בוגלר ואח' נ' גבריאל ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר נגרמו לרכבם כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 15/3/10.

1. לטענת התובעים, במועד הנקוב, נסעה התובעת 1 בנתיב הימני ברחוב ברודצקי שהוא רחוב דו סטרי וחד נתיבי לכל כיוון, הואיל וביקשה לפנות לשמאל האטה את רכבה עד כדי עצירה ואותתה לפני פניה לחניון משמאל. עת החלה בפניה, עקף אותה לפתע רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 אשר נסע מאחוריה ופגע ברכבה עם החלק הקדמי הימני של רכבו במרכז שתי הדלתות השמאליות ברכבה . בנסיבות האמורות, לטענת התובעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותם בגין הנזקים אשר נגרמו להם.

2.לטענת הנתבע, הוא נסע אמנם בנתיב מאחורי התובעת, אלא שהתובעת סטתה לכיוון מפרץ אוטובוס מימין , ללא כל איתות לימין או לשמאל .משכך, המשיך הנתבע 1 בנסיעה בנתיב תוך שהוא מתחיל לעוקפה, בשעה שרכבו היה כמעט במקביל לרכבה, סטה לפתע רכבה לכיוון שמאל ופגע ברכבו. לטענתו הפגיעה הראשונה של הרכבים היתה כאשר רכב התובעת פגע ברכבו עם הכנף הקדמית השמאלית של רכבה בחלק הקדמי הימני של רכבו, לטענתו הוא ניסה להסיט את רכבו על מנת להימנע מפגיעה ומשכך, נגרמה לרכב של התובעת גם שריטה לכיוון החלק האחורי של רכבה. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו .כן הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום התאונה ואת הנזקים לכלי הרכב המעורבים.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות הצדדים או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

תחילה, אציין כי עדותו של הנתבע לא היתה קוהרנטית אל מול הודעתו לחברת הביטוח כמו גם, אל מול תמונות הנזק לרכבה של התובעת. כך, במעמד הדיון בפני, העיד הנתבע כי התובעת לא אותתה שמאלה (ראה עמ' 3 שורה 12) , הנתבע הוסיף והעיד כי לאחר שירד מהרכבים הוא אמר לה:"לפחות היית מאותתת"(עמ' 3 שורה 21). בנוסף, הוסיף הנתבע וטען כי כאשר היה במקביל אל רכב התובעת סטתה לפתע התובעת לשמאל.

בניגוד לתיאור התאונה כמפורט בעדותו בביתה משפט, הרי שבמסגרת הודעתו לחברת הביטוח (אשר הוגשה וסומנה כנ/1) טען התובע כי :"באותו רגע שפנתה הדליקה וינקר" . דהיינו, תחילה, במסגרת ההודעה לחברת הביטוח, הודה הנתבע , בניגוד לגרסתו בעדותו , כי התובעת אותתה ולו בשלב מסוים של ההתרחשות.

יתרה מכך, לו אמנם היתה התובעת מאותתת רק כאשר רכבו של הנתבע היה במקביל אליה הרי שהנתבע לא היה רואה את האיתות .משכך, משהודה הנתבע כי ראה האיתות , אין זאת, אלא שהתובעת אותתה עוד קודם לכן.

יתרה מכך, טענתו של הנתבע ולפיה סטה רכב התובעת לכיוון נתיבו כאשר רכב הנתבע היה כבר במקביל לרכב התובעת (ראה עמ' 3 שורה 16) - עומדת בסתירה לנזקים הנחזים ברכבה של התובעת- כפי שהם עולים מהראיות החיצוניות – דהיינו, תמונות הנזק לרכבה של התובעת . כך , ברכבה של התובעת נחזים נזקי מעיכה בחלק המרכזי השמאלי של רכבה בין שתי הדלתות הקדמית והאחורית. מיקום הנזקים כאמור, יש בו בכדי לתמוך בגרסת התובעת הואיל ולו הילך התאונה היה כטענת הנתבע, דהיינו, כי התובעת סטתה לכיוון רכבו בעת שרכבו היה במקביל לרכבה, הרי שהנזק ברכבה היה צריך להתרכז בחלק הקדמי של רכבה ולא בחלק המרכזי.

לאור האמור, הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובעת , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. לענין זה, תמכה התובעת את נזקיה בסך של 1962 - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וכן בחשבונית מס וקבלה המעידות על תיקון הנזק בפועל. כן, תמכה התובעת תשלום שכ"ט לשמאי בסך 510 ₪ בחשבונית מס קבלה. משכך, הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים אשר נגרמו לה. בנוסף, העבירה התובעת לבית המשפט אישור, בעלת הרכבה – אמה – במסגרתו מומחת לתובעת הזכות לתבוע את נזקי הרכב בשמה ובמקומה. באשר לראש הנזק של הוצאות, הרי שהתובעת לא הוכיחה הוצאות מיוחדות ומשכך, ילקח בחשבון ראש נזק זה בפסיקת הוצאות ההליך בסעיף 8 להלן.

סוף דבר – התביעה מתקבלת. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 2,472 ₪, כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.