ביהמ"ש העליון הרשיע את דורס הקופאית בתקיפה והפקרה לאחר פגיעה

השופט א' א' לוי

הרקע וההליכים

1.        בצהרי יום א' בטבת התשס"ו (1.1.06) ביקש המשיב, איתמר ביטון, לצאת במכוניתו מן החניון התת-קרקעי שברחוב שמואל ברוך בירושלים, עם סיום הקניות שערך במרכול שבמקום. לגרסתו, הוא הופתע מבקשתה של הקופאית שהפעילה את מחסום היציאה מן החניון, נגה זוראיש (להלן: "המתלוננת"), לשלם דמי חניה, הואיל ושעה שנכנס לחניון נאמר לו כי החניה ללקוחות המרכול היא חינם. משסרב ביטון לשלם מנעה ממנו המתלוננת לצאת, ואז גמר המשיב בדעתו לצאת מן החניון ויהי מה. במשך כשתיים עשרה דקות תיעדו מצלמות האבטחה את ניסיונותיו לעקוף את המחסום. לאחר שהבין כי המתלוננת לא תאפשר לו לעבור במסלול היציאה שעליו הופקדה, הוא נסע לאחור, דומם את מנוע המכונית וניגש אל עמדת התשלום. דקה ארוכה התהלך המשיב סביב העמדה שנותרה ריקה לאחר שהמתלוננת ניגשה לרגע למקום אחר, וניכר בו כי חיפש את מתג ההפעלה של המחסום, אך ללא הועיל. לאחר מכן הוא שב אל מכוניתו, התניע ודומם את המנוע לסירוגין, יצא רגלית לשטח החניון וחזר אל הרכב, עד שלבסוף, נצמד במכוניתו לכלי-רכב אחר שפנה לצאת מן החניון, וניסה לחמוק בעקבותיו דרך המחסום הפתוח. כשסירבה המתלוננת לאפשר לו זאת, וחסמה את מסלול היציאה בשבכת ברזל אותה נטלה מן המסלול האחר, נסע המשיב אל המסלול שהתפנה, ורק המחסום החשמלי שבמקום מנע ממנו את היציאה. אך הוא לא אמר נואש, ושב ויצא מן המכונית בניסיון לאתר את המתג המרים את המחסום, ניסיון שנבלם לאחר שהמתלוננת אצה לנעול את עמדת הקופה. כך הוסיף המשיב לתור אחר דרך יציאה, כשכל אותה עת הוא מנהל ויכוח עם המתלוננת ועם אשה נוספת שנכחה במקום. לבסוף, עלה בידו לנסוע בעקבות רכב שיצא מן החניון, ולחצות את קו המחסום. אל מול כלי-הרכב התייצבה אז המתלוננת בגופה, תוך שהיא מניחה את שתי ידיה על מכסה המנוע, ויחד עם האשה הנוספת הפצירה במשיב לעצור, ובשיאו התדרדר הוויכוח אף להנפת ידיים בין המשיב לבין האשה הנוספת. כל אותה עת הוסיפה המתלוננת לחסום את דרכו של כלי-הרכב כשהיא נשענת על חלקו הקדמי, תוך שהיא מנסה להזעיק עזרה באמצעות הטלפון הנייד. או-אז לחץ המשיב על דוושת הגז והחל בנסיעה, והוא לא עצר גם כשראה כי המתלוננת, תוך מאמץ להימנע מדריסתה, התיישבה על מכסה המנוע ובהמשך השתרעה עליו מלוא קומתה. לאחר עשרים מטרים לערך, והרכב כבר ברחוב מחוץ לחניון, נשמטה המתלוננת ונחבטה בראשה בקרקע. ביטון הסתלק מן המקום והותירה חבולה על הכביש.

2.        בחקירתו במשטרה, ובטרם הוצגו בפניו סרטי האבטחה, נשאל המשיב אם פגע ברכבו במתלוננת. על כך השיב בשלילה גמורה (הודעת חשוד מיום 4.1.06, בעמ'  3-2):

"ש: האם נסעת למרות שהיא עמדה לפני הרכב שלך?

ת: מה פתאום, אני רוצח?

ש: האם נסעת בזמן שהשומרת עמדה לפני האוטו שלך וניסתה להתקשר לביטחון?

ת: חס וחלילה.

ש: עפ"י מה שאתה אומר אין מצב כזה שהשומרת עמדה לפני האוטו שלך ואתה נסעת האם הדבר נכון?

ת: נכון, לא היה מצב כזה.

ש: מחומר החקירה עולה כי השומרת כן הייתה לפני הרכב שלך, מה יש לך לומר על כך?

ת: שלילי, לא נכון. שאני נסעתי מה פתאום.

ש: מחומר החקירה עולה כי למרות שהיא עמדה לפני האוטו שלך אתה נסעת בעודה עומדת לפני הרכב, מה יש לך לומר על כך?

ת: שקר וכזב".

           לאחר שעומת עם צילומי האבטחה, שינה המשיב את גרסתו וטען כי לא הבחין במתלוננת כשהיא תלויה על מכוניתו. וכך תיאר את שאירע (שם, בעמ' 5-3):

 "ת: כאן היא נעמדת מולי ואני עוצר עד כמה שידי משגת. לא שמתי לב אליה היא באה לי בפתאומיות. דיברתי בפלאפון ולא שמתי לב למתרחש לפניי.

ש: אז למה עצרת?

ת: מייד כששמתי לב אליה, אז עצרתי.

ש: תתאר לי מה עשית?