הנדון: דרישה לתוספת מזונות ילדים עקב היות הבעל במילואים וקבלת מענק מילואים
החלטה
החלטה זו נוגעת לשני נושאים –
הראשון הוא תביעת האם לתוספת מזונות בתקופה בה האיש היה במילואים, ומחמת זאת הילדים שהו בביתה יותר מהרגיל.
הנושא השני הוא, דרישת האיש להפחתת מזונות, לאור שינוי הנסיבות כאשר משפחתו גדלה. יש לו ולאשתו מנישואיו השניים ילדה משותפת, כמו כן, לאשתו הנוכחית שני ילדים נוספים מנישואים קודמים.
הצדדים הגישו מסמכים על הכנסותיהם בהתאם להוראת בית הדין.
האם מבקשת להורות לאיש להשלים את המסמכים, ולהמציא מסמכים המאמתים מהם כלל הסכומים שקיבל כמענקים בשל שירות המילואים, ובנוסף לשכר הקבוע. כמו כן, מבקשת מידע על עסקה של אשתו של האיש.
תשלום מזונות נוספים, בגין ימי המילואים
בסעיף זה, לא יתייחס בית הדין לטענות על הכנסות הצדדים והוצאותיהם באופן כללי, אלא רק לשאלת ההצדקה לתשלום בגין שהייה אצל האם בתקופת המילואים.
האם טוענת שהמשמורת המשותפת כמעט ולא התקיימה בשנה האחרונה, לאור ימי המילואים של האיש. לדבריה, נאלצה לקחת הלוואה בסך של 80,000 ש"ח על מנת לעמוד בהוצאות החודשיות לצורך זה. ולפיכך, מבקשת האם להורות למשיב לשלם את מלוא דמי המזונות עבור תקופת המילואים בהם נעדר ולא התקיימה משמורת משותפת בין הצדדים.
האישה ביססה את טענתה לתוספת מזונות, בהציגה הוצאת ניכרות בחודשים בהם היו הילדים עמה. לדוגמה, החיוב בכרטיס האשראי בחודש מאי, גבוה באלפי שקלים מחודשים רגילים.
ראשית, לאחר שיקול הדעת, בית הדין לא רואה לנכון להורות לאיש להציג מסמכים בנוגע לתשלום המענקים. שכן, מחד, הדבר ידוע שמשרתי המילואים בשנה זו קבלו מענקים באלפי שקלים ולעיתים בסך של עשרות אלפי שקלים. כך שמחד היבט זה אינו נתון לוויכוח. מן העבר השני, אף אם יש מקום לחייב את האב בתשלום עבור ימי השהייה הנוספים אצל האם, הדבר אינו תוצאה של המענקים, אלא תשלום בשל העובדה שמן האיש נחסכו הוצאות מזונות הילדים, וכפי שנסביר עוד להלן.
בהיבט העובדתי, טוען האיש כי מספר הימים בהם בשל היותו במילואים, הילדים לא היו אצלו אלא אצל התובעת - הוא מצומצם.
לטענתו, תקופת המילואים הרצופה שלו הייתה מ- 7.10.2023, ועד 4.2.2024. ההחלטה של בית המשפט כי הילדים יהיו אצל האם כאשר הוא לא נמצא, ניתנה בתאריך 13.12.2023. נמצא כי בסבב הראשון, מדובר על 49 ימים בהם הילדים היו בעיקר אצל האם. אך גם בימים אלו, הוא היה עם הילדים 12 ימים בבית.
רצף שני של ימי מילואים היה בין 19.5.2024 ועד 6.6.2024, 19 ימי מילואים. גם בסבב זה, לטענתו היה עם הילדים 6 ימים.
האישה לא התייחסה לטענות אלו של האיש.
לגבי פירוט הימים בהם שהה האיש במילואים, הוגש טופס 3010 התומך בדבריו.
ביחס לטענה ששהה עם הילדים בחלק מן הימים, אנו רואים את שתיקת האם כהסכמה להיבט עובדתי זה.
עוד טוען האיש, כי כנגד הימים הנזכרים לעיל – בתקופה האחרונה לקח את הילדים בזמני משמורת האם. ראשית, לאחר המילואים, לקח את הילדים לחופשה בת חמישה ימים, כאשר בשלושה מהם היו הילדים אמורים להיות אצל האם. כמו כן מציין ימי חופשה אליה יצאה האישה, וכמו כן, תקופת מחלה של האישה.
עוד מלין האיש על כך, שכל המצב בו הילדים אצל האם בלבד, ולא מגיעים לביתו כאשר הוא אינו נמצא, הוא תוצאה של החלטת בית המשפט, שנבעה מתלונת שווא של האם כנגד אשתו.
מניין הימים
מדובר על שתי תקופות, אשר יחדיו הן כ- 68 ימי מילואים. בחלוקה לזמני שהות שווים – היה אמור האיש להיות עם הילדים 34 ימים. בפועל, לפי דיווח האיש, שלא נסתר כאמור על ידי האישה, שהה עם הילדים 18 ימים בלבד. נמצא שהפער עמד על 16 ימים, שהיו אצל האם במקום להיות אצל האב. (על בסיס אותם נתונים, האיש הציג חישוב אחר, אך הוא מוטעה, ואין הצדקה להאריך ולהסביר זאת).
אנו סבורים שיש לתת משקל לכך שהעובדה שהילדים שהו אצל האם ימים נוספים, לא היתה תוצאה של בקשת האב, אלא על פי דרישת האם. כזכור, האם פנתה לבית המשפט בבקשה למתן צו הרחקה של אשתו של האב מן הילדים, ולהורות כי לא יתקיימו הסדרי שהות עמה, אלא רק בנוכחות האב, דבר ששלל את האפשרות של האב בהיותו במילואים, לדאוג לשהייה של הילדים בימים שהם אמורים להיות אצלו.
האם יש הצדקה לתשלום מזונות נוסף
כאמור, המציאות בה בתקופת המילואים, הילדים יותר בבית האם מהסדרי השהות הקבועים נוצרה בעקבות פניה של האם לצו הגנה כנגד אשתו של האב. צו ההגנה אמנם נדחה, אך נקבעו הסדרי שהות על ידי בית המשפט.
כבר התייחסנו בהחלטה קודמת לכך שלהבנתינו, החלטת בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא יתקיימו הסדרי שהות בבית האב כאשר האב אינו נמצא, ניתנה בחוסר סמכות. סמכות בית המשפט הייתה לדון בבקשה לצו ההרחקה שנדחה בעיקרו, ואילו התוויה של זמני שהות לתקופה ארוכה, משיקולים שבאופיים נוגעים להיבט המשפחתי, היא בסמכות בית הדין בלבד.
בעניין זה, הכרעת בית הדין במסגרת דיון מאוחר להחלטת בית המשפט הייתה שיש לקיים את הסדרי השהות בבית האב, שהוא גם בית המגורים של אחות הילדים. וכך נימקנו את הדברים:
"לאחר העיון בתסקיר שהוגש לבית המשפט, בית הדין סבור שאין כל מניעה מקיום הסדרי שהות בבית האב, אף אם האב עצמו לא נמצא בבית. לילדים המשותפים של הצדדים, אחות בבית האב, וכמו כן קיום הסדרי שהות ישמור על סדר יומם של הילדים, אף אם האב נמצא במילואים. בתסקיר המסוכנות בו נבחנה שאלת המסוכנות של אשת האב, נקבע באופן חד משמעי שלא קיימת מסוכנות."
נצטט מתוך התסקיר:
"איננו ממליצים כלל ועיקר על הרחקת הקטינים מן המשיבה. זאת, משום שאנו סבורים כי צעד שכזה עלול לקבע מציאות חיים חדשה עבורם, בה הם מורחקים מבית אביהם ומאחותם למחצה. קל וחומר בתקופה זו, בה האב נעדר מביתו בשל גיוס בצו 8 לשירות מילואים."
עד כאן מן ההחלטה לעניין זמני השהות.
החיוב במצבים שונים של שהות בבית ההורה השני
אילו היה מדובר במצב שבו אב ביקש מן האם לשהות עם הילדים לתקופה ארוכה, ועתה מוטל על בית הדין לתמחר את השירות שניתן לו, יש מקום לתת משקל לעלויות הישירות של החזקת האם את הילדים, ולעיתים אף להוסיף עליהן עלויות והפסדים עקיפים, כגון במצב של הפסד שעות עבודה של האם. דומה יהיה הדין כאשר בית הדין יורה לאם לטפל בילדים בתקופה מסוימת במקום האב.
בשונה מכך, משבאה ה"הנאה" הזו לאב בכפיה, ההיבט העיקרי שיש להתייחס אליו הוא הרווח שנוצר לאב במצב שנוצר בניגוד לרצונו ולצערו. יש לציין, שאף החלטת בית המשפט נבעה כולה מהיענות לדרישת האם, ולא כהנחיה שבמקורה היא לטובת הילדים, שהרי, תסקיר שירותי הרווחה תמך בקיום הסדרי שהות בבית האב, עם אשתו והבת המשותפת - אחות הילדים.
ניתן היה לטעון, שאף במצב הנוכחי, חסך האיש בששה עשר הימים כמה מאות שקלים, או אף מעט יותר. בראיה כללית, ספק רב אם נוצר לו רווח כלכלי כלשהו, כאשר נדרש לדיונים משפטיים מיותרים. ככל שמתייחסים לחשבון הימים, יש משקל לכך שהאיש לקח את הילדים לחופשה באותה תקופה. זאת ועוד, מזונות הילדים שגדולים מגיל 6, אינם אלא מדין צדקה. ילדי הצדדים בגיל 8, ו 10.
על רקע כל האמור, בית הדין אינו רואה מקום לחייב את האיש בחיוב תוספת מזונות בגין הימים הנוספים בהם היו הילדים שהו עם האם, בעל כורחו של האב.
תביעת האיש להפחתת מזונות
כאשר באים לדון בתביעה להפחתת מזונות, יש לבחון האם יש שינוי נסיבות המצדיק זאת.
הולדת הבת, אינו מהווה שינוי נסיבות משמעותי.
מציאות זו של הולדת ילדים נוספים במסגרת מערכת נישואין חדשה, לא ניתן לומר שהייתה בלתי צפויה בעת קביעת גובה המזונות.
כמו כן, האב עדיין מרוויח יותר מן האם.
בעת כתיבת פסק הדין לחיוב מזונות, ההנחה הייתה ששכרו של האב כולל רווח מהעסק כ- 10,700 ש"ח, ואילו שכרה של האישה כ- 7,000 ש"ח. כיום, לאחר שברוך ה' שכרם של שני ההורים עלה, מכל מקום להבנת בית הדין הפער לטובת הבעל נשמר ואף גדל.
עיון בתלוש השכר לחודש דצמבר 2023, בנתונים המצטברים לשנה, מלמד שהשכר ברוטו עולה על 300,000 ש"ח שנתי.
נציין עוד שהצגת העובדות על ידי האב אינה מדויקת בהיבטים נוספים.
האיש טוען שהוא מפרנס משפחה בת שבע נפשות (כולל ילדי אשתו), מציין את הכנסותיו, וכלל לא את הכנסות אשתו. לדוגמה, שני ילדי האישה מקבלים מזונות מאביהם. בית הדין סבור שאין מקום לבחון לעומק את הכנסות אשתו של האיש, כיוון שהיא לא משלמת המזונות, אך ההנחה היא שהיא תורמת, או שמוטל עליה לתרום לפרנסת המשפחה, עלויות השכירות וכד'.
מסקנת הדברים היא, שנותר פער כלכלי בין הכנסות האב להכנסות האם, ולכן אין מקום להפחית מחיוב המזונות שנקבע בעבר, שניתן בין השאר על סמך פער זה. מצד שני, בהתחשב בכך שזמני השהות שווים או קרובים לכך, הרי שהאב נושא במזונות הילדים בשעה שהם איתו, ולפיכך גם אם הפער בין הכנסות הצדדים גדל, אין גם הצדקה לשינוי החלטה לתוספת מזונות.
לסיכום, לדעתנו, אין לפנינו שינוי נסיבות, המצדיק הכרעה מחודשת בחיוב מזונות הילדים.
לאור כל האמור קובע בית הדין כדלהלן:
א. דוחים את תביעת האם לתשלום נוסף בגין תקופת המילואים, על סמך נימוקים שנכתבו בהחלטה זו.
ב. דוחים את תביעת האב להפחתת מזונות על סמך הקביעה כי אין שינוי נסיבות מהותי שיצדיק זאת.
ג. כפי שנכתב בהחלטות קודמות, על ההורים לפנות לתיאום הורי באופן מיידי.
ד. יש לסגור את התיקים.
ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום ז' בכסלו התשפ"ה (08/12/2024).
הרב יוסף יגודה – אב"ד הרב סיני לוי הרב יעקב שרעבי
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה