1. 1. בפני תובענה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת, עקב פרסום לשון הרע.
העובדות
2. 2. הנתבעים הם עורך וכתב המקומון "השבוע באשדוד", עיתון המופץ בעיר אשדוד בסופי השבוע, (להלן: "המקומון").
3. 3. ביום 16.12.94 פורסמה במקומון כתבה שכותרתה "הדברת כינים נוסח ז'קלין" (להלן: "הכתבה"), שייחסה לתובעת, ששימשה אותה עת כעוזרת לגננת בגן ילדים באשדוד, טיפול בכינים בראשי שתי תלמידות בגן, בדרך אכזרית, תוך שימוש בנפט, וגזיזת שערותיה של אחת מהן, במספרי קרטון. בכתבה נכללו קביעות קשות ביחס לאופן הטיפול, כגון ששיטה זו מזכירה את הטיפול האכזרי בבתי היתומים בזמן מלחמת העולם השנייה, ותיאור השיטה כשיטה מחרידה כואבת ומשפילה. כן כללה הכתבה תמונה מבזה של התובעת, אשר צולמה ללא ידיעתה, והתבטאויות של הורים שייחסו לתובעת אלימות פיזית ומילולית כלפי הילדים.
4. 4. הנתבעים לא ביקשו מהתובעת תגובה לכתבה בטרם פירסומה.
5. 5. בנוסף לתפוצתו הגדולה של המקומון (עשרות אלפי עותקים כנטען בכתב התביעה), פורסמה ידיעה בעיתון ידיעות אחרונות שהפנתה לכתבה במקומון, על מנת לעודד את קריאת הכתבה.
6. 6. לאחר פרסום הכתבה, סרבו הנתבעים לדרישת ב"כ התובעת להכחיש ולהתנצל. תחת זאת, פרסמו את תגובת התובעת, שלושה שבועות מאוחר יותר, במדור מכתבי קוראים.
7. 7. התובעת הגישה קובלנה פלילית בבית משפט השלום באשדוד. הקובלנה הועברה לבית משפט זה, ובסופו של יום, ב- 31.3.05, לאחר שהעניין עבר מספר ערכאות, ואף הגיע לבית המשפט העליון, הורשעו הנתבעים בעבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
8. 8. במהלך ניהול הקובלנה הפלילית, זוכו הנתבעים מכל אשמה על ידי בית משפט השלום (זיכוי שנהפך מאוחר יותר על ידי בית המשפט המחוזי). לאחר פרסום הכרעת הדין המזכה, פורסמה כתבה נוספת במקומון ביום 11.9.98 (להלן: "הכתבה השניה"), בה צויין דבר הזיכוי, וכן צוטטו קטעים מהכתבה הראשונה, תוך חזרה על הביטויים המעליבים והמשפילים, ופרסום תמונתה של התובעת.
9. 9. בחודש 6/98 פרשה התובעת מעבודתה בגן, במסגרת הסכם פרישה מוקדמת של עובדי עירייה, ותכננה להמשיך ולעבוד כמטפלת בילדים באופן פרטי.
10. 10. על פי הנטען, כתוצאה מהכתבות, החל מצבה הבריאותי של התובעת להתערער. בשנת 1999 עברה התובעת שני אירועים מוחיים, והחל מחודש 3/2000 החלה לסבול מהתקפי אפילפסיה. החל מחודש 10/2000 עם התגברות ההתקפים האפילפטיים, נזקקה התובעת להשגחה צמודה ולעזרת צד ג' בכל שעות היממה.
11. 11. בחודש 5/01 נפלה התובע ושברה את צוואר ירך ימין בעיצומו של התקף אפילפסיה, ומאז אינה יכולה ללכת ללא עזרה, והיא נזקקת לטיפול סיעודי צמוד.
12. 12. על פי הנטען, שיעור נכותה הנוירולוגית של התובעת 74.8%, וקיים קשר סיבתי בין תקופת המתח הממושכת בה היתה נתונה בסמוך לאחר הפרסום בחודש 12/94, לבין הופעת שני האירועים המוחיים, אשר גרמו לנכותה. בגין נכותה לא נותרה לתובעת כל יכולת השתכרות.
13. 13. התובעת עותרת לפצותה בגין הנזקים הבאים:
א. א. פגיעה בשמה הטוב, עלבון ועגמת נפש בסכום כולל של 450,000 ש"ח.
ב. ב. הוצאותיה המשפטיות בגין ניהול הקובלנה הפלילית, בסכום כולל של 450,000 ש"ח.
ג. ג. נזקי גוף (מיוחדים וכלליים) עד לגבול סמכותו של בית המשפט.
14. 14. כן עותרת התובעת להורות לנתבעים לפרסם התנצלות והכחשה במקומון ובכל העיתונים היומיים, לפרסם את תוכן פסק הדין במקומון ובשני עיתונים יומיים, ולשאת בהוצאות המשפט, כולל הוצאות המומחים, ושכ"ט עו"ד.
15. 15. הנתבעים מצידם אינם חולקים על החבות. הם מודים כי ביצעו עוולה לפי חוק איסור לשון הרע בעצם פרסום הכתבה, אלא שלטענתם, הפרסום היחיד שניתן לדון בו הוא הכתבה, ולא כתבת ההמשך, בהיות השניה חיצונית להליך הפלילי, ונוכח הדרך הפרוצדוראלית בה נקטה התובעת, של תביעה אזרחית נגררת.