1. בית המשפט למשפחה בתל-אביב (כב' השופט ד"ר גרשון גרמן) פסק מזונות סופיים לאשה (להלן:"
המשיבה 2") ולקטינה ילידת 6.8.95 בהתייחס לשתי תקופות זמן.
בתקופה הראשונה נפסקו לאשה (להלן:"
המשיבה") ולקטינה מזונות בסך כולל של 11,000 ש"ח לחודש החל מיום הגשת התביעה (5.1.06) ועד 5.1.08. בפסק הדין לא נקבעה בתקופה האמורה חלוקה בין מזונות האשה לבין מזונות הקטינה.
בתקופה השניה נפסקו לאשה מזונות בסך 10,000 ש"ח לחודש, ולקטינה מזונות בסך 2,500 ש"ח לחודש וזאת החל מ-5.2.08 ואילך.
2. על פסק הדין הוגש ערעור. בהודעת הערעור טוען - הבעל - האב (להלן:"
המערער") שיש להתערב בתקופה הראשונה ולקבוע שחיוב המזונות יחל רק מ- 15.5.07, באשר הוא נשא בתשלום המזונות ביחס לתקופה מיום הגשת התביעה (5.1.06) ועד 14.5.07. המערער עותר איפוא להורות על השבת התשלומים ששילם ביחס לתקופה האמורה.
עוד נטען הוא כי יש להתערב בגובה המזונות שנפסקו למשיבה ולהעמידם ע"ס 6,600 ש"ח לחודש. לא הוגש ערעור על גובה מזונות הקטינה שנפסק. עוד מבוקש גם להפחית את הוצאות המשפט שנפסקו כנגדו בסך 20,000 ש"ח + מע"מ בפסק הדין של בית משפט בערכאה הדיונית.
3. הערעור דינו להתקבל הן לענין תחילת תקופת חיוב המזונות והן לענין גובה מזונות המשיבה. לענין מועד תחילת חיוב המזונות נבהיר:
ב- 5.1.06 הוגשה ע"י המשיבה והקטינה תביעת המזונות דנן. ב- 15.4.07, בחלוף 13.5 חודשים ממועד הגשת התביעה, הוגשה הבקשה לפסיקת מזונות זמניים. עד 15.4.07 לא נתבקש בית המשפט לפסוק סעד זמני של מזונות, למרות שהתקנות הכירו בסעד זה כסעד דחוף וקבעו מסלול מיוחד בתקנה 265 לתקנות סדר הדין האזרחי - לפסיקת מזונות זמניים.
בבקשה לפסיקת מזונות זמניים שהוגשה כאמור רק ב- 15.4.07, בשם המשיבה והקטינה, ונתמכה בתצהיר המשיבה, הצהירה האחרונה: "
בקשה זו מוגשת עתה בשל העובדה כי ביום
11.4.07 נקט המשיב בצעד חד צדדי וחסם את חשבון הבנק והותיר את המבקשת ובנותיה ללא פרוטה בכיסן. הן אינן יכולות לרכוש מזון, לשלם עבור דלק, הוצאות בית... המשיב יודע כי
לאורך כל חייהם התקיימה המבקשת מחשבון זה".
בבקשה לעיקול שהוגשה ב- 15.4.07, בשם המשיבה והקטינה, ונתמכה בתצהיר הצהירה היא: "
עד כה הותיר המשיב בידי המבקשת ובנותיה את אמצעי המחייה להם הן זקוקות, ואיפשר להן לעשות שימוש בחשבון המשותף...
אלא שביום 11.4.07 חסם המשיב את חשבון הבנק והותיר את המבקשת ובנותיה ללא פרוטה בכיסן...".
בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ב- 3.5.07 הצהיר ב"כ המשיבה והקטינה בעמ' 7: "
בדיון הקודם... אמרתי
אפשר גם לא לפסוק כרגע מזונות ולהשאיר את המצב כפי שהוא. התביעה הוגשה ב- 1/06...
הם המשיכו להתנהל מהחשבון המשותף". באותו דיון הצהיר הנתבע: "עד לפני 3 שבועות החשבון היה פתוח לגמרי... התובעת לקחה 8,000 ש"ח - 9,000 ש"ח לחודש... הכנסתי את הכסף לחשבון המשותף".
בני הזוג חיו בנפרד אולם המשיכו לממן את הוצאות המחייה השוטפות מחשבון הבנק המשותף אליו המשיך המערער להזרים כספים. התנהלות זו הופסקה
ב- 11.4.07 עת חסם המערער את חשבון הבנק ועקב כך נדרש בית משפט קמא לפסוק מזונות זמניים בבקשה שהוגשה.
בנסיבות אלו יש להטיל על המערער חיוב מזונות החל רק מ- 11.4.07 ולבטל את חיוב המזונות שהוטל ביחס לתקופה מיום הגשת התביעה (5.1.06) ועד 10.4.07.
כאן אנו באים לשאלה, האם יש להורות על החזרת סכומי המזונות ששולמו ביתר, אם שולמו, ביחס לתקופה מיום הגשת התביעה (5.1.06) ועד 10.4.07. הדיון בסוגייה זו מתייתר לאור הבהרת ב"כ המשיבות בדיון בערעור, שקיים חוב מזונות בהוצאה לפועל העומד ע"ס כ- 500,000 ש"ח, ושלא שולמו מזונות במשך תקופה ממושכת. אשר על כן יקוזז סכום המזונות לתקופה זו, אם שולם, מסכום החוב הקיים.
4. לקטינה נפסקו מזונות סופיים בסך 2,500 ש"ח לחודש, ועל גובה מזונותיה לא הוגש ערעור. אם נפחית את גובה מזונות הקטינה מסכום המזונות שנפסק, הרי שבתקופה הראשונה נפסקו למשיבה מזונות בסך 8,500 ש"ח לחודש (2,500 ש"ח -11,000 ש"ח) ובתקופה השניה נפסקו לה מזונות בסך 10,000 ש"ח לחודש.
המשיבה אינה עובדת ובמשך חיי הנשואין הבעל הוא שפרנס את המשפחה. בני הזוג חיים בנפרד כבר תקופה ממושכת. עפ"י עדות המשיבה בעמ' 15 לפרוטוקול הדיון המערער רוצה להתגרש והיא אינה מעוניינת בכך. למערער יכולת כלכלית מוכחת. לבני הזוג מספר נכסי מקרקעין אולם עד כה לא הגיעו להסדר גירושין. עוד הובא לידיעת בית משפט של ערעור כי תלויה ועומדת תביעה להפחתת מזונות שהוגשה לבית המשפט למשפחה.
המערער הצהיר בתחילת הדיונים בעמ' 8 לפרוטוקול שורה 26: "
עד לפני 3 שבועות החשבון היה פתוח לגמרי (החשבון המשותף) והתובעת (המשיבה
) לקחה 8,000 ש"ח - 9,000 ש"ח לחודש". ב"כ המשיבות השיב כנגד בעמ' 7 לפרוטוקול שורות 22-24: "האשה... כרטיסי האשראי שלה בסך 8,000 ש"ח ומזה יורדות כל הוצאות אחזקת הבית (לרבות חלקה של הקטינה - המשיבה 1)... בנוסף האישה מתנהלת במזומן".
לא מצאנו בחומר הראיות ביסוס להגדלת שיעור המזונות של האשה מ- 8,500 ש"ח ל- 10,000 ש"ח לחודש ביחס לתקופה השניה.
המערער מציע בערעור להעמיד את מזונות האשה ע"ס 6,600 ש"ח לחודש, אולם הסכום שנפסק ביחס לתקופה הראשונה בשיעור 8,500 ש"ח הינו סביר ויש להותירו על כנו. בית המשפט קבע בפסק הדין כי עדות הבעל בענין הכנסתו אינה אמינה (עמ' 6, שורה 2 לפסה"ד) וכן שבני הזוג חיו ברמה גבוהה (עמ' 4, שורה 3 לפסה"ד). בממצאים אלו אין להתערב.
בפסיקת המזונות הובא גם בחישוב כי המערער גובה את דמי השכירות של 2 דירות (ראו עמ' 10 לפרוטוקול). הבעל הצהיר אמנם בערעור כי כיום ההכנסה משכר דירה הוא בסך של 2,500 ש"ח לחודש מדירה אחת ולא משתי דירות - אך ענין זה צריך להתברר בערכאה הדיונית בבקשה להפחתת המזונות.