התובעת, גב' פלונית הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת דרכים שארעה לה בסיום "יום סיירות" ששהתה בו במהלך שנת השירות הלאומי שלה. הנתבע דחה את תביעת התובעת. מכאן תביעה זו.
-
התובעת, הגב' פלונית (להלן: התובעת) שרתה כבת שירות לאומי במשרד המשפטים בתל אביב מיום 1.9.10 ועד ליום 31.8.11.
-
ביום 10.2.11 התובעת השתתפה ביום סיירות בבני ברק במסגרת ארגון "חברים לרפואה", כדי לבחון אופציה להמשך שירות לאומי לשנה השנייה.
-
התובעת נפגעה בתאונת דרכים שארעה לה במהלך חזרתה מ"יום סיירות", במסגרתו בדקה אופציות למקום התנדבות חדש לשנה השנייה לשירות הלאומי.
-
התובעת הגישה ביום 30.7.14 תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה מיום 10.2.11. ביום 2.2.15 דחה הנתבע את תביעת התובעת מהנימוקים שפורטו: "על פי האמור בסעיף 289 לחוק הביטוח לאומי, "פגיעה בהתנדבות" היא תאונה שארעה תוך כדי פעולת ההתנדבות ועקב פעולת ההתנדבות. מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי פגיעתך ארעה בשעת חזרתך מיום סיירות, פגיעה זו אינה בגדר פעולה הקשורה לתפקידך כמתנדבת במשרד המשפטים, לפיכך אין לראות פגיעה זו כפעילות תוך כדי ועקב ההתנדבות. באפשרותך לפנות למשרד הביטחון לבדיקת זכאותך".
-
ביום 14.9.16 התקיים דיון מקדמי בפני חברתי כב' השופטת עידית איצקוביץ ונקבע כי השאלות שבמחלוקת בתיק: א. האם במועד התאונה שבה נפגעה התובעת (יום 10.2.11) היא היתה מבוטחת בביטוח נפגעי עבודה כמתנדבת? ב. האם חל שיהוי על התביעה?
-
חוקר הנתבע חקר את התובעת ביום 11.1.15.
-
ביום 25.4.18 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעה עדות התובעת במסגרת חקירה ראשית ונגדית הואיל והתובעת בחרה שלא להגיש תצהיר מטעמה. כמו כן התובעת הגישה תעודת עובד ציבור של הגב' זהוראי חופית מי שהיתה ממונה על התובעת במשרד המשפטים, הנתבע ויתר על חקירתה. הנתבע העיד 2 עדות מטעמו, גב' צופית אליצור שעבדה באגודה להתנדבות במועדים הרלוונטיים לתביעה וגב' טליה כהן, רכזת משאבי אנוש באגודה להתנדבות.
טענות הצדדים
-
לטענת התובעת, לקראת סיום שנת השירות הראשונה שלה וכמקובל באגודות המפעילות שירות לאומי, ניסתה האגודה לעניין אותה בהמשך שירות לשנה שנייה נוספת. התובעת ביקשה בשנה השניה לנסות ולתרום בתחום של עזרה לילדים מוגבלים במוסדות, ולכן נתבקשה להגיע למוסד ביישוב בני ברק ולערוך שם סיור בדיקה והיכרות עם הצוות על מנת לבחור במוסד בו היא מבקשת להמשיך את שנת השירות השניה. פגיעתה של התובעת בתאונת הדרכים בדרך חזרה מיום זה גרמה לה למרבה הצער פגיעות רציניות בגב, דבר אשר סיכל את המשך השירות הלאומי בשנה השניה. עוד טוענת התובעת כי חיפוש מקום שירות לשנה השניה המתבצע במהלך שנת השירות הראשונה, הינו חלק מהותי ובלתי נפרד מהשירות הלאומי שלה. מדובר על יום שנקרא "יום סיירות". לטענת התובעת "הסיירת" הינו מוסד ידוע בשירות הלאומי והינו חלק בלתי נפרד הימנו ובלעדיו לא תתאפשר שנת שירות נוספת. משכך החלטת הנתבע לפיה הסיירת לא היתה קשורה לתפקיד התובעת במשרד המשפטים איננה סבירה. עוד טוענת התובעת כי אין הגיון בהפרדה המלאכותית בה נוקט הביטוח לאומי ובוודאי לא בשלב בו יום הסיירות נעשה על שנת השירות הלאומי. החלטת הנתבע גורמת לחשיפת בנות השירות הלאומי להיות ללא ביטוח בתקופה בה הינן מתנדבות לכל דבר ועניין כשיום הסיירות מהווה חלק בלתי נפרד מההתנדבות שלהן.
-
מנגד לטענת הנתבע התאונה שארעה לתובעת ביום 10.2.11 אינה נכנסת לגדר פגיעה בהתנדבות. במועד התאונה התובעת שירתה כבת שירות לאומי במשרד המשפטים בתל אביב. ההשתתפות ביום הסיירות שהינו יום מיונים לקראת מקום התנדבות חדש בשנת השירות השניה, לא היה חובה וזה היה נתון לבחירתה הבלעדית של התובעת. לטענת הנתבע יום הסיירות בו השתתפה התובעת אינו חלק מהתנדבותה במשרד המשפטים ולכן היא אינה נכנסת לגדר פגיעה בהתנדבות. לצורך יום זה התובעת לקחה יום חופש על חשבונה. עוד טוען הנתבע לשיהוי הואיל והתביעה הוגשה לאחר יותר משלוש שנים מיום התאונה.
המצב המשפטי
לעניין השיהוי
-
סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק) קובע, כמצוטט:
"(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.
(ב)(1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".
-
שאלת פרשנותו של סעיף 296 התבררה בשורה של פסקי דין. ונפסק כי תכלית תשלום הגמלה היא לענות על צרכי קיומו השוטף של המבוטח ולכן סעיף 296(א) קובע זמן קצוב להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי (ר' עב"ל (ארצי) 114/06 מיכאלי – המוסד לביטוח לאומי (7.8.2006) [פורסם בנבו] ; עב"ל (ארצי) 1304/04 כץ – המוסד לביטוח לאומי (5.9.2005) [פורסם בנבו] ; עב"ל (ארצי) 711/08 צ'רבינסקי – המוסד לביטוח לאומי (17.3.2010)[פורסם בנבו]).
-
קציבת המועד להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי משרתת אינטרס נוסף – מתן הזדמנות הולמת לפקיד התביעות לברר את העובדות המקימות את הזכאות לגמלה. עמד על כך בית הדין הארצי בפסיקה מקדמת דנא בקובעו כי:
"ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן, משקל סגולי משלו המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפניה למוסד, בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה, בתהליך קבלת ההחלטה – כולל הפעלת שיקול הדעת" (ר' דב"ע (ארצי) לח/0-95 המוסד לביטוח לאומי – בר [פורסם בנבו] פד"ע י 247, 252 (1979).
-
יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי באשר למטרתו הכפולה של סעיף 296(א), כמצוטט:
"כיוון שגימלאות המוסד נועדו ליתן מענה לצרכי קיום שוטף ולא לענות על צרכי עבר, יש להגיש תביעה למוסד תוך שנה מהיום בו נוצרה עילתה.
סעיף 296(א) לחוק קובע זאת במפורש לאמור "כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה" (ראה לעניין זה הנקבע בפסק דין צ'רבינסקי).
אותו סעיף מחייב הגשת תביעה ע"י הטוען לזכאות לגמלה ותוך המועד הקצוב כאמור. מי שצריך להכריע בגורל התביעה שהוגשה הנו פקיד התביעות, כאמור בסעיף 298 לחוק, לפיו – "כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד תתברר בידי עובד המוסד שהסמיכה לכך המינהלה (להלן – פקיד תביעות), והוא יחליט אם תינתן הגימלה ובאיזו מידה תינתן".
בבוא פקיד התביעות להחליט כאמור, צריך שתהא לפניו התשתית העובדתית השלמה להכרעה השיפוטית בדבר הזכאות לגמלה. המידע העובדתי המלא הנדרש להכרעה כאמור בתביעת הגמלה – נמצא בידי התובע ולא בידי המוסד.
מעבר לזאת, למען תשולם הגמלה לזכאיה, יש לאפשר למוסד גם לבחון את המסכת העובדתית כפי שפורטה בתביעה למוסד לתשלום הגמלה. חלוף הזמן בין הגשת התביעה לתקופת הזכאות לגמלה הנטענת בה, מקשה על בחינת העובדות ולעתים הופך אותה לבלתי אפשרית" (ר' עב"ל (ארצי) 57861-01-11 לוזון – המוסד לביטוח לאומי (7.8.2012) [פורסם בנבו](להלן: עניין לוזון).
-
עוד נפסק מפי בית הדין הארצי כי טענת השיהוי לכשעצמה אינה עילה לדחיית התביעה, כמצוטט:
"הלכה היא, שטענת שיהוי, כשלעצמה, לא תוכל לעמוד. על המוסד לשכנע את בית הדין כי עקב השיהוי נבצר ממנו לבדוק לגופן את טענות המבוטח בכל הנוגע לעצם קרות התאונה" (ר' דב"ע (ארצי) נה/0-92 דיאב – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (3.5.1995)).
-
בענייננו, אכן לתובעת לא היה מענה של ממש לכך שהגישה את תביעתה במועד בו הוגשה.
-
יחד עם זאת, כפי שהובא לעיל, גם אם תביעה מוגשת לאחר שנים מחויב המוסד לביטוח לאומי לבחון האם ניתן לבחון אותה לגופה, לאור כלל הנסיבות ובין היתר קיומם של מסמכים אובייקטיביים.
-
בענייננו, לא הוכיח הנתבע כי נגרם לו נזק ראייתי עקב השיהוי בהגשת התביעה ואכן עולה מתשובת המוסד לביטוח לאומי כי תביעת התובעת לא נדחתה בשל טענת השיהוי, אשר אינה מוזכרת במכתב הדחייה, אלא כתוצאה מטענת הנתבע כי לא הוכח קיום קשר סיבתי בין התנדבותה של התובעת במשרד המשפטים ליום הסיירות.
-
לאור האמור, איננו מקבלים את טענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי.
האם יום הסיירות הוא חלק מפעולת ההתנדבות
-
בסעיף 287 לחוק מפרט המחוקק מי הם המתנדבים, ובסעיף 289 לחוק, הוא מחיל את הוראותיו של פרק ה' לחוק, הדן בביטוחו של נפגע בעבודה על המתנדב. סעיף 287 לחוק כולל פסקאות משנה שונות, של חלופות שונות להגדרת "מתנדב". כאשר לענייננו רלוונטית הפסקה הראשונה, הקובעת כך:
"מי שפעל בהתנדבות, שלא בשכר, למען זולתו, על פי הפניה מאת משרד ממשלתי, המוסד, רשות מקומית, ההסתדרות הציונית העולמית או הסוכנות היהודית לארץ ישראל או מאת גוף ציבורי אחר שאישר השר לפי כללים, מבחנים, תנאים וסייגים שנקבע ובאישור ועדת העבודה והרווחה, ובלבד שהתנדבות מחוץ לישראל תוכר רק בסוגי מקרים שאישר השר בצו; לענין זה, "הפנייה" - הפניה מוקדמת שנעשתה למטרות שיש בהן תועלת לאומית או ציבורית ונקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, ובתנאים ובסייגים שנקבעו כאמור".
-
סעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי קובע את הזכאות לגמלאות :
"מתנדב שנפגע תוך כדי פעולת ההתנדבות ועקב פעולה זו, יחולו עליו ועל התלויים בו, לפי הענין, הוראות פרק ה' בשינויים המחוייבים; לענין זה יראו גם פגיעה שאירעה למתנדב בדרך למקום שבו מבוצעת פעולת ההתנדבות או בחזרה ממנו, אף שלא ממעונו או למעונו, כפגיעה לפי הפרק האמור, ובלבד שהתקיימו שאר התנאים כאמור בסעיף 81".
-
תקנות הביטוח הלאומי (מתנדבים), תשל"ח - 1978 (להלן: תקנות המתנדבים), מביאות שורה של מטרות שיש בהן תועלת לאומית או ציבורית לעניין התנדבות. בין המטרות שמונה מחוקק המשנה בתקנה 1(א) לתקנות המתנדבים, ניתן למצוא גם את סעיף 19 שרלוונטי לענייננו: "(19)שירות לאומי בהתנדבות כמשמעותו בתקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), התשס"ב-2002".
-
ההגדרה בחוק הביטוח לאומי לשירות לאומי הינה:
'"שירות לאומי" – שירות לתועלת הציבור בתחום הביטחון למעט בצבא הגנה לישראל, בתחום ביטחון הפנים, החינוך, התרבות, קליטת העליה, הבריאות, הרווחה החברתית, הפיתוח הקהילתי, ההתיישבות, איכות הסביבה ובתחום אחר שאישר השר לענין תקנות אלה, בהתייעצות עם הועדה המייעצת, והכל בתנאי שמתקיימים כל אלה:
(1)השירות נעשה בהתנדבות, והוא מתבצע אצל מפעיל על פי הפניה של גוף מוכר;
(2)השירות נעשה בישראל; אולם האחראי רשאי, לבקשת גוף מוכר, לאשר עשיית שירות, בתחום החינוך ועידוד העליה, כולו או חלקו מחוץ לישראל; אישור לפי פסקה זו יכול שיינתן אף אם המפעיל אינו נמנה עם הגופים המנויים בהגדרה "מפעיל" שבתקנה זו; לא ייתן האחראי אישור לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי ניתן בנסיבות הענין ובתנאים שהתנה, להבטיח את הפיקוח על עשיית השירות ועל השמירה על טובת המתנדבת;
(3)המתנדבות בשירות מסייעות לעובדי המפעיל, אך אינן ממלאות את מקומם, זולת במקרים חריגים ובאישור מנומק ובכתב של האחראי או מי שהסמיך לכך;
(4)השירות בעיקרו אינו לביצוע עבודות ניקיון; אין בהוראה זו כדי למנוע שילוב המתנדבות בתורנויות שנוטלים בהן חלק גם עובדים של המפעיל או חברי התאגיד אם המפעיל הוא תאגיד;
(5)השירות יכול להיות לביצוע מטלות שעיקרן שירותי מזכירות במקרים מיוחדים בלבד שקיימת בהם לדעת האחראי תועלת ציבורית בשילוב המתנדבות במסגרת השירות הלאומי;
(6)תקופת השירות של מתנדבת אינה עולה על 24 חודשים'.
-
במקרה זה, עיון בכתב ההגנה של הנתבע מעלה כי אין חולק כי התובעת שימשה כמתנדבת בשירות לאומי ואין חולק כי נפגעה בתאונת דרכים ביום 10.2.11, השאלה שבמחלוקת הינה האם יום הסיירות מהווה חלק מהגדרת מעשה ההתנדבות.
-
בהתאם לפסיקה יש לבחון האם האירוע היה כפעולה נלווית לעבודה כאשר הדיבור עבודה יפורש בהקשר של המפעל. זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה"עניין" שמגלה בו המעביד יבחנו לפי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה. חלק מהמבחנים הם מי יזם את הפעילות ולאיזה מטרה, מי ארגן אותה ומממן אותה, חובת השתתפות, מה מידת הרלוונטיות של האירוע לפעילות המעסיק או לעבודתם של העובדים ובשלב השני תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע בתאונה ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע בכללותו. בחינת הסבירות תבחן את הקשר בין הפעולה לעבודה כדי למנוע תוצאה החורגת מההגיון שבביטוח מפני תאונות עבודה (ר' עב"ל 09-131 אריה ברזילי נ' המל"ל (10.10.10); דב:ע 0-108 שלום חדש נ' המל"ל פד"ע יג 69).
-
נקדים ונאמר שלאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכל הראיות שוכנענו כי יש לקבל את תביעת התובעת. שוכנענו כי יש לראות ביום הסיירות כחלק בלתי נפרד מפעולת ההתנדבות של התובעת, נטעים טעמינו.
-
עיון בחקירתה הראשית של התובעת מעלה כי היא העידה ועדותה לא נסתרה כי יום הסיירות הוא חלק בלתי נפרד מהשירות הלאומי: " ...באופן פורמלי אני בוחרת לאן ללכת. איך אני אגיע לשנת שירות בלי סיירת. סיירת זה חלק בלתי נפרד מהשירות הלאומי. .. " (ר' עמ' 7 שורות 1-4).
-
גם בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי עדותה בנקודה זו לא נסתרה והיא הבהירה: "יום סיירת זה יום שבו אתה מגיע למקום ההתנדבות הפוטנציאלי ובו מתקיימים ראיונות ומסבירים על המקום, לראות אם בכלל אני מעוניינת או התעניינות מהצד השני" (ר' עמ' 9 שורות 27-28).
ובהמשך: "זה יום ראיונות שהוא חלק בלתי נפרד מהשירות הלאומי, איך מצפים מבנות שירות לאומי לבצע שירות, ללא הסיירות האלה, תסבירו לי..." (ר' עמ' 10 שורות 1-3).
גם עיון בחקירת התובעת בפני חוקר הנתבע מחדד כי יום הסיירת זה חלק מהתהליך של ההתנדבות בשירות לאומי: ".. לאחר חיפוש מקומות באתר האגודה "האג' להתנדבות" מתקשרים לרכזת המתאימה ושואלים לגבי ימי סיירת ואם נותר מקום פנוי. .." (ר' עמ' 5 שורות 131-134).
ובהמשך:
"זה לא חובה משום שבת השירות, היא זו שבוחרת לאיזה תחום, לאיזה "סיירת" ללכת. אנחנו לא עושות זאת להנאתינו, אלא כדי למצוא שנת שירות שבה נוכל לשרת כמצופה מאיתנו"... אני רציתי להגיע למצב שבו אדע, מה עושה בשנה השניה שלי בשירות. אם היה לי קצה חוט של עניין במקום ספציפי, אז הלכתי ליום עיון, סיירת.." (ר' עמ' 6 שורות 142-154).
-
גם עיון בחקירת עדת הנתבע גב' צופית אליצור מעלה כי היא מגדירה את יום הסיירות באופן דומה לתובעת: "ש: מה זה יום סיירות? ת: שכל מי שרוצה לעשות שירות לאומי יכול להגיע לסייר במקום להכיר אותו מקרוב, להתראיין ולעבור הליך קבלה של שירות לאומי במקום. ש: מי משתתף בו? ת:.. כל מי שרוצה לעשות שירות לאומי בטווח הגליאים שהמדינה מאפשרת יכול להגיע" (ר' עמ' 10 שורות 27-33).
-
עיון בחקירתה של גב' צופית אליצור מחדד את העובדה שיום הסיירות הינו חלק מפעולת ההתנדבות וכי האגודה להתנדבות מעורבת בו: "ש: מי מחליט להגיע, יש חובת נוכחות? ת: מי שמארגן את הסיירות אלה הגופים המפעילים, שרוצה לקבל את המתנדבים שישרתו אצלו בתיאום עם עמותות השירות הלאומי, כך שמתקיימים ימי סיירות בכל העמותות ובכל הגופים המפעילים..." (ר' עמ' 11 שורות 1-3).
גם עיון בחקירת התובעת אצל חוקר הנתבע מעלה כי האגודה להתנדבות משולבת ומהווה חלק מימי הסיירות והתובעת אף נרשמה אצל רכזת העמותה בפני יום הסיירת הנדון:" ... צריך להירשם לפני. גם אנ נרשמתי. לא ניתן להגיע "ככה סתם". הרישום נעשה אצל רכזת העמותה.." (ר' עמ' 4 שורות 103-108).
-
עיון בחקירתה הראשית של התובעת מעלה כי כי האגודה מקציבה יומיים בשנה לצורך הסיירות האלה: "ש. האם קיבלת שכר עבור יום השתתפות בסיירות? ת: בעיקרון, על פי זכרוני, האגודה מקציבה יומיים בשנה לצורך הסיירות האלה, באופן פורמלי זה יום חופש לכל דבר, הם מכירים בזה... הם מכירים בימים אלה כימי חופש... הם מכירים בזה שיש צורך ללכת לסיירות. " (ר' עמ' 6 שורות 21-26).
ובהמשך:
"ש: את צריכה לקחת מימי החופש הקצובים לך, זה יורד מימי החופשה שלך? ת: כן. לשאלת בית הדין, אני משיבה כי אני מקבלת שכר גלובאלי" (ר' עמ' 6 שורות 29-30).
האמור עולה בקנה אחד עם עדות התובעת בפני חוקר הנתבע: "ש. האם מישהו מהממונים עלייך, יודע שביום 10.2.11 את יצאת ליום "סיירת" או שזה היה במסגרת יום חופשה מההתנדבות? ת: אני לא זוכרת בדיוק מתי. אבל פניתי לחופית. אני מעריכה ומאמינה שיום קודם ואמרתי לה שיש לי בעצם יום סיירת. אין חופשה מיוחדת ליום סיירת. זה בעצם על חשבון ימי חופשה הפרטיים שלי. ואכן זה נרשם לי כיום חופשה. יש לי דוחות שמוכיחים זאת... הרישום של "היעדרות ללא דיווח" זה רישום מקובל לימי חופשה. ניתן לראות בדוח שכמה ימים לאחר מכן, לא הגעתי לעבודה, לא הייתי מסוגלת הייתי מושבתת בבית וסבלתי מכאבי גב תחתון..." (ר' עמ' 4 שורות 87-94). האמור עולה בקנה אחד עם כרטיס הנוכחות של התובעת לאותו חודש (ר' נ/1).
-
עדותה של התובעת בנקודה זו עולה בקנה אחד עם עדותה של גב' צופית אליצור עדת הנתבע: "ש: מה המעמד של יום הסיירות מבחינת האגודה, נחשב ליום עבודה כחלק מההתנדבות? ת: זה לא משהו שבהחלטת האגודה, מי שמחליט זה הרשות לשירות לאומי שהקציבה אם אני לא טועה שני ימי שירות שייחשבו כימי עבודה לבדיקת מקום שירות לשנה הבאה. ...אני משיבה ששני ימי שירות מתוך שנת השירות, יום סיירת נחשב כיום שירות. ... העמותות הם גופים מוכרים מטעם המדינה להפעלת המתנדבים, הרשות היא הרגולטור" (ר' עמ' 11 שורות 10-16).
-
כמו כן עיון בעדותה הראשית של צופית אליצור מעלה כי ברוב המקרים יום הסיירות נדרש לצורך התחלת השירות הלאומי: "... לשאלת בית הדין האם ניתן להתחיל שירות לאומי ללא יום סיירות אני משיבה כי ימי סיירות זה ימים המוניים, מתפרסמים באתר, נרשמים אליהם באתר, ימים הנקבעים מראש והמועמדים יכולים להירשם אליהם, יש אופציות אחרות, פניה יזומה למתנדבים מסוימים, או למועמדים מסויימים כדי שיגיעו.. אם יש מקומות פנויים יש עדיין הליך של איתור וקבלה של מועמיד שלא דרך ימי סיירות..." (ר' עמ' 13 שורות 1-5).
-
גם עיון בעדותה של טליה כהן מעלה כי בשונה מבת שירות שמגיעה ליום סיירות לפני שהחלה שאינה צריכה לדווח על אירוע תאונתי ביום סיירות, הרי שבת שירות לאומי שהחלה את השירות לאומי ונפגעה ביום סיירות במסגרת שנת השירות כן צריכה לדווח על אירוע תאונתי (ר' עמ' 15 שורות 22-24).
-
מכלל עדויות אלו, שוכנענו כי יש לראות ביום הסיירות כיום שמהווה חלק בלתי נפרד ואינטגרלי מהליך ההתנדבות של התובעת במסגרת השירות הלאומי. לא מדובר בראיון עבודה רגיל, אלא בחלק מתהליך קבלת ההחלטה של המתנדבת היכן לבצע את המשך השירות הלאומי. משמדובר בשירות לאומי, שיש לבנות המתנדבות בו אפשרות לבחור את מקום ההתנדבות ומשיש אופציות רבות, ברור שיש צורך ביום סיירות שכזה כדי לבחון מהו אותו מקום בו יוחלט המשך ביצוע השירות לאומי ומשכך שוכנענו כי מדובר ביום שהוא חלק מהתהליך של ביצוע ההתנדבות.
-
ערים אנו לכך שהנתבע טען כנימוק לדחיית התביעה כי יום הסיירות אינו שייך למשרד המשפטים בו עשתה התובעת את שנת השירות הראשונה שלה, אולם לטעמינו יש לבחון את האירוע בהתאמה למי שהיה אחראי על התובעת במהלך כל תקופת השירות הלאומי ולא רק בשנה הראשונה לשירות ולא באופן צר הקושר את האירוע רק לגוף המפעיל של אותה שנה, אלא תוך ראייה רחבה של כלל הליך ההתנדבות בכללותו.
עיון בעדות של גב' צופית בנוגע למי אחראי ביום הסיירות, מחדד את מסקנתינו זו הואיל וביום הסיירות שותפים גם נציגי העמותה לאגודה להתנדבות: "ש: מי אחראי שם? ת: הגוף המפעיל הוא אחראי על היום הזה והרכזות של הגופים המוכרים מטעם העמותה לאגודה להתנדבות (במקרה שלנו) נמצאות שם בראיונות" (ר' עמ' 11 שורות 24-26).
-
ערים אנו לטענת הנתבע בסיכומיו כי מדובר על מעין יום ראיונות עבודה, אולם אין אנו סבורים כי יש לראות ביום הסיירות כיום ראיונות עבודה הואיל ולא מדובר בעבודה, מדובר בהתנדבות. ברור כי בנות השירות הלאומי שמבקשות להתנדב צריכות להחליט מה המקום הנכון ביותר עבורן לצורך ביצוע ההתנדבות. שוכנענו כי אכן זה המהות של יום הסיירות ומשכך הינו חלק מהתהליך של ביצוע ההתנדבות. מדובר על יום שמהווה חלק בלתי נפרד מהליך ההתנדבות וזאת בשונה מראיון עבודה שנעשה באופן ספורדי ולא כחלק מתהליך.
-
מעבר לאמור, אנו סבורים כי משמדובר בהתנדבות יש לתת פרשנות רחבה להגדרה בחוק (שאף רחבה יותר מהגדרה של עובד בתאונת עבודה) כדי שלא יווצר מצב בו מתנדבי השירות הלאומי ישארו ללא הגנה במסגרת ביצוע הפעילות שנעשית על ידם, במסגרת ההתנדבות שלהם למדינה.
-
אשר על כן שוכנענו כי יש לקבל את התביעה.
-
הנתבע יישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים.
-
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
|
|
|
|
|
|
|
נציג ציבור עובדים, מר חנה קפלניקוב
|
|
אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת
|
|
נציג ציבור מעסיקים, מר אבי איילון
|
ניתן היום, ט"ו תשרי תשע"ט, (24 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
