בג"ץ 5146/15 חדד נ' משרד החינוך ואח'

השופט א' שהם:

1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי במסגרתה התבקש בית משפט זה להורות למשיבים ליתן טעם להחלטתם שלא לאשר את ספר האזרחות שחיבר העותר ששמו "המשטר במדינת ישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית" (להלן: הספר), כספר לימוד לבגרות באזרחות וכמדריך למורה. עוד ביקש העותר כי נורה על פיטורי המשיבים מתפקידם הציבורי במשרד החינוך "אם נתברר שפעולותיהם נעשו בשקר, באפליה ובכוונת זדון".

הרקע להגשת העתירה

2. בחודש מרץ 2010 הגיש העותר למשיב 1 בקשה לאשר את ספרו הנזכר כספר לימוד לבגרות באזרחות וכמדריך למורה, ובקשה זו הועברה לקבלת חוות דעתם של שלושה מעריכים שונים מטעם המשיב 1, ובהמשך לקבלת חוות דעתו של המפקח המרכז הממונה על הוראת המקצוע לאזרחות דאז (להלן:המפמ"ר). זאת, בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך תשסו/3(א) הנוגעות להליכי אישור ספרי לימוד לשימוש במוסדות החינוך (להלן: חוזר מנכ"ל). חוות דעתו של המפמ"ר על הספר היתה חיובית, אך יחד עם זאת הוא העיר במכתבו, מיום 12.6.2011, מספר הערות בדבר התיקונים הנדרשים בו, ואולם, העותר לא ביצע תיקונים אלו. לפיכך, ביום 10.8.2011, הודיעה לעותר המשיבה 2, היא הגורם המוסמך לקביעת רשימת ספרי הלימוד המאושרים לשימוש במוסדות החינוך, כי אין היא יכולה לאשר את ספרו (להלן: החלטת המשיבה 2). העותר הלין על החלטת המשיבה 2 בפני מספר גורמים, כאשר במסגרת תלונתו לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, טען כי "אינני רוצה אישור לספרי ממשרד החינוך ואני מתכוון להפיץ את ספרי בבתי הספר ללא אישור המשרד".

3. ביום 12.9.2012, למעלה משנה לאחר קבלת החלטת המשיבה 2, הגיש העותר את עתירתו הראשונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"מ 32029-09-12) כנגד אותה החלטה (להלן: העתירה הראשונה). בפסק הדין , מיום 27.11.2012, נקבע כי הגם שנפל שיהוי בהגשת העתירה, יש לדחותה על הסף מן הטעם של אי מיצוי הליכים, שכן היתה באפשרותו של העותר להשיג על החלטת המשיבה 2 בפני יושב ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, והוא לא עשה כן. בין היתר, ציין בית המשפט לעניינים מנהליים בפסק דינו (כב' השופט ד' מינץ) כי פניותיו של העותר למשיבה 2 "לא העלו כל בקשה לקיומו של דיון נוסף בהחלטתה [...]אך הבהירו כי אין בכוונתו לתקן את שנדרש תיקון לצורך קבלת האישור, תוך העלאת טענות ווכחניות בדבר אפליה שלוו באיום בהגשת תביעה כספית ובדברי התלהמות נוספים שלא כאן המקום לפרטם" (פסקה 11 לפסק הדין). בעקבות דחיית העתירה הראשונה, חוייב העותר גם בתשלום הוצאות המשיב 1 בסך 15,000 ש"ח.

           ביום 19.12.2012, הגיש העותר ערר על החלטת המשיבה 2, בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל, ואולם יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך דאז הודיעה לו, ביום 21.2.2013 , כי החליטה שלא לכנס את ועדת הערר לאור האיחור במועד הגשת הערר, ומאחר שממילא העותר הבהיר מפורשות, כי לא יתקן את הטעון תיקון, לצורך אישורו של הספר.

            בהמשך, שלח העותר לאגף ספרי הלימוד במשיב 1 פרק שביקש להוסיף לספרו, בהתאם לחלק מדרישות המפמ"ר מיום 12.6.2011. בתשובת המשיבה 2, מיום 19.5.2013, נמסר לעותר כי עליו לשלב את הפרק החדש בספר הלימוד ולשלוח העתקים חדשים הימנו, כשהיא מניחה, בהתאם להודעתו הטלפונית של העותר, כי בספר בוצעו גם יתר התיקונים הנדרשים. עוד הובהר לעותר, כי מאחר שהערכת הספר נערכה לפני למעלה משנתיים, ומאז חלו "שינויים המשפיעים על הוראת תחום דעת זה" ייתכן שיהיה צורך לעדכן את הספר, ועל כן הוא יעבור הערכה מחודשת, אותה נדרש העותר לממן בהתאם לנהלי המשיב 1. העותר התנגד להליך ההערכה מחדש של ספרו, והגיש ערר על החלטתה השניה של המשיבה 2 ליו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. העותר לא התייצב לדיון בערר, וזה התקיים בהעדרו. בתום הדיון בערר, שנערך ביום 5.11.2013, הוחלט כי אישורו של הספר יישקל רק לאחר שהעותר יגיש את ספרו המלא לאישור ויעביר את תגובותיו להערות אגף הלימוד, כמו גם את התשלום הנדרש עבור הערכה מחודשת של ספרו.

4. העותר עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"מ 33821-12-13) נגד ההחלטה בערר (להלן: העתירה השנייה). במסגרת פסק הדין בעתירה השנייה (כב' הנשיא ד' חשין), אשר ניתן ביום 28.5.2014, הובהר כי הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט, לפיה העתירה תמחק, ועניינו של העותר יוחזר לדיון חדש בפני וועדת הערר.

           לאחר מתן פסק הדין בעתירה השנייה, ויתר המשיב 1 על תשלום עבור ההערכה המחודשת של הספר, וזו בוצעה מחדש על ידי מעריכה נוספת ועל ידי המשיבה 3, טרם הדיון המחודש בוועדת הערר. המשיבה 3, היא המפמ"רית הנוכחית, פירטה בחוות דעתה, מיום 4.8.2014 את התיקונים הנדרשים בספרו של העותר, אשר חלקם אף צויינו במכתבו של המפמ"ר הקודם, אך טרם תוקנו. ביום 27.8.2014, מסר העותר למשיבה 2 את תגובתו להערות המשיבה 3.