השופט ס' ג'ובראן:
1. עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר להורות למשרד החינוך לקבוע כללים לתקצוב הסעות לתלמידיו, אשר יתחשבו באופיו הייחודי ולחילופין להורות למשרד החינוך להפעיל את כלל "המוסד הקרוב ביותר" לגביו בשוויוניות מלאה להפעלתו בחינוך הרשמי. כמו-כן מבקש העותר להורות למשרד החינוך לבדוק מחדש את הפעלת מערכת ה- GIS (Geographic information system) לעניין קביעת הזכאות להסעות, עקב כשלים ותקלות שהתגלו בהפעלתה. ולבסוף, מבקש העותר להורות למשרד החינוך להקים לאלתר ועדת חריגים לדיון בערעורי תלמידיו שנמצאו לא זכאים להסעות ויקבע קריטריונים ונהלים לעבודתה.
העובדות הצריכות לעניין
2. עד לסוף שנת 2003 מימן משרד החינוך לתלמידי העותר והמשיב 2 את מלוא עלות ההסעות עבור תלמידיו, בהתאם לרשימות שהגיש, ללא החלת כלל המוסד הקרוב ביותר ובמימון מלא ולא חלקי, בדומה לחינוך הרשמי.
3. בשנת 2003 נדרש מבקר המדינה לסוגיית ההסעות של העותר והמשיב 2. או-אז קבע מבקר המדינה, כי:
"אמות המידה לקביעת הזכאות להשתתפות בהוצאות על הסעות ושיעורי ההשתתפות של המשרד בהוצאות אלה אמורים להיות זהים בחינוך הרשמי ובחינוך המוכר שאינו רשמי. אולם מאחר שהרשויות המקומיות אינן משתתפות בדרך כלל בהוצאות של שתי הרשתות על הסעות, המשרד מעביר לחינוך העצמאי סכומים נוספים שנועדו להשלים את הפער בין עלות ההסעות לבין השתתפות המשרד לפי הקריטריונים. הדבר נעשה אף שלא התקבלה במשרד החלטה מסודרת... במשך שנים העביר משרד החינוך את סכומי ההשתתפות בהוצאות ההסעה של מרכז החינוך העצמאי, בהתאם לדרישות התשלום שהגישה לו הרשת, בלא שבדק את נכונותן ובלא שאכף את כל הקריטריונים שנקבעו בחוזרי המנכ"ל לעניין זה" (דו"ח מבקר המדינה 54ב מיום 5.5.2004 עמ' 115).
4. מאמצע שנת הלימודים התשס"ו (תחילת 2006) שינה משרד החינוך את מתכונת העברת הכספים לעותר ולמשיב 2. הגם שבשלב זה טרם הוחל על העותר והמשיב 2 "כלל המוסד הקרוב ביותר" שחל במוסדות החינוך הרשמי, מדידת המרחק בין בית התלמיד למוסד החינוכי, לצורך הבדיקה האם המרחק עולה על 2 ו- 3 ק"מ, כנדרש בחוזר המנכ"ל, נעשתה מעתה לפי מדידת המרחק במערכת ה- GIS.
5. יתרה מכך, החל משנת 2006 לא הועבר לעותר מימון מלא אלא חלקי, בדומה למימון החלקי שהעבירה המדינה לגבי תלמידי החינוך הרשמי, תוך שינוי בשיעורי ההשתתפות עקב פיזור בתי הספר גיאוגרפית: השתתפות במימון הסעת תלמיד בתוך היישוב גדולה ב- 40% מהשתתפות בעלות ההסעה בחינוך הרשמי ברשויות המקומיות, אשר הינה 50% מעלות ההסעה המאושרת, ומימון הסעת תלמיד למוסד מחוץ ליישובו הינה בשיעור זהה לשיעור ההשתתפות בעלות ההסעה בחינוך הרשמי במועצות האזוריות (כיום 85%).
6. בעקבות דיונים במשרד החינוך ומשרד המשפטים, החליטה שרת החינוך גב' יולי תמיר, כי בשנת הלימודים התשס"ז תשתתף המדינה בעלות הסעות ברשתות על-פי אמות המידה החלות על ההסעות במערכת החינוך הרשמית, לרבות כלל המוסד הקרוב ביותר, תוך מתן אפשרות לתלמיד לבחור במוסד הנפרד (בנים/בנות) הקרוב לביתו.
7. עם זאת, הוחלט על מתן "רשת הגנה", לפיה לשנת הלימודים התשס"ז, במקרה שהחלת אמות המידה האמורות תוביל לכך ששיעור ההשתתפות של המדינה יהיה נמוך מהיקף ההשתתפות המקביל בשנת הלימודים הקודמת, לא יפחת היקף השתתפותה מ- 90% מהשתתפותה בשנה הקודמת. "רשת הגנה" זו ניתנה על-מנת לאפשר תקופת היערכות לשינוי בכלל הזכאות להסעות, משמדובר בקבוצות תלמידים גדולות (כ- 22,000 תלמידים אצל העותר וכ- 75,000 תלמידים אצל המשיב 2), ביניהם בני משפחות המצויות במצב סוציו-אקונומי נמוך ונוכח העובדה, שתלמידים ברשתות כבר נרשמו למוסדות מרוחקים מביתם טרם ידעו על השינוי, ראתה המדינה לנכון לקבוע הדרגתיות בהפחתת מימון ההסעות המתקבלת מיישום לאמות המידה החדשות.
8. יתרה מכך, שרת החינוך מינתה ועדה לבחינת אמות המידה הנהוגות להשתתפות משרד החינוך בהסעות תלמידים לבתי הספר. הועדה הגישה המלצותיה למנכ"ל משרד החינוך ביום 19.2.07. לאחר מכן נתנה הועדה זכות טיעון לשתי הרשתות, בעל-פה ובכתב.
9. לאחר בחינת הנושא על-ידי הועדה, סברה היא, כי כל עוד נוהגת מדיניות "כלל המוסד הקרוב ביותר" במערכת החינוך הרשמי, על המדינה להחילה גם על התאגידים. הועדה ציינה, כי גם בחינוך הרשמי פועלות מסגרות בהדגשים מגוונים (לימודי סביבה, מדעים, אומנות, בתי ספר קהילתיים וכדומה) וכי קבלת הפיצול המבוקש על-ידי התאגידים תביא, בשים לב לעקרון השוויון, לביטול כלל המוסד הקרוב, תוך השלכת רוחב כספית גדולה ופריצת המסגרת התקציבית וכן פגיעה אנושה במדיניות האינטגרציה. מאידך, סברה הועדה, כי יש לאפשר לתלמידי שתי הרשתות לבחור בית ספר נפרד (בנים/בנות) ולבחור באיזו משתי הרשתות ילמדו וכי אין לשלול זכאותם להסעה על רקע היות בתי הספר של הרשתות בתי ספר על אזוריים.
10. הועדה מצאה, כי יישום עקרון השוויון בתחום הסעות תלמידי רשתות החינוך החרדיות, עשוי להוביל להפחתה משמעותית למדי בסכום השתתפות המדינה בהסעות ולכן לבקשת נציגי הרשתות, המליצה הועדה לבצע את ההפחתה בהדרגה ולפרוס אותה על-פני שלוש שנים (כולל תשס"ו) על-מנת לאפשר להורי התלמידים להיערך לקראת השינוי.
11. מנכ"ל משרד החינוך אימץ את המלצותיה אלה של הועדה.
12. הנהגת "כלל המוסד הקרוב ביותר" על התאגידים נעשתה בהדרגתיות: בשנת הלימודים התשס"ו לא הופחת דבר והחלת הכלל נדחתה לשנת הלימודים התשס"ז; בשנת הלימודים התשס"ז הוחל הכלל ונקבע, כי אם החלת הכלל תוביל לכך ששיעור ההשתתפות של המדינה יהיה נמוך מהיקף ההשתתפות במקביל בשנת הלימודים הקודמת, לא יפחת היקף השתתפותה מ- 90% מהשתתפותה בשנה הקודמת; בשנת הלימודים התשס"ח נקבעה "רצפה" של 80% במתכונת דומה, וניתנה תוספת של 7% בגין גידול טבעי. בשנת הלימודים התשס"ט הוחל הכלל באופן מלא.
13. משרד החינוך דיווח מעת לעת לבית-המשפט על התקדמות עבודת הועדה, אשר טיפלה בעניינן של שתי הרשתות ושמעה את שתיהן. כן דיווח המשרד על הטיפול בהבראת מרכז החינוך העצמאי עד לגיבוש הסכם עמו בעניין זה, אשר כלל גם תניות בעניין נהלי העבודה של הגוף, ביקורת ופיקוח תקציבי וכו'.
14. ביום 21.1.08 הועברה לעותר ולמשיב 2 רשימת התלמידים שנמצאו זכאים להשתתפות במימון הסעתם בשנת הלימודים התשס"ז. שתי הרשתות התבקשו להעביר הערותיהן לרשימה בתוך שבועיים, לצורך הכנת מסד הנתונים הסופי הנחוץ לקביעת הזכאות למימון ההסעה והעותר העביר הערותיו לה.
15. הרשתות שבו והציגו טענותיהם בעניין אופן קביעת הזכאות להסעה ואופן התקצוב, אולם ביום 19.5.08 לאחר ישיבה נוספת בנושא אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ) לדיון בטענות החוזרות, הוחלט לא לשנות מהחלת הכללים. בעקבות זאת העביר משרד החינוך לעותר ולמשיב 2 את רשימת הזכאים להסעה בשנת הלימודים תשס"ח, להערותיהם. באוגוסט 2008 העביר העותר תיקונים לכתובות המוסדות ואלה הוזנו למערכת.
16. ביום 3.6.08 ניתן פסק-הדין בבג"צ 4990/06 המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' משרד החינוך ומרכז החינוך העצמאי, במסגרתו ביקשה העותרת שם, בין היתר, כי העברת כספים למימון הסעות תלמידי מרכז החינוך העצמאי תותנה בהחלת "כלל המוסד הקרוב ביותר", בדומה לחינוך הרשמי. בית-משפט זה הורה על מחיקת העתירה על יסוד התחייבויות משרד החינוך להחיל את כלל המוסד הקרוב ביותר על מוסדות החינוך של המשיב 2, ולשלם למשיב 2 החזר בגין הסעה רק בגין תלמידים שמערכת ה- GIS תמצא, כי מוסד הלימודים הקרוב למקום מגוריהם, השייך לרשת המשיב 2, מתאים למגדרו של התלמיד ומצוי במרחק המחייב הסעתם לבית הספר. יצוין, כי כך פסק בית-משפט זה, על אף שהמשיב 2 טען, כי מערכת ה- GIS אינה ישימה למוסדות החינוך שלו, משום שלא מוגדרים בה אזורי רישום, בדומה למערכת החינוך הרשמי.