הכרה בפגיעה שהתרחשה בזמן חל"ת בקורונה כתאונת עבודה

1.לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה מיום 19.05.21 כתאונת עבודה כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״).

2.ביום 10.06.21 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 07.12.21 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:

״אנו מצטערים להודיעך, כי עלינו לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה על פי הוראות סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, מהנימוק הבא:

1.אינך מבוטח כעובד שכיר לפי סעיף 75 (א) (1) לחוק הביטוח הלאומי- על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בינך לבין מעסיקך XXX"

מכאן התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

טענות התובע

3.התובע יליד X.X.1990. ביום 19.5.21 נפגע התובע בתאונת דרכים קשה מאוד כאשר היה בדרכו למקום עבודתו לצורך פגישה עם מעסיקו XXX.

4.במועד אירוע התאונה היה התובע בחופשה ללא תשלום בעקבות מגפת הקורונה. הימצאותו של התובע בחל"ת נכפתה עליו והתובע עשה ככל שביכולתו לשוב אל מקום עבודתו.

5.טרם אירוע התאונה הוסכם בין הצדדים על שובו של התובע לעבודה בחל"ת ונותר להם להחליט יחד על תנאי עבודתו.

6.ביום 13.5.21 קיבל התובע הודעה ממעסיקו "תחזור אלי".

7.ביום התאונה בשעה 11:12 כאשר לא הגיע לפגישה עם מעסיקו קיבל הודעה בווטאפ מהמעסיק מר XXX המנכ"ל והשותף בחברה השואל אותו "טוב אתה פה?". התאונה התרחשה בשעה 10:30 ולכן זה ציפה לו במקום העבודה.

8.תכתובת זו מהווה ראייה המלמדת כי ביום התאונה היה התובע צפוי להיפגש עם מעסיקו. אלמלא היה התובע בדרכו למקום עבודתו ברור כי לא היה נפגע בתאונה.

9.התובע סבור כי מקום בו הוכחה טענתו כי היה בדרכו אל מעסיקו לשם דיון בתנאי השתכרותו לאחר שנקרא לשוב לעבודתו על ידי מעסיקו, אין מקום לספק שיש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

10.לאור האמור יתבקש בית הדין הנכבד להורות על הכרה בתאונה כתאונת עבודה.

טענות הנתבע

11.לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק. על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שארעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו. התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה החל עליו, להוכיח כי הפגיעה שארעה לו עולה בגדר תאונת עבודה כאמור בחוק ובפסיקה. התובע שהה בחל"ת מחודש 4/2020. לא הוכח קיום יחסי עובד מעביד בינו לבין "XXX" במועד האירוע הנטען. לאור האמור, מתבקש בית הדין לדחות את התביעה.

ההליכים בתיק

12.הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן, כדלקמן:

״התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומו של אירוע תאונתי ביום 19.5.21 תוך כדי ועקב עבודה אצל המעסיק XXX. בשלב זה לא אורה לנתבע להזמין ח' רפואי נוכח מהות עילת הדחייה. ככל שיתברר שיש להכיר באירוע המדובר ככזה שהתרחש תוך כדי ועקב עבודה ממילא תידרש בדיקה עניינית של הנתבע בנוגע להכרה בפגימות הנטענות. לכן הנושא הרפואי בשלב זה לא יקבע כפלוגתא השאלה האם נדרשת פלוגתא באמור תיקבע בהמשך ההליך."

(החלטת השופטת מרב חבקין מיום 26.08.2022).

13.דיון ההוכחות התקיים ביום 11.9.23 במסגרתו נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהירו וכן נחקרו עדים מטעמו מר XXX (אחיו של התובע), מר XXX (עד מטעם התובע - המעסיק). הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

המסגרת המשפטית

14.סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ:

״תאונת עבודה – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו״.

15.סעיף 80(1) לחוק קובע כי תאונה שאירעה בדרך ממעונו של העובד לעבודה או ממנה יכולה להיחשב כתאונת עבודה:

״רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;״

16.חובת ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 האמור, מוטלת על התובע (ראו: עב״ל (ארצי) 9115-07-11 המוסד – קעדאן פהמי, 29.10.12).

דיון והכרעה

17.האם עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 19.05.21 ארע לו אירוע תאונתי תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו? נקדים אחרית לראשית ונציין כי לטעמנו יש להשיב על שאלה זו בחיוב. נסביר מסקנתנו.

18.התובע מציין בתצהירו, כדלקמן:

״אני יליד X.X.1990.

ביום 19.05.21 נפגעתי בתאונת דרכים קשה מאוד עת הייתי בדרכי לפגישה עם המעסיק במשרדי XXX שבבניין הבורסה ליהלומים, באשר להמשך העסקתי בחברה.

במועד התאונה, הייתי רכוב על אופנועו של אחי אשר גם הוא עובד במתחם "הבורסה" ברמת גן.

בין שאר פגיעותיי, נפגעתי קשות עם שברים מרובים בגולגולת על כל השלכותיה.

אציין כי לעניין עברי התעסוקתי, התחלתי לעבוד בחברת XXX לפני כ-10- שנים לערך, אז עבדתי שם לתקופה כבת שלוש שנים. סיימתי את עבודתי בחברת XXX לאחר שמקום עבודה אחר בשם XXX הציע לי תנאי עבודה יותר טובים. במרוצת השנים עבדתי אצל חברות שונות עד אשר חזרתי לעבוד כשנה טרם פריצת מגפת הקורונה בחברת "XXX"

חברת "XXX" הינה חברה אשר במועד אירוע התאונה, אחד מבעליה הינו קרוב משפחתי.

אדגיש כי אין כל קשר משפחתי ביני לבין XXX.

טרם מגפת הקורונה עבדתי בחברת XXX משך כשנה. במהלך עבודתי נדרשתי לנסיעות לחו"ל באופן תכוף.

במועד אירוע התאונה, הייתי בחופשה ללא תשלום בעקבות מגפת הקורונה יחד עם רוב עובדי הבורסה ליהלומים.

טרם אירוע התאונה, הוסכם ביני לבין מעסיקי- XXX וXXX על שובי לעבודה מחל"ת ונותר לנו להחליט יחד על תנאי העסקתי בשיחה אשר הייתה צפויה להתקיים ביום התאונה הארור.

כאמור ביום התאונה הייתי בדרכי לבורסה בכוונה לקיים את השיחה אודות המשך דרכי המקצועית בחברה. לרוע המזל, נפגעתי קשות בתאונה.

תנאי העסקתי היו צריכים להשתפר מאוד.

דחיית התביעה לביטוח הלאומי להכיר בתאונה כתאונת עבודה הדהימה אותי ואני מרגיש מקופח שכן ברור מאליו שאלמלא העבודה שלי לא הייתי נפגע בתאונה זו.

לשמחתי מצאתי התכתבות מיום התאונה בשעה 11:12 של מעסיקי XXX שבה הוא מסמס לי "בוקר טוב, אתה פה?". משיחה זו ברור באופן שאינו משתמע לשני פנים שהם חיכו שאגיע למשרד שלהם, הם ידעו שאני יגיע לשיחה באשר לתנאי ההעסקה והם גם לא מכחישים זאת. לכן לא ברור לי מדוע הביטוח הלאומי מתנער מהאחריות עלי.

גם אחי שהסיע אותי באותו היום לבורסה ידע שאני בדרכי לשיחה זו וייעץ לי כיצד להתנהל בה.

ברור שמעסיקיי המתינו לבואי למשרדם אך באופן טראגי, דווקא בדרכי לפגישה זו נפגעתי בתאונה קשה."

19.בראשית יודגש, כי המחלוקת אינה מחלוקת עובדתית בין הצדדים אלא מחלוקת משפטית: האם יש להכיר בתאונת עבודה בזמן חל"ת כאשר התאונה אירעה למבוטח עת היה בדרכו לפגישת סיכום תנאי שכר. ראו גם דברי ב"כ הנתבע במועד דיון ההוכחות: "אין מחלוקת שהוא היה מעורב בתאונה ושהוא היה בדרך, לפי מה שאתם מציינים, אין כמעט מחלוקת שהוא היה כנראה בדרך לפגישה בענייני עבודה" (ר' שורות 15-20 לעמ' 13 לפרוטוקול; סעיף 5 לסיכומי הנתבע).

20.נזכיר שוב כי ביום 19.05.21 נפגע התובע בתאונת דרכים קשה מאוד עת היה בדרכו למקום עבודתו שהיה צפוי להיפגש עם מעסיקו "XXX". בין שאר פגיעותיו של התובע הוא נפגע קשות עם שברים מרובים בגולגולת על כל השלכותיה. במועד אירוע התאונה, היה התובע במעמד עובד בחל"ת בעקבות מגפת הקורונה. הימצאותו של התובע בחל"ת נכפתה עליו וכן התובע עשה ככל שביכולתו לשוב אל מקום עבודתו (לעניין זה ראו שורות 18-22, עמ' 3 לפרוטוקול).

21.טרם אירוע התאונה הוסכם בין הצדדים על שובו של התובע לעבודה מחל"ת ונותר להם להחליט יחד על תנאי העסקתו. לעניין זה נפנה לעדותו של התובע אשר מציין כך: "זה היה ברור, כאילו שאני ממשיך איתו. פשוט רצינו לסכם דברים מסוימים" (שורות 2-3 לעמ' 5 לפרוטוקול). בנוסף לכך, מתוך דבריו של ב"כ הנתבע עולה כי בוצעה חקירה על ידי הנתבע של דודו של התובע (מר XXX), מנכ"ל XXX אשר בחקירתו זו אישר שהתובע היה אמור להגיע אליו באותו היום (ר' דברי ב"כ הנתבע בשורות 15-17 לעמ' 3 לפרוטוקול). חיזוק לעדותו של התובע לפיו היה בדרכו להיפגש עם מעסיקו ניתן למצוא בהודעת הוואצאפ שנשמרה. ביום התאונה בשעה 11:12 כאשר התובע לא הגיע לפגישה עם מעסיקו, קיבל הודעה בוואטסאפ מהמעסיק, מר XXX המנכ"ל והבעלים השותף בחברה בה הוא עובד, השואלת אותו "ב.טוב אתה פה?". יש להדגיש את סמיכות הזמנים- הפניה למד"א התקבלה סביב השעה 10:30, המד"א דיווחו על הגעה ליעד בשעה 11:04 והוואצאפ ממעסיקו של התובע הינו בשעה 11:12.

22.אנו סבורים, כי פגיעתו של התובע התרחשה כשהיה בדרכו לפגישת עבודה שעתידה הייתה להתרחש במתחם "הבורסה" ברמת גן, עקב ולצורך עבודתו וחזרתו מחל"ת, בכדי להסדיר ולהחליט יחד על תנאי העסקתו של התובע. לפיכך, יש זיקה ברורה בין נסיעתו של התובע למתחם "הבורסה" ברמת גן לבין עבודתו ולפיכך יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

23.כידוע, סטטאוס של עובד בחל"ת הוא כי יחסי העבודה מושעים אך לא מתנתקים והקשר החוזי נשמר. בהתאם לנ/1 (דו"ח תקופות עיסוק) דיווח המעסיק על התובע כעובד בחל"ת ומכאן שלא נותקו יחסי העבודה בין הצדדים גם במועד קרות האירוע התאונתי.

24.הדעת לא נותנת מצב שבו התובע הוצא לחל"ת בכפייה (עקב מגפת הקורונה), סיכם עם מעסיקו על החזרה לעבודה ונותרה רק פגישה פורמאלית לדון בתנאי השכר (פגישה שהתובע היה בדרכו אליה ונפגע קשה בתאונה) וכפועל יוצא מהתאונה יאבד התובע את כושר עבודתו אך ישאר ללא הגנת חוק הביטוח הלאומי. כאמור, קיימת זיקה מובהקת בין נסיעתו של התובע למתחם "הבורסה" ברמת גן לבין עבודתו ולפיכך יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

25.אמנם התובע לא היה תוך כדי עבודתו אולם מאחר שהייתה לנסיעתו של התובע זיקה ברורה לעבודה ו/או קשר הדוק עם העבודה, אנו סבורים שמדובר בתאונת עבודה ואנו נותנים דגש על רכיב "העקב" וצמצום הדרישה של רכיב "התוך כדי". כבר נפסק כי "כאשר ארוע התאונה לא היה "תוך כדי" העבודה או העיסוק, אלא הוכח כי היה עקב העיסוק, יוכרע העניין על פי כלל בלתי כתוב, הרואה כיסוד עיקרי בתאונה העבודה את הגורם הסיבתי ה"עקב" (העבודה) שגורם הזמן ה"תוך כדי" (עבודה) אינו אלא טפל ונגרר" (דב"ע לב/0-9 הלוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 208).

26.נבקש להבהיר, שאנו מאמצים גישה מרחיבה להוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (וראו גם: ב"ל 7810-06-21 אביבה זרקה נ' המוסד לביטח לאומי, ניתן ביום 16.5.23). בהקשר זה נזכיר, שהיעוד של תשלום דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה היא למלא את החסר בהכנסה שנוצר כתוצאה מהתאונה, כאשר המבוטח איבד מכושרו לעבוד. הביטוח הינו מצוות המחוקק והוא קם עת מתקיימים בעניינו של מאן דהוא התנאים הקבועים בחוק.

27.מטרתו המובהקת של המחוקק בהוראותיו של פרק ה' לחוק הינה, שמירה על זכויותיהם הסוציאליות של העובדים, תוך יצירת מנגנון המהווה רשת ביטחון כלכלית לעובד באשר הוא עובד, וזאת במקרה של פגיעה אשר אירעה במהלך ועקב עבודתו. העיקרון הסוציאלי העומד בבסיס הסדר הביטוח הוא כי עובד אשר איבד את עבודתו ופרנסתו, שלא מרצונו, יקבל גמלה חלף המשכורת אשר אבדה לו (דב"ע נו/0-345 כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פדע לג' 66). לאור מטרה זו של המחוקק הורחבה במפורש תחולתו של פרק ה' – ביטוח נפגעי עבודה – בהוראותיו של סעיף 75 לחוק, והוחלה על קשת רחבה ביותר של מבוטחים. (ראה: ל' טומשין, ג' מרקמן, נ' גנאינסקי " תאונות עבודה ומחלת מקצוע", תשע"ב -2011, עמ' 59).

28.נוכח תכליתו הסוציאלית של החוק והרצון להרחיב ככל האפשר את מעגל המבוטחים הזכאים לגמלה בעת הצורך (דבע נא/0-45 המל"ל נ' יפה בלובר, פד"ע כג' 337), הנטייה היא ליתן להוראות החוק, פרשנות תכליתית: "מבחן התכלית בוחן את השאלה האם זכאי מבצע העבודה לזכויות המוקנות מכח משפט העבודה ומשפט הביטחון הסוציאלי עפ"י תכליתו של כל ענף בחוק הביטוח הלאומי ...". (סטיב אדלר, היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית, ספר מנחם גולדברג, 18 וכן דב"ע נו/ 0-345 לעיל).

29.ברוח מבחן זה אף הורחבה ההכרה בתאונות המתרחשות בעת פעולות נלוות בעבודה והיריעה נפרשה על פני מספר רחב יותר של מקרים. כך למשל הכירה הפסיקה בתאונות שאירעו במהלך פעילויות נופש וגיבוש חברתי ובתאונות אשר אירעו במהלך פעולות שאינן עיסוק בעבודה כשלעצמו.

30.נוכח האמור, ובשים לב לתכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי כמפורט לעיל ומאחר שתכלית נסיעתו של התובע לפגישה ברמת גן קשורה קשר ישיר לעבודתו (התובע נסע לפגישה על מנת להחליט ולסכם על תנאי העסקתו ולשוב לעבודתו מחל"ת) – אנו סבורים שיש לראות בתאונה שארעה לו ביום 19.05.2021 (בדרכו למתחם "הבורסה" ברמת גן) כתאונת עבודה בהתאם לחוק.

31.אנו ערים לטענות הנתבע בסיכומיו בנוגע לכך שהפגיעה איננה מכוסה ע"פ התיקון לחוק והוראת השעה בביטוח נפגעי עבודה (ופש"ר) (תיקון מס' 224 והוראת שעה, התשפ"א-2021, לאחריו יצא חוזר מטעם הנתבע שמטרתו להבהיר מתי חלה חובת תשלום דמי ביטוח על המעסיק בגין עובד בחופשה ללא תשלום.

32.לאחר עיון מעמיק בפרטי החוזר שפרסם המוסד לביטוח לאומי ביום 1.8.21 בנוגע לתיקון לחוק, אנו לא מוצאים כי הקביעה בחוזר לעניין החרגת עובד בחל"ת שנפגע בתאונת עבודה מצוי בתיקון 224 לחוק. דהיינו: לא מצוין בתיקון לחוק את הפרשנות שנקבעה בחוזר - "עובד הנמצא בחופשה ללא תשלום בחודשיים הקלנדריים הראשונים מבוטח לכל ענפי הביטוח לרבות בענף אבטלה, למעט פגיעה בעבודה ופש"ר".

33.חוזר הביטוח הלאומי הוא מעין קובץ הנחיות למוסד לביטוח לאומי ותקף עליו, אך הוא אינו חל על בית דין זה בוודאי במצב שבו התיקון לחוק לא קובע שעובד בחל"ת שנפגע בתאונת עבודה לא מכוסה ביטוחית ולכן איננו מאמצים פרשנות זאת של הנתבע כפי שמופיע בחוזר.

סוף דבר:

34.התביעה מתקבלת.

35.התאונה שאירעה לתובע ביום 19.05.21 הינה תאונת עבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי.

36.הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ' אייר תשפ"ד, (28 מאי 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.