א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.עסקינן בתובענה, במסגרתה ביקש התובע להכיר באירוע מיום 25.12.12 כתאונת עבודה על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). 

2.פקיד התביעות דחה את תביעתו של התובע, בין היתר מהנימוק כי לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.

טענות התובע

3.לטענת התובע, בתאריך 25.12.12 הוא רכב על אופנוע בדרכו לחלק עיתונים במסגרת עבודתו, גלגל האופנוע נתקע בתעלת ניקוז, האופנוע התהפך והתובע נפל ונפגע. האופנוע לא היה מבוטח, מאחר ורק זה עתה נרכש, והתובע חשש לספר שרכב עליו. בנוסף, אשת התובע לא היתה מרוצה מרכישת האופנוע. לפיכך, כשהגיע צוות מד"א, מסר התובע כי התאונה התרחשה תוך כדי ריצה. אולם, ניתן לראות כי צוות מד"א הוזמן לטפל בתאונת דרכים.

במהלך האשפוז בבית החולים הבין התובע את טעותו וסיפר אודות התאונה.

הממונה על התובע בחלוקת העיתונים העיד, ועדותו תמכה בגירסת התובע, וכך גם עדותה של גב' זוביב. באשר לאחיו של התובע, יש להתייחס לעדותו בהתאם למצבו כפי שפורט.

באשר לטענת ההתיישנות, המכתב הגיע באיחור אל התובע.

לסיכום, טען התובע כי עמד בנטל ההוכחה, וכי לפיכך יש לקבוע כי התאונה שקרתה היא תאונת עבודה.

טענות הנתבע

4.לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה עקב התיישנות. בנוסף, יש לדחותה גם לגופה. גירסתו הראשונית של התובע היתה כי הוא נפל במהלך ריצה, וזוהי הגירסה הנכונה. בנושא זה יש להחיל את תורת האנמנזה. בנוסף, קיימת בעיה עם הגירסאות שנמסרו ביחס לשעת האירוע הנטען. עדותו של אחיו של התובע אינה תומכת בגירסת התובע, וישנן סתירות בין העדויות. התובע יכל להביא עדים נוספים, ולא עשה כן.

לסיום, ביקש הנתבע לדחות את התובענה.

הדין החל

5.תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי לגבי עובד, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".

סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי מרחיב הגדרה זו, ביחס לדרך מן הבית לעבודה ולהיפך:

"חזקת תאונה בעבודה

80. רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם-

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן

אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או

הליכתו זו".

המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה"הפתאומיות".

הפתאומיות משמעה אירוע שניתן לאתר במישור הזמן – הווה אומר מתי אירע, ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע.

ראו:

דב"ע (ארצי) לא/5-0 ושדי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200.

דב"ע (ארצי) נו/103-0 עטר – המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.96).

נטל הראיה מוטל על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן אירע אירוע תאונתי בעבודה, שקושר את הפגיעה לעבודה.

ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גירסתו של התובע.

ראו:

דב"ע (ארצי) נא/ 205-0 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה, פד"ע כד 222.

דב"ע (ארצי) נא/218-0 המוסד לביטוח לאומי - דרור, פד"ע כד 545.

דיון והכרעה

6.נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התובענה להתקבל, ולהלן יפורטו הנימוקים לכך.

7.מהתמונה שנפרשה לפנינו עולה, כי התובע עמד בנטל אשר רבץ לפתחו, והוכיח את האירוע התאונתי לו טען. מן העובדות שהוכחו עולה, כי אכן התרחש אירוע תאונתי במועד ובאופן שנטען על ידי התובע, תוך כדי ועקב עבודתו.

8.התובע הגיש תצהיר מטעמו ומטעם מר א' א' א' א' א' א' , שהינו אחיו, ובמסגרת הדיון שנערך נחקרו שניהם אודות תצהיריהם. בנוסף, העידה גב' לי אליס זוביב, עדה לאירוע.

מנגד, העיד מר אמנון אביעוז, הממונה על התובע בעבודתו, אשר זומן על ידי הנתבע.

לאחר ששמענו את עדות התובע, התרשמנו כי היא מתארת דברים כהווייתם, וכי ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך עליה. התובע העיד עדות אמיתית וכנה, והשיב באופן קולח על כל שאלה עליה נשאל, גם אם התשובה לא היתה נוחה עבורו. התרשמנו, כי עסקינן בעדות מהימנה.

9.לאחר שמיעת העדויות וקבלת הראיות, ועל סמך התרשמותנו מעדות התובע כמפורט לעיל, אנו קובעים את התשתית העובדתית בהסתמך על עדות התובע, ואחר כך נפרט את ההתייחסות ליתר העדויות והראיות, וזאת כמפורט להלן.

10.מעדות התובע עולה, כי הוא עבד בהפצת עיתונים באשקלון. בבקרים היה מחלק את העיתון היומי, ובערב היה מחלק מגזינים. בתחילה נהג ברכב פרטי, אולם כדי לחסוך רכש אופנוע ביום 25.12.12 אחר הצהריים. התובע קיבל את האופנוע עוד באותו יום בשעות הערב, ולא הספיק לעשות ביטוח. למרות זאת, יצא מהבית רכוב על האופנוע כדי לחלק שבועונים, נסע מרחק קצר, הגלגל הקדמי נתקע בתעלת ניקוז והתובע עף מהאופנוע.

התובע חשש שהמשטרה תגלה שנהג ללא ביטוח, מה גם שאשתו גילתה אי שביעות רצון מרכישת האופנוע. לפיכך, כשהגיע צוות מד"א, מסר התובע כי נפל תוך כדי ריצה. עם זאת, אחיו של התובע שהתקשר להזעיק את מד"א מסר בזמן אמת כי מדובר בתאונת דרכים, וכך גם נרשם בזמן אמת בטופס שמולא על ידי מד"א.

התובע אושפז בבית החולים, ובמהלך אשפוזו מסר לו הרופא כי לא יתכן שפגיעה שכזו נגרמה במהלך ריצה. התובע שמע את הדברים, והתוודה כי מדובר בתאונת אופנוע.

לאור זאת, בגיליון השחרור מפיזיותרפיה מיום 2.1.13 מצויין כי מדובר בתאונת אופנוע. בנוסף, בתעודה רפואית ראשונה מיום 15.4.13 נרשם כי מדובר בתאונת אופנוע, וכך גם בטופס ב.ל 250.

כל העובדות דלעיל עולות מעדות התובע, אותה קיבלנו כמהימנה. להלן נפרט ביחס לעדויות הנוספות.

11.גב' לי אליס זוביב העידה אף היא, בהיותה עדה לתאונה. עולה כי עדה זו ראתה את התובע נוהג באופנוע ונופל, והתיאור שלה לגבי התאונה זהה לזה של התובע. עדות עדה זו מהימנה מאוד, וניתן היה לראות על פניה את הזעזוע שעדיין נותר מהתאונה הקשה. עדה זו גם ראתה את השבועונים שנפלו מהארגז שהיה על גבי האופנוע.

12.אחיו של התובע, מר א' א' א' א' , העיד אף הוא לאחר שהגיש תצהיר. התרשמנו כי אין לייחס משקל לעדותו של עד זה, לאור הנסיבות המיוחדות שפורטו. עם זאת, גם מעדותו עולה אותו תיאור של התאונה, כפי שנמסר על ידי התובע והעדה זוביב.

13.מר אמנון אביעוז, הממונה על המפיצים ובהם התובע, העיד אף הוא, ועדותו תמכה בגירסת התובע. עולה שעד זה קיבל ביום התאונה הודעה על התאונה עם האופנוע, ולכן קיבל את השבועונים חזרה, ומישהו אחר חילק אותם. העד אישר כי ימי ג' היו ימי חלוקת השבועונים.

14.הנתבע טען להבדלי גירסאות באשר לשעת התאונה. איננו מוצאים הבדלים מהותיים בנושא. התאונה התרחשה בין השעה 18:00 לשעה 19:00, ואם מי מהעדים מסר שעה שונה במעט מהאחר, אין בכך כדי לפגום בגירסת התובע. בנוסף, נהיר כי מד"א הוזעק למקום אך לא הגיע בתוך דקות ספורות.

ועוד אנו קובעים, כי התובע זימן די והותר עדים להוכחת האירוע.

בנושא הלכת האנמנזה הרפואית, התובע מסר הסבר טוב לגירסה הראשונית שמסר, ובמהלך אשפוזו כבר מסר את הגירסה הנכונה, ואנו מקבלים את הסברו בנושא זה.

באשר לנושא ההתיישנות; הנושא עלה בדיון המוקדם, וכבר אז מסר ב"כ התובע כי בפועל מכתב הדחייה הגיע לתובע בסוף דצמבר 2013, כפי שמפורט בכתב התביעה. ב"כ התובע סבר כי בכך הוסדר הנושא וכי הנתבע לא עומד על טענת ההתיישנות. המשך ההליך מחזק את סברתו זו של ב"כ התובע, מאחר והתובע בחקירתו הנגדית לא נחקר בנושא זה. אנו מקבלים את גירסת התובע בנושא זה, ולפיכך אין כל התיישנות בהגשת התובענה.

אחרית דבר

15.לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי האירוע מיום 25.12.12 הינו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

16.הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

17.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

18.פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ו, (19 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.