בג"ץ 2732-15 המרכז הישראלי לנפגעי כתות בע"מ ואח' נ' פרקליטות המדינה ואח'

1. עתירה למתן צו על-תנאי, בגדרה מבוקש להורות לפרקליטות המדינה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעמה על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 23751-02-10, שעל-פיה זוכה גואל רצון מעבירת החזקה בתנאי עבדות לפי סעיף 375א(א) ו-(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בצד הרשעתו בעבירות אחרות.

הרקע לעתירה

2. נגד גואל רצון הוגש כתב אישום על-ידי פרקליטות מחוז תל אביב, בו נטען כי החל משנת 1991 ועד למעצרו ביום 12.1.2010 צירף אליו בדרכים שונות נשים רבות, אותן קשר ורתם לחייו ולמרותו על מנת שישרתוהו ויספקו לו את צרכיו, במבנה מעין-משפחתי. בתוך כך, אליבא דכתב האישום, השתלט גואל רצון על חייהן של 21 נשים באופן ממשי וללא מצרים, הכתיב וכפה עליהן תפיסת עולם ששירתה את מטרותיו וכיוון במידה רבה את דרך חשיבתן ואורחות חייהן. גואל רצון התייחס אליהן כאל קניינו והביאן לבטל לחלוטין את עצמן מפניו.

3. כתב האישום הפליג בתיאורים ביחס לדרכי שליטתו של גואל רצון בנתינותיו. בין היתר צוין כי הציב עצמו בקרב הנשים כמוּרם מעם וכשווה-ערך לבורא עולם, וגרם להן לראות בהולדת ילדיו כשירות מרומם שיש לשאוף אליו. גואל רצון בחר את מי מהנשים להפרות ואֵלו ילדו לו כ-50 ילדים ששמותיהם נבחרו על מנת לפאר את שמו. גואל רצון גם קבע, כך נטען, מי מהנשים לא תהרה ומנע מהן את זרעו. שליטתו בנשים התבטאה בקביעת כללי התנהגות "משפחתיים" ברורים, ובין היתר, דרישה מהנשים לקעקע את דמותו או את שמו על גופן; איסור על הנשים להיכנס לחדרו ללא רשותו; דרישה לשינוי שמות הנשים וניתוקן מבני משפחתן ומיחסים חברתיים חיצוניים אחרים; דרישה לאישור לפני יציאה מהבית ודיווח מתמיד ביחס למקום הימצאן; הגבלתן לעיסוק של משק בית או סיעוד בלבד; הגבלת אופן לבושן, דיבורן ומזונן; איסור על מגע עם גברים אחרים ללא פיקוח, לרבות רופאים ובני משפחה; ופיקוח מתמיד אשר בא לידי ביטוי בהתקנת מצלמות מעקב ובגישה חופשית של גואל רצון למכשירי הטלפון הסלולרי של הנשים. הכללים האמורים עוגנו בספר שכונה "סדר המשפחה", אשר כל אחת מהנשים נדרשה לחתום עליו. בין היתר צוינו באותו הספר גם קנסות כספיים שיוטלו בגין הפרת כל כלל וכלל.

4. בנוסף לכך נטען בכתב האישום כי הנשים סיפקו את צרכיו החומריים והכלכליים של גואל רצון, לרבות מזון, כלי רכב, ציוד אלקטרוני, תרופות, מימון חופשות וטיולים וכיוצא באלה. עוד נטען כי גואל רצון אף החזיק בנשים לשם מתן שירותי מין ושירותים נוספים כגון בישול, סירוק שערו, נהיגה, הקלדת הגיגיו והעתקת ספרים וכתיבת מכתבי הערצה. כפי העולה מכתב האישום, גואל רצון כפה את רצונו על הנשים באמצעות שכנוען בכוחותיו המיסטיים ובעליונותו הרוחנית, בשילוב איומים כי יביא בכוחותיו אלו לפגיעה בנשים וביקיריהן באמצעות מחלות ותאונות, ולחלופין כי יאסור עליהן לצאת מהבית, יתעלם מהן, ינדה אותן ויסלקן. על בסיס העובדות האמורות, הואשם גואל רצון ב-18 עבירות של החזקה בתנאי עבדות לפי סעיף 375א לחוק העונשין.

5. נוסף לכך אחז כתב האישום שבעה אישומים נוספים שעניינם בעבירות מין שונות, ואישום נוסף אשר עסק בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק. אישומים אלו אינם מעניינה של עתירה זו ולא כאן המקום לפרטם.

6. בתגובתו לכתב האישום לא הכחיש גואל רצון את העובדות ואת מערכת היחסים ה"משפחתית" עם הנשים האמורות, אך טען כי מערכות היחסים האמורות היו זוגיות ורצוניות. גואל רצון הדגיש כי הבהיר באופן תדיר כי כל מי שאינה מעוניינת באורח החיים האמור חופשיה לקום וללכת. גם הנהלים המשפחתיים נוסחו תוך שיתוף פעולה ועל דעתן של הנשים, ומכל מקום לא נאכפו בקפדנות. אליבא דגרסתו, ביטויי האהבה של הנשים שכללו קעקוע גופן, שינוי שמן, קניית מתנות, כתיבת מכתבי הערצה וכדומה, נעשו כולן מיוזמתן או בהסכמתן של הנשים. גואל רצון גם התייחס להפחדות ולאיומים שתוארו בכתב האישום, וטען כי ככל שהתקיימו לא היו דבר שבשגרה, ובוודאי לא היוו אמצעי ענישה, אלא חלק מויכוחים וקשיים נקודתיים במערכת היחסים עם אשה זו או אחרת. גואל רצון הדגיש כי לא כפה את עצמו על מי מהנשים ולא השתמש בשירותיהן, וכי הכל נעשה בהסכמה וכחלק מניהול הבית המשפחתי המשותף. עוד יצוין, כי בסיכומיה חזרה המדינה בה מהאשמת גואל רצון בהחזקה בתנאי עבדות ביחס ל-6 מן הנשים, כך שבסופו של דבר הואשם בעבירה זו ביחס ל-12 נשים מתוך 21.

7. בהכרעת הדין סקר בית המשפט את הראיות השונות שהציגה הפרקליטות בדבר אורח החיים בבית גואל רצון ומערכת היחסים בינו לבין הנשים. ראיות אלה כללו עדויות נשים, חוקרות פרטיות וממצאים חפציים שונים. אשר לבסיס העיוני לטענות, תוארה בהרחבה חוות דעתו של ד"ר דוד גרין, המומחה מטעם המדינה (להלן: "המומחה"), בה נטען כי ניתן להביא אדם למצב של "שליטה מנטאלית" (Mind Control), תוך ניצול תהליכים נפשיים שונים כגון תסכול, רגשות אשם, צייתנות, קונפורמיות, סוגסטיה ודיסוננס קוגנטיבי. לדעת המומחה, ניתן לגרום לרוב האנשים לשנות את עמדותיהם, רגשותיהם, אמונתם והתנהגותם על-ידי השפעה לא מודעת, והדבר נעשה באופן תדיר בהקשרים פוליטיים, חינוכיים, צבאיים, שיווקיים ועוד. בין היתר נעשה שימוש בשליטה מנטאלית בהקשר של "קבוצה סמכותנית", הכוללת מאפיינים מסוימים כגון מבנה שליטה היררכי, קבוצת מאמינים, מנהיג בעל אישיות דומיננטית, והשפעה מאסיבית על זהותם, אישיותם ועצמאותם של המצטרפים לקבוצה. המומחה הודה בעדותו כי עמדתו המקצועית לא זכתה לקבלה כללית ולהכרה אצל הגופים המקצועיים הרלבנטיים, וכי יש הטוענים כי אין לה תיקוף מדעי מספק. עוד עלה מחוות דעתו כי מעולם לא פגש את גואל רצון וכי כתב את הדברים בהסתמך על מקורות משניים כגון הקלטות, תכניות טלויזיה ותשובות גואל רצון בחקירתו במשטרה.

8. לאחר דיון מעמיק החליט בית המשפט המחוזי לזכות את גואל רצון מהעבירות שיוחסו לו במסגרת אישום זה. בהכרעת הדין עמד בית המשפט על קשיים שהתגלו במספר רבדים. ראשית קבע בית המשפט כי כתב האישום נקט בביטויים כלליים ולא בהירים, וכשל מלפרט את הפעולות שבהן נקט גואל רצון או את האמצעים שבהם ביקש "לקשור לחייו" כל אחת מהנשים. הניסוחים הכלליים שבכתב האישום וחוסר ההתייחסות הפרטנית לכל אחת מהנשים, כך נקבע, מקשים לזקק את היסודות העובדתיים והמשפטיים הנדרשים להוכחת ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם. בית המשפט המחוזי הפנה גם לכך שבשלב הסיכומים חזרה בה הפרקליטות מהאישומים ביחס ל-6 מן הנשים, ללא הסבר ממשי. בנוסף ציין בית המשפט המחוזי כי בחירת הפרקליטות לייחס לגואל רצון את עבירת ההחזקה בתנאי העבדות נסמכה במידה רבה על עובדת קיומן של נשים רבות ועל מעשים שיטתיים לכאורה, מבלעדי הפרדה כנדרש בין הנשים כאינדיבידואלים העומדים בפני עצמם ומערכת היחסים שהיתה לכל אחת ואחת מהן עם גואל רצון, במהלך השנים הרבות אליהן מתייחס כתב האישום. בית המשפט גם ציין כי על אף טענת הפרקליטות לקיומה של "שליטה מנטאלית" של גואל רצון בנשים, היא בחרה שלא לטעון שהמגעים המיניים שהתקיימו ביניהם בהסכמה נעשו בנסיבות של אינוס, קרי – במצב המונע התנגדות, והדבר אומר דרשני.

9. אשר לתיאוריה בדבר קיומה של "שליטה מנטאלית", קבע בית המשפט כי יש קושי בטענה לפיה הנשים המתלוננות לא היו בנות-חורין, וזאת למרות שלא היתה עליהן מגבלה פיזית, קוגניטיבית או משפטית שמנעה מהן לעזוב את גואל רצון או להתעמת עמו, שהן נמצאו באופן תדיר מחוץ לבית, גדלו והתחנכו במשפחות נורמטיביות והביעו בזמן אמת (לפחות כלפי חוץ) את שביעות רצונן מאורח חייהן עם גואל רצון. בית המשפט הפנה לכך שהמומחה מטעם המדינה אישר בעדותו כי העמדה בדבר קיומה של שליטה מנטאלית במסגרת קבוצה סמכותנית שנויה במחלוקת מדעית, וככל הידוע תקפותה לא הוכרה מעולם במערכת משפטית כלשהי. על-פי קביעת בית המשפט, חוות דעתו של המומחה נסמכה למעשה על עמדה אידיאולוגית-מקצועית, ללא סימוכין מדעיים מספקים, וחלק רב ממנה דן בנושאים שאינם ממין העניין. עוד הצביע בית המשפט על קשיים נוספים בחוות הדעת, כגון הקושי באבחון שליטה מנטאלית מסוג זה ביחס למקרי שליטה נטענים אחרים כגון ארגוני דת, קבוצות חברתיות, מנגנונים צבאיים ועוד; השלכותיה הנרחבות של קבלת עמדה זו כבסיס להגנה השוללת אחריות משפטית למעשים פליליים שבוצעו תחת שליטה כאמור, והקושי בזיהוי קבוצה יחודית המחזיקה את חבריה תחת "שליטה מנטאלית", בהעדר כלים קליניים קבועים וחד-משמעיים. נוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לקבל את התיאוריה בדבר קיומה של "שליטה מנטאלית" באדם אחר כבסיס לקביעת ממצאים בבתי המשפט בישראל.