באזוב ואח' נ' רביבו ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה בשל נזקי רכוש, שנגרמו בתאונת דרכים. המחלוקת פשוטה: מכונית שבה נהג התובע 2 נכנסה לצומת בנסיעה רצופה והתנגשה בשעת בוקר מוקדמת במכונית שבה נהג הנתבע 1, שנסעה בכיוון ההפוך ופנתה שמאלה. שני הנהגים טוענים שנכנסו לצומת באור ירוק. התובע 2 לא ידע להשיב באיזו מהירות נסעו המכוניות, כמה זמן לפני התאונה הבחין במכונית האחרת, באיזה מרחק ראה אותה ובאיזה מרחק היה הרמזור כשהבחין שדולק בו אור ירוק. גרסת הנתבע 1 מסודרת ובהירה הרבה יותר. לדבריו, כשהתקרב לצומת, הבחין באור ירוק מהבהב ופנה שמאלה כאשר הרמזור התחלף לכתום, אך הוא נכנס לחלק הצומת שבו התרחשה התאונה, כשרמזור שני שלפניו (המכוון את התנועה שמאלה), התחלף לירוק. הוא הציג צילום וידאו שערך בטלפון הנייד שלו שבו ראו את מקום התאונה ואת אותו תהליך של חילוף אורות רציף שתיאר. הדיון עצמו התנהל בצורה מחפירה. התובעים הרבו לצעוק ובית המשפט נאלץ להעיר להם על התנהגותם.

הגרסאות סותרות. גרסת התובעים פורטה הרבה פחות מגרסת הנתבעים. התובעים לא סיפקו מיוזמתם מידע המאפשר להעריך את סבירות גרסתם. התובע 1 מסר את גרסתו בקולניות תוך הדגשה (מיוזמתו) שאינו משקר. נדיר מאוד שנהג מעורב בתאונה כלל לא מסוגל לאמוד מרחק, זמן ומהירות (אף שהוא בהחלט עלול לטעות בהם). לא ניתן היה לחלץ מהתובע 1 אומדן כזה. לא ברור אם התחמק בעדותו, או שפשוט לא היה עירני לפני התאונה. כשניסה נציג הנתבעת 3 לחקור את התובע 1 הוא נמנע ממענה לשאלות, כי "לא הבין" אותן. במהרה פתח בצעקות שסיכלו את החקירה הנגדית. התרשמתי שהעד שינן גרסה וסיכל כל ניסיון לחקור אותו עליה בחקירה נגדית אפקטיבית.

התובע 2 טען שהנתבע 2 הודה בפני סוכנת הביטוח שלו בחבותו. מכיוון שהתובע 2 לא נכח באירוע, וסוכנת הביטוח שבפניה הושמעה כביכול אותה הודאה, לא העידה איני מייחס לטענה זו כל משקל.

בסופו של דבר איני נותן אמון בגרסת התובעים. התביעה נדחית. התובעים ישאו בהוצאות כל אחד מהנתבעים בסך 1,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים (לנתבע 1, עפ"י כתובת שציין בסוף הפרוטוקול).

ניתן היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.