביעה, בהחלטה מיום 6.12.2017, מהטעם שלא שוכנע שאכן אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו אשר הביא להתפתחות האוטם. מכאן התביעה שלפניי.
חוות דעת המומחה מטעם בית הדין
6. בחוות דעתו הראשית (אשר התקבלה בבית הדין ביום 31.10.2019) קבע המומחה כי התובע לקה בהתקף לב בגיל 46. המומחה סקר את האופן בו מתפתח התקף לב ואת דרך בחינת שאלת הקשר הסיבתי בינו לבין אירוע חריג. על פי המומחה שני תנאים חייבים להתקיים על מנת שיוכר קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע הלבבי. הראשון, קיומו של אירוע בעל דחק פיסי או נפשי חריג. אירוע כזה נקבע בהחלטת המינוי. השני, צמידות זמנים בין האירוע החריג לבין התפתחות הסימפטומים של התקף הלב.
במקרה שלפנינו נמצא פער זמנים בן 12 שעות שיכול להיחשב קרוב מספיק כדי למלא את התנאי של צמידות זמנים, ומה גם שלאחריו צוין סימפטום של צורך לנוח. דא עקא שלפי המומחה קיום יחסים אינטימיים כמוה כמאמץ פיסי משמעותי, שיכול להיות קשור להתפתחות התקף הלב.
בסיכום קבע המומחה כי שלושה גורמים הובילו להתקף הלב – האירוע החריג בעבודה, הלחץ עקב פרשת התקר, וקיום היחסים האינטימיים בלילה. להערכת המומחה האירוע החריג בעבודה תרם פחות מאשר קיום היחסים האינטימיים בחצות, עקב פער זמנים בין האירוע החריג לבין האירוע הלבבי, ומצד שני סמיכות זמנים בין קיום היחסים האינטימיים לבין אירוע הלב. לפי המומחה פרשת התקר תרמה אף היא "תוספת מה" להתקף הלב. לפיכך המומחה קבע כי קיימת סבירות גבוהה שהתקף הלב היה מתרחש גם ללא האירוע החריג בעבודה.
סבב שאלות ראשון
7. בהמשך לחוות דעת המומחה ביקש התובע להפנות אל המומחה שאלות הבהרה המבוססות על ספרות רפואית שממנה עולה כי הסיכון להתקף לב לאחר קיום יחסי מין בין בני זוג הוא שולי.
תשובות המומחה לשאלות ההבהרה התקבלו בבית הדין ביום 4.3.2020. בתשובותיו קבע המומחה כי האמור בספרות הרפואית שאליה הופנה מקובל עליו, ולאור הנתונים המפורטים במאמרים אלה הוא נוטה לדעה שחשיבות יחסי המין על הופעת האירוע הלבבי היא שולית, מכיוון שמידת המאמץ הכרוך בכך דומה למאמצים יומיומיים קלים. לשאלה כיצד המידע משפיע על עמדתו בסוגיית הקשר הסיבתי השיב המומחה כך:
"הספרות הרפואית מקבלת קיום קשר סיבתי כאשר פרק הזמן בין האירוע החריג והתקף הלב הנו פחות משעתיים. לאור פער זמנים של 12 שעות במקרה של מר ----- נראה הקשר הסיבתי לא חד משמעי".
סבב שאלות שני
8. לאור מסקנת המומחה עתר התובע להפניית שאלות הבהרה נוספות אל המומחה, הפעם בנוגע לפער הזמנים בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת האוטם. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה התקבלו בבית הדין ביום 28.10.2020. לאחר עיון בשאלות ושקילת הנתונים מחדש קיבל המומחה את העמדה שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת האוטם, וזאת בסבירות העולה על 50%. כן קבע כי השפעת יחסי המין ופרשת התקר על הופעת האוטם הייתה שולית. עוד קבע המומחה כי ניתן לראות בצורך של התובע לנוח כסימפטום המעיד על תחילת התסמינים של האוטם, ולכן סביר שהאירוע החריג השפיע על מועד הופעתו. כך שעתה נראה כי פער הזמנים בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת האוטם נמוך מ-12 שעות.
סבב שאלות שלישי
9. לנוכח השינוי שחל בעמדת המומחה ביקש המוסד להפנות אליו שאלות הבהרה מטעמו ולכך נעתרתי. תשובות המומחה לשאלות המוסד התקבלו ביום 28.2.2021. מתשובות המומחה עולה כי התמונה הקלינית שהופיעה אצל התובע היא זו: בעקבות האירוע החריג ובקרבת זמן אליו הופיעה תחושת חולשה שהתבטאה בצורך לנוח. על פי המומחה הניסיון הקליני מורה כי הסימפטומים המוקדמים להתקף לב מתבטאים בהרגשה כללית רעה וחולשה. לכן המומחה סבור שלתחושה זו ניתן להתייחס כאל סימפטום של תעוקה בלתי יציבה, שכעבור שעות התפתחה לתמונה מלאה של התקף לב. לפי המומחה יש סבירות של פחות מ-50% שהתקף הלב התרחש סמוך לאירוע החריג בעבודה ולפני התקר בגלגל ויחסי המין.
בקשת המוסד למינוי מומחה נוסף
10. בעקבות השינוי שחל בעמדת המומחה ביקש המוסד למנות מומחה רפואי נוסף. לעמדתו המומחה אוחז בעמדה לא קוהרנטית ולכן לא ניתן לבסס עליה קביעה בשאלה אם האירוע החריג הוא פגיעה בעבודה. הבקשה נדחתה בהחלטה מפורטת מיום 18.4.2021 ולכן אסתפק בהפניה לאמור בה.
דיון והכרעה
11. לטענת התובע יש לאמץ את חוות דעת המומחה שמצא כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם בלבבו, ובכך מתקיים מבחן העיתוי. בנסיבות שלפנינו אין לסטות מחוות הדעת הרפואית של המומחה.
מנגד, המוסד טוען כי יש לדחות את התביעה, הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית. מן הבחינה העובדתית, המוסד סבור כי התובע לא הוכיח את העובדות שעל בסיסן נתן המומחה את חוות דעתו. כך למשל, המוסד סבור שהתובע לא הוכיח בראיות אובייקטיביות שאירע לו אירוע חריג בעבודה, כי אין עדות לחריגות של האירוע מבחינתו הסובייקטיבית של התובע, וכי התובע לא הוכיח שעם חזרתו לביתו לאחר העבודה הוא הרגיש צורך לנוח. רוצה לומר, שעל פי המוסד בהיעדר הוכחה לאירוע חריג יש לדחות את התביעה.
מהבחינה המשפטית, המוסד טוען כי יש לדחות את התביעה על יסוד קביעות המומחה בחוות הדעת הראשית ובמענה לסבב השאלות השלישי. וכן בשל חוסר קוהרנטיות של הקביעות בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה. לעמדת המוסד ביום הופעת האוטם התרחשו שלושה אירועים מלחיצים שרק אחד מהם התרחש בעבודה, ושניים מהם סמוכים יותר לבוא האוטם, כך שאין לקשור בין האירוע בעבודה לבין בוא האוטם. מה גם שהמומחה בעצמו הבהיר שהסבירות שהאוטם התרחש בין האירוע החריג לבין האירועים האחרים נמוכה מ-50%.
12. בראש הדברים ייאמר, כפי שהראיתי גם בפתח הדברים, שהעובדות שביסוד ההליך גובשו בהסכמת הצדדים בתום ישיבת ההוכחות, ועל יסוד העדויות שנשמעו. בין היתר, נקבע בעובדות המוסכמות כי ביום 1.6.2017 אירע לתובע אירוע חריג בעבודה. משמע שעניינו בא בגדר הקריטריונים שנקבעו בפסיקה להיותו אירוע חריג. רק לאחר שהושגה הסכמה בדבר התשתית העובדתית מונה מומחה מטעם בית הדין. לפיכך טענות המוסד בכל הנוגע לתשתית העובדתית נדחות, ואף לא ברורה הנתהלותו בהקשר זה. אוסיף כי גם מטעמים של ניהול הליך שיפוטי ראוי והוגן (ראו והשוו: עקרונות היסוד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018), אין לאפשר למוסד לחזור בו מהסכמתו כאן, ובפרט שלא הוצג כל טעם מניח את הדעת לעניין. על כן הדיון שלהלן יתמקד בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם בו לקה התובע.
13. בשאלת הקשר הסיבתי מונה מומחה רפואי שחיווה דעתו בצורה מפורטת, והשיב לכל שאלות ההבהרה שהופנו אליו. כידוע, בפסיקה נקבע כי ככלל על בית הדין לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לאמצה (עב"ל (ארצי) 683/07 לוי – המוסד לביטוח לאומי (16.7.2008); עב"ל (ארצי) 38687-04-19 המוסד לביטוח לאומי – בונשטיין (19.1.2020)).
מעיון בטענות המוסד עולה כי אין בטענותיו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שיש בה כדי להצדיק סטייה מהאמור בחוות דעתו של המומחה ואפרט.
14. אמנם נכון הוא שבתשתית העובדתית נקבעו שלושה אירועים ראויים לציון שאירעו לתובע ביום 1.6.2017. עם זאת רק לגבי אחד מהם נקבע (בהסכמת הצדדים) כי הוא עונה לקריטריון של אירוע חריג – היינו, כזה שגרם לתובע לדחק נפשי חריג שהוא אינו מורגל בו. המומחה התייחס במפורט לשני האירועים האחרים: האחד, תקר בגלגל הרכב ולגביו קבע המומחה שיש לו "תוספת מה". השני, יחסי המין שקיים התובע עם רעייתו בסמוך לבוא האוטם, ולגביהם קבע המומחה, בתחילה, כי מדובר במאמץ פיסי משמעותי וכי סמיכות הזמנים מעלה קשר סיבתי ידוע ביניהם לבין בוא האוטם הלבבי. בהמשך ובשים לב לספרות רפואית עדכנית, ממנה עולה שקיום יחסים אינטימיים עם בת זוג קבועה אינו כרוך במאמץ פיסי משמעותי, שינה המומחה את עמדתו וקבע כי "חשיבות יחסי המין שולית", וכי מידת המאמץ היא "בסדר גודל של מאמצים יומיים קלים". כך שלמעשה, מבין שלושת האירועים שאירעו ביום 1.6.2017, רק האירוע החריג בעבודה זוהה כבעל השפעה על מצבו הנפשי של התובע. אשר לפער הזמנים בין האירוע החריג בעבודה לבין בוא האוטם קבע המומחה כי "ניתן לראות בצורך לנוח כסימפטום המעיד על תחילת התסמינים של האוטם". מכאן שפער הזמנים בין האירוע לבין תחילת התסמינים הוא פער בן שעות ספורות, "ולכן סביר להניח שהאירוע החריג השפיע על הופעת האוטם במועד בו הופיע" כפי שקבע המומחה.
עמדתי היא כי בחוות דעת המומחה ניתן מענה מספק לטענת המוסד בנוגע להשפעתם של התקר בגלגל הרכב ויחסי המין על הופעת האוטם, ואין בכוחה של תהיית המוסד כדי להוות טעות משפטית בחוות הדעת.
15. בנוסף, לא מצאתי פגם בכך שהמומחה קבע כי הסבירות לכך שהאוטם התרחש בין האירוע החריג לבין התקר בגלגל היא פחות מ-50% כדי לגרוע מקביעתו שיש קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין בוא האוטם. שכן כאמור על פי המומחה השפעתם של התקר בגלגל ושל יחסי המין על בוא האוטם היא שולית. מה גם שלפי המומחה האוטם התפתח על פני מספר שעות. תחילתו בהרגשה כללית רעה, חולשה (תעוקה בלתי יציבה), והמשכו בתמונה מלאה של התקף לב.
16. סוף דבר - על יסוד כל האמור הריני קובעת כי התובע נפגע בעבודה ביום 1.6.2017 והליקוי שאובחן בלבו קשור בקשר סיבתי לאירוע חריג שאירע בעבודתו. על כן תביעת התובע מתקבלת.
המוסד יישא בשכר טרחת באי כוח התובע ובהוצאות בסכום כולל של 8,000 ₪. בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את מורכבות ההליך, המאמץ שהושקע בבירורו ואת התנהלות המוסד שהובילה להסתעפותו וגם בדרך של ניסיון לחזור בו מהסכמות קודמות.
17. זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער עליו.
ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"א, (27 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
