בפ"מ
בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע
|
6099-03-13
03/04/2013
|
בפני השופט:
אלון אופיר
|
- נגד - |
התובע:
דורון בוחניק
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה לאחר שיוחסה לו נהיגה במהירות של 140 קמ"ש במקום מהירות של 90 קמ"ש המותרת במקום.
ב"כ המבקש טען כי על אף העובדה שיש בידי המדינה ראיות לכאורה לביצוע העבירה מצד המבקש, חל כרסום מהותי באיכות הראיות שבידי המדינה.
לטענתו כרסום זה נובע מהיעדר רישום ביחס למיקום ביצוע בדיקת התאום לפני תחילת המשמרת ובהעדר רישום (ואף מחיקה מפורשת של כיתוב ע"י שוטר) לשמירה על קשר עין רציף עם הרכב הנמדד מרגע לזירתו ועד לעצירתו הסופית.
עוד נטען כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד ביחס לותקו.
לא מצאתי ביתר הטיעונים רלוונטיות המצדיקה אזכור נוסף שלהם.
ב"כ המדינה טענה כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש וכי אין בפגמים עליהם הצביע ב"כ המבקש כדי להצדיק את ביטול ההליך המנהלי.
חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.
דיון –
עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.
כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.
במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.
בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:
"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה"
בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.
די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות גולמיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.
בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון -
"נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה וניסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. "
מעיון בראיות שהוגשו לעיוני ניכר כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת ע"י המבקש.
יחד עם זאת, הפנה ב"כ המבקש לשני ליקויים מהותיים בעיני בחומר הראיות וזאת ביחס להיעדר רישום הקובע היכן בוצעה בדיקת התיאום (מול איזה חפץ/עמוד היא בוצעה) וכן הצביע על מחיקה שביצע השוטר ביחס לנתון השמירה לכאורה על קשר עין עם הרכב הנמדד.