בג"ץ 376-17 פלונית נ' הפרקליט הצבאי הראשי

השופט י' דנציגר:

           עתירה למתן צו על תנאי שיחייב את המשיב לנמק: (א) מדוע לא יקבל החלטה מנומקת בבקשת העותרת לביטול כתב האישום שהוגש נגדה בבית הדין הצבאי מחוז מטכ"ל; (ב) מדוע לא יבוטל כתב האישום כנגד העותרת בשל מצבה הרפואי והיותה אזרחית מזה כמעט שנתיים; (ג) מדוע לא יבוטל כתב האישום שהוגש נגד העותרת מחמת הגנה מן הצדק.

העתירה

1. על פי הנטען בעתירה, העותרת, ילידת 1977, התגייסה בשנת 1996 ושירתה, בין היתר, כקצינת מחקר בפיקוד הצפון עד שחרורה בשנת 1999. לאחר שהשלימה לימודי תואר ראשון ושני, שבה העותרת בשנת 2007 לשירות קבע ומאז שירתה במספר תפקידים וזכתה להערכה רבה בגין שירותה המסור והמקצועי ואף הייתה מועמדת לעלות בסולם הדרגות.

2. לטענת העותרת, כאשר הודיעה למפקדיה כי היא מתחילה לעבור טיפולי פוריות נוכח רצונה להרות ולהפוך לאם, לא ראו זאת בעין יפה וחייה של העותרת הפכו לסיוט מתמשך על פני יותר משנתיים שבהן סבלה מהתנכלות, התעמרות, התעללות והחרמה מצד מפקדיה, עד שלבסוף ביום 3.3.2015 שוחררה משירות צבאי בהתאם להחלטה של הוועדה להתרת התחייבויות לשירות קבע.

3. עוד נטען בעתירה כי נוכח הטיפולים האינטנסיביים שעברה ובשילוב עם ההתעמרות מצד מפקדיה, התדרדר מצבה הבריאותי והנפשי של העותרת. מצב זה הוחמר עוד יותר נוכח אירוע הטרדה מינית שעל פי הנטען עברה העותרת מצד אזרח עובד צה"ל, אירוע אשר לטענת העותרת לא נחקר כראוי על אף שהגישה תלונה בעניין. לדבריה, אירוע טראומתי זה גרם לה לאבד הריון שהושג עקב טיפולי הפוריות. התדרדרות מצבה הבריאותי והטיפולים האינטנסיביים שעברה הובילו, לדבריה, להיעדרותה מהשירות. בין יתר טענותיה בעתירה, טוענת העותרת כי הייתה מטופלת על ידי פסיכולוג צבאי אשר הייתה תלויה בו באופן משמעותי ולדבריה הוא הורה לה להימנע מלהגיע לבסיס תוך הבטחה שהוא יטפל בכל האישורים הכרוכים בכך. בתקופה זו, לפי הנטען, איבדה העותרת הריון נוסף.

4. העותרת טוענת כי עקב העמדה לדין משמעתי של מפקדיה, שבעקבותיה הם הורשעו ונענשו, הגיש אחד ממפקדיה של העותרת – כנקמה – תלונה נגדה למצ"ח, וזו הובילה לפתיחת חקירה נגדה ובסופו של דבר להגשת כתב האישום נשוא העתירה. העותרת מעלה בעתירתה טענות בנוגע לחוקיותן של פעולות חקירה שונות שנערכו בעניינה. 

5. בעקבות שימוע שנערך לעותרת, הציעה הפרקליטות הצבאית כי תשקול את סגירת התיק בתמורה לכך שהעותרת תודה בתצהיר כי נעדרה מן השירות שלא ברשות. אולם העותרת לא הייתה מוכנה להודות בעבירות שלא ביצעה, לשיטתה, ולטענתה בעקבות סירובה להצעה זו, כתב האישום הוחמר.

6. כתב האישום נגד העותרת הוגש ביום 28.8.2015, יום לפני שיצאה מתחולת חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

7. ביום 24.1.2016 התקיימה ישיבת הקראה, שאליה העותרת לא התייצבה. למחרת הגישה התביעה הצבאית בקשה להוצאת פקודת מעצר נגד העותרת, והיא בוטלה לאחר מספר הליכים נוספים. ביום 13.4.2016 התקיימה ישיבת ההקראה, ובמהלכה הודיעה העותרת כי היא אינה יכולה למסור את עמדתה לאישום, ובית הדין ראה בהודעה זו כפירה. במקביל התנהלו מספר הליכים מקדמיים, לרבות בעניין מינוי סנגור לעותרת, נוכח התכלות משאביה הכספיים, וכן בעניין גילוי חומר החקירה. לטענת העותרת, מצבה הרפואי בתקופת ההליכים המשפטיים היה ונותר בלתי נסבל, והיא איבדה פעם נוספת הריון. עקב אי התייצבותה לדיונים הוציאה הפרקליטות הצבאית פעם נוספת פקודת מעצר נגדה. בין היתר, פנתה העותרת גם לבית הדין הצבאי לערעורים על מנת שיסייע לה, תוך הדגשת מצבה הרפואי.