בג"ץ 7590/14 "במקום" – מתכננים למען זכויות תכנון נ' ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי ואח'

הנשיאה מ' נאור:

           עניינה של העתירה שלפנינו הוא באישור תכנית תכנון מפורטת 522 להקמת היישוב סנסנה באזור יהודה ושומרון. השאלה הטעונה הכרעה היא האם ניתן היה לקדם את התכנית מושא העתירה – תכנית תכנון מפורטת כמשמעותה בסעיף 23 לחוק תכנון ערים, כפרים ובנינים, חוק זמני מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק התכנון הירדני) – מבלי שהותקנה תחילה תכנית תכנון אזורית, כמשמעותה בסעיף 15 לחוק התכנון הירדני.

רקע עובדתי

1. ביום 23.5.1997 החליטה הממשלה על הקמת שתי היאחזויות נח"ל בנגב – סנסנה ויתיר (החלטה 2049 של הממשלה ה-27 (23.5.1997)). כשנה לאחר מכן החליטה הממשלה על הקמת שישה יישובים בחבל לכיש, ובהם סנסנה (החלטה 3951 של הממשלה ה-27 "תכנית התיישבות במזרח חבל לכיש ובאזור יתיר" (28.6.1998)). היישוב סנסנה אמור היה להיות מוקם "באיזור בני-שמעון באיזור נ"צ 1404/0855" (שם, פסקה א(2)), כלומר בתוך שטח ישראל במועצה האזורית בני שמעון. בפועל, הוקם היישוב בסמוך לנקודת הציון שנקבעה בהחלטת הממשלה בשטח אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור). ביום 30.4.2007 דנה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה – מחוז דרום בתכנית להסדרת הקמת סנסנה בהתאם להחלטת הממשלה (תמ"מ 66/14/4). הוועדה המחוזית השתכנעה, אמנם, בהצדקה להקמת היישוב, אולם לאחר שהוחלט להעבירו מהמועצה האזורית בני שמעון למועצה האזורית הר חברון, החליטה הוועדה המחוזית ביום 14.4.2008:

"ההסדרה הסטטוטורית של הישוב סנסנה תעשה במסגרת תכנית המתאר לישוב אשכולות הנמצא גם כן בתחום מ.א. הר-חברון [...].

מאחר והמועצה האזורית הר-חברון אינה נכללת בתחום מחוז הדרום, מוצע להפסיק את הטיפול בקידומה של תמ"מ 66/14/4.

לאור האמור ולאחר ששמעה את יו"ר הועדה ואת הנציגים השונים, מחליטה הועדה שלא לקדם את תמ"מ 66/14/4 לישוב סנסנה".

2. בהמשך לכך, הופקדה ביום 20.1.2009 תכנית תכנון מפורטת 505/1 שנועדה להסדיר את הקמתו של היישוב סנסנה כשכונה של היישוב אשכולות. המשיבה 1, ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי (להלן: ועדת המשנה להתנגדויות), החליטה ביום 30.1.2012 לדחות את תכנית 505/1, וזאת לאחר שקיבלה התנגדות שהגישה העותרת לתכנית האמורה. הטעם העיקרי לדחיית התכנית היה נעוץ בהיעדר הצדקה תכנונית להרחבת היישוב אשכולות, וזאת לנוכח היקף עתודות הבנייה הקיימות בתחום התכנית המאושרת. בהמשך אותה שנה החליטה הממשלה על הקמת צוות שרים, בראשות ראש הממשלה, אשר הוסמך להסדיר את מעמדן של נקודות התיישבות באזור שנבנו על אדמות מדינה ובסיוע הרשויות (החלטה 4560 של הממשלה ה-32 "צוות להכרה כישובים במקומות בהם נבנו לפני שנים ביהודה ושומרון בתים על אדמות מדינה בסיוע רשויות המדינה" (22.4.2012)). צוות השרים החליט להסדיר את מעמדה של נקודת ההתיישבות בסנסנה, וכן את מעמדן של שתי נקודות התיישבות נוספות, שאינן רלוונטיות לענייננו. צוות השרים הנחה כי הרשויות המוסמכות באזור ינקטו בפועלות הנדרשות להסדרה תכנונית של הקמת היישוב סנסנה.

3. בהתאם להחלטת צוות השרים, ביום 24.6.2013 פורסמה להפקדה תכנית חדשה להסדרת היישוב סנסנה – תכנית תכנון מפורטת 522 – היא התכנית מושא העתירה. תכנית זו, המסדירה את סנסנה כיישוב עצמאי, מהווה שינוי לתכנית המתאר הגלילית של מחוז עזה המנדטורי (תכנית R/1, פורסמה למתן תוקף 6.12.1945). במסגרת השינוי הנזכר שונה ייעוד הקרקע מאזור חקלאי למספר ייעודים אחרים, ובהם מגורים. העותרת הגישה התנגדות לתכנית מושא העתירה. טענתה, בכל הנוגע לעתירה שלפנינו, הייתה כי הסדרה תכנונית של יישוב חדש צריכה להיעשות במסגרת של תכנית תכנון אזורית. כן העלתה העותרת שורה ארוכה של טענות תכנוניות, אך היא לא עמדה עליהן בעתירה שלפנינו. ביום 21.7.2014 דחתה ועדת המשנה להתנגדויות את התנגדותה של העותרת. מכאן העתירה שלפנינו.

טענות הצדדים