פסק דין
.בקשת החייב להכריזו פושט רגל.
החייב יליד 1960, נשוי ואב לארבעה ילדים (אחת קטינה). בבקשתו הצהיר על חובות בסך 189,518 ₪ ל- 19 נושים.
ביום 1.7.07 ניתן צו כינוס לנכסיו והושת עליו תשלום חודשי בסך 500 ₪.
ביום 25.12.08 הוגשה חוו"ד כונ"ר לפי סעיף 18 ד' לפקודה. נכון למועד חוו"ד הכונ"ר הוגשו נגד החייב 6 תביעות חוב בסך 935,212 ₪, מתוכן 46,248 ₪ נתבעו בדין קדימה ע"י מע"מ.
בעניינו של החייב התקיימו שתי אסיפות נושים בתאריכים 7.7.08 ו- 14.7.08. החייב התייצב רק לאסיפה הראשונה.
גרסת החייב
לטענת החייב בשנת 1997 פונה עם בני משפחתו מביתם ע"י משרד הבינוי והשיכון. בגין
הפינוי אישרה ועדת הפינויים פיצויים למשפחה בסך של כ- 456,300 ₪. בכספי הפיצויים רכש החייב מגרש ועליו בנה בית בו הוא מתגורר עם משפחתו כיום. בשנת 1998 חתם החייב על הסכם עם מחלבות גד שיווק (1992) בע"מ והחייב קיבל זיכיון על קו חלוקה. כחלק מההסכם הוא התחייב ליתן ערבות בסך 40,000 ₪, אשר גם אותם נתן החייב מכספי הפיצויים שקיבל בגין הפינוי. עוד באותה השנה רכש החייב משאית בסך של 51,487 ₪. החייב חתם על שטר משכון המשאית לטובת בנק הפועלים. בשנת 2002 החליף החייב את המשאית במשאית חדשה תמורתה שילם סך של 114,103 ₪ וכן רכש יחידת קירור שעלותה סך של 90,000 ₪.
3.לצורך החזר חוב שנשאר לחייב בגין רכישת המשאית, נטל החייב בשנת 2002 הלוואה בסך 120,000 ₪ מבנק הפועלים. לדברי החייב לצורך כיסוי חיסרה בבנק, נטלו הוא ואשתו שתי הלוואות נוספות בסך של 97,000 ₪. החייב ואשתו לא עמדו בתשלומים, ניתן נגדם פסק דין ונפתח נגדם תיק הוצל"פ. המשאית נמכרה ובכספי התמורה כוסה חלק מהחוב לבנק.
4.בשנת 2003 לקח החייב משכנתא בסך 520,000 ₪ בבנק לאומי. בשנת 2004 הופסקה התקשרות החייב עם מחלבות גד וביום 26.9.04 קיבל החייב צו פינוי מביתו לאחר שמונה כונס מטעם בנק לאומי. במטרה למנוע את פינויו מהדירה הגיעו החייב ואשתו להסדר תשלומים עם בנק לאומי לפיו ישלמו סך 4,050 ₪ לחודש.
5.במהלך שנת 2005 עבד החייב כמחלק מזון בחטיבת הבשר של תנובה וכחלק מההתקשרות היה עליו להפקיד ערבות בנקאית בסך 80,000 ₪. לטענת החייב לא קיבל לידיו את חוזה ההתקשרות ובסיום ההתקשרות לא הוחזרה לו הערבות, כיוון שנותר חייב לחברת תנובה בגין סחורה שרכש. עוד באותה שנה, במהלך החודשים יוני-דצמבר עבד החייב כקבלן משנה בחברה למוצרי מאפה (בחברת "דולצ'ה ויטה").
חוו"ד הכונ"ר
6.הכונ"ר מתנגד להכרזת החייב פושט רגל.
הכונ"ר סבור, כי החייב יצר את חובותיו בחוסר תום לב. שיתוף הפעולה של החייב עם הכונ"ר היה חלקי בלבד, הוא לא המציא מסמכים רבים הרלוונטיים לפעולותיו העסקיות בעת יצירת החובות. החייב לא עמד בחובותיו להליך ולא המציא דו"חות חודשיים בדבר הוצאות והכנסות. החייב לא המציא אסמכתאות על משלוח ההודעות לנושים על צו הכינוס שניתן נגדו. החייב לא עמד בתשלומים החודשיים לקופת הכינוס וזאת על אף התרעת ביהמ"ש, על כן, לא רק התנהלות החייב במועד היווצרות חובותיו מלמדת על חוסר תום לב, אלא גם התנהלותו של החייב במסגרת ההליך עצמו.
7.מחקירת החייב עולה, כי קיים פער גדול בין שיעור החובות עליהן הצהיר החייב בבקשתו למתן צו כינוס לבין שיעורן של תביעות החוב אשר הוגשו לתיק הפש"ר, המסקנה המתקבלת היא כי החייב לא התנהג בשקיפות מלאה, עת דיווח על חובותיו בעת בקשת צו הכינוס.
עוד עולה מחקירת החייב, כי בין השנים 1996-1998 הפעיל החייב את חברת "ימית מחיצות בע"מ" (חברה אשר עסקה בהרכבה של מחיצות גבס), החברה מוגדרת כפעילה ברשם החברות ולטענת החייב אין לו חובות בגין הפעלת החברה. בין השנים 2002-2004 נטלו החייב ואשתו שלוש הלוואות מבנק הפועלים, המגיעות במצטבר לסך של 217,000 ₪. החייב ואשתו לא עמדו בהחזר ההלוואות, בנק הפועלים הגיש תביעה וניתן פסק דין לטובת בנק הפועלים, לפיו על החייב ואשתו לשלם לבנק הפועלים את כל הסכום הנתבע. ביום 05/2002 הגיעו החייב ואשתו להסדר תשלומים עם בנק הפועלים לכיסוי החובות, אך גם בהסדר זה לא עמדו.
8.מחקירת החייב עולה, כי עלות רכישת הקרקע עליה בנה את ביתו ובניית הבית עמדה על סך של 700,000 ₪, כשמתוך סך זה 114,000 ₪ עלות המגרש ו- 520,000 ₪ משכנתא שלקח החייב לבניית הבית. החייב לא הציג את חוזה רכישת הקרקע.
מוסיף החייב בחקירתו, כי לאחר שהחל לעבוד כמחלק מזון בחטיבת הבשר של חברת תנובה בשר בע"מ, ירדו מחזורי המכירות בצורה חדה מה שהביא לירידה ברווחיות בנוסף באותה עת החל החייב בבניית ביתו מה שרק הגדיל את החובות הכלכליים אליהם נכנס החייב.
מחקירת החייב עולה, כי במשך השנים, ותוך שהוא מנהל את עסקיו, צבר חוב בסך 46,248 ₪ לטובת מע"מ אשר נתבע בדין קדימה ואשר אינו מצביע על תום לב מצד הנתבע בניהול עסקיו.