פסק דין
1.עניינה של תובענה זו בתביעת התובע לפיצויים על נזק נפשי שנגרם לו, לטענתו, בעקבות מעשים שעשתה הנתבעת במסגרת הליכים שנקטה להפקעת מקרקעין שהוא בעל זכויות בהם.
הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש שעשה הנתבע שלא כדין בחלק מהמקרקעין נשוא הסכסוך.
טענות התובע
2.התובע טוען כי החל משנת 1984 היה בעל זכויות, המחזיק והמשתמש במקרקעין בסמוך לכביש 483 בין פתח-תקוה לראש העין, בגוש 6323 חלקות 11 ו-24 (להלן: המקרקעין), לאחר שרכש את הזכויות מבעליהן הקודמים. במועד רכישת המקרקעין היתה בנויה עליהן מסעדה, חלקה היה בנוי על חלקה 11 וחלקה על חלקה 24.
3.בשנים 1995-1996 ביקשה הנתבעת להרחיב את כביש 483. לצורך כך הפקיעה חלק מהמקרקעין לצורך סלילת הכביש, כנגד תשלום פיצויים.
התובע, שניהל במקום מסעדה וקיים בה גם אירועים, סירב לפנות את המקרקעין ללא פיתרון שיבטיח את זכויותיו.
4.בתאריך 24.6.97 נכנסו כלי צמ"ה כבדים של מע"צ למקרקעין בלווית אנשי אבטחה, והחלו בהריסת המסעדה. התובע, אשתו ובנותיו הגיעו למקום וניסו למנוע את ההריסה. התפתחה תגרה שבמהלכה הוכו נמרצות כל בני משפחת התובע מבלי שכוחות המשטרה שנכחו במקום עשו דבר למניעת ההרס. לאחר מספר שעות הגיע למקום ב"כ התובע דאז, ומשהוברר כי מע"צ החלה בהריסה מבלי שיש בידה צו הריסה כחוק הורתה המשטרה למע"צ להפסיק את פעולות ההריסה. עד לאותו מועד הספיקו הדחפורים להרוס את תשתיות המים והחשמל, הרסו את הגינון, המסלעה, הצמחיה והגדרות שבצד הדרומי של המסעדה.
5.באותו מעמד נחתם הסכם בין התובע ובא כוחו ובין מע"צ ומשטרת ישראל בו התחייבו האחרונים שלא תבוצע כל פעולה במקרקעין או במסעדה, אלא בהסכמת הצדדים ועל פי חוק.
6.בעקבות אותה הסכמה נוהל משא ומתן בין הצדדים, שבסופו, בתאריך 9.9.97, נערך ונחתם הסכם למינוי שמאי מוסכם שיאמוד את שיעור הפיצויים המגיעים לתובע לפי החוק בעקבות הפקעת המקרקעין.
בהתאם להסכם מונה השמאי יצחק פרץ. השמאי קיים פגישות, שמע את טענות הצדדים, הובאו בפניו ראיות והוגשו סיכומים. ביום 31.1.00 ניתנה על ידי השמאי שומה, לפיה על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 420,000$ (דולר).
לטענת התובע, לאחר קבלת השומה נוהל משא ומתן לפיצויו בהתאם לשומה ובנוסף לפיצויו על נזקי גוף שנגרמו לו עקב אירועי הפינוי, אלא שהנתבעת חזרה בה מהסכמתה והודיעה כי הערכת השמאי אינה מקובלת עליה והסכימה לשלם לו סכום נמוך בהרבה מהערכת השמאי. גם סכום זה לא שולם.
7.בין לבין, בתאריך 23.3.99 הגיעו נציגי מע"צ למקרקעין פעם נוספת, בליווי ציוד צמ"ה ואנשי משטרה ויס"מ, והחלו בהריסת המסעדה. זאת, לטענת התובע, תוך הפרה בוטה של ההסכם אליו הגיעו הצדדים וללא צו כדין.
התובע, אשתו ז"ל ובתו, ניסו להגן על המסעדה ועמדו מול הטרקטור שביקש להרסה ובתגובה הם הוכו נמרצות ונגררו באלימות מהמקום.
8.התובע טוען כי כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, וכתוצאה מהתקיפות, השגת הגבול, והרס המסעדה והמטלטלין במקרקעין, הוא נפגע בנפשו, וכי הנתבעת חייבת לפצותו בגין שורת עוולות שעוולה כלפיו לרבות: השגת גבול ותקיפה מיום 24.6.97 ומיום 23.3.99, עוולת הנגישה, הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות.
טענות הנתבעת
9.טענתה הראשונה של הנתבעת היא כי התביעה התיישנה. לטענתה, לפי טענת התובע עצמו וכפי שעולה מן הראיות, נכותו הנפשית נגרמה בשל הליכי ההפקעה והמשא ומתן הקשה שניהל עם הנתבעת (באמצעות מע"צ) בשנים 1995-1996.
הנתבעת טוענת כי גם מהראיות - המסמכים הרפואיים, חוות דעת המומחה בתחום הנפשי מטעם בית המשפט, ועדות התובע עצמו - הוכח כי בעיותיו הנפשיות, שנקשרו לסכסוך עם מע"צ, התגבשו עוד בשנת 1996.
התביעה הוגשה ביום 13.1.04, ולפיכך התיישנה.
10.לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי סכסוך משפטי בינה לבין התובע הוא לגיטימי ואין בסיס לטענה כי נקיטת הנתבעת בהליכים משפטיים כאלה או אחרים על פי הדין מהווה מעשה תקיפה או רשלנות או עוולה אחרת כנגד התובע, ודאי כאשר הצדק עם הנתבעת.