בג"ץ 732/17 עו"ד דוד לוי נ' פרקליטות מיסוי וכלכלה – תל אביב ואח'

השופט ס' ג'ובראן:

1. עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשת העותר להוצאת צו הצהרתי לפיו כתב האישום שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"פ 42814-10-14 בטל מעיקרו.

2. נגד העותר, עורך דין במקצועו, הוגש ביום 27.10.2014 כתב אישום המייחס לו מספר עבירות של גניבה על ידי מורשה וכן עבירות על פקודת מס הכנסה, זאת בתקופה שבה שימש העותר כמנהל עזבונות וכונס נכסים. לאחר תום פרשת התביעה בתיק המתנהל נגדו, העלה המבקש טענה בפני בית המשפט שבו מתנהל ההליך, לפיה כתב האישום בטל מעיקרו לאור פגם שנפל בו. בבקשתו שם, העותר גרס כי היות שהוא עורך דין במקצועו, והיות שכתב האישום נוגע ליחסו עם לקוח או עם הרשויות – היה דרוש אישור מוקדם של היועץ המשפטי לממשלה עובר להגשת כתב האישום. משלא ניתן אישור זה, סבר העותר כי דינו של כתב האישום להתבטל. העותר נסמך בדבריו על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנושא (ראו: "אישור מוקדם להגשת כתב אישום" הנחית היועץ המשפטי לממשלה1004 (התשס"ח) (להלן: הנחיית היועץ)). בהחלטתו מיום 17.1.2017, בית המשפט המחוזי ציין כי הסמכות לאשר את הגשת כתב האישום בעניינו של העותר הואצלה כדין למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אשר אישר את כתב האישום. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של העותר.

3. בעתירתו לפנינו, מעלה העותר את אותן הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. בנוסף, מעלה העותר טענות בדבר רדיפתו על ידי הרשויות ועל שחיתות שפושה במסדרונות השלטון – כך לשיטתו. מנגד, המשיבים טוענים כי יש מקום לדחות את העתירה על הסף, זאת בשל קיומו של סעד חלופי – הוא ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור על פסק הדין כאשר יינתן. לגופם של דברים, המשיבים גורסים כי יש לדחות את העתירה היות שניתן אישור לכתב האישום על ידי הגורם המוסמך, כמפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4. למען שלמות התמונה יצוין, כי עתירות קודמות של העותר לבית משפט זה בטענות דומות נדחו בבג"ץ 7836/14 ובבג"ץ 352/16.

5. עיינו בעתירה ובתגובה לה, והגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. הלכה היא כי בית הדין הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בתי המשפט המוסמכים בישראל, לא כל שכן כאשר מדובר בהחלטות ביניים בהליך פלילי. סטייה מהלכה זו תיעשה במקרים חריגים ביותר, שבהם עולה שאלת סמכות היורדת לשורשו של עניין או סוגיה עקרונית ומהותית שהכרעה מאוחרת בה עלולה להסב נזק בלתי הפיך (בג"ץ 930/17 חברוני נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (13.2.2017); בג"ץ 179/17 ביטון נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פסקה 7 (9.1.2017); בג"ץ 10015/16 יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טייבה נ' בית משפט השלום בנתניה, פסקה 4 (22.12.2016)). איננו סבורים כי עניינו של המערער עולה בגדר אותם חריגים, שכן לא מצאנו כי עלול להיגרם לעותר נזק בלתי הפיך או כי עולה סוגייה עקרונית של סמכות בעניינו. טענותיו של העותר נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי, שדן בבקשה וקיבל החלטה המצויה במתחם שיקול דעתו, ואשר בדין יסודה (וראו סעיף 5 להנחיית היועץ, הקובע כי "היועץ המשפטי לממשלה רשאי להסמיך את פרקליט המדינה או המשנים לו לאשר הגשת כתב אישום, שאישורו נדרש על-פי הנחיה זו שלא מכוח החוק, לגבי עניין או סוגי עניינים מסוימים"). אם יחפוץ העותר בכך, פתוחה בפניו הדרך לערער על החלטה זו במסגרת ערעורו על הכרעת הדין כולה כשזו תינתן.

6. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתן היום, י"א באדר התשע"ז (9.3.2017).