השופטת א' פרוקצ'יה:
1. זו עתירה המבקשת כי נורה לשר הפנים לחזור בו מהחלטתו לבטל את האישור שניתן בזמנו לאיחוד משפחת העותרים, ולחזור ולהעניק לעותרת היתר ישיבת קבע בישראל ולמנוע את הרחקתה מהארץ.
הרקע העובדתי לעתירה
2. העותר הינו יליד ישראל ואזרח ישראל. העותרת הינה ילידת סוריה והיתה תושבת האזור עובר לבואה לישראל. בחודש ינואר 1996 נישאו העותרים זה לזו, ובעקבות זאת, הגישו בקשה לאיחוד משפחות, ולמתן רישיון ישיבת קבע בישראל לעותרת. בני הזוג הביאו לעולם מספר ילדים שנולדו בישראל והם אזרחי ישראל. בשנת 1998 אושרה בקשת איחוד המשפחות שהגישו העותרים, ועל עניינה של העותרת הוחל 'הנוהל המדורג'. תחילה ניתנו לעותרת היתרי מת"ק לתקופה בת 12 חודשים, ולאחר מכן, בחודש נובמבר 1999 ניתן לה רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5. תוקף הרישיון פג ביום 14.11.01. ביום 4.11.01 פנו העותרים בבקשה להארכת תוקף הרישיון. נמסר להם כי עליהם להמציא מסמכים להוכחת מרכז חיים. ביום 18.2.03 נמסרו המסמכים מטעמם. ביום 12.3.03 מסרו גורמי הביטחון כי הם מתנגדים להארכת תוקף היתר הישיבה בישראל של העותרת. בהמשך לכך, ביום 24.4.03 הודיע המשיב לעותרים כי בקשתם לחידוש רישיון ישיבה לעותרת נדחתה מטעמים ביטחוניים, ומכאן העתירה שלפנינו.
טענות הצדדים
3. העותרים מבקשים כי נורה למשיב לבטל את החלטתו שלא להמשיך ולהכיר בבקשת העותר לאיחוד משפחות, ולהעניק לעותרת רישיון ישיבת קבע בארץ. לטענתם, המשיב פעל בחוסר סבירות קיצוני ובאופן בלתי-מידתי כאשר ביטל את אישור איחוד המשפחות שנתן בעבר, וסירב לחדש את רישיון ישיבת הארעי של העותרת. הם גורסים, כי לשר ניתנה הסמכות, והוטלה עליו אף החובה, לערוך איזון אינטרסים בקבלו החלטה בסוגיות אלה. הוא רשאי, ואף נדרש, להתייעץ עם גורמים מומחים, ולשקול, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הביטחוניים, ולאזנם אלה כנגד אלה. במקרה זה, התפרק השר מחובתו להחליט בעניינם, והעביר למעשה את ההכרעה לגורמי הביטחון. על-פי העתירה, שיקולי המשיב בבואו להחליט על ביטול רישיון ישיבה או על חזרה מאישור בקשה לאיחוד משפחות, שונים מהשיקולים שעליו לבחון בבחינה ראשונית של בקשה לאיחוד משפחות, כמתחייב מעקרון המידתיות, ובהתחשב בנזק הנגרם לפונים במצבים השונים. כאשר ניתן בעבר אישור לאיחוד משפחות, רק ממצאים משמעותיים וכבדי משקל ביותר, המבוססים היטב בראיות, יהוו טעם סביר לביטול אישור איחוד המשפחות ורישיון ישיבה שכבר ניתנו.
לגישת העותרים, בנסיבות מקרה זה, לא נשקף מן העותרת כל סיכון ביטחוני למדינת ישראל. היא השתקעה בארץ עם בעלה, למדה עברית, הוכשרה כקוסמטיקאית וכאופטיקאית, והוסמכה לעסוק במקצועה כאופטיקאית על-ידי משרד העבודה והרווחה. לימודיה היו כרוכים בעלות ניכרת לבני הזוג. בעבר, התקבלה לעבודה, ואף עבדה בפועל כמזכירת נשיא בית הדין השרעי לערעורים, משרה ממנה פוטרה עקב התערבות ב"כ המשיב. באחרונה, השלימה העותרת קורס מנהיגות קהילתית במסגרת עמותת שתי"ל, והיא פעילה חברתית וחברה במועצת הנשים בזמר, תפקיד אליו מונתה על-ידי ראש מועצת זמר. העותר הינו עובד מדינה מזה שנים ארוכות ומשמש בתפקיד מזכיר הוועדה המרחבית לתכנון ולבנייה, מזרח השרון. בהסתמך על איחוד המשפחות שאושר ומתן רישיון הישיבה לעותרת, שינו בני הזוג את מצבם, היכו שורש בישראל, השתקעו בה, והקימו בה בית ומשפחה. לטענתם, ביטול אישור איחוד המשפחות ואי-חידוש רישיון הישיבה של העותרת עתה הינם בלתי-סבירים, בלתי-מידתיים, ומשמעם פירוק משפחתם ופגיעה בציפייתם הלגיטימית לממש את זכותם לחיי משפחה, לשוויון ולהגנה מפני הפליה על רקע מוצא לאומי או דתי.
בתגובה לטענות המשיב, אשר יפורטו להלן, דוחים העותרים את הטענה כי המשך הישארותה של העותרת בישראל מהווה סכנה לביטחון הציבור לאור מעורבות שלושת אחיה בפעולות טרור. מהעותרת לא נשקפת כל סכנה, כך על-פי הטענה. הם מציינים, כי אישור הבקשה לאיחוד משפחות, וכן חידוש רישיון ישיבת הארעי של העותרת, נעשו בעת שאביה שימש בתפקיד ביטחוני בכיר ברשות הפלסטינית, כראש משטרת טול-כרם, ואף לאחר שאחד מאחיה נעצר על-ידי כוחות הביטחון הישראליים, ולאחר שאח אחר, כך על-פי הנתונים שמסרה המדינה, עבר אימונים צבאיים באפגיניסטן. חרף זאת, מעולם לא התעורר חשד כי העותרת עצמה מעורבת בפעילות עוינת כלשהי כנגד ישראל, או תומכת בפעילות כזו. יתר על כן, אביה של העותרת, אשר שימש בשנים האחרונות עוזר מפקד ההגנה האזרחית בטול-כרם, פרש באחרונה לגימלאות, והיא אינה עומדת בקשר רציף עם אחיה, אף שביקרה אחד מהם בעת שהיה כלוא בישראל, ואף שהיא שומרת על קשר טלפוני עם הוריה.
העותרים הביעו נכונות לקבל על עצמם שורה של תנאים מגבילים, כתנאי להמשך ישיבתה של העותרת בישראל, ובהם התחייבות לנתק כל קשר עם אביה ואחיה, וזאת על-מנת לענות על החשש שהביעה המדינה כי בני משפחתה המעורבים בטרור ינסו לגייסה לפעילות כנגד מדינת ישראל. כן הציעו להתחייב שלא להיכנס כלל לשטחים, להודיע לרשויות הביטחון על כל כוונה לצאת את ישראל ועל פרטי הנסיעה המתוכננת, ולהתחייב שלא לפעול, במעשה או במחדל, כנגד ביטחון מדינת ישראל או שלום הציבור, או לסייע לאחר לעשות כן.
4. המשיב מצידו טוען כי טעמים ביטחוניים, המקימים חשש ממשי לביטחון המדינה ולשלום הציבור, משמשים בסיס סביר וענייני להחלטתו שלא לחדש את היתר ישיבתה של העותרת בישראל במסגרת איחוד משפחות. לדבריו, הנימוק העיקרי להחלטתו נשען על ידיעות לפיהן אביה של העותרת מקיים קשר עם ראשי מנגנוני הביטחון הפלסטיני, ושלושת אחיה מעורבים בפעילות טרור, שניים מהם במסגרת ארגונים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית, והשלישי במסגרת ארגון ה'ג'יהאד עולמי'. האחים מעורבים בפעילות טרור ברמת סיכון גבוהה המכוונת כנגד ביטחון מדינת ישראל וכנגד קיומה. מעורבות זו יוצרת סיכון גם מבחינתה של העותרת כקרובת משפחה, שישיבתה בישראל עלולה להיות מנוצלת לרעה בידי גורמים המסכנים את הציבור בארץ.
5. ב"כ המשיב חזרה והדגישה בטיעוניה, כי שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים בבוחנו בקשת תושב זר לקבלת רישיון לישיבה בישראל הינו רחב, ומתחם ההתערבות השיפוטית בו - צר. במסגרת הפעלת שיקול דעתו, רשאי ונדרש השר לשקול, בין היתר, את הסכנה העשויה להיגרם לשלום הציבור בישראל, ביטחון המדינה או אינטרסים חיוניים שלה, כתוצאה מהיענות לבקשה. לשם הערכת סכנה זו, מחובתו של שר הפנים להיוועץ במומחים לדבר. מקום בו, להערכת המומחים, קיים פוטנציאל ממשי לקיום סכנה כזו, רשאי שר הפנים להתחשב בהערכה זו במכלול שיקוליו, וליתן לה משקל ממשי.
6. טוען המשיב, כי מניסיונם המצטבר של גורמי הביטחון עולה, כי ארגוני הטרור נוהגים לאתר קרובי משפחה של פעילים מקרב תושבי השטחים השוהים בישראל ונושאים תעודות ישראליות בעקבות הליך של איחוד משפחות, ולגייסם לקידום מטרותיהם. קרובי משפחה אלה הינם יעד אטרקטיבי בידי ארגוני הטרור בשל חופש התנועה שלהם בשטחי המדינה, ונוכח היכרותם הטובה את השטח, וקרובים אלה עשויים ליהפך קרבן לניצולם של גורמי טרור אף באופן תמים ובלתי-מודע. על כן, הסיכון לביטחון הנשקף מקרובים אלה אינו פחות מן הסיכון הנשקף מאדם המעורב בפעילות טרור במישרין. מהותם של קשרי המשפחה של מבקשי מעמד בישראל מכח איחוד משפחות הם פן רלבנטי בשיקולי הרשות המוסמכת, ויש לתת להם משקל ראוי. השאלה הרלבנטית אותה יש לשקול היא - האם המעמד וחופש התנועה בישראל הניתנים למבקש המעמד עלולים לסכן את שלום הציבור נוכח קשרי המשפחה שלו עם גורמי טרור. עמדת המשיב היא כי די בקשרים אלה כדי לבסס סכנה לשלום הציבור, ובמיוחד כאשר מדובר במספר קרובי משפחה המעורבים בטרור, ואין הכרח כי יצטבר מידע מודיעיני שלילי ישיר ביחס למבקש המעמד עצמו. סבירותה של עמדה זו מקבלת משנה תוקף, כך לטענת המשיב, נוכח חומרת המצב הביטחוני במדינה, והסיכון הממשי לשלום הציבור וביטחון המדינה, כתוצאה מקשרי תושב ישראל עם פעילי טרור.
7. המדינה מפרטת כי עיקר הסיכון הנובע מהעותרת קשור לקשריה עם שלושת אחיה המעורבים בפועל בפעילות טרור, הן בארגונים פונדמנטליסטיים בשטחי הרשות הפלסטינית, והן במסגרת פעילות הג'יהאד העולמי בחו"ל.
אחי העותרת ואאל דקה, יליד 1974, הינו פעיל ג'יהאד עולמי, מצוי כיום באמירויות ועומד בקשרים עם פעילי טרור שונים לרבות בארגון הטרור אל-קאעידה. הוא חבר בחוליה צבאית של הארגון. ואאל שומר על קשרים עם בני משפחתו ומקיים קשרים עם פעילי טרור נוספים המגיעים לבקרו בחו"ל.
באסל דקה, אח נוסף, הוא פעיל חמאס צבאי בטול-כרם ומשתייך לזרם דתי איסלמי קיצוני. הוא עבר אימונים צבאיים באפגניסטן, ובחקירתו הודה כי גויס לארגון אל-קאעידה וכי האימונים שעבר נועדו למימוש מלחמת הג'יהאד מטעם הארגון. לאחר שחרורו מן הכלא, הוא ממשיך בפעילות מטעם ארגון חמאס באזור, ומצוי בקשר מתמיד עם ואאל ופעילי חמאס אחרים.
אח נוסף, וליד דקה, הוא פעיל חמאס צבאי שנעצר והודה בחקירתו כי גוייס לארגון החמאס, השתתף בבדיקת ציר לקראת פיגוע, קיבל נשק, ירה באקדח, רכש חומרים להכנת מטענים ולצורך תכנון פיגועים, לרבות תכנון הרעלת מים של ישוב ישראלי. הוא הורשע בשורת עבירות נגד ביטחון האזור במסגרת חברות בחמאס. לאחר שחרורו ממאסר בשנת 2004, המשיך בפעילות בארגון החמאס.
אבי העותרת שימש קצין בדרגה גבוהה, ובתפקיד בכיר ברשות הפלסטינית. הוא שימש עד לפני זמן לא רב מפקד ההגנה האזרחית בטול-כרם, וקיים קשר עם ראשי מנגנוני הביטחון הפלסטיני.
בני המשפחה מקיימים קשר רצוף ביניהם, ולטענת המשיב, העותרת מקיימת קשר מתמשך עם בני משפחתה הגרעינית, ואף ביקרה את באסל בעת שהיה נתון בכלא. נטען על-ידי המשיב כי העותרת שיקרה כאשר הודיעה לבית המשפט כי ניתקה קשר עם משפחתה.
המשיב טוען כי על רקע קשרי המשפחה המתוארים, עוצמת הסיכון הביטחוני הנשקף מהעותרת היא רבה. הנתונים החמורים הנוגעים לאחיה, על יסוד מעמדם ופעילותם בגופי טרור שונים, ונוכח חוסר האמון בהצהרותיה של העותרת ביחס לקשריה עימם - כל אלה מבססים כראוי את החלטת המשיב שלא להתיר את המשך ישיבתה בישראל. כן מציינת המדינה כי מאז סירב המשיב לחדש את רישיון הישיבה של העותרת באפריל 2003, היא שוהה בישראל שלא כדין, וניסתה אף להתקבל לעבודה במשרד המשפטים תוך שימוש במספר תעודת זהות שכבר אינה בתוקף.