בג"ץ ביטל החלטות ביה"ד הרבני בענין הסדרי ראייה בין קטינים לאביהם

השופטת מ' נאור:

1.        עניינה של העתירה בשאלה של מרוץ סמכויות בין מערכת בתי הדין הרבניים לבין בית המשפט לענייני למשפחה. העתירה נוגעת להחלטות שניתנו במערכת בתי הדין הרבניים בעניין ילדיהם של העותרת 1 והמשיב 3. דנו בעתירה בהסכמת בא-כוח המשיב 3 כאילו הוצא בה צו על תנאי. אציע לחברי לקבל את העתירה ולקבוע כי ההחלטות ופסקי הדין של בתי הדין הרבניים שניתנו בשאלת הסדרי הראיה ובשאלת עיכוב היציאה מהארץ - בטלים הם.

2.        העותרת 1 (שתיקרא להלן "העותרת" או "האם") והמשיב 3 (שיקרא להלן "המשיב" או "האב") התגרשו זה מזו בשנת 2006. לאם ולאב 4 ילדים משותפים, הם העותרים 2-5. בפסק דין מוסכם בעניין גירושי הצדדים מיום 16.1.2006 נקבע בבית הדין הרבני האזורי כי הילדים יהיו במשמורת האם וכי הסדר הביקורים והמפגשים ייקבע בתיאום בין הצדדים, בהתאם להמלצות איש מקצוע. הוסכם גם על הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הילדים. ביום 10.5.2006 הגישו הצדדים לבית הדין הרבני האזורי הסכם בדבר הסדרי ראיה. בית הדין נתן להסכם זה תוקף של פסק דין ביום 5.6.2006. ואולם, האם והאב חזרו זה לזה וחיו יחד משך כ-3 שנים. בסופו של דבר שוב נפרדה החבילה, ובית הדין הרבני קבע כי יש צורך בגט. לפיכך, האם והאב התגרשו בשנית ביום 4.3.2010.

3.        הן טרם הגירושין השניים והן לאחריהם פנו העותרת והמשיב, לסירוגין, לערכאות שונות. לעתים פנו לבית הדין הרבני ולעתים לבית המשפט לענייני משפחה. אין לנו צורך לעמוד על כל פרטי הדיונים ונדגיש רק את העניינים החשובים להכרעה. במאי 2009, דהיינו לפני שבני הזוג התגרשו בשנית, אך לאחר שנפרדו, פתח הבעל בהליכים בבית הדין הרבני האזורי בעניין הסדרי ראיה. בתגובה, טענה האם לחוסר סמכות של בית הדין לדון בסוגיה זו. טענתה נדחתה והיא ערערה על כך לבית הדין הרבני הגדול. במקביל, פנתה האם לבית המשפט לענייני משפחה בעניין הסדרי ראיה. ביום 24.11.2009 נתן בית המשפט לענייני משפחה בהסכמת האם והאב פסק דין לפיו פקידת הסעד תקבע את הסדרי הביקורים בין האב וילדיו.

4.        מאחר שפסק הדין האמור ניתן בטרם נשמע ערעורה של האם בפני בית הדין הרבני הגדול, הגישו האם והאב ביום 14.1.2010 בקשה מוסכמת למחיקת הערעור. וכך כתבו:

" בקשה מוסכמת למחוק ערעור ולבטל דיון

       בית דין נכבד זה מתבקש למחוק את הערעור התלוי ועומד והקבוע לדיון ראשון ליום 21.1.01. [צ.ל. 2010 -מ.נ.]

ואלה נימוקי הבקשה :

1.       לפני בית דין נכבד זה קבוע ערעור המבקשת על החלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים בעניין סמכותו לדון בהסדרי ראיה בין המשיב לבין ילדי הצדדים.

2.       ביום 25.11.01 ניתן פסק דין בהסכמה בעניין הסדרי ראיה ע"י בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. [צ.ל. 24.11. 09 - מ.נ.]

3.       לנוכח מצב דברים זה, אין צורך בהמשכם של ההליכים לפני בית משפט נכבד זה.

4.       בקשה זו מוגשת בהסכמה.

5.       לאור האמור והמפורט לעיל, בית דין נכבד זה מתבקש להורות כאמור במעלה הבקשה.

6.       יהיה זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.