המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א. העותר מבקש לקבל מעמד בישראל, נוכח איום הנשקף לו לטענתו בשטחי הרשות הפלסטינית (להלן הרשות), מחמת קשריו עם משטרת ישראל, בין השנים 2000-2008. כן מבקש העותר לחשוף את אמות המידה (הקריטריונים) לפיהן מתקבלות החלטות במסגרת המשיבות 3 ו-4 (להלן ועדת המאוימים או הועדה ומנהלת הסיוע או המנהלת, בהתאמה), ולהורות למשיבים להודיע מדוע מסרבים הם להעבירו למסלול השיקום של מנהלת הסיוע.
רקע והשתלשלות העניינים
ב. העותר, תושב אזור יהודה ושומרון (להלן האזור), שיתף פעולה עם משטרת ישראל במשך כשמונה שנים, ובמהלך שנים אלה מסר לה 164 ידיעות אשר עיקרן פעילות פלילית. בעקבות שיתוף הפעולה נעצר העותר על ידי הרשות הפלסטינית ונאסר לשתי תקופות בכלא הרשות. לטענתו, במהלך חקירותיו ותקופת מאסרו עבר עינויים. באפריל 2012, לאחר שחרורו מן המאסר ומשסבר כי בשטחי הרשות נשקפת סכנה לחייו, נמלט העותר לישראל ופנה בבקשה לקבל היתר שהיה וסיוע מן המשיבות 3 ו-4. ביום 22.7.12 נדחתה הבקשה שהוגשה למנהלת הסיוע, ונקבע כי העותר אינו עומד בקריטריונים המזכים בטיפולה. נוכח החלטת הדחיה, ומשלא התקבלה תגובת ועדת המאוימים לבקשותיו, הגיש העותר ביום 25.2.13 עתירה, אשר נוסחה כנוסח העתירה דנא, בשינויים קלים המתחייבים משינויי הנסיבות וחלוף הזמן (בג"ץ 1509/13).
ג. בעקבות העתירה, קיבלה ביום 3.7.13 ועדת המאוימים החלטה לאשר לעותר באופן זמני היתר שהייה בן 4 חודשים, ולדון בעניינו פעם נוספת. ביום 24.2.14 החליטה הועדה לדחות את בקשתו. ההחלטה נומקה, ראשית, בכך שלא נמצאה אינדיקציה עדכנית לסיכון הנשקף לחיי העותר בשטחי הרשות; נאמר גם כי העותר נכנס לאיזור ויוצא הימנו באופן תדיר, דבר המהוה לגישת המשיבות, אינדיקציה נוספת לכך שלא נשקפת לו סכנה. השיקול השני הוא עברו הפלילי של העותר, לרבות הרשעות בגין: פריצה לרכב, קשירת קשר לפשע ועוד. עקב הודעת הדחיה, בקש העותר למחוק את עתירתו במתכונתה, ולקבל צו ארעי, אשר ימנע הרחקתו מישראל לתקופה של 60 ימים, כדי שיוכל להגיש עתירה חדשה כנגד החלטת הועדה. ביום 20.5.14 הגיש בקשה לצו ביניים, וביום 26.5.14 הוגשה העתירה דנא. בקשת העותר לצו ביניים נענתה ביום 29.5.14.
העתירה
ד. בעתירה, המופנית כנגד החלטת הועדה מיום 24.2.14, וכנגד החלטת מנהלת הסיוע מיום 22.7.12, מבקש העותר מספר סעדים חלופיים, בחלקם באשר למעמדו בישראל, ובחלקם עקרוניים הנוגעים לחשיפת אמות המידה לפיהן פועלות ועדת המאוימים ומנהלת הסיוע. העותר מבקש כי תונפק לו תעודת זהות כחולה כתושב קבע בישראל, לרבות אפשרות לבקש אזרחות ישראלית בחלוף חמש שנים; לחלופין, עותר הוא להורות למשיבים להנפיק לו אישורי שהיה קבועים – לרבות אישור עבודה ואפשרות להצטרף למערכת ביטוח הבריאות של ישראל – עד שהסכנה המרחפת מעל ראשו לשיטתו תחלוף; כן מבקש העותר להורות למשיבים להנפיק אישורי ביקור לאשתו ולילדיו; להורות על העברתו למסלול השיקום של המנהלת לסיוע, וככל שלא יועבר למסלול זה – (א) להורות על חשיפת הקריטריונים לפיהם נקבע מי מבין המאוימים על ידי הרשות הפלסטינית או על ידי גורמי טרור באזור תחת שליטתה זכאי לקבל אישורי שהיה מתחדשים בישראל באמצעות ועדת המאוימים; (ב) לפרט מהם הקריטריונים לפיהם נקבע מי מבין משתפי הפעולה שסייעו לגורמי הביטחון של ישראל זכאי לקבל אזרחות ישראל או אישורים לישיבת קבע במדינת ישראל או עזרה כספית שיקומית; (ג) לפרט מהו הסיוע הניתן על ידי מנהלת הסיוע למשתפי פעולה שסייעו למערכות הביטחון, ועל פי איזה עיקרון של מידתיות הללו פועלים; (ד) ולפרט מדוע המשיבים מסרבים להעביר את העותר למסלול השיקום של מנהלת הסיוע.
ה. נטען, כי החלטת ועדת המאוימים התקבלה בחוסר סבירות, וכך גם החלטת מנהלת הסיוע ומשטרת ישראל, אשר לא המליצה על העותר לשיקום. לטענת העותר, חוסר הסבירות מתבטא לא רק בסירוב להעניק סיוע למי ששירת את מדינת ישראל ומצוי כיום בסכנת חיים, אלא גם בעובדה שהחלטות המשיבות 3 ו-4 אינן מנומקות, ועל כן אפשרות התקיפה והביקורת השיפוטית עליהן היא מצומצמת. בהקשר דברים זה נטען, כי חובתה של הרשות המינהלית לגלות את הקריטריונים הפנימיים עליהם מבוססת החלטתה.
ו. עוד נטען, כי בסירובן של המשיבות להעניק לעותר סיוע מפרות הן את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. העתירה מפנה לאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים, עליה חתמה מדינת ישראל באוקטובר 1986, ואותה אישררה בחודש אוגוסט 1991. בהקשר זה נטען, כי חל איסור לגרש אדם למקום בו ישנו יסוד מהותי להאמין כי יעבור עינויים, ולא רק למקום בו נשקפת לו סכנת חיים, ומכאן כי גם על פי האמנה על המשיבים להיעתר לבקשתו ולהעניק לו אישורי שהיה קבועים בישראל.
התגובה
ז. בתגובתם המקדמית של המשיבים, נטען כי העתירה אינה מקימה עילה להתערבות בהחלטות המשיבים. נטען – בהמשך לאמור – כי בידי גורמי הביטחון מצוי מידע עדכני המצביע על כך שהעותר נוהג להיכנס באופן תדיר לאזור יהודה ושומרון, דבר המחליש את טענתו לסכנה הנשקפת לו באזור; כי קיימות 40 ידיעות מודיעיניות בדבר מעורבות העותר בפלילים בין השנים 2004-2002; וכי בידי גורמי הביטחון ומשטרת ישראל אין אינדיקציה עדכנית לסיכון הנשקף לעותר באיזור. עוד נטען, כי החלטת ועדת המאוימים שקלה את מכלול השיקולים הרלבנטיים, והיא החלטה סבירה שאינה מקימה עילה להתערבותו של בית המשפט. כך גם נטען לגבי החלטת מנהלת הסיוע. לגישת המשיבים, משלא הומלץ העותר לשיקום על ידי גורמי ממשל (משטרת ישראל אינה סבורה כי היקף הקשר עמו מצדיק סיוע המנהלת), אינו עומד בקריטריונים המזכים בטיפולה. באשר לבקשת העותר לחשוף את הקריטריונים על פיהם פועלות ועדת המאוימים ומנהלת הסיוע, ציינו המשיבים כי הקריטריונים, כמו גם תוכן הסיוע הניתן על ידי המנהלת, הם חסויים.
הדיון בעתירה
ח. ביום 9.2.15 התקיים דיון בעתירה, במהלכו עיינו בהסכמה ובמעמד צד אחד בחומר החסוי. העותר טען, כי באשר לכניסותיו לאזור, מדובר על ביקורים אצל משפחתו – אשתו וילדיו, והדבר אינו מצביע על כך שלא נשקפת לו מסוכנות בשטחי הרשות. בנוגע לשיקול בדבר עברו הפלילי, נטען כי מדובר ברקע פלילי ישן, מלפני עשור, אשר בשעתו לא הפריע למשטרת ישראל להמשיך ולהפעילו. כן נטען למאוימות נמשכת ולסכנה לחייו, לרבות מקרה של הטלת בקבוק תבערה וידוי אבנים לעבר ביתו. במהלך הדיון נאותו המשיבות להצעתנו להחזיר את הנושא לדיון נוסף בועדת המאוימים, תוך מתן אפשרות לעותר להביא בפני הועדה חומר חדש. על פי החלטתנו, נותר הצו הארעי בתוקף עד להכרעה בעתירה.
ט. ביום 23.8.15 התקבלה הודעתן המעדכנת של המשיבות, וביום 13.10.15 התקבלה תגובת העותר להודעה המעדכנת. המשיבות הודיעו כי ועדת המאוימים התכנסה פעם נוספת בהתאם להחלטת בית משפט זה, אולם גם הפעם קבעו חוות הדעת העדכניות של גורמי הביטחון כי אין מידע עדכני המצביע על סיכון הנשקף לעותר באזור, וכן שבמהלך שנת 2015 נכנס העותר פעמים רבות לאזור. עם זאת הודיעו, כי לא נמצא מידע המלמד על סיכון לציבור משהותו של העותר בשטח ישראל. לפי הנמסר, ביום 26.5.15 נתקבלה החלטה מעודכנת של ועדת המאוימים, אשר דחתה פעם נוספת את בקשת העותר וקבעה, על סמך המידע המעודכן, כי "נוכח העובדה שהמבקש נמצא תדיר ממילא באזור מגוריו וכן על סמך היעדר מידע עדכני על מאוימות או סכנה לחיים, אין מקום להפעלת סמכותה של ועדה זו".