בג"ץ 3037/14 לוטפי חסין אבו ספא נ' משרד הפנים והמנהל האזרחי ואח'

השופט מ' מזוז:

1. העותר הוא סוחר פלסטיני תושב רצועת עזה. ביום 30.9.2013 עוכב העותר, יחד עם אחיו, על ידי כוחות צה"ל במחסום מעבר "תרקומיה" שבין ישראל לאזור יהודה והשומרון (להלן:האזור), כאשר ברשותו 87,150$ במזומן, וברשות אחיו 523,900₪ במזומן. העותר ואחיו נעצרו ונחקרו והכסף שהיה ברשותם נתפס, וזאת על יסוד מידע מודיעיני שהיה בידי רשויות הביטחון לפיו מדובר בכספי חמא"ס שנועדו להעברה לפעילי חמא"ס באזור. בעקבות פניה ולאחר בירור נוסף, הכסף שנתפס אצל אחיו של העותר (523,900 ₪) הושב לו במלואו.

2. אשר לעותר, הוא פנה לדבריו למשטרת קריית ארבע, שם נחקר, להשבת כספו, ומשלא נענה הגיש ביום 13.2.2014 המרצת פתיחה בבית משפט השלום בנצרת להשבת הכסף שנתפס אצלו. לאחר שהובהר לעותר שהענין אינו בסמכותו של בית משפט השלום ולאחר שנמסר לו צו ההחרמה של הכסף, שהוצא על ידי המפקד הצבאי, נמחקה המרצת הפתיחה. עם זאת, בעקבות הליך זה נערכה בדיקה נוספת של הענין על ידי רשויות הביטחון, בהתייחס בין היתר גם לטענות שהעלה העותר בהמרצת הפתיחה, וביום 18.3.2014 ניתן צו על ידי המפקד הצבאי לאזור (המשיב 3), בתוקף סמכויותיו לפי תקנות 84 ו- 120 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תק' ההגנה), על החרמה של 9,700$ ו- 110,000 ₪ מתוך הכספים שנתפסו כאמור אצל העותר, בהיותם כספי התאחדות לא מותרת (החמא"ס), ואילו יתרת הכסף שנתפס (155,351 ₪) הושבה לעותר.

           הודעה על ההחלטה נמסרה לעותר במכתב מיום 20.3.2014, שכלל גם פירוט נימוקי ההחלטה (נספח מש/4 לתגובת המשיבים). בין היתר צוין שם כי החרמת הכספים כאמור מבוססת על"מידע מודיעיני מהימן ומוצלב... ממנו עולה כי מדובר בכספים אשר שייכים להתאחדות בלתי מותרת." ואילו באשר ליתרת הכסף שהושבה לו נאמר במכתב כי "הייתה התלבטות משמעותית האם יש מקום להורות על החרמתו, בהתבסס על המידע המודיעיני. אולם לאחר שהדבר נשקל, למען הזהירות, הוחלט שלא להורות על החרמתו".

3. בעקבות כך הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירה טוען העותר, כי הוא איש עסקים המרבה לעבור בין רצועת עזה לאזור לצורך עסקיו, וכי הוא נושא עמו כספים במזומן הדרושים לו לצרכי עסקיו. לדבריו, הוא אינו משתייך לכל ארגון פלסטיני המוגדר לפי הדין הישראלי כהתאחדות בלתי מותרת, ומעולם לא נעצר כחשוד בעבירות ביטחוניות. לטענתו, הכספים נתפסו ממנו ומאחיו לאחר שלא היה בידיהם היתר כנדרש לפי צו בדבר הכנסת כספים לאזור (יהודה והשומרון) (מס' 973), התשמ"ב-1982 (להלן: צו 973 או הצו), וכי לאחר שנחקר הוא שוחרר ונאמר לו שעליו להמתין להחלטת הגורמים המוסמכים בנוגע לגורל הכספים שנתפסו. כן נטען, כי הוא פנה, באמצעות בא כוחו, למשטרת קריית ארבע בדרישה להשבת הכספים שנתפסו, ומשלא נענה הגיש לבית משפט השלום בנצרת את המרצת הפתיחה.

           לצד טענתו כאמור, כי מדובר בכספיו הפרטיים וכי אין לו כל קשר לארגוני טרור באזור או ברצועת עזה, הועלתה על ידי העותר גם טענה משפטית, לפיה תפיסת הכספים הייתה עפ"י צו 973, וכי ההחלטה על גורל הכספים צריכה הייתה להתקבל בהתאם להוראות הצו ולא לפי תק' ההגנה. לטענתו, משלא הוחלט על החרמת הכספים תוך 30 ימים, הרי לפי סעיף 9א(ה) לצו, היה על המשיבים להחזיר לו את כספו.

4. בתגובתם לעתירה עמדו המשיבים על השתלשלות ההליכים הנוגעת לתפיסת הכספים וההחלטות שנתקבלו לגביהם, כמפורט לעיל. הובהר, כי הכספים לא נתפסו מכוח צו 973, כטענת העותר, אלא מכוח תק' ההגנה, שהם הדין העוסק במאבק בטרור, לרבות הסוגיה של כספי טרור. המשיבים הפנו לאמור במכתבם לעותר מיום 20.3.2014, הנזכר לעיל (מש/4), שם כבר הובהר כי הכספים לא נתפסו מכוח הצו אלא מכוח תקנות ההגנה (סע' 6 שם). כן נטען כי בית משפט זה כבר הכיר לא פעם בסמכות המפקד הצבאי לתפוס ולהחרים כספי טרור מכוח תק' ההגנה.

5. בטיעונים בע"פ לפנינו חזר בא כוח העותר, עו"ד ג'ריס דחדולי, על טענותיו האמורות, והוא שב ועמד על טענתו, כי הדין החל על ענייננו הוא צו 973, שהוא בגדר דין ספציפי לעומת תק' ההגנה שהן דין כללי, ועל כן משלא הוחלט על החרמת הכספים בתוך 30 ימים, כנדרש לפי הוראות הצו, על המשיבים להשיב לו את כל הכסף שנתפס.

6. גם באת כוח המדינה, עו"ד מוריה פרימן, חזרה על טענותיה שהועלו בתגובה לעתירה. נטען כי הדין החל בענייננו הן תק' ההגנה ולא צו 973, וכי תקנות ההגנה הן המהוות דין מיוחד לענייננו, בהיותן עוסקות במאבק בטרור, לרבות בכל הנוגע לכספי טרור. כן נטען כי בית משפט זה הכיר בהפעלת סמכויות המפקד הצבאי לפי תק' ההגנה למטרה זו, ועל כן לא נפל פגם בהחלטת המפקד הצבאי. הובהר כי הכספים נתפסו על פי מידע מהימן שהיה בידי גורמי הביטחון על נסיון הברחת כספי חמא"ס לאזור, ולא בשל העדר היתר לפי הצו, כטענת העותר, וכי ההחלטה הסופית לגבי הסכומים שהוחרמו, כמו גם הסכומים שהוחזרו לעותר, מבוססת על אותו מידע מודיעיני.