ועדה מקומית לתכנון דרום השרון נ' רפפורט ואח'

רקע וטיעוני הצדדים

בתאריך 23.8.17 הוגשה על ידי המבקשת בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי במעמד צד אחד, במסגרתו יורה בית המשפט למשיבים להפסיק את כל פעולות העבודה והשימוש המסחרי למטרת עריכת אירועים ומסיבות במקרקעין המצויים ברשותם.

המבקשת נימקה את בקשתה בכך שבמקרקעין מתבצעים שימושים החורגים מההיתרים שניתנו ושימושם אלו מהווים מטרד ואף סכנה ממשית למשתתפי האירועים.

עוד באותו היום, ניתנה החלטה על ידי כב' השופט לוקשינסקי- גל כי לא יינתן צו במעמד צד אחד ותתקבל תגובת המשיבים קודם שתתקבל החלטה.

בתאריך 14.9.17 הוגשה תגובת המשיבים בה נטען כי יש לסלק את הבקשה על הסף מכיוון שאינה עומדת בגדרי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה מאחר והנחלה לא הוכרזה כשטח חקלאי ואשר על כן האירועים מתבצעים במקום כחוק. כמו כן, טוענים המשיבים כי המבקשת ידעה על קיום האירועים החל מחודש מאי 2016 ולא עשתה דבר ולכן היא מנועה מכך כעת. המשיבים אף טענו כי מאזן הנוחות פועל לטובתם וזאת מאחר ולא ייגרם נזק משמעותי במידה ולא יינתן הצו, בעוד שלמשיבים ייגרם נזק גדול ובלתי הפיך ואף צדדים שלישיים ייפגעו ממתן הצו.

בתאריך 17.917 הוגשה מטעם המבקשת בקשה למתן החלטה ובה הצביעה שוב המבקשת על כך שמתקיים שימוש חורג בקרקעין וכי המבקשת חקרה את הנושא בהתאם לתלונות שהתקבלו ולכן לא ניתן להצביע על שיהוי. המבקשת סבורה שיש להעדיף את האינטרס הציבורי על זה הפרטי ולכן יש לתת צו כמבוקש.

בתאריך 28.9.17 התנהל בפניי דיון במסגרתו נחקרו נגדית מגישי התצהירים מטעמה של המבקשת וכן המשיב 1. הצדדים אף חזרו אל טענותיהם.

בהתאם להחלטתי הוגשה על ידי המשיבים רשימת האירועים המוזמנים לחודש אוקטובר.

דיון והכרעה

עוד בע"פ 91/53 תיק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ח 586(1954), נקבע כי רמת ההוכחה הנדרשת מהמבקש צו הפסקה שיפוטי הינו יסוד סביר להניח כי מבוצעת במקום עבודה.