כותרת "פסקדין":
|
בית המשפט הורה לשחרר מאשפוז כפוי קטין שאושפז עקב עיסוק אינטנסיבי במדיטציה.
|
ערעור על החלטת בית משפט לנוער בקריות (כב' השופטת היאם קרוואני) מיום 10.5.2009 לפיה הורה בית המשפט על הארכת צו לאשפוז כפוי של המערער (להלן: "
הקטין") בבית החולים "זיו" בצפת למשך 3 חודשים נוספים. הערעור נסב גם על החלטתה של הועדה הפסיכיאטרית המחוזית לילדים ולנוער שהמליצה על הארכת האשפוז הכפוי.
העובדות הצריכות לעניין
1. הקטין, ..., יליד 1995, נער כבן 14, נולד בלידת בית בטקסס לאם ישראלית ולאב אמריקאי. בהיותו כבן שנה נפרדו הוריו, הוא נשאר במשמורת אימו אולם אביו המשיך להיות מעורב בגידולו. בגיל שלוש הגיע הקטין עם אימו לארץ ואביו נשאר להתגורר בארצות הברית תוך שהוא שומר עמו על קשר טלפוני ומגיע לביקור בארץ פעם בשנה למשך כחודש. אמו של הקטין בעלת תואר דוקטור ל..., עוסקת בטיפול אלטרנטיבי בתרבות המזרח ובתורות בודהיסטיות, והרצתה בנושאים אלו באוניברסיטת .... הקטין ינק כמעט עד גיל חמש, בכתה א' למד בבי"ס רגיל ובכתה ב' עבר ללמוד בבית הספר הפתוח ב... שהוקם ומנוהל על ידי עמותת הורים (האם הייתה חברה בועד המנהל של העמותה משך כשלוש שנים).
בחודש ספטמבר 2007, כאשר מלאו לקטין 12 שנה, לקחה אותו אמו ללהסה בטיבט, שם פעלה האם למען זכויות הטיבטים. הקטין סירב ללמוד בבי"ס רגיל בו לומדים בני גילו, החל ללמוד את השפה הטיבטית באוניברסיטה עם מבוגרים, והחל לעסוק במדיטציה באופן אינטנסיבי. בשעות אחר הצהרים למד עם אמו אנגלית, חשבון ומקצועות נוספים.
2. בחודש יולי 2008, בעת ששהו הקטין ואימו בטיבט, חלה ירידה משמעותית במצבו הנפשי. הקטין סירב לאכול, הפסיק לדבר, החל לפצוע עצמו בפנים ולהטיל את צרכיו בכל מקום. באותה עת, ועל רקע המהומות בטיבט בתקופת האולימפיאדה בסין, נאלצו השניים לעזוב את האזור והחלו לנוע ברחבי סין, הונג קונג וברזיל, עד הגיעם לארץ בחודש מרץ 2009, כאשר במשך התקופה חלה התדרדרות נוספת במצבו של הקטין והופיעו התפרצויות זעם קשות. מאז הגיעם לארץ התגוררו הקטין ואמו אצל חברים ביישוב ....
3. ביום 8.3.2009, משמצבו של הקטין הוסיף להתדרדר, עירבו שירותי הרווחה של המועצה האזורית ... את גב' מיכל ארד פקידת סעד לחוק הנוער (להלן: "
פקידת הסעד"). בהמשך פנתה אימו לרופא ילדים על מנת לקבל טיפול משלים לזה שקיבל הקטין ממנה ומרופא טיבטי. רופא הילדים הפנה את הקטין לנוירולוגית ילדים וזו הפנתה אותם לחדר מיון. ביום 15.3.2009 התייצבו הקטין ואמו בבית חולים "העמק" בעפולה. עוד באותו יום הועבר הקטין לבית החולים "זיו" בצפת שם אושפז במחלקה הפסיכיאטרית וטופל במשך כשבועיים.
עם קבלתו לטיפול בבית החולים, אובחן הקטין כמי שנמצא במצב פסיכוטי קטטוני, אינו מתמצא בזמן ובמקום, עונה לחלק מהשאלות, שוכב שעות ארוכות במיטה ללא תזוזה ולפרקים קם ומסתובב, לעיתים אוכל באופן עצמאי ולעיתים יש להאכילו, לעיתים קרובות עושה צרכיו על עצמו, ולא ניתן להתרשם ממש ממהלך ותוכן חשיבתו. הקטין החל לקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי ומשהופיעה עליה בלחץ הדם שלו, הועבר לטיפול במחלקת ילדים, קיבל תרופות ומצבו התייצב.
הטיפול שקיבל הקטין בשבועיים מאז אשפוזו, נעשה על דעת אימו ובהסכמתה, ותוך מעורבות של פקידת הסעד שביקרה את הקטין ואת אימו בבית החולים מספר פעמים.
4. ביום 30.3.2009 ומשלא חל שיפור במצבו של הקטין, החלה האם לגלות התנגדות לאשפוז ולטיפול התרופתי ואף טענה כי מצבו הורע עקב הטיפול. לגישתה של האם, הקטין נקלע למצב מדיטטיבי בעקבות עיסוק אינטנסיבי במדיטציה, תופעה מוכרת ונורמטיבית בטיבט שהטיפול בה ידוע שם, ואין מדובר במצב פסיכוטי.
במקביל הגיע לביקור בארץ אביו של הקטין, ..., וביום 2.4.2009 נתן את הסכמתו להמשך אשפוזו.
5. בשל התנגדות האם להמשך אשפוזו של הקטין, הוא אושפז בכפיה החל מיום 30.3.2009 בהתאם להוראת אשפוז שהוציא ד"ר ג'ראיסי, סגן הפסיכיאטר המחוזי (להלן: "
סגן הפסיכיאטר המחוזי"). הוראת האשפוז הוארכה על ידי סגן הפסיכיאטר המחוזי לתקופה נוספת של שבעה ימים, מכוח הוראות סעיפים 9-10 לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. אציין כי הוראת האשפוז נשלחה לבית החולים אולם לא הוצגה לבית המשפט.
6. ד"ר יצחק וורגפט, פסיכיאטר לילד ולמתבגר ואחראי על מחלקת אשפוז נוער בבית החולים בצפת (להלן: "
ד"ר וורגפט"), מונה על ידי הפסיכיאטר המחוזי לבדוק את הקטין וליתן חוות דעת לגבי הצורך באשפוזו בכפיה. ביום 5.4.2009 ניתנה חוות דעתו של ד"ר וורגפט, עליה חתומה גם ד"ר נועה נבות הרופאה המטפלת.
בחוות הדעת נכתב כי הקטין גדל בסביבה כאוטית ויוצאת דופן כבר שנים רבות, כי לפחות מחודש יולי 2008 נמצא במצב פסיכוטי-קטטוני, קיבל טיפול תרופתי שלא הביא לשיפור משמעותי במצבו, כי בבדיקה ישב בכסא בראש שפוף, לא שיתף פעולה, לעיתים מלמל לעצמו דברים ולעיתים נראה בוהה והלוצינטורי. תוך כדי האשפוז פיתח לחצי דם גבוהים והועבר למחלקת ילדים. עוד נקבע כי בשל מצבו הקשה של הקטין לא ניתן להביאו בפני ועדה פסיכיאטרית לנוער המתקיימת השבוע בבית החולים נס ציונה, כי אם לא יטופל או ישתחרר קיים סיכון ממשי לחייו, וכי האם מתנגדת לאשפוזו ואביו מסכים להמשך האשפוז. ד"ר וורגפט המליץ כי בית המשפט יתן צו אשפוז לצורך טיפול לפי סעיף 3ה' לחוק הנוער (טיפול והשגחה).
באותו יום שוחחה פקידת הסעד עם סגן הפסיכיאטר המחוזי וביקשה ממנו כי יחווה דעתו לגבי מצבו של הקטין. סגן הפסיכיאטר המחוזי סירב לבקשה ואמר כי יכתוב חוות דעת כזו רק אם בית המשפט יורה לו לעשות כן.
7. ביום 6.4.2009 התכנסה הועדה הפסיכיאטרית המחוזית לילדים ונוער
בנס ציונה ללא נוכחות הקטין. בהחלטת הועדה נכתב כי הפסיכיאטר המחוזי סרב לקיים ועדת חירום, אך האריך בצו את אשפוזו של הקטין וכי בשל מצבו הרפואי של הקטין לא ניתן להביאו בפני הועדה. הועדה החליטה להמליץ לבית המשפט להאריך את האשפוז הכפוי לפי שיקול דעתו.
ההליכים בבית משפט קמא